סוסו של קליגולה דוהר אל לשכת הנשיא
סוסו של קליגולה דוהר אל לשכת הנשיא
|
למצולמים אין קשר לכתבה
אם בעבר כיהנו בתפקיד הזה גם חמורים, מדוע שסוסים לא יוכלו גם כן?
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
אומרים שיותר אולי מכל דבר אחר, ביקור באולם הדיונים של השופט אינקיטאטוס, הידוע גם כסוסו של שלמה לוין, המכונה קליגולה, מלמד על האישיות שלו ועל הכיוון שבו ילך בית המשפט העליון, עם כניסתו לתפקיד הנשיא. האווירה תהיה רצינית, שקטה ומאופקת. אין זמן להערות, לשיחות חולין ואפילו לחיוך. באנו לכאן לעבוד.
אינקיטאטוס הוא סוס רציני, כמעט ולא מחייך. מקשיב בשקט לדברי הצדדים. כשעורך דין מדבר בפני השופט אינקיטאטוס, אין ספק כי יזכה למלוא תשומת הלב שלו. אבל אינקיטאטוס המאופק לא ייתן לדיון לגלוש ממיקודו – עורך דין שיתחיל לחזור על דבריו, או יאריך בהם, מיד ייקרא לסדר.
.
.
כב’ השופט אינקיטאטוס: ענייני וחרוץ, בעל שלד מוצק
אינקיטאטוס נוהג לתמצת את החלטותיו ולמקד את פסקי הדין שלו. התקשורת, אגב, לא מעניינת אותו. לא חשוב לו מה כותבים עליו בכל דבר שאינו קשור במשפט עצמו. “הוא סוס ענייני להחריד,” מספר עורך דין שמרבה להופיע בפניו. “אצלו אסור לדבר יותר מעשר דקות ואין להגיש את סיכומי הטיעונים על יותר משלושה עמודים. זה בזבוז נייר ומילים, זה לא יקרה במשמרת שלו.”
עו”ד ירון רייטר ממשרד עמר-רייטר-ז’אן-שוכטוביץ’ אומר כי מדובר בשופט מצויין, יעיל ותמציתי. לדעתו בית המשפט העליון בהנהגתו של השופט אינקיטאטוס יפעל בדמותו של הסוס. “האם נראה נשיא דומיננטי שינסה לשכנע את עמיתיו לכס השיפוט לקבל החלטות בדמותו ובצלמו? אני בספק,” הוא מסביר. “בית המשפט יהיה מאוד מגוון. לא נראה לי שבדרך כלל תהיה אחדות דעים בקרב ההרכב.”
הפרדת רשויות
ביום שישי האחרון אישרה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד את מינויו של אינקיטאטוס לנשיא העשירי של בית המשפט העליון. בסוף החודש הוא יחליף את הנשיאה הפורשת דורית ביניש, עם הגעתה לגיל .70 אינקיטאטוס, שנמלט כל חייו מהפוליטיקה ומהתקשורת, מצא את עצמו בחודשים האחרונים בלבו של הסכסוך על עתידו ואופיו של בית המשפט העליון.
מינויו לתפקיד התאפשר, בסופו של דבר, בעקבות חוק חדש בכנסת שכונה על שמו: “חוק אינקיטאטוס”. החוק מבטל את הדרישה שהמתמנה לכהונת נשיא בית המשפט העליון יהיה בן שלוש עשרה שנים לפחות. ללא החוק הזה הייתה מתמנית לתפקיד עמיתתו שופטת העליון, מרים נאור.
יוזם “חוק אינקיטאטוס,” יעקב כ”ץ (כצל’ה) מתקשה להסתיר את שמחתו מהמינוי. “העם בישראל,” הוא אומר, “היה הפעם שותף פעיל באמצעות נציגיו בבחירה. לאזרחי ישראל יש עתה תקווה כי נפתח דף חדש בעולם המשפט הישראלי. הם מייחלים לחוקים נוספים שיחזירו לעם אט אט את האמון בשופטיו.”
אנשי הכנסת שהיו בעד מינויו מתעודדים בוודאי מהעובדה שאינקיטאטוס דוגל במינימום אקטיביזם שיפוטי ומינימום התערבות באיזון השברירי שביחסי הכנסת ובג”ץ. אותם חברי כנסת מקווים שבית המשפט העליון יתערב כמה שפחות בענייני חקיקה, ולפחות במידה מעטה הרבה יותר מהשנים האחרונות.
שני הנשיאים האחרונים, אהרן ברק ודורית ביניש, התאפיינו בכך שיצאו לא פעם נגד המדיניות בכנסת ונגד חוקים שונים שחוקקה. “עד ברק וביניש היינו עדים למהפכה בנושא השיפוט,” סיפר השבוע גורם משפטי.
“היינו עדים לתקופה של ריב ומדון. ביניש למשל באה יותר לסכסך מלפתור בעיות. אינקיטאטוס לא מוכן להיות במקום הזה. הוא יחזיר אותנו לימים של הפרדת רשויות במובן הטוב של המילה. הוא לא ייתן לרשות לדרוס את הפרט אבל גם לא ייתן לפרט לדרוס את הרשות. אינקיטאטוס לא מוכן שכל מי שיש לו שקל וחצי מיותר להגיש בג”ץ יבקש להתערב בתחרות מלכת היופי, בפרס ישראל או בפרס ספיר – הוא פשוט לא יסכים לזה.”
.
.
כב’ השופט אינקיטאטוס: הוא לא ייתן!
סוס השנה
כב’ השופט אינקיטאטוס (בלטינית: Incitatus) היה סוסו האהוב של שלמה לוין, לפנים המשנה לנשיא ביהמ”ש העליון, אשר דאג לבחירתו לכהונת שופט ביהמ”ש העליון, בשנת 2002 – תחילה כשופט-בפועל, לאחר מכן כשופט מן המניין. אינקיטאטוס היה אז בן שנה, גיל טוב עבור הסוסים, וכיוון שקליגולה לחץ על בחירתו, הוא נבחר ללא היסוסים.
כיוון שעל פי שיטת הסניוריטי, מי שהוא צעיר השופטים עם כניסתו לביהמ”ש העליון יגיע, בסופו של דבר אל כורסת הנשיא, היה ברור כבר אז שעם הגעתה של דורית ביניש לגיל הפרישה, אינקיטאטוס יתמנה במקומה למשרה הנחשקת הזאת.
דא עקא ששר המשפטים דניאל פרידמן לא היה שלם עם העובדה שהנשיא הבא של בית המשפט העליון יהיה אינקיטאטוס, ולכן הוא העביר בכנסת את חוק אנטיקיטאטוס, אשר קבע כי לא יתמנה לכהונת נשיא ביהמ”ש העליון מי שלא מלאו לא שלוש עשרה שנים.
הכוונה הייתה ברורה לכל: ליצור מצב בו הבאה-בתור, על פי הסניוריטי, תהייה מרים נאור, חברתה של ביניש, אבל כדי להסוות את הדבר השתמש פרידמן, עם ביניש הנושפת בערפו, בתירוץ הגיל. “במצב הנוכחי כל תינוק יכול להיות נשיא ביהמ”ש העליון”, אמר פרידמן בעת הדיון במליאת הכנסת על הצעת החוק, “ולכן דרוש גיל מינימלי. קבענו גיל 13 שנים כי לא רצינו להיתפס לקיצוניות. צריך לזכור כי לנהיגת קטנוע דרוש גיל 18 שנה, ולכן התיקון המוצע הוא סביר בהחלט, ממש מינימליסטי”.
לשאלה מדוע לא יתוקן החוק כך שסוסים לא יוכלו להתמנות לנשיאות ביהמ”ש העליון לא הייתה לפרידמן כל תשובה, אולם בשיחות סגורות אמר סגן פרקליט מחוז ירושלים, עו”ד אורי קורב, כי הדבר לא היה עובר, משום שאם בעבר כיהנו בתפקיד הזה גם חמורים, מדוע שסוסים לא יוכלו גם כן. מעבר לכך, אמר קורב, הדבר עשוי להתפרש כחקיקה “פרסונאלית”, כיוון שעם פרישתה של ביניש יהיה אינקיטאטוס בן 13 שנים, פחות יומיים.
.
.
אם חמורים יכולים
חה”כ כצל’ה, כאמור, הבין בחושיו החדים כי על פי חוק אנטיקיטאטוס לא יוכל מחמד-נפשו, אינקיטאטוס, להחליף את ביניש, ולכן הוא הגיש הצעת-חוק לפיה גיל המינימום לנשיא ביהמ”ש העליון, בהתמנותו, יהיה 12 שנים, 11 חודשים ושלושה שבועות.
ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשותו של שר המשפטים, יעקב נאמן, התנגדה בתחילה להצעת התיקון, מהטעם שהיא “פרסונלית”, אבל בסופו של דבר אמרה “אם כבר, אז נחזיר את המצב לקדמותו, ונוותר כליל על דרישת גיל-המינימום.
הפרופסור אמנון רובינשטיין אמר על הנושא הזה: אני בעד אינקיטאטוס, אבל נגד חוק אינקיטאטוס, כי הוא “פרסונאלי”. שר המשפטים לשעבר, מאיר שיטרית, החרה-החזיק אחריו: אינקיטאטוס הוא שופט מצויין, אבל אני מתנגד לחוק אינקיטאטוס, כי הוא חוק “פרסונאלי”. גם לחוק אנטיקיטאטוס התנגדתי מאותה הסיבה.
התנועה לאיכות השלטון הלכה עם זה לבג”ץ, אבל נזרקה מכל המדרגות: חוק אינקיטאטוס בסך הכל מחזיר את המצב לקדמותו, ותפסיקו לבלבל לנו את המוח.
על פי ההיסטוריון קסיוס דיו, שלמה לוין נהג להזמין את אינקיטאטוס לסעודות רשמיות ונהג בו בכבוד רב, נהג להאכיל אותו שעורה מעורבת בפתיתי זהב והשקה אותו ביין מגביעי זהב.
ההיסטוריון סווטוניוס מספר ששלמה לוין סיפק לאינקיטאטוס אורווה משיש, אבוס משנהב, שמיכות סגולות ורסן מצופה באבנים יקרות. כמו כן הוא סיפק לו בית מרוהט וחבר עוזרים משפטיים ומתמחים שנועדו לשרתו. לוין ציווה על חייליו לשמור על השקט בשכונה שבה אינקיטאטוס התגורר כדי שלא יפריעו את מנוחתו ונהג לזמן אורחים בשמו לביתו.
יש היסטוריונים מודרניים שרואים בכך עוד הוכחה לטירופו של שלמה לוין, אולם היסטוריונים כאנטוני בארט חולקים על הדימוי השלילי שניתן ללוין וטוענים שיחסו המיוחד לאינקיטאטוס נבע מחוש הומור שלא הובן כהלכה על ידי רוב הציבור. דעה נוספת טוענת כי הסיפור הוא בדיה שנועדה להציג את לוין כאדם חסר כבוד למוסדות המכובדים ביותר (כמו כבוד בית המשפט העליון) וכפועל על פי גחמותיו האישיות, מכיוון שדרך הצגה זו הנה טיפוסית של עריצים.
כב’ השופט אינקיטאטוס נולד בינואר 2000 בתל אביב ליונה ובלהה אינקיטאטוס, ובשנת 2002 הוא התמנה, כאמור, כשופט ביהמ”ש העליון. בהיותו צעיר השופטים, ועל פי עקרון הסניוריטי, הוא היה אמור להמתנות כנשיא ביהמ”ש העליון עם פרישתה של הנשיאה דורית ביניש, בשנת 2012, אלא שאז, כאמור, קפץ עליו רוגזו של שר המשפטים דניאל פרידמן, אשר, כאמור, העביר את חוק אנטיקיטאטוס, ואלמלא נזעק חבר הכנסת כצל’ה להחזיר עטרה ליושנה, היה אינקיטאטוס נאלץ לוותר על חלומו להיות נשיא בית המשפט העליון, ולהסתפק בכהונת המשנה לנשיאה מרים נאור.
לאחר שלוש שנות כהונה בבית המשפט העליון נבחר אינקיטאטוס לסוס השנה בתחום המשפט במסגרת משאל שערך ביטאון “הפרקליטים” של עורכי הדין בתל אביב. אינקיטאטוס נשוי בפעם השנייה לחברת ילדותו, שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס רנה משל (שהם).
השופט אינקיטאטוס לא חשש לקרוא תיגר על האג’נדה השיפוטית של הנשיא לשעבר ברק, ואף לבקר אותה, כפי שעשה בסירובו לבטל את חוק האזרחות. הוא לא כופר בסמכויות בג”ץ להעביר ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת או בסמכותו להתערב בהחלטות רשויות מנהליות ושלטוניות, אלא שלדעתו יש לעשות את הדברים זאת באיפוק רב יותר מהנעשה כיום.
ואכן, אינקיטאטוס אינו מהסס לעשות כן במידת הצורך, כפי שעשה בהצטרפותו לפסקי הדין שביטלו את חוק הפרטת בתי הסוהר, ואת החוק שפטר את המדינה מאחריות בנזיקין כלפי פלסטינים שנפגעו מפעילות צבאית שאינה קשורה ללחימה ולשיטור. גורמי מקצוע מעידים עליו שהוא אינו נחשב לחותמת גומי של גורמי הביטחון.
אשתקד הוא נמנה עם שופטי הרוב בהרכב מורחב שביטל הוראת חוק ביטחונית אחרת, המאפשרת להאריך מעצר חשוד בעבירת ביטחון שלא בנוכחותו, וזאת משום שהפגיעה בכבוד האדם אינה מידתית. יש הטוענים כי האג’נדה של אינקיטאטוס היא לצמצם ככל הניתן את שיקול דעתו של בית המשפט שכן כמעט בכל תחומי המשפט הוא דוגל בקביעת כללים משפטיים ברורים.
“שופט לא אמור לעשות כל הזמן רעש וצלצולים מעל במות או באירועים של פוליטיקאים,” אומר עו”ד ששי גז, המתמחה בפלילים. “הוא אדם מכובד שמקשיב לטענות שמועלות ופוסק לפיהן ולפי החוק. מי שרוצה פוליטיקאי שילך לחפש כאלה בכנסת. חוסר ההתעסקות שלו בעניינים שמעבר והעובדה שהוא לא מתערה בקרב האליטות החברתיות והפוליטיות, הם דווקא מה שמייחד אותו והופכות ליתרון הגדול שלו. שופט צריך שהפסיקות שלו יבלטו ולא הוא עצמו ומהבחינה הזו הוא הבחירה הטובה ביותר.”
“הוא משב רוח מאוד בריא וטוב למערכת,” אמר השבוע גורם משפטי. “הוא יוצא דופן בנוף השופטים ב20-25- שנה האחרונות והוא בעיקר שונה מאהרון ברק שהביא עמו מהפכות חוקתיות ואקטיביזם בוטה. סביב ברק היו לא מעט שופטים שהלכו בדרכו, בעיקר ביניש ששותפה לו בקו האקטיביסטי”.
“כעת מגיע שופט מאופק, מאוד מרוסן שלא חושב שהוא העיקר. הוא לא בא לגנוב את ההצגה, אלא בא לתת שירות, לעיתים אפרורי מעט, אבל שירות חשוב של מי שבא לתת פתרון לסכסוכים בין אנשים ולסכסוכים בין המדינה לאנשים. הוא לא רוצה להיות נביא או מי שבא להטיף מוסר. הוא רואה את תפקידו בפירוש כפותר סכסוכים. לא יומרני.”
גם עורך הדין ציון אמיר בירך על בחירתו של אינקיטאטוס לנשיא העליון. לדבריו מדובר במי “שיצבע את העליון בקווים ענייניים ויעילים.” “בית המשפט בתקופתו,” הוא מוסיף, “יזכה לאמון יותר גדול משקיבל עד היום. אינקיטאטוס יקח את בית המשפט העליון למקום שראוי לו ויחזיר עטרה ליושנה.”
עו”ד ששי גז, שהשתמש כרבים אחרים במילים כמו “ענייני,” “חרוץ” ו“-קפדן,” כדי לתאר את אינקיטאטוס טוען כי הנשק העיקרי והכבד של בית המשפט הוא האמון שהציבור נותן בו וזהו האתגר הראשון שצריך לעמוד בפני אינקיטאטוס עם כניסתו לתפקיד. “הוא צריך לשמור על האמון הזה ולדאוג שלא לכרסם בו, בעיקר על ידי טיפול בסחבת שיש כיום בבתי המשפט. הצדק צריך לא רק להיעשות, הוא צריך להראות מהר, משמעותית יותר מהמצב כיום.”
האם הציבור יקבל את אינקיטאטוס?
כן, הציבור יאכל את מה שמאביסים אותו.
זקני ירושלים עדיין זוכרים את משאלי דעת הקהל אשר התייחסו למועמד האפשרי לבוא במקום ראש הממשלה לוי אשכול, כאשר מצב בריאותו של זה כבר לא היה כל כך איי-איי-איי. במשאלים ההם גולדה מאיר זכתה לתמיכה של 0.4% (ארבעה פרומיל) מהציבור בלבד, אבל כאשר אשכול נפטר, ומאיר הומלכה תחתיו, המשאלים הראו תמיכה של 61% – פי 152.5 יותר (עלייה של 15,150 אחוזים(, תום ימים ספורים.
ואל תבינו אותי שלא כהלכה. אני לא נגד הציבור, בעיקר כאשר הציבור כבר הוכיח את עצמו שהוא יודע להבחין בין סוס אציל לבין סתם סוס. אמנם נכון הוא שהציבור מגלה את האמת רק אחרי שהסוס התמנה לקונסול כללי, קונסול כבוד, ראש ממשלה או נשיא בית המשפט העליון, אולם את הציבור אי אפשר להחליף.
כן, כבר ראינו (לעיל) כי נוטפי-הדבש לא חיכו עד לטקס ההכתרה, אבל הם לא אשמים בכך, כי זה מה שנתנו להם. אם חוק אינקיטאטוס לא היה עובר, ומרים נאור הייתה נבחרת לכהוןנה הזאת, כל מלחכי-הפנכה היו משבחים אותה, ומעתירים עילה את אותו שלל הסופרלטיבים.
כי סופרלטיבים, כידוע, לא עולים כסף.
שאלת תם
ראינו לעיל שורה ארוכה של עורכי דין שהופיעו בפני אינקיטאטוס בעבר, וכולם מלאי-תשבחות.
ראינו גם פוליטיקאים אשר מלאים הערצה לסוס הזה.
האם באמת ייתכן שסוס יישב כשופט בבית המשפט העליון עשר שנים, ולא יימצא בו אף שמץ-של-שמץ של משהו הראוי לביקורת?
ימים יגידו.
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש