נחום שחף, ידידי – אני מתנצל בפניך, אבל בהסתייגות!
|
צדקת בכך שבית המשפט העליון מוטה פוליטית, אבל – בניגוד למצופה ממדען כמוך – לא הבאת תשתית לכך, אלא רק תחושות-בטן *** אם אתה מצפה לשינוי בתקופתו של אשר גרוניס – כאחרים גם אתה צפוי להתבדות.
ידידי הפיסיקאי נחום שחף גורס שבית המשפט העליון הוא “שמאלני”, ולא רק שהוא לא היחיד, אלא שאחרים אף מגדילים לעשות, ו”מעניקים” לו את התואר “סמולני”.
אני, כידוע, לא חוסך את שבט ביקורתי – לא מהעליון, ולא מהתחתונים.
אבל, כמו שאני מרבה לומר, גם לשופטים מגיע צדק, אפילו שלא מגיע להם צדק, ובמקום שהם צודקים, אני אגן עליהם, אפילו כיחיד-מול-רבים.
חמוש בעיקרון הזה אמרתי לו לנחום: אכן, מבחינת “הסטטיסטיקה של השורות התחתונות” אין ספק שהפסיקה של ביהמ”ש העליון נוטה שמאלה, והעובדה שהשמאל הפוליטי מגן על השופטים בעוד הימין תוקף אותם – היא המעידה על כך.
אבל, אמרתי לנחום, יכול להיות לזה גם הסבר אחר.
שופטי ביהמ”ש העליון של היום צמחו, ברובם, בגני הילדים של שנות הארבעים, תחילת שנות החמישים, בבתיה”ס היסודיים של סוף שנות הארבעים ושנות החמישים, בבתיה”ס התיכוניים של שנות החמישים ותחילת שנות הששים, ובפקולטאות למשפטים של שנות הששים, תחילת שנות השבעים – הכל במאה הקודמת.
אמור מעתה: אוכלוסיית בית המשפט העליון של היום משקפת את אוכלוסיית מוסדות החינוך בשנות הארבעים, החמישים, הששים, ותחילת שנות השבעים, אשר, מצידה, משקפת את האוכלוסייה הכללית, שהייתה ברובה אשכנזית-מפא”יית.
אכן, עם פרוץ המדינה קלטה האוכלוסייה הזאת גלי עלייה מארצות האיסלאם, ארצות נחשלות מבחינה סוציו-אקונומית, דבר אשר השתקף גם ברמה הסוציו-אקונומית של העולים אשר הגיעו מאותן הארצות – הם נקראו אז, ונקראים כך עד היום – “עדות המזרח”, או “בני עדות המזרח”.
העובדה שבאותן השנים עדיין לא היה חינוך-תיכון-חינם גם היא עיכבה את השתלבותן בחברה הישראלית המתפתחת של אותן ה”עדות” – לשם התקינות הפוליטית נקרא להן “השכבות החלשות”. השתלבותן של אותן ה”שכבות” בחברה המתפתחת צברה תאוצה במשך השנים, ואם מחפשים “נקודת מפנה” סמלית, הרי היא המהפך של שנת 1977, כאשר השכבות החלשות נהרו אז אל הימין הקפיטליסטי, בעוד שה”צפוניים” – אלה שמחזיקים, בנוסף לרכב המשפחתי, גם ג’יפ דיזל 4x4, כלב, שני חתולים וילד וחצי – אלה נקוו בחיק ישראל הסוציאליסטית, ממפא”י ובנותיה ועד שינוי ומרצ – תופעה ייחודית למדינת ישראל.
הנה כי כן, התמהיל של שופטי ביהמ”ש העליון משקף את התמהיל הסוציו-אקונומי-פוליטי של מדינת ישראל הצעירה, על הערכים לאורם התחנכו אותו ה”נוער”. האם זה טוב או רע? תלוי בעיני המתבונן.
בנקודה הזאת הלכתי צעד נוסף להגנתם של השופטים: כאשר שופט מגיע לצומת-הכרעה כלשהו בו עומדות לו כמה אפשרויות לגיטימיות לגביהן המחוקק לא נתן תשובה ברורה – וזה קורה לא מעט – מה הפסול בכך שהשופט יבחר בדרך התואמת את הערכים לאורם גדל והתחנך?
כך, למשל, כאשר המחוקק החילוני (הכנסת), בחוק חילוני (חוק מרשם האוכלוסין) משתמש במונח “יהודי” בלי לתת לו כל פרשנות – כי המערכת הפוליטית לא מצליחה להגיע להסכמה, ומעדיפה לגלגל את השאלה לפתחו של בית המשפט (כאשר השאלה תתעורר) – מה הפסול בכך ששופט אשר בנעוריו גידל חזירים בקיבוץ של השומר הצעיר יגיע לתוצאה שונה מחברו אשר גדל במרחק שתי אצבעות ממאה שערים?
אבל קיימת גם אפשרות פחות לגיטימית. כך, למשל, אם יהודי וערבי בונים, ללא היתר-בנייה, בתים זהים, על אותו המגרש, והשופטים מוציאים צו-הריסה רק ליהודי – או רק לערבי – זה לא תואם, לא את הערכים של חיים ארלוזורוב, ולא את אלה של זאב ז’בוטינסקי, וזה מעיד על משהו פסול אצל השופטים – קרוב-לוודאי מוטות פוליטית, אבל אולי גם משהו אחר.
וכעת, אחרי כל ה”מבוא” הזה אמרתי לנחום שחף, ידידי: כידוע לך, אני מחפש בנרות במה לתקוף את השופטים, אבל אני לא רוצה לעשות להם את מה שהם עושים לי: לא רק שזה לא צודק, אלא זה גם לו יעיל, כי כל ביקורת שגוייה עליהם רק “מדללת” את הביקורת הנכונה, האמיתית. לכן, כך אמרתי לידידי, כדי להיווכח שהשופטים אכן מוטים פוליטית, לא די לי במבחן הסטטיסטי של “השורות התחתונות”, ואני רוצה לראות “נקודה ארכימדית” למסקנה שהשופטים מוטים פוליטית.
מה יכול להוות נקודה ארכימדית? משהו שלא תלוי רק בתוצאה. למשל: החלטות הפוכות באותן השאלות המשפטיות, כאשר בכל מקרה התוצאה היא לטובת אותו הצד, או לטובת אותו הכיוון הפוליטי.
בנקודה הזאת שלחתי את נחום לעשות שיעורי-בית להוכחת התיזה שלו (ולא רק שלו), כאשר אני מבטיח תשלום מלא עבור הסחורה – אבל הוא לא חזר אלי.
אלי מאי? רווח והצלה באו לתיזה הזאת ממקום אחר: דוח “רגבים”.
תנועת רגבים היא תנועה שבעצמה אינה חפה מפוליטיקה, אבל הדוח מסתמך על עובדות, ועד היום שום גוף פוליטי בעל השקפות מנוגדות לא טרח, ואפילו לא ניסה, להפריך את העובדות, או התיזה המוסקת מהן. אפילו מערכת המשפט, על דוברותיה, לא כפרה בעובדות שהוצגו ע”י רגבים, וגם לא טענה דבר כנגד המסקנות הנובעות מהן.
בכדי לבחון האם יש הבדל ביחס של בג”צ לעתירות המוגשות מימין לאלו המוגשות משמאל, נערכה במסגרת הכנת הדו”ח השוואה בין העתירות על בסיס פרמטרים קבועים, מרביתם נוגעים לחלקו הפרוצדוראלי של ההליך – ולא לצד המהותי-ערכי שלו.
ואכן, הדוח מגלה עובדות משכנעות למדי: כאשר משך הזמן הממוצע מיום הגשת העתירה לבג”ץ ועד לדיון הראשון הוא 177 ימים כאשר העותרים הם מהשמאל הפוליטי, ו-389 ימים כאשר הם מהימין הפוליטי, אהרן ברק לא יכול להגיד שזה בגלל הערכים אותם ספג בביה”ס התיכון שליד האוניברסיטה העברית, ובדומה לכך גם דורית ביניש לא הביאה את האפליה הזאת מתיכון חדש בתל-אביב.
נחום שחף, צדקת – אבל …
בראיה לאחור, ולאור דוח “רגבים”, ברור שצדק ידידי, וברור שצודקים הטוענים שבית המשפט העליון מוטה פוליטית – שמאלה, כמובן – אבל כיוון שאני לא מוכן שהשופטים ישפטו בהטלת-מטבע, כך גם לא מקובל עלי שהמבקרים את השופטים יביאו לי תיזות אשר נוצרו בהטלת-מטבע.
ולא כל שכן כאשר בעלי התיזות הם אנשי המדעים המדוייקים, כמו ידידי הפיסיקאי.
ולכן אני אומר לך, נחום: צדקת בשורה התחתונה, אבל לא בדרך בה הגעת אל המסקנות שלך.
וזו הסיבה שאני מתנצל בפניך, אבל בהסתייגות.
האם המוטות הפוליטית של ביהמ”ש העליון תשתנה בעידן גרוניס?
אולי, אבל לא בטוח בכמה, ועד כמה, אם בכלל.
אשר דן גרוניס גדל כילד תל-אביבי מפונק, והמרחק בין תיכון גאולה לבין תיכון חדש כנראה שלא היה רב.
העובדה שאחרי שלוש שנים של פרקטיקה כעורך-דין פרטי הוא עזב את הפרקטיקה ויצא ללמוד לתואר השני בארה”ב ולתואר השלישי בקנדה מעיד שבעיסוק המשפטי הוא לא ממש הצליח, אבל, כצאצא למשפחות רבנים ידועות, לא היה לו שום קושי לגייס עזרה מהמשפחה.
אנחנו יודעים כי בכתה י’, לאחר מות אביו, הוא הסיר מראשו את הכיפה, ואם העובדה שלפני חמישים שנה ויותר הוא חבש כיפה היא זו אשר הניעה את חה”כ יעקב (כצל’ה) כץ להעביר למענו את חוק אינקיטאטוס, הוא, כצל’ה, עשוי להתאכזב מהר מאוד.
כיוון שלא ידוע לנו דבר על אוריינטציה “ימנית” בעברו של גרוניס, גם החוברים לכצ’לה מהאגף הימני של המפה הפוליטית (יריב לוין ושות’) – גם הם עשויים לנחול אכזבה מרה.
הסיבה הנראית לעין לכך שהתומכים בגרוניס יצאו מגדרם למענו היא שנמאס להם מהאקטיביזם השמאלני של אהרן ברק ודורית ביניש, אבל, כמו שכבר הראיתי לא פעם, לא האקטיביזם השיפוטי עצמו מפריע להם, אלא ה”סמולנות”.
כמובן שהם לא יכלו להגיד שהם רוצים נשיא בעל אוריינטציה “ימנית”, כי גם הם הרי נגד “פוליטיזציה של השפיטה” (איך לא …), אז הם מתרצים את תמיכתם בגרוניס בכך שהוא “שמרן”, שהוא ינהיג “סדר חדש” בביהמ”ש העליון, ושהוא “לא יכפה את ערכיו על השופטים”.
וזאת בדיוק הפואנטה: בין אם הוא יכפה, או ינסה לכפות, את ערכיו-הוא על שאר השופטים, ובין אם לאו – כמוצהר ע”י המצפים ממנו – אבל שינוי משמעותי הוא לא יצליח להביא, כי הבעייה היא בתרבות השפיטה הקלוקלת של מערכת המשפט בישראל, ולא באוריינטציה הפוליטית של שופט זה או אחר.
אין לי כל בעייה עם שופטים שמנהלים לי פוליטיקה ממרומי המקפצה.
כך, למשל, המניפסט הפוליטי של אדמונד לוי, בבג”ץ חוף עזה (הוא בג”ץ ההתנתקות הידוע), כי אני יכול לשים עליו את האצבע.
אבל יש לי בעייה עם שופטים המנהלים פוליטיקה מתחת לשולחן. פוליטיקה שכדי ללכוד אותה אני צריך לחכות שמישהו יערוך סקר כמו דוח רגבים.
אני משער כי המצב הזה לא ישתנה בתקופת גרוניס, ואני מוכן להעריך כי המעורבות ה”ימנית” בקידומו לכהונת הנשיא דווקא תדחף אותו שמאלה, “כדי שלא יגידו” שהוא גומל למיטיביו טובה-תחת-טובה.
כן, כן … מפעם לפעם הוא יזרוק עצם גם לימין, והוברת שלו, איילת פילו, “תסביר” לנו שאם לא מוטה ימינה, ולא מוטה שמאלה, אלא “פוסק בכל מקרה לגופו”.
אכן, כל מקרה לגופו: דן ברוב הדר ועם בעניינים אשר ברור גם לו עצמו שהוא עתיד לזרוק את העותר מכל המדרגות, אבל עושה מלאכתו כגנב-בלילה, וזורק עותרים מכל המדרגות בעניינים אשר ברור גם לו עצמו שיש בהם משהו מסריח מאוד.
א-פרופו אקטיביזם מול “שמרנות”: כאשר אדמונד לוי, בדעת-היחיד שלו בבג”ץ ההתנתקות, גילה אקטיביזם מול עשרת חבריו אשר געלו שמרנות, צדקני הימין לא רק שלא גינו אותו על האקטיביזם, וגם לא שיבחו את ה”שמרנות” של עשרת שופטי הרוב. הם שיבחו את אדמונד על ה”אומץ”, על ה”עצמאות” שלו, ועל מה לא. מאידך, אני כבר ממש לא זוכר מה אמרו בימין על האקטיביזם של גרוניס בבג”ץ הפרטת בתי הכלא.
לדעתי הענייה, גם הם עצמם כבר לא זוכרים. וכמו שאמרתי, וחזרתי ואמרתי, למעלה מכאן ובמקומות אחרים, הסיבה הנראית לעין לכך שהתומכים בגרוניס יצאו מגדרם למענו היא שנמאס להם מהאקטיביזם השמאלני של אהרן ברק ודורית ביניש, אבל, לאמיתו של דבר, לא האקטיביזם השיפוטי עצמו מפריע להם, אלא ה”סמולנות”.
נשארה רק השאלה מתי כצל’ה וחבריו יאשימו גם את גרוניס באקטיביזם “סמולני”.
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי“)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש