ב”ה

ישיבות ההסדר, חממות לגידול פאשיסטים

אז, מה יש לנו…

“עסקתי
בימי נעורי בספרו המפורסם של תומאס הובס  –
“לויתן”, וראיתי, שהמדינה היא ה”לויתן“,
שבולע את חיי היחיד ואף את חיי האומה. ותמיד פחדתי ש”לויתן” זה יהפוך את
החיים האנושיים והלאומיים לחיי קסרקיט, שבהם אין ליחיד שום ערך עצמי ויש לו רק
תפקיד, שקבעה לו המדינה. המדינה בסוציאליסמוס, כמו בפאשיסמוס ונאציות, נעשית אליל
בשביל כל יחיד. אין לו דעה משלו וחלילה לו להתנגד לאינטרסים שלה, אף במשהו. ואף
העומד בראש המדינה נעשה אל ואליל. כאלו-היה בשמים, כן ה”ראש”, או
ה”מנהיג”, או ה”דיקטאטור” בארץ, יותר נכון – במדינה, אחת היא,
אם שמו “לנין” או “סטאלין”, או שמו “מוסוליני” או
“היטלר”. ומזה פחדתי תמיד. וכשראיתי את ה”חירות” ואת
ה”דימוקראטיה” שברוסיה הסובייטית, כמו שציירתיה בפרק שלפני הקודם, אין
תימה, שנקעה נפשי מן הסוציאליסמוס…”.

את הדברים הנ”ל כתב הפרופסור יוסף קלאוזנר, כאשר הבחין לאן נוטה ה”ציונות”
ה”סוציאליסטית”. הוא טעה רק בכך, שהבחין בין שני סוגי “ציונות”,
וגם הגדיר את עצמו – “ציוני”.

התיזה שלו מוכחת, כאן, במדינה, בצורה הברורה ביותר, פחות ב”ציונות”
השמאלנית ובאופן מוחלט ב”ציונות הדתית”. יש הרבה מאד סרבנות בשמאל, וזה
נחשב, לא רק משהו שאין להתייחס אליו בחומרה, אלא, רואים בזה סרבנות מצפון חיובית
מאד, בשעה, שבאמת, מדובר בבגידה.

בציונות הדתית לא קיימת התופעה. פה ושם, יש בודדים, מעטים עד כאב, המסרבים
לציית לפקודות אנטישמיות ואנטי-אנושיות, בעליל, אך, כקבוצה, הסרבנות אינה קיימת,
בגלל שטיפת המח הפאשיסטית בחינוך ה”ציוני דתי”, העושה שימוש מעוות
ונפשע, במורשת ישראל;
מובילי כת ה”ציונות הדתית”, האגף היהודי של התנועה הציונית, בלעז,
ייבסקציה, מצליחה לערב מין בשאינו מינו, כאילו ירדו כרוכים יחדיו מן השמים, כאשר,
באמת, הם נוגדים זה את זה באופן הקטבי ביותר.

וגם במקרה זה, זו בגידה. הראשונים בוגדים במדינה שלהם, האחרונים בוגדים –
עם המדינה – באומתם, בתורתם, בזהותם, בעצמיותם, בכל הקדוש והיקר לעם היהודי. ומעל
לכל, בוגדים בבוראם! וזאת, בהשפעת ה”רבנים”.

כדברי הפסוקים:

 (יא) הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא
אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל:

 (יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם
חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ
הַמָּיִם: ירמיהו
פרק ב

מתווה
לטווח הארוך

ואם נעיין היטב
בדברי הרצל, נוכל לחשוד בקלות, וכנראה, בצדק, שגם האמצעי הזה תוכנן מראש, על ידי
הפושעים שיסדו את התנועה ה”ציונית”. להלן הגילוי של הרצל:

“לכל חבורה הרב שלה, ההולך עם קהילתו. הכל מתארגנים
לחבורות ללא כפייה…. הרבנים גם יהיו הראשונים שיבינו אותנו, הראשונים שיתלהבו
לענייננו, ומעל הבימה ילהיבו את האחרים… ישבצו זאת בעבודת הקודש. וכך יאה…
הרבנים יקבלו את הודעות האגודה והחברה כסידרן וישמיעו ויסבירו אותן לקהילתם. ישראל
יתפלל בעדנו ובעד עצמו… (“מדינת היהודים”, חבורות מקומיות)

ועוד –

“ובכן, כלום, תהיה לנו לבסוף תיאוקרטיה? לא! .. לא
ניתן כלל לדחפים תיאוקרטיים של אנשי-הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם
בבתי-הכנסת שלהם….בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב… כל אדם
חפשי ובלתי מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו. ואם יקרה שישבו בתוכנו גם
בני אמונה אחרת, בני לאום אחר, נעניק להם הגנה מכובדת ושוויון-זכויות חוקי….

הכושי יעשה את שלו הכושי
יכל ללכת לכל הרוחות, לחזור אל בקתת הדוד תום….

נראה, שתפקידם של
הקרויים היום – “רבני” ה”ציונות הדתית” – הותווה, כבר אז, ועבר,
כתורה שבעל פה, לנבחרים. ואנו לא חשדנו. בתחילה נראה היה לנו, שהם, פשוט, טועים,
תועים ומטעים, כשכוונתם טובה. אט אט התחלנו להבין, שהם אינם טועים, זו הדרך שהם
בחרו בה. אבל, עדיין, הם מאמינים שזו דרך של אין ברירה בשעה זו של ההסטוריה, כלומר,
עדיין לא ראינו בהם מזידים, רק מעצבנים נורא, בגלל, תפיסה שגויה לגמרי. היום אנו
יודעים, שהם, במודעות מלאה, הוציאו ומוציאים את ציבור שומרי המצוות לשמד ציוני. הם
יודעים שזה רע, לכן הם מעצימים את התעמולה, הפוליטרוקים עובדים שעות נוספות, וגם
עושים טיפולים פרטניים. מדובר במומרים לתיאבון ולהכעיס!

ציון הלוא תשאלי
לשלום בורייך

במלחמה מרבים להשתמש
בסיסמאות ובקודים, כדי לבלבל את האויב, וזה, בדיוק, מה שעשתה התנועה ה”ציונית”
בבחירת שמה – קוד הסוואה למהותה האמיתית –  התנועה לחורבן ישראל – עם, תורה וארץ. באמת,
מתוחכם; יוכיחו כל הנסיונות להבהיר לי, ש”ציונות” נגזרת מן המלה
ציון…. ואני לא ידעתי. איזו בורה…ציון הלוא תשאלי לשלום בורייך….

הארץ נחרבת על ידי ה”ציונות
הדתית”, במסה ובמעש. ממש! היא האחראית העיקרית לחורבן ארץ ישראל. אילולא
שטיפת המח ה”ציונית” לילדי ישראל, מן הפעוטון ועד ישיבות ההסדר, הארץ
הזו לא היתה נחרבת. היינו נלחמים על נחלת אבותינו. ודי היה בנטישת הצבא על ידינו,
ובהתגייסות נוטשי לגיון-הזרים להגנה על ישובינו, כדי שאויבינו, מהרסינו ומחריבינו,
מתוכנו, היו נאלצים לוותר על ביצוע החורבן. הרס נפש האומה וחורבן ארצה, בראשה של ה”ציונות
הדתית”. אילולא הגיבוי המשיחי “ממלכתי”, שנתנה לשוחרי החורבן, ואילולא
סיפקה לפושעים את כח האדם, הם לא היו מעזים לבצע את הפשע.

 גם מכשול קטלני נתנה בפני העיוורים, המצייתים
בעיוורון לרבניהם הפושעים. התינוקות שנישבו בידי רשעים גמורים, רואים ברשעים האלה
תלמידי-חכמים. אכן, הם חכמים להרע, להרע מאד. איני מתכוונת רק להשתתפות בפשע, בפועל,
של המוני בחורים מישיבות ההסדר, בשליחות רבניהם, עוכרי ישראל, אלא, יותר מזה,
לשטיפת המח המתועבת, שהביאה לנכונותם של ילדי ישראל לבצע את הפשע הנורא, לרדוף את
אחיהם, ולמעשה, את עצמם, את הוריהם, את עמם, את עתידם. והם יתנו את הדין גם על
פשעי התלמידים, הנעשים בעטיים.

ואת השידול לפשע מנהלים
בשם התורה הקדושה, ובתפיסת מחסה מאחורי איצטלת ה”רב” שלהם. כבר מזמן
החליפו את אור התורה ב”אורות” השונים של הרב קוק.

וכך זה מתבטא

בפורים דפרזין קפצנו
לבקר חברים באלון שבות. להרויח שמחת פורים כפולה;
אצלינו, בירושלים, זה היום התלוי באויר, בין תענית אסתר לשושן פורים, פורים
דמוקפין.

אל הבית מגיעים
משלוחי מנות. מגיע נער, בידיו משלוח צנוע, מאפה ידי אמו. מתברר שאמו היא חברתה
הטובה של בעלת הבית. עוד מתברר, שהנער תלמיד ישיבת ההסדר במעלה אדומים. מה הוא
עושה בבית? סתם, קפץ הביתה. פורים לא מדבר אליו, אז, הוא אינו חוגג בישיבה.

הוא מספר שהוא דווקא
ממעיט לבוא הביתה, כי הוא משתדל להיות רציני בלימוד, ולא רק כדי יציאת חובה,,,
עושה רושם טוב, הבחור… אחותו חיילת. ובעוד חודש, גם הוא יוצא לתקופת הצבא שלו.
אני שואלת באיזה חייל ישרת. הוא עונה, בחיל מודיעין. אני אומרת – יופי, לפחות לא
תגרש יהודים מארץ ישראל…. הוא נפנה אלי בחדות – אם אקבל פקודה לגרש יהודים מארץ
ישראל, אעשה גם את זה… נדהמתי. איני יודעת, למה אני עדיין נדהמת… אז תגרש את
הוריך… שקט, אין תגובה…

ה”ציונות הדתית”,
בצורה הברורה ביותר, באופן שלא ניתן לפקפק כלל בבהירותו, הכניעה את תורת ישראל ואת
עם ישראל לרגלי תורה זרה ולרגלי מחזיקיה, שונאי ישראל בהגדרה.

אומרים לי, שאיני
מוכנה לשמוע דעה שונה. איזו חוצפה. גדלתי בתוך הדעה השונה והמשונה הזו. גדלתי בבני-עקיבא.
את הדעות המטורפות האלה ורק אותן, שומעים בכל כלי התיקשורת של המדינה ה”ציונית”,
לחורבן ישראל. הואבסתי בה עד קבס, וכבר הקאתי, ב”ה, את התועבה הזו. התנקיתי
ממנה. אבל, היום מואבסים בה נכדינו, מן הגן ועד, ישיבות ההסדר ועד בכלל….

בגנים מציירים
הנכדים שלי את דגל ישראל, או רק צובעים, תלוי בגיל. מדינת “ישראל” היא
כור-היתוך שמתיך יחדיו – פאשיזם, סטליניזם ומנדט. המנדט ה”ציוני” הוא
אסוננו. וכל עוד לא יבין עם ישראל, שהמדינה הזו איננה מה שהוא רוצה להאמין, שהיא, היא
תמשיך בתהליך החורבן, עד כלותנו.