לנציב תלונות הציבור, יוסף שפירא: היוהמ”ש ויינשטיין לא מוכן לבדוק את פרשת אלשיך
לנציב תלונות הציבור, יוסף שפירא: היוהמ”ש ויינשטיין לא מוכן לבדוק את פרשת אלשיך
|
נעבעך?
יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, לא מוכן אפילו “להידרש” לשאלה אם לפתוח בחקירה פלילית, בהסתתרו מאחורי סינרו של הנתל”ש, אשר לא הביא את הדבר לידיעתו (האם באמת ויינשטיין לא יודע את מה שכל הארץ יודעת?
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין
(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)
מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –
איך נפטרנו מאשר גרוניס
שמחה ניר, עו”ד
19.8.2012
לכבוד
מר יוסף שפירא
מבקר המדינה
בתפקידו כנציב תלונות הציבור
ירושלים
נכבדי,
הנדון: פרשת השופטת ורדה אלשיך
סירוב היועץ המשפטי לממשלה להידרש לשאלת פתיחתה של חקירה פלילית
ביום 12.6.2012 פניתי אל היועץ המשפטי לממשלה, בזה הלשון:
הנדון: ההיבטים הפליליים בפרשת השופטת ורדה אלשיך
מאמצעי התקשורת, נכון לאמש, אני למד כי ללשכתך טרם הגיעה כל תלונה בנושא שבנדון.
לפיכך אתנדב אני לעשות את הדבר, למען העניין הציבורי.
אני מזמינך להורות על חקירה פלילית בנושא, לפחות בשני היבטים:
האחד, לגבי השופטת – בידוי ראיות בכוונה להטעות רשות שיפוטית בהליך שיפוטי וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו הרשעת-שווא של עוה”ד רפאל ארגז בהליך המשמעתי, וזאת בנסיבות מחמירות, לנוכח מעמדה של השופטת.
והשני, לגבי החותמים על עצומת-התמיכה בשופטת, דבר המהווה, לעניין עבירת השוחד, “שירות” או “טובת הנאה אחרת”, וזאת בבחינת “שלח לחמך”, מתוך כוונה לזכות ביחס מועדף מהשוטפת, בעתיד.
ביום 22.7.2012 כותבת לי עו”ד נועה מישור, עוזרת ליועץ המשפטי לממשלה, את המכתב הזה:
אודה ולא אבוש: הרבה דברים ראיתי בימי חלדי, אבל דבר משונה כזה עו”ד לא ראיתי.
עם כל הכבוד, נציב תלונות הציבור על שופטים אינו מתמחה של היוהמ”ש, אינו רפרנט ואינו עוזר משפטי שלו, ובוודאי שהוא אינו “פקיד מיון דואר נכנס” בלשכת היוהמ”ש.
ועם כל הכבוד, אין בחוק הנתל”ש דבר וחצי דבר השולל מהיוהמ”ש את שיקול-הדעת שהמחוקק נתן לו: הוא יכול לקבוע שלמרות שהנתל”ש הביא את העניין לידיעתו, הוא לא מוצא בו דבר המעורר חשד לפלילים, והוא יכול לעשות את ההיפך: לקבוע שלמרות שהנתל”ש לא הביא את העניין לידיעתו, הוא בכ”ז מוצא בו דבר המעורר חשד לפלילים, ולכן הוא מורה על חקירה פלילית.
אכן, בסע’ 22(ד) לחוק הנתל”ש נאמר כי אם בירור התלונה העלה חשש למעשה פלילי, “יביא הנציב את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה”, אבל הוראה זו, מטבעה, תלוייה ברצונו הטוב של הנתל”ש, אשר תמיד יכול לומר “לא התעמקתי בזה, אין לי משאבים לכך”.
הבאת העניין ל”ידיעתו” של היוהמ”ש, אין פירושה “המלצה”, ואם הנתל”ש מתיימר להמליץ, הוא חורג מסמכותו, ולהמלצה שלו אין נפקות משפטית מעבר לזו שיש לכל אדם פרטי.
ונניח שאני הולך לשיטתו של היוהמ”ש, ומנסה להניע את הנתל”ש להעביר את העניין לידיעת היוהמ”ש, ומשלא נעניתי, אני עותר לבג”ץ כנגד הנתל”ש. העתירה תידחה ללא ספק, מהנימוקים הבאים:
א. העותר לא התלונן על השופטת, ועל כן אין לו מעמד לבקש דבר הכרוך בתלונה.
ב. לא מצאנו פגם בשיקוליו של הנתל”ש.
ג. ההוראה בדבר העברת העניין לידיעת היוהמ”ש באה על מנת להבטיח שעניין אשר היה בטיפולה של רשות אחת לא “ייקבר” בתיקיה של אותה הרשות, אבל אינה שולל את האפשרות שאותו העניין יגיע לידיעתו גם בדרכים אחרות.
ד. מהחומר שלפנינו עולה כי העניין כבר הגיע לידיתו של היוהמ”ש, ואין אנו מוצאים טעם להורות על העברת עניין לידיעתו כאשר העניין ממילא כבר נמצא בידיעתו.
ה. כותבי מכתב-התמיכה אינם שופטים, וממילא אין לנתל”ש כל סמכות לגביהם, והערתו בעניינם הייתה הערת-אגב בלבד.
ו. לעותר יש סעד חלופי, דהיינו פנייה במישרין אל היועץ המשפטי לממשלה.
אז זה בדיוק מה שעשיתי: פניתי אל הסעד החלופי, וגם הבאתי לידיעתו את דבר החלטתו של הנתל”ש (כאילו שמר ויינשטיין לא ידע את כל מה שכל הארץ יודעת …).
ואציג את הנושא בצורה אחרת: נניח שהנושא בכלל לא הגיע אל הנתל”ש (למשל: משום שהכל מפחדין מורדה אלשיך, ואף אחד לא מעז להתלונן), ואני פונה אל היוהמ”ש על סמך מידע זהה אשר הגיע אלי בתוקף עיסוקי העיתונאי (ובגלל האתיקה העיתונאית אני מנוע מלחשוף את המקור, אבל מצרף מסמכים המראים בדיוק את מה שעולה מחוות דעתו של הנתל”ש).
היעלה על הדעת שהיועץ המשפטי, בהעדר סינר-נתל”ש להסתתר מאחוריו, יגיד שהוא “לא מוצא מקום להידרש לשאלת פתיחתה של חקירה פלילית”?!
אכן, אחרי שהיוהמ”ש “נדרש” לשאלה, הוא יכול להחליט – בכפוף לחובת ההנמקה ושאר החובות שבמשפט המנהלי – לקבוע שאין מקום לפתוח בחקירה (בין משום שהתשתית העובדתית רעועה, בין משום חוסר עניין ציבורי, בין מכל סיבה לגיטימית אחרת), אבל זאת, כאמור, רק לאחר שהוא “נדרש” לשאלה.
ואסיים בדוגמת איפכא-מסתברא: נניח שהיוהמ”ש דווקא כן נדרש, וכן מורה על חקירה פלילית, הן נגד השופטת והן נגד עורכי הדין שחתמו על מכתב התמיכה בה, וכל אלה עותרים לבג”ץ בטענה שהנתל”ש לא הביא את הדברים לידיעת היוהמ”ש, ולכן הוא לא רשאי “להידרש” לדרישה לפתוח בחקירה … היעלה על הדעת שהבג”ץ יקבל את עתירתם?
סירובו של היועץ המשפטי לממשלה להידרש לשאלת פתיחתה של החקירה פלילי בנושא, על שתי הסתעפויותיו, “בשים לב לכך שנציב תלונות הציבור על שופטים” מצא לנכון, או שלא מצא לנכון, לנקוט צעדים אלה ואחרים, לוקה בשיקולים זרים, והמינימום שניתן לדרוש הוא שיפעיל את שיקול-דעתו הוא, באופן עצמאי.
אני מבקש, איפוא, להורות ליועץ המשפטי לממשלה להידרש לשאלת פתיחתה של חקירה פלילית בנושא, על שתי הסתעפויותיו, בלי “שים לב” למה שיש או אין בהחלטת הנתל”ש.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
______________
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”
מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –
איך נפטרנו מאשר גרוניס
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין
(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)
יוהמ-ש לשמחה לא חוקר אלשיך וכו’.tif