לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

סוף-סוף!

לאחר
ציפייה דרוכה של שבועיים ימים מיום ה”שימוע” שערך נשיא ביהמ”ש
העליון, אשר גרוניס, לשופטת ורדה אלשיך זכה הציבור – סוף-סוף! – לשמוע את עמדתו
בפרשה המרחפת, כלהט החרב המתהפכת, מעל לראשה של מערכת המשפט.

הנתל”ש
(נציב תלונות הציבור על שופטים), אליעזר גולדברג, קבע כי אלשיך ערכה שורה של תיקונים
מהותיים בפרוטוקול דיון שנערך באולמה בספטמבר 2011, שחלקם נעשו במטרה
להחמיר את התלונה שהגישה, בצירוף הפרוטוקול, לוועדת האתיקה של הלשכה כנגד אחד מעורכי
הדין שהשתתפו בדיון (עו”ד רפאל ארגז).

ומה
אומר אשר יגורתי?

הוא
אומר כי “קריאה מדוקדקת של החלטת הנציב” מגלה כי הוא לא קובע בשום שלב בהחלטתו
כי התיקונים שערכה אלשיך בפרוטוקול הדיון אינם משקפים את מה שאירע ונאמר בדיון, אלא
רק שהתיקונים נערכו לא בהתאם להוראות הדין.

 

נו,
נניח שהנתל”ש לא אמר את זה, אבל הוא אמר שהתיקונים נעשו “במטרה להחמיר
את התלונה”, אבל אם מכאן ניתן להסיק שלפני התיקון הפרוטוקול לא שיקף את המצב,
ואלשיך התאימה את הפרוטוקול למציאות, מתוך כוונת הזדון הנ”ל? גם זה לא נאמר.

מוסיף
יגורתי:

“יש הבדל מהותי בין מקרה שבו נעשה תיקון עובדתי
שאין לו בסיס במציאות, במה שאירע למעשה, לעומת תיקון שהפגם שבו נובע מכך שהוא אינו
תואם את הוראות הדין מבחינת הדרך שבה בוצע התיקון”.

 אכן, יש הבדל, ואנחנו לא צריכים את אשר גרוניס
כדי שילמד אותנו שיש הבדל אמת לשקר, אבל זה, כמו שאני אומר לא פעם, שימוש
מניפולטיבי בעובדות אמת ובעקרונות נכונים.

אבל
אחרי שגרוניס מפטם אותנו במה שאנחנו יודעים גם בלעדיו, הוא מגניב לתת-תודעתנו,
בשיטת המשפט הרב-מפרקי, את המסקנה ה”מתבקשת”:

“מכאן שאין לדבר כלל על ‘זיוף’ פרוטוקול”.

ולמה
הדבר דומה? לאמירה כגון זו:

“יש הבדל מהותי בין כספים שעובד ציבור
קיבל במטרה להעניק לנותן טובת הנאה מכוח תפקידו לבין כספים שהוא הרוויח בעמל כפיו,
מכאן שאין לדבר כלל על ‘שוחד'”.

ועל
כך אמרינן: אתה הבנת את זה, ברוך?!

גרוניס
מסביר כי לנציב התלונות על שופטים יש סמכות להמליץ (וואללה, באמת? איך לא השכלנו
לדעת זאת?!), בשולי החלטות שבהן התלונה נמצאת על-ידו מוצדקת, להביא לסיום כהונתו של
אותו שופט, אבל הוא מייחס משקל לעובדה ש”בניגוד למקרים מסוימים מהעבר, לא מצא
הנציב לנכון לעשות שימוש באחת מהסמכויות הנתונות לו, וברור שיש לתת משקל נכבד לכך”.

אכן,
לנתל”ש יש סמכות להמליץ, אבל כשם שהמלצתו אינה מחייבת, העדר המלצה מחייב עוד
פחות, ובכלל השאלה היא מדוע להלך בשבילי החלטתו של הנתל”ש על מנת ללקוט משם
את כל מה שנול לו, למחליט, ולהתעלם מכל מה שלא נוח לו?

יגורתי
מוסיף ואומר:

“דעתי היא שאין מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי
חוק יסוד: השפיטה, להציע לוועדה לבחירת שופטים להביא לסיום כהונתה של השופטת אלשיך”

עד
כאן הכל בסדר, יחסית, כי מותר לו גם לטעות, אבל הוא לא מסתפק בכך, ומוסיף גם הערת
אגב דו-מפרקית:

“אין זה מסמכותי להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי
לשופטים. עם זאת, לדעתי אף אין מקום לנקוט צעד מעין זה”.

אכן,
אין זה בסמכותו של נשיא ביהמ”ש העליון להגיש קובלנות משמעתיות כנגד שופטים,
ואפשר היה להבין את האמירה הזאת כתשובה-מראש לשאלה מדוע אין הוא, יגורתי, מגיש נגד
אלשיך קובלנה משמעתית, אבל הוא משתמש בה כ”קולב” לתלות עליו את דעתו
לפיה אין מקום לנקיטת הליכים משמעתיים נגד השופטת הסוררת.

מדוע
הוא עשה זאת?

ללא
ספק כדי לספק ליעקב נאמן, שר המשפטים גורר-הרגליים המפורסם, תירוץ שלא
להעמיד את אלשיך לדין משמעתי. משהו מעין: נחה דעתי שאין מקום להחמיר עם השופטת
מעבר לצעד שנקט נגדה נשיא ביצת המשפט העליון.

ורדה אלשיך vs.
הילה כהן

השופטת
הילה כהן לקחה פתקים שהשאירו לה עורכי-דין אשר ביקשו דחייה, כאשר היא לא הייתה
באולם המשפט, ועשתה מהן פרוטוקול אשר התיימר להיות פרוטוקול של דיון פרונטאלי,
בנוכחותה.

להילה
כהן לא היו שום כוונות רעות, והיא גם לא גרמה נזק לא לאיש ולא למערכת, ומה שהיא
עשתה תאם, למעשה, את מה שהיה מתקבל אם היא הייתה מודיעה לעורכי הדין לחכות עד שהיא
תחזור לאולם.

ורדה
אלשיך, לעומתה, עשתה מעשה נאלח, ומתוך כוונה זדונית.

את הילה
רדפו עד חורמה: בהתחלה הוגשה נגדה קובלנה משמעתית, אולם כאשר ביה”ד המשמעתי
לא “סיפק את הסחורה” (קרי: העפתה מהמערכת, נפתח נגדה הליך של הדחה
מנהלית, ע”י הוולב”ש (הוועדה לבחירת שופטים) – כשר
אבל מסריח.

והנה,
ורדה זוכה לחיפוי מאסיבי.

ורדה
אלשיך “נעלבה” כאשר השוו אותה להילה כהן, אבל מי שבאמת הייתה צריכה
להיעלב מההשוואה הזאת הייתה דווקא זו האחרונה.

מדוע “ראייה בחומרה”?

גרוניס
החליט “להסתפק” בכך שהבהיר לאלשיך כי הוא “רואה בחומרה” את המקרה,
להזהירה מפני הישנות מקרים כאלה בעתיד ולתייק את מכתבו בעניינה בתיקה האישי.

והשאלה
היא מדוע יש לראות ב”חומרה” חריגה טכנית מהנהלים, אשא לא גרמה שום נזק
לאיש, ואפילו אין בה עילה להליך משמעתי קל, אשר יכול להיגמר בנזיפה לא-חמורה?

אין
לכך תשובה מעבר לכך שכל ההחלטה של יגורתי היא משונה ולא מתקבלת על הדעת.

האם
אלשיך “מחזיקה בביצים” את גרוניס ואת המערכת?

אחד
ההסברים להחלטתו הסלחנית של גרוניס הוא שאלשיך “מחזיקה בביצים” אותו ואת
מערכת המשפט כולה (קרי: שהיא יודעת דברים לא נעימים על שופטי ישראל, אותם היא
תפרסם אם יגעו בה לרעה).

אין
לי שום מידע בנושא, אבל הצירוף של הנחות כאלה עם החלטה תמוהה אינו בלתי-מתקבל על
הדעת, ומי שיש לו הכלים לכך צריך לחקור את הנושא הזה לעומקו.

גרוניס, צדקה מתחילה בבית!

יש
דבר אחד שהוא לא פחות גרוע מאשר פיברוק פרוטוקולים, והוא אי-רישום פרוטוקולים בכלל.

כאשר
שופט לא רושם פרוטוקול, אלא, בשלב אחר, הוא רושם “החלטה” – למשל החלטה
שעורכת-דין נכנס לאולם המשפט והיא עירום וערייה – אף אחד לא יוכל להתמודד עם זה,
בעיקר עם הוא מוסיף “המזכירות תעביר החלטה זו ללשכת עורכי-הדין”.

כאשר
ההחלטה תגיע ללשכה, הם יעמידו את עורכת הדין לדין משמעתי, הם יקבלו את
ה”החלטה” בלי להזמין את השופט להעיד – על אף שההחלטה, לרות הכותרת שלה, אינה
אלא מכתב-תלונה, ותו לא – ואם עורכת-הדין תעיד “להד”ם” ולא תיחקר
על עדותה, בכל זאת ירשיעו אותה, בשלל תירוצים מתחלפים – החל מכך שהיא “לא
ערערה על ההחלטה”, וכלה בכך שהיא “לא הציגה גירסה משלה”.

והכל
בגלל מה? בגלל שהשופט לא ניהל פרוטוקול, האומר “בשעה זו, 10:34, נכנסת לאולם
עורכת-הדין (…) כשהיא עירום וערייה”.

כן,
כבוד השופט צבי שרצקי, אני מתכוון אליך!

מכת
אי-רישום הפרוטוקולים מתחילה – אבל לא נגמרת – בבית המשפט העליון, ומה
שקורה בבתי המשפט האחרים אינו אלא בבחינת “ממני תראו, וכך תעשו”, ויכול
להיות שזה חלק ממה שורדה אלשיך הייתה “שופכת”, אם היו נוקטים נגדה
הליכים כלשהם.

אז
במטותא ממך, גרוניס, תתחיל לטפל גם במה שמתרחש בביתך פנימה, בבית המשפט העליון.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)