ב”ה, ירושלים, י”א בתשרי, התשס”א

לרון פונדק,
טניה ריינהרט וישראל סגל, ידיעות אחרונות

צמתם אתמול? סתאאאאם,
אל תקחו ברצינות. ממתי ערב-רב צם ביום הכיפורים?

כשקוראים את
דבריכם, אי אפשר שלא לצעוק: “בוגדים עליך שמשון דער נעבעכדיקער”! במדינה
נורמלית, בעת מלחמה, לא היה עתון מרשה לעצמו לפרסם את דבריכם, קל וחומר במדינה
שמאז לידתה נמצאת בסכנה קיומית, כבשה בתוך שבעים זאבים, שאיתם אתם רוקדים. אי
רובינזוני בים של מאתים מליון מבקשי מותנו, שבקע דרך נס מתוך הים, אך נותרו בו כמה
ביצות, שיש ליבשן, שאם לא כן יחסלונו בקדחת, אבל, אתם לא תתנו. אתם נהנים להתפלש
במדמנה.

ואם פרסם
העתון את דבריכם, ולא בפעם הראשונה, אזי, במדינה נורמלית היו מעמידים לדין אתכם
ואת עורכי העתון באשמת בגידה – בניהול תעמולת האויב ובזריית דמורליזציה בעם נצור,
שאמור היה להילחם על חייו, אך, בגללכם אינו עושה זאת, אלא, נסוג, נסוג, נסוג
ונסוג. ולטעמכם, עדיין לא מספיק. לא תסתפקו בפחות מחזרה לנירנברג וחוקיה, לקישינב
ופרעותיה, לחלב ולבתי הכנסת השרופים, כמו בעיר העתיקה בירושלים, לעץ התליה בבגדד
ולעלילת הדם בדמשק.

קראתי השבוע
את ספרה של פועה שטיינר, שהיתה בת שבע, כאשר גורשה עם משפחתה מן העיר העתיקה.
הילדים רצים בין להבות אש, ששילחו הפורעים בחנויות היהודים, לאחר שהם וחיילי
הלגיון וחיילי הצבא העיראקי בזזו אותן. הילדה תמהה. היא שואלת: “הם ניצחו,
נכון”? כן, עונים לה. “אז, עכשו זה שלהם, למה הם שורפים”? אז,
שלושתכם תענו לה במקהלה: “כי הם מדוכאים ומתוסכלים…”. כי מראה ילדה
יהודיה, גם אם היא נסה על נפשה, זו פרובוקציה. מרוב תיסכול, הם אנסו ושחטו ילדות
יהודיות על אמותיהן, תלו זקן ברגליו, כשראשו על פרימוס בוער, שחטו נערים על ספרי
הגמרא המשיחיים שלהם ושיספו תינוק בזרועות אביו, בתרפ”ט, בחברון, שטרם שילמה
את מחיר מפלצתיותה.

בעצם, אינכם
צריכים לעמוד לדין על בגידה. נכון יותר להתייחס אליכם כאל תשושי נפש.

טניה אומרת:
“ואולי, כשיהיה מאוחר מדי, נגלה פתאם שאנחנו לא באמריקה, אלא, במדינת
הגמדים”. בקר טוב, טניה, התעוררת? וכי למה אנו תחת המגף האמריקני, אם לא בגלל
שאנו מדינת הגמדים? אנחנו גמדים מאז היווסד מדינת הישראלים. מדי פעם ניסה
הקב”ה להעלות אותנו בדרגה, אך, אתם דאגתם תמיד, שנחזור למימדינו הטבעיים –
גבולות-אושוויץ, כדברייך: “עד אוסלו היה ברור שלא יהיה שלום בלי פינוי
התנחלויות”. כמו שהיה שלום בטרם התנחלויות!!! ואני רוצה להגיד לך, שעד שלא
יהיה פינוי ההתנחלויות הלא חוקיות של הערבים בארץ ישראל, לא יהיה כאן שלום. כי אין
כל סיכוי לשלום, הנבנה על חוסר מוסר, אי צדק, סיוע לכובש משחית, ולנישול עם, בונה
מולדתו, מארצו. מי שקורא לכיבוש השממה והביצות, כיבוש משחית, הוא מושחת. מי שרואה
בשיבת עם נרדף למולדת אבותיו, כיבוש, הוא רשע.

הימצאותכם
בארץ הזו נשגבת מבינתי. אתם מכירים בזכותם של זרים לחלל את המקומות הקדושים לנו
בבנית מבנים פרובוקטיביים לדתם, אתם אינכם מכירים בזכותנו לעשות את המובן מאליו,
לבקר באתרי ערש הולדתנו. אתם, האוטואנטישמים, אינכם מוצאים שום פסול בעובדה, שמבני
כל אומות העולם, רק היהודים, שזה המקום הקדוש להם ביותר, מוגבלים בעליה להר. אתם
מוסרים את המקומות הקדושים לנו ל”מדוכאים”, שהניחו ליהודים לעלות רק עד
למדרגה השביעית ולא להניח להם להגיע עד קברי אבותיהם. אין לכם שום זיקה לארץ, אז,
מה אתם עושים פה? איש אינו צריך אתכם כאן. אתם מביאים רק נזק. משעמם לכם ללכת
לבדכם, אז אתם מסיתים גם אותנו לפנות ולהתפנות? תשכחו מזה. איננו מתכוונים לחבור
אליכם, אוי לרשע ואוי לשכנו.

המתאבל על
חורבן ירושלים, רואה בבניינה. אתם לא תזכו, וזו המחשבה המרנינה היחידה בימים
טרופים אלה.