לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

על ה”עקביות” של אשר גרוניס: תזכורת

פסק הדין בתיק בג”ץ 5440/11, המונה 633 מלים, פותח במלים האלה:

“במסגרת העתירה דנא מבקש העותר להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967”,

ומסיים במלים האלה:

“העתירה נדחית איפוא על הסף. העותר ישא בשכר טרחה בסך 2,000 ש”ח לזכות המשיבים 3-1“.

את פסה”ד הזה נתן – איך לא – מיודענו אשר גרוניס, עימו “הסכימו” השופטים ניל הנדל ונועם סולברג.

כפי שמקובל בעולם המשפט, דחייה על-הסף אפשרית רק מחמת “חוסר עילה” – דהיינו שגם אם כל האמור בעתירה הוא נכון, עובדתית, העתירה לא נותנת יסוד למתן סעד כלשהו.

כך בעולם המשפט, אבל לא אצל אשר גרוניס, אשר דוחה על-הסף, “מחוסר עילה”, עתירות שעילתן זועקת לשמיים, אבל, מאידך, דן ברוב הדר ועם בעתירות אשר גם לטעמו אינן מגלות עילה.

האם העתירה בבג”ץ 5440/11 אכן לא מגלה עילה? האם פסה”ד בכלל דן בעתירה?

לא, פסק-הדין בכלל לא דן בעתירה, אלא מסיח את דעתנו בהליכה סחור-סחור, כדי ליצור רושם של פסק-דין “מפורט ומנומק”.

ראו את המשפט המובלע הזה:

“איננו מביעים כל עמדה בשלב זה לגבי המנגנון שנקבע בחוק, או חוקתיות התיקון לחוק. ייתכן שיש ממש בטענות העותר בדבר הפעלה בלתי מידתית של המגבלה הקבועה בסעיף, וייתכן שאין זה המצב. מכל מקום, העתירה שבפנינו אינה פורשת תשתית עובדתית, ולו מינימלית, שיש בה כדי לבסס את הנטען”.

לו נאמר רק כך:

“איננו מביעים כל עמדה לגבי המנגנון שנקבע בחוק. ייתכן שיש ממש בטענות העותר בדבר הפעלה בלתי מידתית של המגבלה הקבועה בסעיף, וייתכן שאין זה המצב. מכל מקום, העתירה שבפנינו אינה פורשת תשתית עובדתית, ולו מינימלית, שיש בה כדי לבסס את הנטען”.

אפשר היה בהחלט להבין זאת, ואם הדברים נכונים – אפשר אפילו לקבל את הנימוק הזה, שהרי אם העותר לא השכיל להניח תשתית עובדתית לעתירתו, בית המשפט לא יכול להמציא עבורו תשתית כזאת.

אבל שימו לב לחלקים המובאים עכשיו בהדגשה:

“איננו מביעים כל עמדה בשלב זה לגבי המנגנון שנקבע בחוק, או חוקתיות התיקון לחוק. ייתכן שיש ממש בטענות העותר בדבר הפעלה בלתי מידתית של המגבלה הקבועה בסעיף, וייתכן שאין זה המצב. מכל מקום, העתירה שבפנינו אינה פורשת תשתית עובדתית, ולו מינימלית, שיש בה כדי לבסס את הנטען”.

השאלה הראשונה היא מה פירוש המלים “בשלב זה”.

אפשר להגיד “בשלב זה”, ואפילו להימנע מהבעת עמדה “בשלב זה”, כאשר מדובר בהליכי-ביניים, כמו בקשות לצווי-ביניים, להארכת מועד לתשובה, לגילוי מסמכים וכו’, אבל כאשר מגיעים לפסק-הדין עצמו – זהו רגע-האמת בו אין “שלבים” נוספים, ובית המשפט חייב להביע עמדה – כי לשם כך הוא קיים.

והשאלה הבאה היא מדוע אשר יגורתי וחבריו לא מביעים עמדה גם לגבי חוקתיות התיקון לחוק, כאשר זה, כאמור, בדיוק מה שנתבקש ע”י העותר, כנאמר בפתח פסק-הדין:

“במסגרת העתירה דנא מבקש העותר להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967”,

וכדי לדון בחוקתיות של חוק אין צורך בשום “תשתית עובדתית”, משום שהשאלה היא משפטית-נטו.

על הספינים

הסבר דחוק – וממש לא מתקבל על הדעת – להימנעות מהדיון בבטלות הסעיף נותן יגורתי במקום אחר בפסה”ד (ההדגשות לא במקור):

“נראה כי אף העותר ער לכך, ועל כן, בפועל, עתירתו מכוונת בעיקר כלפי אופן היישום של הסעיף בלשכות ההוצאה לפועל בכלל, ובמקרה האישי שלו בפרט, ולא כנגד הוראת הסעיף גופה.

הבה נראה מה פשר החלקים המודגשים:

“נראה” – כיוון שאי אפשר לומר בוודאות למה העותר “ער”, ולמה הוא אינו “ער”, אומרים שהוא “כנראה” ער למה שרוצים שהוא יהיה “ער”, בתקווה שאף אחר לא ישים לב לכך שה”נראה” הזה לא ממש נראה. לתרגיל כזה של הסחת-דעת יקראון במקומותינו ספין.

“בפועל” (לפעמים משתמשים במילה “למעשה”) – גם זה ספין מאותו הסוג: אמנם העותר ביקש דבר אחד, אבל אנחנו מחליטים בשבילו שהוא ביקש משהו אחר (ואת המשהו ה”אחר” אין לנו כל בעייה להדוף!).

“בעיקר” – עוד ספין: נניח (רק נניח, כי את האמת המלאה השופטים לרוב לא מגלים) שהעותר אכן מרכז את חיציו “בעיקר” אל “המקרה האישי שלו” (וזה טבעי, ואולי אף הכרחי, כדי שלא יטענו כנגדו שאין לו “זכות עמידה”, או משהו דומה), ונניח שהעותר לא השכיל להניח תשתית עובדתית למקרה האישי שלו, אבל זה לא אומר שלנושא ה”לא עיקרי” אין זכות קיום עצמאית, מה גם שבפתח פסק-הדין, כפי שכבר הראינו, העניין ה”משני” הזה מועלה דווקא כעניין העיקרי:

“במסגרת העתירה דנא מבקש העותר להורות על בטלות סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז-1967”,

אומרים יגורתי וחבריו (ההדגשה לא במקור):

“במצב דברים זה, אין לעסוק בהשערות ובספקולציות לגבי אופן היישום של הסעיף (ראו והשוו, בג”ץ 3429/11 בוגרי התיכון הערבי אורתודוכסי בחיפה נ’ שר האוצר (טרם פורסם, 5.1.2012)). כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג להידרש לעתירות כלליות כגון דא (ראו, בג”ץ 1901/94 לנדאו נ’ עיריית ירושלים, פ”ד מח(4) 403, 415-410 (1994); בג”ץ 240/98 עדאלה נ’ השר לענייני דתות, פ”ד נב(5) 167, 183 (1998))”.

האם זה באמת “ידוע”?

בבג”ץ הבטחת ההכנסה ואחזקת הרכב ראינו כיצד דורית ביניש וששת הגמדים התמזמזו שבע שנים, רמסו ברגל גאווה את עניינם הפרטי של העותרים, והפכו את העתירה לעתירה “כללית כגון דא”, הכל כדי שלדורית יהיה מה להתפאר בו, בטקס הפרישה שלה.

ואני תוהה מה הגרוניס הזה מכין לנו עכשיו במחשכים, כדי לפאר בו את טקס הפרישה שלו, ביום 17.1.2015.

(המשך יבוא)

___________

למאמרים הקודמים בסדרה:

גרוניס לא מחזיר עטרה ליושנה, גרוניס לא השתנה: פרק ראשון בסדרה “אשר יגורתי”

אשר יגורתי (ב): כצל’ה ושות’, אמרתי לכם שיהיה כך – ולא האמנתם!

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש