אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

יואל היקר,

זהו. הספר האוטוביוגרפי שלך “בין דבש לעוקץ”
שעליו עבדת שבע שנים מונח על שולחני. גם קראתי אותו עוד פעם ואתה בהחלט יכול
להתגאות. אנחנו מכירים הרבה שנים ובמהלך השנים שמעתי מפיך זיכרונות ממה שעברת ואיך
עברת וגם איך שרדת. גם הייתי שותפה זוטרה במהלך כתיבת הספר. ספר שמבחינתך היה חייב
לצאת לאור, לספר ולשמר את אותה תקופה נוראה מלחמת העולם השנייה והשואה. לפעמים אני
שואלת את עצמי, מנין היו לאותם שורדים כוחות הנפש לעמוד בייסורים, בתלאות, בנדודים
והיכולת לשרוד. מנין שאבתם את התקווה שתצאו מהתופת בשלום?

הפתיחה שלך עשתה לי משהו: “אני כותב שורות אלו בערוב
ימי, בתקווה שאצליח לסיים את המשימה שלקחתי על עצמי מרצון, כל עוד אני צלול ועירני
די הצורך וזיכרוני מתפקד פחות או יותר…”. כן, יואל מי שיקרא את ספרך יעיד
שזיכרונך בסדר גמור.

השילוב והערבוב של זיכרונות אביך שבין השאר היה גם עיתונאי
שכתב אותם בזמן אמת, של אמך ושלך נותנים לקורא תמונה מקיפה על מה שהיה וקרה על
החיים בגרמניה המולדת שלכם. על המשפחה הענפה והמכובדת, אביך מספר על עלייתו של
היטלר לשלטון ואיך החיים התהפכו, הסימנים מלכתחילה היו גרועים ואז החלה תקופת
הנדודים. אתה בן יחיד בן ארבע ועומד בפני מסע מפרך. הבריחה מגרמניה לצרפת, השהייה
בצרפת בתחילה פריז וכל פעם שהגיעו שמועות רעות התגלגלתם מדירה לדירה, מעיר לכפר
ומהכפר לעיר. כל פעם צריך להתחיל מחדש. בעיר מרסיי אתה מספר לנו שכדי למצוא
חן-בעיני הילדים הצרפתים, חבריך לכיתה אתה גונב כסף מאביך כדי לקנות להם ממתקים.
צדקת! ממתקים הם מקור לאהבה, להתייחסות. זה שאביך גילה שארנקו מתרוקן וקיבלת עונש
זה לא נורא לעומת הרצון שלך להתחבר, להיות שייך.

גם הצרפתים אז לא אהבו פליטים והגרמנים שכבר כבשו אותה
והידיעות שהגיעו על המשלוחים למחנות אילצו אתכם לברוח כמה שיותר מהר והיעד היה
ספרד בעזרת מבריחים תאבי כסף שבוגדים בדרך.

השהייה בספרד ובמיוחד האירוע העצוב שבו הופרדת מהוריך בגיל
12, והוכנסת לבית יתומים בעיר ג’רונה מעבירה צמרמורת בכל הגוף.

תיאור החוויה המינית הראשונה שלך שעברת עם סברינה הנערה
שכבר ידעה וטעמה מהו עונג והיא זאת ש”התנפלה” עליך ואתה לא עצרת אותה,
להיפך התמסרת וגילית עולם חדש, תיאור נפלא. וכך אתה מספר לנו: “אותו ערב
חזרתי אל משכננו כאשר חיוך מטופש מרוח על פני. דימיתי שתפסתי את אלוהים בזקן,
ומעתה פתוחים בפני לרווחה שערי גן העדן…”.

סופו של העוקץ הוא מפליא – אביך, אמך ואתה שרדתם את
הבלתי-אפשרי ועליתם לארץ ישראל ואתה בן 15 וקיבוץ יגור מאמץ אותך. לוקח זמן
להיקלט, ללמוד שפה חדשה, מנהגים ומה לא? אבל אתה עושה זאת בקלות. שם אתה מגלה את
ארץ ישראל. מלחמת השחרור פורצת ואתה שם – חייל, מפקד. מאז שהצטרפת לקיבוץ
פלמ”ח-צובה ועד היום הקדשת את עצמך לקיבוץ ולפעילות התנדבותית ברחבי הארץ
בקליטת עולים חדשים ונתת את כל כולך ואיתך יחד רעייתך הנפלאה שרה, שהולכת איתך
יד-ביד ובלעדיה אתה חצי בן-אדם. על פועלך זכית להוקרה והכרה ופרסים, והיום בערוב
ימיך כמו שפתחת את ספרך, אתה יכול להסתכל בעיני ילדיך ונכדיך היישר לתוך עיניהם
ולומר: “כן, היה שווה”.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע” 
לדף הפייסבוק לסגור את
לשכת עורכי הדין 
לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר   לדף הפייסבוק
של האתר של קימקא 

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס