איננו צריכים להיות מסכנים – 2.4.2001
איננו צריכים להיות מסכנים – 2.4.2001
|
אצלינו המוות אינו מטרה ולא אמצעי; איננו רוצים בו! ומי שכופה אותו עלינו, יש להביאו עליו! ואת זה איננו עושים! למה? על זה עלינו להתנצל לפני ילדינו ונכדינו המשלמים את מחיר השפל המוסרי, שאליו דירדר אותנו “מחנה השלום”, ששלהבת, כמו רבים אחרים, כמותה, היא קורבנו.
איננו צריכים להיות מסכנים 
תמונתה של שלהבת, הי”ד, מופצת בעולם. למה? האם נכנסנו לתחרות של מסכּנוּת? האמינו לי, בתחרות הזו “ניצחנו” מזמן. “ניצחון”, שחוזר על עצמו, כמעט, אלפיים שנה.
אנו באנו ארצה כדי שלא להיות מסכנים יותר. איננו צריכים להתנצל בפני הגויים, על שבחרנו לשחרר את צווארנו ממגפיהם הדורסים. איננו צריכים להתנצל על רצוננו לחיות. איננו צריכים להתנצל על שובנו לארצנו ועל בנייתה. איננו צריכים להיות מסכנים. מי שמפריע לנו לממש את זכויותינו בארצנו, צריך היות המסכן, ואנו, איננו צריכים להתנצל על כך!
הערבים שולחים את ילדיהם למות, אז הם מקבלים מה שהם מבקשים. למה אנו מתנצלים? הערבים משתמשים בילדיהם, כי בעיניהם אין ערך לחיים. יתר על כן, הם מקדשים את המוות, המוות הוא מטרה ואמצעי בידיהם.
אצלינו המוות אינו מטרה ולא אמצעי; איננו רוצים בו! ומי שכופה אותו עלינו, יש להביאו עליו! ואת זה איננו עושים! למה? על זה עלינו להתנצל לפני ילדינו ונכדינו המשלמים את מחיר השפל המוסרי, שאליו דירדר אותנו “מחנה השלום”, ששלהבת, כמו רבים אחרים, כמותה, היא קורבנו.
במקום לפרסם את תמנתה של הקדושה הפעוטה, עלינו לנקום את נקמת דמה ודמם של מאות ילדים שנטבחו בארץ הזו בימיה של “מדינת ישראל” העצמאית, של “עם חפשי בארצנו”.
