ב”ה

עיצרו את הדיקטטורה עכשו

ג’נט פורטר

לא, אובמה אינו מבקש להכתיב לעמים מה לעשות. אלא אם זו ישראל. כשזה מגיע לישראל, הוא רוצה להיות מכתיב יחיד!

בנאומו לפני וועידת איפ”ק, הצהיר ברק אובמה, שאינו רוצה להכתיב לעמים אחרים מה לעשות. למרות הבחירות המפוקפקות באיראן, ולמרות מה שכינה סנאטור ג’ו ליברמן – לעג לדמוקרטיה – בכלל זה השתקת  טלפונים סלולאריים, רשתות ואתרי שידור וירי על מפגינים שקטים, מתכוון אובמה לשתוק. הוא אינו רוצה להתערב ב”בבחירות”, לכאורה, באיראן, ולדבר בשם החופש.

אין זה מפתיע. הרי זו אותה טאקטיקה שליוותה את הבחירות בנובמבר האחרון בארה”ב, כאשר אובמה סירב להתערב במעשי “הפנתרים השחורים”, שאיימו על מצביעים בקלפיות בפנסילבניה ועל תחנות שידור שהעזו לפרסם פרטים לא רצויים מעברו של אובמה. כמו כן, סירב להתערב, במה שהגדיר מאט בלנט, מושל מיסורי – טקטיקות של מדינת משטרה – ניצול לרעה בכוחו של החוק, כדי להשתיק יריבים פוליטיים ולהשתיק כל פרסום על עמדותיו של אובמה. ובל נשכח את מדיניות ה – אל-התערבות – במעשי קבוצות של רמאי בחירות כמו Association of Community Organizations for Reform Now ACORN–, המקבלים עתה, לא מליונים מכספי משלם המסים, אלא, בליונים, בתמורה לגיוס אזרחים מכובדים, כמו מיקי-מאוס…

וכך גם אינו מתערב ב”בחירות” באיראן. הוא אינו רוצה להתערב במאמציה של טהראן לפתח עצמת-גרעין. הוא יניח להם, עד לסופה של שנה זו, להשיג את עצמת הגרעין הנדרשת להם לקידום מטרתם הסופית – מחיקת ישראל מעל המפה. אך, אל דאגה – לאחר מכן, הוא ייכנס למשא ומתן רציני.

לא, אובמה אינו מבקש להכתיב לעמים מה לעשות. אלא אם זו ישראל. כשזה מגיע לישראל, הוא רוצה להיות מכתיב יחיד! לא אתפלא אם ימנה לישראל קיסר כמותו, שיוכל לעשות ככל העולה על רוחו.

בנאומו לפני ועידת איפ”ק, ערב הבחירות, אמר אובמה: “ירושלים תישאר בירת ישראל, ולא תחולק לנצח”. אך, מיד לאחר היבחרו, החל ללחוץ בזרוע נטויה על ראש הממשלה, נתניהו, לעשות בדיוק את זה, לחלק את ישראל.

אובמה מכתיב לעם ישראל לא לבנות בארצו שלו, ביהודה ובשומרון. לא להוסיף חדרים ולא להתרחב בשום תנאי. מה היה קורה אם דיקטטור זר היה דורש מבלומברג, ראש העיר ניו-יורק, לאסור בניה חדשה בעירו. מה היה, אילו אותו מנהיג זר היה אומר: “למעשה, אתה חייב למסור את ניו-יורק לכנופיות טרור ערביות, המאיימות על ניו-יורק, למרות שהאדמה אינה שלהם ולא היתה מעולם, למרות שהם לא קנוה מעולם וגם לא זכו בה במלחמה”?

גם לו היה הדיקטטור הזה הגדול בנואמים ובעל הגיון סטלארי כמו: “אבל הם, באמת באמת רוצים אותה. והם ימשיכו לייצר בה פצצות ולהטיס ממנה מטוסים לתוך בנינים בניו-יורק, עד שיקבלו כל מה שהם רוצים”, התשובה תהיה: “קפוץ לנו”!

גם לו ניסה הדיקטטור הזר לכפות עלינו בכח את הוויתור על אדמה אמריקנית לטובת טרוריסטים (או לטובת כל אחד אחר), היינו אומרים לו: “שכח מזה”! אם רצונך לתת לבריונים את דמי ארוחת הצהרים שלך ואת ארצך, תפאדל. אנו לא נעשה זאת.

אבל, תחת האיום שישראל תאבד את בת-בריתה היחידה, את ארה”ב, הכתיב אובמה לנתניהו את קבלת “פתרון שתי מדינות לשני עמים”. אין להתפלא, על כן, שמפגינים ישראלים הניפו שלטים בהם נראה אובמה חובש כפיה.

בלחץ תנאים, כמעט בלתי אפשריים, נתניהו נכנע, כשהוא מעמיד ‘כתמורה לויתור’ קבלת תנאים הגיוניים מאד; היהודים ימסרו את ארצם היקרה, שנקנתה בדם, לאנשים שהארץ איננה ארצם, ואשר עליה אין להם שום טענה חוקית. הם יכירו במדינה פלשתינאית, אם הפלשתינאים יכירו במדינה יהודית – ישראל.

זה נראה מהוגן יותר 

(זה מגעיל! ונתניהו מגעיל! וטועה הכותבת היקרה, כשהיא ממשיכה להאמין, שנתניהו מבצע את פשעיו בגלל לחץ של ארה”ב, כאשר באמת, נתניהו עושה זאת מטעמי אופורטוניזם אישי ורדיפת הישגים במדיניות הפנים, בתקווה לקבל את ברכת השמאל, ימח שמו וזכרו. ח”א)

אך לא בעיני הפלשתינאים. הם לא יקבלו את התנאי הזה. הם רוצים אדמה בחינם, אדמה עליה יוכלו לשכן טרוריסטים חמושים, כדי לחסל את ישראל – כפי שהם עושים בעזה. כבר ניתן לשמוע את מנהיגיהם מתבכיינים על האפשרות שהם יקבלו אדמות מישראל, מבלי יכולת להשמידה. אז, מי הבלתי הגיוני?

באותו “מסע התנצלות”, המעלה על נס את שחצנותה של ארה”ב, זו המכתיבה מדיניות, השתמש אובמה בכוחו הפוליטי, כדי לנסות ולכפות על האיחוד האירופי לקבל לתוכו את תורכיה המוסלמית. למירב המזל, צרפת וגרמניה התנגדו בגלוי לתכתיביו.

אובמה משתלט על מפעלים מצליחים ומחניק אותם ואילו מפעלים כושלים, שתמכו בו פוליטית, זוכים לתמיכה כספית מעל ומעבר לראוי להם. קיסרי תעשיית המכוניות והשולטים בכסף, שאינם נדרשים לתת דין וחשבון לאיש, אלא לדיקטטור הראשי, קובעים מדיניות, תוך כדי שיחתנו זו. הם השתלטו על הבנקים, ועתה הם רוצים לנהל את השירות הרפואי שלך.

את הדיקטטורה הזו צריך לעצור. ולעצור אותה עכשו! אם לא נעשה זאת, נאבד לא רק את ידידתנו החזקה ביותר במזרח התיכון ואת השוק החפשי, אלא, נאבד את חיינו.