רק
לא שאול מופז, רק לא “קדימה”!

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר * לדף הפייסבוק של האתר של קימקא * לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

הבטחתי למוקירי זכרי
להביא כאן את המלצתי למי להצביע.

ההמלצה הראשונה היא,
כמובן, רק
לא “קדימה”, רק לא שאול מופז!

השאלה הבאה היא למי כן
להצביע, אבל לפני זה צריך המצביע להחליט מה הוא רוצה להשיג.

שלום במזרח התיכון?
הפתרון המקובל על היהודים לא מקובל על הערבים, וזה המקובל על הערבים לא מקובל על
היהודים.

המסקנה: לא להכניס את זה
לשיקולים.

כלכלה? לפי המסתמן כיום
ביבי עם הקפיטליסטים שלו ימשיכו לנהל את המדינה, עם או בלי יאיר לפיד וציפי  לבני, והשמאל הסוציאליסטי – עבודה-מרצ-ערבים לא
יביאו שום מזור לשכבות האוכלוסיה החלשות. סיסמאות “מעמד הביניים” תמשכנה
– כמו בארה”ב – להיות סיסמאות, והמעמד הזה, לפחות אצלנו, ימשיך לשאת את הנטל
הכבד ביותר.

בריאות, חינוך, תחבורה
וכו’? אף מפלגה לא מדברת על הדברים ה”משניים” האלה, ואף מ]לגה אפילו לא
מגלה לנו מי המועמדים שלה לכל תפקיד מיניסטריאלי אשר יינתן לה – אם יינתן. כל
מועמד לכנסת רוצה להיות שר הביטחון, החוץ או האוצר, אבל אם יתנו לו תיק אחר,
“פחות” בחשיבותו, הוא ייקח גם ייקח – העיקר לשבת ליד שולחן הממשלה. מה
הוא יעשה עם התיק שיקבל – לא יודעים. יכול להיות שהוא יקנה עניבה חדשה, ויניח
לפקידים לנהל את מדיניות המשרד.

כמו, למשל, משרד
המשפטים. האם מפלגה כלשהי הציעה משהו בתחום החשוב הזה? האם מועמד כלשהו הצהיר
כי זה התיק המועדף עליו?

לא.

מאיר שטרית התייפח כמו ילד קטן, כמו תינוק בן-יומו כאשר הוצע לו תפקיד
שר המשפטים במקום שר האוצר, או משהו דומה. בסוף הוא אמנם התרגל למניפולציות
הפוליטיות, כגון עיסקת איילה פרוקצ’יה תמורת אדמונד לוי, אבל הפקידים המשיכו
לנהל את המשרד – כמו לפניו, כמו אחריו.

אמור מעתה: כיוון שאנחנו
לא יודעים מה בשורה מציעה לנו כל מפלגה בכל תחום, כל בוחר צריך לשאול את עצמו מה
הנושא הכי-הכי חשוב לי, כאזרח המדינה.

אחרי שקבעת לעצמך מהו
הנושא, או התחום, הכי-הכי חשוב לך, בדוק את מצעיהן של המפלגות, וראה מי מהן
מבטיחה – לפחות מבטיחה, כי בפוליטיקה, “אומנות האפשרי”, לא כל הבטחה
ניתן לקיים, אפילו אם רוצים – משהו המספק אותך בנושא, או בתחום, הכי-הכי קרוב
לליבך – ותן לה את קולך, אפילו אם לא בטוח שהיא עבור את אחוז החסימה, ואפילו אם
בטוח שהיא לא תעבור אותו.

למשל: מפלגה התומכת בהתרת
השימוש בסמים קלים, אם הדבר חשוב לך במיוחד.

אכן, הצבעה עבור מפלגה
שלא תעבור את אחוז החסימה כמוה כזריקת הפתק לרוח, ובעקיפין – חיזוק אלה שאתה מתנגד
להם, אבל כאשר אף מפלגה לא מציעה משהו שאתה מתנגד לו – ממילא אתה לא
“תומך” באף “מתנגד”.

יתירה מזאת: הצבעה
מאסיבית בעד מפלגה אשר חרטה על דגלה את הנושא הקרוב ללבך – גם אם היא לא תעבור את
החסימה, עדיין יש לה משמעות ציבורית הרבה יותר מאשר תמיכה במועמד השולי של מפלגה זו
או אחרת.

וכעת לשאלה בעד מי אצביע.

מה הנושא הקרוב ללבי
כולכם יודעים: טוהר מערכת המשפט והשירות הציבורי בכללותו.

אתם גם יודעים מהי
האג’נדה אותה הייתי מביא למשרד המשפטים, אם הייתי מתמנה כשר המשפטים.

מבחינתי
“דמוקרטיה” לא מתבטאת בזכות להצביע אחד לכמה שנים. מבחינתי דמוקרטיה
פירושה הוא שבעלי השררה יראו עצמם כפופים לי גם בין בחירות לבחירות.

דא עקא שאף אחת מהמפלגות
לא מציעה לבוחריה דבר וחצי דבר בנושא הזה. פניתי – ולא בפעם הראשונה – לכמה מפלגות,
וגם לכמה מחברי אשר מתמודדים בבחירות האלה, ואף אחד מהם אפילו לא טרח לענות לי.

והשאלה היא מדוע שאני
אתמוך במי שלא שם קצוץ על הדברים הכי-הכי קרובים ללבי.

כן, אני מכיר את מכיר את
תיאורית “הרע במיעוטו”: הצבעה ברע-במיעוטו מחלישה את כוחם ה”יחסי”
של הרעים-יותר. זה נכון, אבל כאשר, מבחינת האג’נדה שלי כולם רעים ואין אפילו
רע-במיעוטו אחד, מצידי שכולם יתבשלו במיצים של עצמם, ואני במשחק הפסיבדו-דמוקרטי
הזה לא אשתתף.

בבחירות האלה תהיה לי זו
הפעם הראשונה ברציפות שאני לא מתמודד בבחירות לכנסת מאז הבחירות האחרונות, בשנת
2009, והפעם הראשונה ברציפות מזה הרבה שנים שאני לא מצביע – אפילו בעד
הרע-במיעוטו, ואפילו לא עם “גלולות נגד בחילה”, כמו שפעם הציעו לנו.

כן, כן … אומרים לי תאר
לעצמך שהכל ינהגו כמוך, ואף אחד לא יצביע … אני מוכן לוותר על התשובה השחוקה
“זה לא יהיה, זה לא ייתכן”. אני מוכן לוותר על המפלט הקל הזה ולומר
ללא היסוס: אם הכל ינהגו כמוני, ואף אחד לא יצביע – מבחינתי זאת תהיה החגיגה-שבחגיגות
לדמוקרטיה. שיבינו כל המתיימרים לייצג את הציבור שהוא לא רואה בהם את מייצגו, ושימשיכו
לרקוד טאנגו עם עצמם.

והייתי מציע משהו נועד
עוד יותר: להטיל למעטפת-ההצבעה פתק פסול-במכוון – דבר אשר יבהיר ללא ספק את
דעתו של הציבור על ה”דמוקרטיה” המפוקפקת שהמפלגות – כולן! – מנסות למכור
לו. אני קורא לכך הצבעת-מחאה אקטיבית.

ושהנושאים-לשווא את שם
הדמוקרטיה – שימשיכו לרקוד טאנגו עם עצמם, עד שהציבור ייקדם את פניהם בכיכר
תחריר הישראלית.

זה יגיע, תסמכו עלי, זה
יגיע.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף
הפייסבוק של האתר של קימקא 

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס