המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר *** לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין (תנו “לייק”!)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

כותרת המאמר, הלקוחה בשינוי קל משיר “הכבוד”
במחזמר “קזבלן”, מתייחסת להתפתחות האחרונה במה שייכנס להיסטוריה
כ”הגדה לבית ליברמן”, פרטים על הפרשה אפשר למצוא במאמר הרשעה
בשל חוסר הוכחות, אותו פרסמתי על הנושא לפני קרוב לשנה.

איזה קלון? התקשורת מנהלת בימים אלה מסע צלב נגד ליברמן,
מסע העוסק בשאלה “עם או בלי קלון”. האם הוא בכלל אשם? ואם כן, במה הוא
אשם? האם הוא כבר הורשע? את התקשורת כל זה לא מעניין, אלה פרטים קטנים בלבד. העיקר
שיהיה קלון. הרי הוא בכלל לא הועמד לדין, ולמעשה, כפי שנראה להלן, מדובר בספק עבירה
שבפרקליטות עדיין לא יודעים אם יש בכלל על מה לתבוע אותו – “הם צריכים לחקור
עוד כמה עדים לפני שיוכלו להחליט אם יש מקום להגיש תביעה”.

למעלה מחמש עשרה שנים, מיטב חוקרי משטרת ישראל והפרקליטות
משקיעים ימים ולילות ב”תיק ליברמן”. בהשאלה מאמרה מפורסמת של לוי אשכול
המנוח, התיק פתוח והחקירה נמשכת. אין ספור פעמים הופיעו בתקשורת
כותרות בנוסח “ההחלטה להעמיד את ליברמן לדין תתקבל תוך כמה שבועות” –
כמה זה “כמה”? ברגע האחרון תמיד נמצאה סיבה לדחות את קבלת ההחלטה (עד
למועד הבחירות הבא בדרך כלל). תמיד התגלו “עדויות חדשות” ששימשו
“סם החייאה” לתיק.

בשבוע שעבר (16 בדצמבר, 2012) חל מפנה. הוחלט לסגור את
התיק. הודעה על כך נמסרה מפיו של היועץ המשפטי. לכאורה הפרשה הגיעה לסיומה ונושא
ליברמן ירד סו”ס מעל סדר היום. לא אצל ויינשטיין. אתם באמת חושבים שויינשטיין
החליט לוותר ולתת לליברמן ללכת הביתה? הצחקתם אותי. חמש עשרה שנות עמל ויזע לא הולכות ברגל. אי אפשר כך סתם “לשים פס” על חמש עשרה שנה. מה גם שזמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי, ויינשטיין
הצהיר “לא יהיה מנוס מהעמדתו של ליברמן לדין”, וכשויינשטיין אומר
“אין מנוס” הוא מתכוון לזה – כמו שנאמר כאשר ינוס איש מפני הארי,
ופגעו הדוב; ובא הבית וסמך ידו על הקיר, ונשכו הנחש.

פטור בלא כלום אי אפשר, וכך, בד בבד עם ההודעה על סגירת
התיק, ויינשטיין מבשר
לאומה שנותר עדיין שייר של עבירה שבגינה תוגש תביעה נגד ליברמן.
זה לא התיק הגדול אותו ניסו להלביש על ליברמן,
התיק עליו עבדה כל המערכת במהלך העשור האחרון, זו בסך הכל
עבירה מליגה ג’, אבל זה בכל זאת מה שהוא, יותר טוב מכלום. העיקר שליברמן לא ייצא נקי. על מנת שלא יהיה ספק, ויינשטיין מסיים את הופעתו בהודעה ש“כבר מחר תוגש תביעה נגד ליברמן“.

תביעה על מה? אין סיבה לדאגה. לא ינום ולא יישן חוקר ישראל. נא לא לזלזל ביצירתיות של עובדי הפרקליטות. הם כבר יימצאו מה שהוא – מרמה, הפרת אמון, שיבוש הליכי משפט, לא חסר.

היועץ המשפטי במדינת ישראל נהנה ממעמד מיוחד. אין שום חוק
המגדיר את סמכויותיו ו/או את תפקידיו. אין שום רשות המגבילה את סמכויותיו ואת מה
שמותר לו או אסור לו לעשות ו/או לומר. הוא נהנה מחסינות מוחלטת. הוא יכול להתבטא
באופן חופשי, כולל לשקר במצח נחושה, ולהגיד מה שהוא רוצה על כל אחד ללא כל חשש
מתביעה בגין הוצאת דיבה. זה מה שהוא עשה עכשיו. להודעה על סגירת התיק התלוותה
הצהרה בנוסח “מסגירת התיק לא משתמע שליברמן איננו אשם”. זה הספיק
לתקשורת לצאת עם התבטאויות בנוסח “עננה כבדה תמשיך להיות תלויה מעל ראשו של
ליברמן”.

במאמר מוסגר, ויינשטיין איננו היחיד וגם לא הראשון, שמנצל
לרעה את מעמדו. אחד מקודמיו של ויינשטיין בתפקיד הטיל על אחת המתמחות שלו לבצע
שרותים פרטיים עבורו. אלה לא היו שרותי מין, והכל נעשה “מרצונה החופשי”
של המתמחה ו”בזמנה הפנוי”, אבל זה וודאי לא עומד בכללים של לשכת עורכי
הדין. הדברים היו ידועים לכל, אבל זה לא מנע מאותו יועץ משפטי להתמנות לבית המשפט
העליון.

שי ניצן, מי שהיה עד לא מזמן המשנה לפרקליט המדינה,
ולאחרונה מונה להיות יד ימינו של ויינשטיין (יותר מדוייק יהיה לומר יד שמאלו ...) הצהיר, בעקבות איזו תביעה מפוקפקת שהוגשה נגד תושבת קריית ארבע, כל האנשים שווים בפני החוק. זה אולי נכון, אבל יש אנשים ששווים יותר. ממקרה ליברמן אנו לומדים שיש גם אנשים ששווים פחות.
בהשאלה מ“מבחן בוזגלו“, מושג אותו טבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, לפרקליטות יש
“מבחן ליברמן“.

ליברמן הוא דמות שאנשים אוהבים לשנוא אותה. אין מילת גידוף
אחת בלכסיקון הפוליטי של מדינת ישראל שלא נאמרה עליו. התקשורת מציגה את ליברמן
כדמות מפלצתית, דמות שאמהות מאיימות על הילדים שלהן – “אם לא תאכל את הבננה,
יבוא ליברמן וייקח אותך!” ליברמן לא מהסס לומר את מה שהוא חושב, גם כאשר זה
לא עולה בקנה אחד עם הפוליטיקה התקינה (Politically Correct). אנשים, בעיקר
יפי נפש ואינטלקטואלים, לא אוהבים לשמוע את זה, במיוחד כאשר הוא צודק. התנהגותו לא
תמיד עולה בקנה אחד עם גינוני הדיפלומטיה, מה שמביא אנשים להטיל ספק בכשירותו למלא
את תפקיד שר החוץ. עם כל זאת, יש לליברמן עקרונות ובדרך כלל מילה שלו זו מילה. הוא
התחייב להתפטר מהממשלה אם וכאשר תוגש נגדו תביעה. ויינשטיין בנה על זה את כל
התרגיל שלו.

כאן ליברמן עשה את טעות חייו. בעקבות הודעתו של ויינשטיין
על תביעה העומדת להיות מוגשת, ליברמן הזדרז והגיש את התפטרותו. מה בער לו? אם הוא
היה ממתין 24 שעות הוא היה מגלה שלא תביעה ולא בטיח, שהכל כלאם פאדי. לא הייתה לו
כל סיבה להתפטר.

הדיו עוד לא יבשה על הודעת ההתפטרות של ליברמן, ומהפרקליטות
יצא הקול הגשת כתב האישום נגד אביגדור ליברמן מתעכבת בשל הצורך לבחון מידע חדש.
עובר עוד יום, ולפני שמשמעות ההודעה הקודמת
נקלטת בתודעה, ממשרד המשפטים יוצאת הודעה נוספת בה מסופר על
פרסומים בתקשורת בהם צוטטו גורמים
שונים בעילום שם שיש לחקור
אותם. פרסומים בתקשורת
מטעם “גורמים בעילום
שם” הם עילה
להדחת שר מהממשלה? נו,
באמת.

כשליברמן הגיש את התפטרותו הוא ציפה לטיפול מזורז בתביעה כדי שניתן יהיה לסיים
את הפרשה עד למועד הבחירות.
זה חלום באספמיה. זה לא יקרה כי אין לאף אחד כוונה כזאת.
מלכתחילה המטרה היתה לסלק את ליברמן מהחיים
הפוליטיים, ומשהושגה המטרה כבר לא צריך למהר.
אדרבא, לפרקליטות ישנן עכשיו כל הסיבות שבעולם לשרך רגליים.
כפי שידוע לכל הכנת תיק היא תהליך ממושך –
“אי אפשר לנהל חקירה עם שעון סטופר”.
על אחת כמה וכמה כאשר צריך לבנות אותו יש מאין.
הטיפול בפרשה “החדשה” לא רק שלא יסתיים לפני הבחירות, הוא אפילו לא יתחיל לפני מועד
הבחירות. ואם כבר
מדברים על סיום, זה אולי יהיה לקראת הבחירות הבאות שאף אחד עדיין לא יודע מתי הן תתקיימנה.
אם יתעורר הצורך, תמיד אפשר יהיה לדחות את זה
לבחירות שאחריהן.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע” לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס