אשר יגורתי (ט): תלונה לנציב תלונות הציבור: גרוניס גורר רגליים, לא עונה, מחפש תירוצים
אשר יגורתי (ט): תלונה לנציב תלונות הציבור: גרוניס גורר רגליים, לא עונה, מחפש תירוצים
|
אמון הציבור
אחרי מבחן התיאוריה, “טסט” מעשי ראשון ליוסף שפירא, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור החדש *** האם יגלה עצמאות, או ישמור אמונים לצור מחצבתו?
(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין
(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)
שמחה ניר, עו”ד
6.7.2012
לכבוד
מר יוסף שפירא
נציב תלונות הציבור
משרד מבקר המדינה
ירושלים
נכבדי,
הנדון: מר אשר
גרוניס, נשיא ביהמ”ש העליון
הגב’ שרה יפלח, עוזרת מקצועית לנשיא
כבר בראשית דברי אבקש להפנותך אל מכתבי
אליך מיום 4.7.2012, מכתב-גג אותו אני מבקש להחיל גם על תלונתי זו.
ביום 14.3.2012 פניתי אל הנילון במכתב אשר העתקו
מצורף, יחד עם נספחיו.
כפי שעיניך רואות, כבר בפתיח ציינתי כי אני פונה אליו בתור
“עובד הציבור”, כמשמעותו בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות),
תשי”ט-1958, וזאת כדי למנוע כל ספקות לפיהן מכתבי עשוי להתפרש כמכתב-ברכה
שגרתי למי שהתמנה לכהונה רמה – מכתב אשר לא מחייב דבר, זולת תשובה מנומסת.
עוד ציינתי במכתבי (עם הדגשה במקור) כי כיוון שאני לא
נמצא בארץ כעת, אבקש להשיב לי בדואר האלקטרוני, לפי הכתובת המופיעה למעלה.
תשעה ימים לאחר מכן, ביום 25.3.2012, כותבת לי
הנילונה שרה יפלח, עוזרת מקצועית לנשיא, כהאי לישנא (ההדגשה לא
במקור):
קיבלנו את מכתבך מיום …
בטרם נענה לפנייתך
גופה, ברצוננו לברר האם רישיון עריכת הדין שלך הינו בתוקף.
את תשובתה שלחה לי הגב’ יפלח אל ביתה של גרושתי
בארץ, למרות בקשתי המנומקת, בהדגשה, לענות לי במייל, כיוון שאני לא בארץ – סיבה
מצויינת לפגוע בפרטיותי, ולהרוויח עוד זמן.
כיוון שגם הגב’ יפלח היא “גוף מבוקר”
כמשמעותו בחוק מבקר המדינה, גם היא כפופה לביקורת הנת”ץ, ולפיכך אבקש לרשום
תלונה נפרדת נגדה, ולטפל בה בהתאם, בנוסף לתלונתי העיקרית כאן, והיא נגד
הנילון, מר גרוניס.
מכתבה של הגב’ יפלח הגיע אלי אחרי כשלושה
חודשים מתאריכו, ולמעלה מכפל-הזמן שנקבע בחוק לתשובה על פנייתי אל מר גרוניס.
נקיטת גוף ראשון רבים הזכירה לי את פרשת שיר בן-גיגי והתולעים, ועל
כך עניתי לה, להכותבת, ביום 26.6.2012:
גב’ שרה יפלח,
לעניין מכתבך אלי, 05307912 מיום 25.3.2012.
במכתבך את מדברת בלשון “אנחנו”.
אודה לך אם תבהירי לא מיהם ה”אנחנו” אשר הרהיבו
עוז למען את מכתבך אל כתובתה של גרושתי, כאשר בפתיח למכתבי אמרתי, בהדגשה,
כי “כיוון שאני לא נמצא בארץ כעת, אבקש להשיב לי בדואר האלקטרוני, לפי
הכתובת המופיעה למעלה”.
במאמר מוסגר אביע את תמיהתי לשם מה אתם משקיעים
את משאבי הציבור על “איתור כתובות” ומשלוח מכתבים בדואר-נייר, על כל העלות הכרוכה
בהם, כאשר “משרד ללא נייר” היה כבר לאחד הדגלים של מערכת המשפט, ואפשר להשיב לפונה
בלחיצת כפתור.
אבקש את תשובתך עד ליום ד’,
27.6.2012, שעה 1700 שעון ישראל.
שמחה ניר, עו”ד
מדוע עמדתי על ההבהרה מיהם ה”אנחנו”?
משום שזו שיגרה נפוצה אצל פקידים ליטול לעצמם
שררה לא-להם, ו/או “לשכב על הגדר” לטובת מי שלא מוכנים להסתכל אל הפונים
אליהם ישר בעיניים. אם היא התכוונה לכך שה”אנחנו” זה כבוד הנשיא עצמו,
שתגיד זאת במפורש – אבל לא, היא לא אמרה זאת ואין לי אלא להניח שהגב’ לקחה
על עצמה את “עבודות ההכנה” עוד לפני שפנייתי מונחת על שולחנו של הנילון.
אין לי שום טענות על כך שפנייה אל פלוני מונחת
קודם על שולחנם של הפקידים שלו, אבל אם כך הוא, הייתה הגב’ יפלח צריכה להתכבד
ולענות “אנחנו זה אני”, או “אנחנו זה צוות לשכת הנשיא”, אבל
גם את זה היא לא אמרה.
נשיא ביהמ”ש העליון, עם כל הכבוד, אינו
“גוף קולגיאלי”, ולכן הפנייה אליו היא בלשון יחיד, ותשובתו גם היא
צריכה להיות בלשון יחיד, ולא בלשון “אנחנו” – במיוחד כאשר ה”אנחנו
הזה” נשאר אלמוני, ואינו מקבל שום אחריות אישית על תשובותיו-הוא.
על מכתבי אליה עונה לי הגב’ יפלח – הפעם כבר
במייל, תודה לאל! – ביום 6.7.2012, למעלה משבוע מפקיעת האולטימטום שנתתי לה
(יכולתי שלא לתת, ולהגיש את תלונתי זו רק על סמך זאת שתשובתי לנילון לא נענתה
במועד 45 הימים, כקבוע בחוק), בזה הלשון:
למר שמחה ניר שלום,
אינני רואה להתייחס לטענה המועלית בהודעתך
שלהלן.
אזכירך, כי מכתבי אליך מיום 25.3.2012 טרם נענה
לגופו.
ועם כל הכבוד, מי שלא רואה להתייחס לטענותי,
שלא יתפלא אם אני לא אתייחס לטענותיו.
ועם כל הכבוד, אני לא “טענתי” שום
דבר. אני רק
ביקשתי הבהרות מיהם ה”אנחנו” שאיתם אני נדרש להתכתב, ואגב אורחא גם
הבעתי תהייה (לא “טענה”) בדבר משלוח מכתבה של הגב’ יפלח לביתה של
גרושתי, תוך פגיעה בפרטיותי (ובזבוז משאבי הציבור אגב כך).
אני מניח כי ב”תזכורת” שלה (“אזכירך,
כי מכתבי אליך מיום 25.3.2012 טרם נענה לגופו”) מתכוונת הגב’ לאמירתה כי “בטרם נענה לפנייתך
גופה, ברצוננו לברר האם רישיון עריכת הדין שלך הינו בתוקף”.
עם כל הכבוד, ועם הבנתי הצנועה את השפה העברית,
אני הבנתי – וכך אני מבין גם כעת – את האמירה הזאת במשמעות קיבלנו את
מכתבך מיום … ויש בדעתנו להשיב לו, כמחוייב על פי החוק, אבל בטרם נענה לפנייתך
גופה, ברצוננו לברר פרט זה-וזה, ולכן ייתכן שהצורך לברר את הדבר יביא לשיהוי-מה
במתן התשובה”.
אני לא יודע מה הקשר בין מכתבי לבין רישיון
עריכת הדין שלי, כי אני לא פניתי כמייצג איש זולתי אלא כבעל עניין אישי, אבל אם
ברצונם של ה”אנחנו” לברר משהו, אני לא יכול למנוע מהם לברר את כל מה
שירצו – אבל בתנאי שתוצאות הבירור לא תשמשנה למטרות זרות, ובתנאי שהבירור לא ידחה
את מועד התשובה הקבוע בחוק.
אז בינתיים ה”אנחנו” הזה לא השקיעו
מאמץ מיוחד במימוש הרצון הזה, ולא ברור לי מדוע בירור כזה מצריך יותר זמן מאשר
חקירת רצח.
כיוון שאני לא פניתי אל הנילון כמייצג איש
זולתי, אני לא רואה שום רלוואנטיות לשאלה אם רשיון עריכת הדין שלי הינו בתוקף, או
שאינו בתוקף, ולכן אין לי שום כוונה לענות על השאלה הזאת, אשר כל מטרתה אינה אלא
להביך אותי (אם אכן רישיוני אינו בתוקף) וכן להרוויח זמן ולחפש תירוצים להתחמק
מתשובה עניינית.
מבלי להודות כי השאלה שהוצגה לי היא אכן
רלוואנטית לפנייתי אל הנילון, אוסיף ואציין כי מועד 45 הימים לתשובה עבר לפני שהגיעני
מכתבה של הגב’ יפלח המציג לפני את השאלה הנ”ל – והכל באשמתה, כי יכלה היא
לענות לי בדואר האלקטרוני, והיא בחרה שלא לעשות כן.
וכיוון דקאמר שלוחו של אדם כמותו, האחריות לכך
היא של הנילון עצמו, מר אשר גרוניס.
בכבוד
רב,
שמחה
ניר, עו”ד
העתק
הפנייה לנשיא ביהמ”ש העליון, אשר גרוניס
______________
לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין
(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)
(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)