לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק”
(“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש

בדיוק לפני 100 שנים
אלברט איינשטיין הצטרף לאוניברסיטה ע”ש המלך קרל הרביעי (צ’רלס) כפרופסור מן המניין. הוא בא עם אשתו הראשונה מילבה ושני
ילדיו. הסיפור המשעשע הוא שבאותם ימים היה מנהג שכאשר פרופסור חדש הצטרף לאיזו
פקולטה הוא נדרש לעשות סבב הכרויות עם שאר הקולגות, שזה אומר ללכת לכל פרופסור
לביתו, להציג עצמו ולהחליף מילות נימוס. ארבעים פרופסורים היו אז בפקולטה לפיזיקה.
אחרי כמה ביקורים, איינשטיין הבין שזה בזבוז זמן ויותר חשוב להקדיש לסטודנטים את
הזמן, והפסיק את הסבב. הפרופסורים שאותם הוא לא ביקר, כמעט את רובם, הרימו גבה,
כעסו ונעלבו. הסטודנטים, לעומת זאת, שכשמעו שהוא שבר מסורת לא הסתירו את התפעלותם.

החלק היותר רציני הוא
שבאותה שנה שאיינשטיין גר בפראג הוא התחבר עם הוגו ברגמן, מקס ברוד ופרנץ קפקא,
ובזכותם הוא התקרב ליהדות ולציונות. הסיבה שאני מספרת על כך היא מפני שאנחנו כאן
בפראג בגלל שהאוניברסיטה מציינת, בכנס בינלאומי שבו משתתפים כ-150 פיזיקאים,100  שנה לעובדה שהוא השתייך אליה בשנת 1912.

זה לא מפתיע שהאוניברסיטה
של פראג החליטה להנציח את העובדה שאיינשטיין חי פה. אמנם רק שנה, אבל הוא כבר היה
מפורסם. הפקולטה לפיזיקה אז רק הוקמה, והכבוד שהם זכו שאיינשטיין השתייך אליה
האדיר את שמה. עם חלוף השנים, שמו של איינשטיין לא יורד מהכותרות. הוא היה אגדה
בחייו לאור הישגיו המדעיים ואישיותו המיוחדת, ונשאר אגדה, וכל ילד מכיר את שמו.

הכנס מתקיים באחת השלוחות
של האוניברסיטה שממוקמת בלב-ליבה של העיר העתיקה. המבנים הם בסגנון גותי שנבנו
במאה ה-14. במתחם זה הפכו את אחד הבניינים שפעם היה שייך לאציל למלון של
האוניברסיטה שיש בו 15 סוויטות מפוארות שבהן מארחים אנשי אקדמיה בעלי שם בתחומם.
הגודל, גובה התקרות, החלונות הרחבים והגדולים מציפים את הסוויטה באור, רצפת הפרקט מכוסה
בשטיחים ענקיים וניכר היטב שהרבה הרבה שנים הילכו עליהם, הנברשות של פעם, והשילוב
בין חדש לישן – מעוררים התפעלות. מלון שכולל ארוחת בוקר מאוד סימפתית, כל יום
מנקים ואין מטבח.

במרחק הליכה מהקמפוס
מגלים את יופייה של העיר-העתיקה, והרובע היהודי.

המלון שחלונותיו פונים
לרחוב נקרא סלטנה, והוא אחד הרחובות הראשיים שבו הפעילות מתחילה ב-10 בבוקר עד 11
בלילה ללא הפסקה. שעה לפני חצות מפסיקים את כל הרעש כיוון שלאורך הרחוב גרים אנשים.

אלפי תיירים מציפים את
העיר-העתיקה יום ולילה ונהנים משפע החנויות, מסעדות, בתי-קפה, מהבירה הטובה,
מהרכבים מוסיקליים שמתחלפים כל שעה בערך, בכל הסגנונות. זמרי אופרה, פנטומימאים,
וגם כנר שבין השאר מנגן זמירות יהודיות ידועות. אווירה גורפת ומהפנטת.

ואיך אפשר בלי …

התמזל מזלי ובפראג היינו
מספר פעמים לתקופה של בין חודש ויותר. גם הפעם השהות שלנו כאן היא מעבר לכנס.
בפעמים הקודמות הייתה לנו דירה שאפשר היה לבשל בה. במלון ארוחת צהריים וערב היא
עלינו וזו הזדמנות לטעום מכל מה שהם מציעים. כל המטבחים בהישג יד. סיני, יפני, איטלקי, הודי, יהודי, כמובן צ’כי וכו’. המחירים סבירים. ישנן
מסעדות גורמה, אבל מי צריך אותן כשאפשר לאכול טוב במחיר של 75-50 (ואפילו פחות)
שקל לסועד. האוכל המסורתי הצ’כי הושפע במהלך ההיסטוריה מהארצות השכנות. צ’כיה הייתה
חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, ואימצה כמה מנות וינאיות, גם מאכלים שהגיעו מזרחה
משם.

המטבח הצ’כי הוא שמן,
עשיר ברטבים ומתובל בהגזמה, ומבוסס על מנות בשריות. בשר החזיר הפופולרי, עוף, בקר,
אווז, ברווז ובשר ציד. הלכנו למסעדה עם חבר שלנו והוא הזמין מרק שום, וכמות השום
שהייתה במרק הפיצה ריח חזק, גופו הריח שום במשך שעות. תופעת הסחוג. מרק הכרוב עם
בשר, מרק הגולאש ודמפלינג מככבים. דגים? יש אבל לא מלהיבים אותם בכלל.

אכלנו גם בשתי מסעדות
שהרשימו אותנו. סינית והודית. לא אלאה אתכם מה אכלנו, רק אומר שהיה שווה. המקום,
האווירה, האוכל, השירות והמחיר.

העם הצ’כי מודה למלך קרל
הרביעי על עשייתו הברוכה.

למרות כל התהפוכות מאז
המאה-14, בזמנו של המלך קרל, (1378-1316) הוא זה שהעלה את פראג לעיר מרכזית, תרבותית ומשגשגת. קרל
קיבל חינוך צרפתי ושלט בחמש שפות: לטינית, צ’כית, גרמנית, צרפתית ואיטלקית. שלטונו זכור כתור
הזהב של בוהמיה. הוא הפך את פראג לבירת האימפריה, יזם מפעלי בניה רבים. הוא הקים
את האוניברסיטה במאה ה-14, שנקראת על שמו. גם הגשר נקרא על שמו: גשר צ’רלס, מצודת
פראג וקתדרלת ויטוס הקדוש ועוד, ועוד. עד היום הוא נחשב ל”אבי האומה.”

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק”
(“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש