אל תאמר “מבחן בוזגלו” – אמור “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש)

 

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין

 

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

 

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –

 

איך נפטרנו מאשר גרוניס

 

קצת היסטוריה

 

בשנת 1976 אמר היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, כי “דין (אשר) ידלין כדין בוזגלו”, והכוונה הייתה – עם “הרחבה” משלי – היא שאם המשטרה חוקרה בדרכים מפוקפקות את האיש הפשוט, האיש מהרחוב, היא תחקור בדרכים מפוקפקות גם את המורמים-מעם.

 

מכאן צמחו המושגים “מבחן בוזגלו”, המקביל ל”לא תישא פני גדול”, ו”מבחן בוזגלו ההפוך”, המקביל ל”לא תהדר דל בריבו”, או, בבחינת הפוך-על-הפוך, לא תדפוק את המורם-מעם רק בגלל שהוא מורם-מעם.

 

עמדתי על ההיסטוריה של המושג הזה במאמרי המצויין (וצנוע, לא לשכוח!) בוזגלו בן 50, אולי יותר.

 

האם אהרן ברק, בטבעו את המושג הזה, התכוון לפגוע בציבור הקרוי “עדות המזרח”?

 

כנראה שלא.

 

לדעתי הוא נתפס לסטריאוטיפ קיים (נכון לאז) שלא הוא יצר אותו. היום הוא היה אומר “גברת כהן מחדרה”, אבל זו עדיין לא נולדה אז.

 

נעים או לא נעים, העלייה ההמונית מארצות האיסלאם, בראשית שנות המדינה, הייתה אוכלוסייה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. לקלוט אוכלוסייה כזאת, בקצב שהיא נקלטה, זה כמו לקלוט בארה”ב 700 מיליון (לא טעיתי במספר) מנפגעי הרעש בהאיטי תוך שנים ספורות, ולהרים אוכלוסיות כאלה לרמה הסוציו-אקונומית של הארץ הקולטת – זה לא עניין של שבועיים-שלושה. האם הקצב של הטמעת יהודי ארצות האיסלאם בישראל מניח את הדעת – לדעתי לא, אבל זה עניין יחסי אשר תלוי בחינוך (בעיקר של הקולטת), במשאבים ועוד, והשאלה אם מה שנעשה ב-64 שנותיה של המדינה היה מספיק, או לא מספיק, היא נושא לדיון אחר.

 

ובחזרה ל”בוזגלו” של אהרן ברק: כאשר הוא טבע את המושג הזה (“דין ידלין כדין בוזגלו”), מדינת ישראל הייתה בת 28 בלבד, פחות מחצי גילה היום. קרובה יותר לנקודת-ההתחלה מאשר לנקודה בה היא נמצאת היום, ומצבו של “בוזגלו” הערטילאי התאים לסטריאוטיפ הזה, ולניגוד שבינו לבין אשר ידלין – איש היישוב המבוסס, איש המפלגה השלטת, מי שהממשלה כבר החליטה על מינויו כנגיד בנק ישראל (ונעצר בחשד לשוחד – שהוביל להרשעתו – יומיים או שלושה לפני כניסתו לתפקיד).

 

מכל מקום, באספקלריא של אותם הימים אפשר לסלוח לאהרן ברק על שהוא נתפס לסטריאוטיפים של אז. אפשר להניח שאם הוא היה אומר “דין ידלין כדין רבינוביץ”, אלה שתוקפים אותו על “בוזגלו” היו אומרים שהוא “לא סופר את המזרחיים”, ובאים איתו חשבון על שהוא “לא מתייחס לבוזגלו” …

 

ואם הוא היה אומר “דין ידלין כדין אחמד מאום-אל-פאחם” – בכלל היו משפדים אותו על עמוד החשמל הסמוך ביותר למקום מגוריו.

 

בשורה התחתונה, כשמדברים היום על “מבחן בוזגלו” הכל מבינים שמדובר באדם מן השורה, לעומת כל מיני מיוחסים, ובלי כל קשר למוצאו העדתי.

 

ביטויים דרכם להכות שורש, גם כאשר הם “מתיישנים”. כך, למשל, אנחנו “מחייגים” גם כאשר חוגת הטלפון כבר כמעט חלפה מן העולם, כך הוא גם באשר ל”סביב השעון”, “סרט קולנוע” וכו’, וכך נשאר גם “בוזגלו”, למרות שמצבן של עדות המזרח היום טוב בהרבה בשנתה ה-64 של המדינה ממצבן בשנתה ה-28.

 

ראייה כמעט-ניצחת לכך שלאהרן ברק, בטבעו את המושג הזה, לא היו כוונות “גזעניות”, והוא גם לא גילה שום “התנשאות”, היא בכך שאף אחד ממבקריו הרבים – רבים מאוד – לא נפנף בדבר הזה כדי לשפד אותו, ואם אזקק לאמירה החביבה עלי מאוד, אומר כי לאהרן ברק יש חטאים אמיתיים, ולא צריך להוסיף לו גם חטאים מדומים.

 

כיצד השתרש המושג “בוזגלו” והפך לנחלת הכלל?

 

הסיבה הבסיסית היא זהות יוצרו של המושג – אהרן ברק, היועץ המשפטי הכריזמטי – והתאמתו של השם “בוזגלו” לסטריאוטיפ של אז ול”כוונת המשורר”.

 

גורם נוסף הוא היותו של השם הזה “קליט” ו”זכיר”.

 

ואולי מעל לכל – מילה אחת אשר מבטאת יותר מאלף מלים אחרות, מילה אשר סללה את הדרך לצמד-המלים “מבחן בוזגלו” ולשלישיית המלים “מבחן בוזגלו ההפוך” – הרבה יותר פשוט מאשר הציוויים התנ”כיים “לא תישא פני גדול” ו”לא תהדר דל בריבו”.

 

מדוע להחליף את הסוס הזקן הזה?

 

כאמור לעיל, אף אחד לא נפגע מהביטוי “בוזגלו” במשך 36 שנות קיומו. גם אני עצמי השתמשתי בו לא פעם, ואף אחד לא התריס בפני באיזה סגנון אדוני מדבר, אבל יום אחד קפץ עלי רוגזו של אחד מחברי, פרופסור-חבר באוניברסיטה מערבית ידועה, אשר הקשר היחיד בינו לבין בוזגלו הוא שם משפחתו המזרחי, והוא אמר לי “לך לעזאזל” על השימוש במטאפורה הזאת. בהמשך הוא חזר בו  מה”איחול” הזה, אבל בלבי גמלה ההחלטה למצוא תחליף ל”בוזגלו”.

 

ההתלבטות

 

הרעיון הראשון היה “גברת כהן מחדרה”, אבל דחיתי אותו.

 

דחיתי אותו משום שהוא כבר “תפוס” ע”י הסטריאוטיפ של בעלת-הבית שהעניין שלה בענייני כלכלה והיכולת הכלכלית מתמצים במשק-הבית, ובסל-הקניות היום-יומי.

 

דחיתי אותו משום שהוא מסורבל וכבד: “מבחן הגברת כהן מחדרה”, ועוד יותר מכך “מבחן הגברת כהן מחדרה ההפוך”, אינם מצלצלים טוב, ואינם “קלים וניידים, נוחים לתפעול”, כמו שאומרים בצבא.

 

ודחיתי אותו משום שהוא “לא מצלצל”. לא “סקסי”.

 

חיפשתי איזה שם המשקף את “האיש מהרחוב”, אבל לא יהיה לו שום “גוון” פוגעני, והוא גם לא יהיה שם משפחה (אחת הטענות ששמעתי אגב הדיון הזה הייתה ש”לקחו שם משפחה והפכו אותו למושג, שזה סוג של דה-הומניזציה”, וכו’). שלא יהיה לו שום גוון שלילי, ושבכלל הוא יהיה נייטראלי מכל בחינה – אבל יחד עם זאת יהווה תחליף המשקף היטב את כוונתו של אהרן ברק בעניין “בוזגלו”, ואת “מבחן בוזגלו” ו”מבחן בוזגלו ההפוך” אשר נגזרו מכן.

 

EUREKA!!!

 

בעוד אני מתחבט ומתלבט קפץ לראשי השם אלישבע, ועוד לפני שהספקתי לבחון את כל שיקולי הבעד-ונגד אמרתי לעצמי, כמו ארכימדס הישן והטוב, EUREKA (“מצאתי!”).

 

אחר כך, כמו כל שופט טוב אשר קודם מחליט מה תהיה התוצאה, ואחר כך הוא מקושש את הנימוקים לה, התחלתי לחפש את הנימוקים. לזכותי אומר כי למרות היותי משוכנע שזו אכן הבחירה הנכונה, אני לא בטוח שאין אפשרויות טובות יותר, טובות בהרבה.

 

הנימוקים

 

אלישבע (אוסוסקין) היא אשתו של אהרן ברק, אבל אלישבע הייתה גם אשתו של אהרן אחר – אהרן הכהן, אחיו של משה רבנו (“וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה” (שמות ו’ 23)). אלישבע (קפלן) הייתה אשתו השנייה של לוי אשכול.

 

יחד עם זאת, כאשר אומרים את השם “אלישבע” – לא עולה אצל השומע שום קונוטציה – לא חיובית ולא שלילית, לא אשכנזית ולא מזרחית, לא עשירה ולא ענייה – רק אישה מן היישוב, אדם מן היישוב, ככל אדם אחר.

 

לפיכך, אם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, יבקש שחקירתו על העסקת עובד זר בביתו תתקיים בלשכתו ולא בתחנת המשטרה, תצדק המשטרה אם תאמר כי דין ויינשטיין כדין אלישבע, והדברים יהיו ברורים-מאליהם עד כדי כך שלא יהיה צורך בשום פרשנות.

 

אלישבע הוא שם “קליט וזכיר”, בין השאר משום שהוא לא שם יום-יומי. הוא מופיע בגוגל כ-303,000 פעמים, לעומת אברהם, למשל, המופיע בגוגל כ-9,290,000 פעמים.

 

לשם השוואה: השם בוזגלו מופיע כ-589,000 פעמים, אבל סביר מאוד להניח כי אלמלא קידום-המכירות שנעשה לו בזכות אהרן ברק, הוא היה מקבל פחות, אולי הרבה פחות.

 

האם אני מתכון לפגוע באהרן ברק, או ברעייתו אלישבע?

 

לא, בפירוש לא, כשם שהוא לא התכוון לפגוע באיש כאשר הוא יצר את בוזגלו המיתולוגי. ייתכן אפילו שבכך אני מפצה אותו במשהו על השחיקה במוניטין של יציר כפיו המיתולוגי.

 

כן, כן … לא שכחתי: ביקורת רבה נמתחה על קידומה המהיר של אלישבע ברק-אוסוסקין במערכת המשפט, ממעמד של עוזרת משפטית לארבעה מנשיאי ביהמ”ש העליון (לא כולל את בעלה, אהרן). האם היא קודמה בזכות בעלה, או בזכות קישוריה? אני לא יודע, אבל השאלה נשאלה ותישאל, כי מעולם לא ניתנה לה תשובה.

 

מכל מקום, הטענה בפי המבקרים היא שלא נתקיים כאן העיקרון דין נחמן אורי כדין אלישבע ברק, כאשר עו”ד נחמן אורי, לפנים הממונה הארצי על יחסי העבודה במשרד העבודה, התחרה באלישבע על הכסא המתפנה בביה”ד הארצי לעבודה, והפסיד במירוץ נגדה.

 

אבל תארו לעצמכם כי הוועדה לבחירת שופטים הייתה אומרת כי, לדעתה, נחמן אורי הוא מועמד פחות ראוי מאלישבע, אבל למרות זאת אנחנו נבחר בו, רק כדי ש”לא יגידו”… במקרה הזאת אפשר היה אפשר לדבר על “מבחן אלישבע ההפוך”, ומהקשר הדברים אפשר היה להבין את הדבר גם בלי להט המילה המהפכת.

 

הנה כי כן, המושג “מבחן אלישבע” משמש לשתי האפשרויות המנוגדות גם-יחד (ואם נאמר “זה לא עומד במבחן אלישבע” יהיה ברור שמדובר בשני ניגודים, גם בלי צורך לציין מהו המשל ומיהו הנמשל), ואת המונח הזה אני מציע במקום המונח “מבחן בוזגלו”.

 

ואחרי ש”מבחן אלישבע” יכה שורש, יבוא השם “אלישבע” כשם “כללי” לאישה מן העם, לאדם מן העם, אשר אין להם שום מעמד מיוחד, שום פרוטקציה, שום דבר: אני לא אלישבע שתדבר אלי ככה, אני פרופסור באוניברסיטה!

 

יש לי ותק בזה

 

עד היום ישנם לפחות שני ביטויים שהיכו שורש, ואני גאה באבהות עליהם: האחד הוא “באיזה סגנון אדוני מדבר“ (3,360 מופעים בגוגל), והשני – “לך תזדהה“ (843 מופעים).

 

אז אולי גם כאן אצליח במשהו.

 

מכל מקום – מי שהביטויים “בוזגלו” ו”מבחן בוזגלו” לצנינים הם בעיניו, מוזמן לעזור ב”קידום המכירות” של “מבחן אלישבע”, כאשר המטרה היא 10,000 מופעים בגוגל.

 

בהצלחה לכולנו.

 

______________

 

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש)

 

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –

 

איך נפטרנו מאשר גרוניס

 

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין

 

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)