לכבוד: הוועדה לבחירת שופטים, הנדון: התנגדות לבחירת אשר גרוניס כנשיא ביהמ”ש העליון
לכבוד: הוועדה לבחירת שופטים, הנדון: התנגדות לבחירת אשר גרוניס כנשיא ביהמ”ש העליון
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
שמחה ניר, עו”ד
לא חבר במשטרת המחנה הקרוייה לשכת עורכי הדין
15.1.2012
לכבוד
הפרופ’ יעקב נאמן חברי הוועדה לבחירת שופטים
שר המשפטים ויו”ר הוועדה לבחירת שופטים ירושלים
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: התנגדות לבחירת אשר גרוניס כנשיא ביהמ”ש העליון
כן, אני יודע שאני מדבר אל הקיר.
אני יודע שאתם שבויים בידי עצמכם עם עקרון ה”סניוריטי”, אשר לפיו מי שהיה צעיר שופטי ביהמ”ש העליון עם כניסתו להיכל הזה יהיה, בסופו-של-דבר, נשיא ביהמ”ש העליון, גם אם בעשר או עשרים שנותיו כשופט ביהמ”ש העליון הוא התגלה ככישלון מחפיר, וגם אם מלכתחילה איש לא נתן את הדעת לשאלה אם הוא אכן קורץ מחומר “נשיאותי”, ואם הוא נחון בתכונות המנהיגותיות הדרושות לתפקיד הזה, שאינו בהכרח מצריך את המעלות של שופט-על או גאון משפטי.
אני יודע שאני מדבר אל הקיר, משום ששופטי ישראל אינם סובלים ביקורת, ואם שמחה ניר יגיד משהו – אתם תעשו בדיוק את ההיפך.
אמרתי לכם, התרעתי בפניכם – ולא אביתם שמוע!
אני יודע הכל, אבל, אם עוד לא ידוע לכם, אני אספן כפייתי של “אמרתי לכם”ים, ואם גרוניס יקירכם ייתן את מכת-החסד האחרונה לאמון הציבור בביהמ”ש העליון ובמערכת המשפט כולה, אני ארקוד על הגגות עם ה”אמרתי לכם, ולא אביתם שמוע”.
כן, כך היה בשנת 2000, כאשר צפיתי את רצח השופט עדי אזר, את הנעל בפרצופה של מערכת המשפט – אתם אמרתם את זה, לא אני! – את שריפת מכוניתו של השופט משה גלעד, את העובדה ששופטים רבים נזקקים לאבטחה – חלקם אף אבטחה “מוגברת” – ומה לא.
חלק מהאירועים האלה הגיע עוד יותר מהר מכפי שצפיתי.
אין לי חשבונות אישיים עם גרוניס, אבל הוא אדם רע, אפילו רשע
כהקדמה אציין כי אין לי שום חשבונות אישיים עם מר אשר דן גרוניס. הפעמים הבודדות שנתקלתי בו בעבודתי כעורך-דין היו כאשר הוא דן בערעורי תעבורה שניהלתי בשם לקוחותי. זו הייתה ההתרשמות הראשונה שלי, אשר בהחלט לא הייתה חיובית, אבל אני מספיק משופשף במקצוע כדי לגבש דיעה על שופט, בין אם הדבר נובע מעניינים פרסונאליים, בין אם לאו.
במשך השנים נתקלתי בפסיקה של גרוניס, וכן גם במקרים שהובאו לידיעתי, ואני מזמינכם להתייחס לד’ברי כאן במלוא הרצינות, כדי שלא תצטרכו להתבכיין כאשר זה יהיה מאוחר מדי.
האיש הזה מתמקם היטב בעשירון התחתון של תרבות השפיטה בישראל: הוא אטום וערל-לב לסבלות האדם והחי, והוא מסוגל לעצור אדם רק בגלל התנהגות סניגורו, בלי לתת את הדעת לשאלה האם טעמים אחרים די בהם כדי להביא לקבלת הבקשה להארכת המעצר.
ואם לא די בכל אלה, לפעמים גם לא ברור אם הוא אידיוט, או שהוא רק משים עצמו כזה.
איפה הבושה.
האם גרוניס קורץ מחומר “נשיאותי”?
כן, מרבים לדבר בשבח עבודתו השיפוטית, עמקות הבנתו, וגאוניותו כי רבה היא. לו יהי. אבל נשיא בית משפט, במיוחד נשיא ביהמ”ש העליון, לא חייב להיות העילוי שבשופטים. הוא חייב להיות מנהיג. הוא חייב לשבץ לכל תיק את השופטים המתאימים ביותר לתיק, ולא לגלגל את האחריות לכך אל הקנטאור – יציר מיתולוגי אשר חציו פקיד וחציו כובע טמבל אשר לתוכו מכניסים פתקי-הגרלה, ובתרגום מיוונית לעברית קוראים לו “יומן בית המשפט“.
האם יגלה גרוניס מנהיגות? האם הוא ידביר את תרבות השקר בביהמ”ש העליון ובמערכת המשפט כולה? אין לכך שום סיכוי שבעולם.
אתם מדברים על עצמאות מערכת המשפט, ועל כך ששופטים לא פוסקים על פי הלכי-הרוח ברחוב? קראו את המאמר על אימת הציבור שאחזה בשופטינו, על שיקולי הרשות המבצעת ועל פסיקה במצפון רע.
מילה לכל אלה אשר דחפו את גרוניס קדימה
אני רוצה להקדיש מילה למה שקרוי “מחנה נאמן” בוועדה הזאת, ולכל הפוליטיקאים בצד הימני של המפה הפוליטית, אשר דחפו את קידומו של גרוניס: הוא לא יספק לכם את הסחורה! התחזית שלי היא שבהזדמנות הראשונה הוא יאכזב אתכם קשות, כדי ש”לא יגידו” שהוא “פורע לכם את חובו”. בהזדמנות הבאה הוא יזרוק גם לכם איזו עצם, כדי להראות שהוא “לא מוטה פוליטית”, ושהוא “דן בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו הספציפיות”. בלה-בלה-בלה.
כן, כן, אתם עוד תבכו אצלו מרה. אתם גם תבכו מרה על כך שהוא מגלגל לפתחו של “יומן בית המשפט” את האחריות לקביעת ההרכבים, רק כדי ש”לא יגידו”, דבר שעומד בסתירה לחוק בתי המשפט ולעצם תפקידו של נשיא ביהמ”ש העליון.
אתם, מחנה נאמן, מחנה הימין הפוליטי, עוד תתגעגעו גם לדורית ביניש, וגם לאהרן ברק, באחריות!
גרוניס לא ישתנה!
אשר גרוניס נמצא בעשירון התחתון של תרבות השפיטה בישראל, ואם אתם מצפים ממנות להשתנות, “לגדול עם התפקיד” – כדאי לכם לקרוא על ההבדל בין גרוניס לבתולה.
אתם מדברים על “אמון הציבור”? חפשו קצת בגוגל, חפשו ותבינו מה חלקו של גרוניס באבדן אמון הציבור בשופטיו. אתם עומדים להכתירו כנשיא ביהמ”ש העליון, אבל לפני כן תבדקו אם מבחינת היושר האינטלקטואלי שלו הוא יכול לשמש אפילו כשופט תעבורה בזרנוגה גימ”ל.
ומה אני מציע במקום גרוניס?
לצערי הרב, לא מצאתי ברשימת שופטי העליון מועמדים אשר קורצו מחומר “נשיאותי”, ועל כן הצעתי, לפני כמעט שנתיים, לחוקק את חוק ריבלין, אשר לימים היה ל”חוק גרוניס”, וזאת כדי לאפשר למשנה-לנשיא (זה התואר הנכון, גם כאשר הנשיא הוא אישה) אליעזר ריבלין, להתמנות כנשיא ביהמ”ש העליון, למרות אופק-הכהונה הקצר שלו.
מדוע דווקא ריבלין? משום שבהעדר מבחר ראוי, ריבלין הוא ברירת-המחדל, אשר מסוגל, אולי, לשקם את אמון הציבור בשופטיו, אפילו באופן חלקי, בבחינת “כיוון מנחה”.
אכן, ריבלין הבהיר – לא רק לאחרונה – כי אין בכוונתו להיות נשיא ביהמ”ש העליון, אבל אני רוצה לראות שהוא יתעלם מההזמנה לבית נשיא המדינה, אחרי שאתם תבחרו בו לנשיא ביהמ”ש העליון.
אבל נניח שהוא יתעלם … במקרה כזה יישאר ביהמ”ש העליון ללא נשיא, עם פרישתה של הנשיאה הנוכחית, דורית ביניש, ואז, בתור המשנה-לנשיא, הוא ממילא ימלא את תפקיד הנשיא …
והדרא קשיא לדוכתיה.
אשר על כן:
א. אני מביע התנגדות עזה ונחרצת לבחירתו של אשר גרוניס לכהונת נשיא ביהמ”ש העליון;
ב. אני מציע לבחור לכהונה הזאת את השופט אליעזר ריבלין;
ג. לחלופין אני מציע שלא לבחור נשיא, עד אשר יימצא מועמד הראוי לכך (והכוונה אינה למרים נאור, אשר נושאת על גבה “חבילה” גדולה לא פחות).
לסיום, ראו את מר גרוניס לאחר קילוף כל שכבות הצבע, ועם הבלטה של מה שנשאר:
..
ואמרו אתם: האם הייתם קונים ממנו רכב משומש?
אני לא הייתי קונה ממנו גם רכב חדש!
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש