ליורם דנציגר: ברוך שובך שקרן, אחוז היטב במוט האוהל!
ליורם דנציגר: ברוך שובך שקרן, אחוז היטב במוט האוהל!
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
יורם דנציגר, אשר מינויו כשופט ביהמ”ש העליון פורסם ברשומות, היה במשך חודשים ארוכים בגדר חשוד בפלילים, וכתוצאה מכך הוא נאלץ לצאת לחופשה.
כעת החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לסגור את התיק, אבל לא “מחוסר ראיות”, כפי שהציע פרקליט המדינה, משה לדור, אלא “מחוסר אשמה”, כפי שהציעה המשטרה.
המשמעות של החלטת היוהמ”ש היא שדנציגר יצא צח כשני, וחשרת החשדות אשר העיבה על הקריירה השיפוטית שלו נמוגה כלא-הייתה.
אני מניח שעוד נשמע על ההחלטה הזאת, ועוד תישאלנה שאלות רבות בנושא הזה, כגון איזה שרות נתן דנציגר, ולמי, תמורת 800,000 השקלים (דולרים?) שקיבל דנציגר מקופת העיריה, כאשר חברו הטוב שלומי לחיאני, ראש עירית בת-ים.
כנראה שגם יזכירו את המימרה אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה.
אבל ככל הנראה ישוב דנציגר אל הכסא השמור לו בבית המשפט העליון.
אלא מאי? עדיין רובצת על שולחנם של שר המשפטים ושל הנתל”ש תלונתי נגד דנציגר, יחד עם אליקים רובינשטיין וסלים ג’ובראן, יחד עם משה סובל, אשר גם מינויים כשופטי ביהמ”ש העליון וביהמ”ש המחוזיפורסם ברשומות.
שלושת השופטים ה”עליונים” האלה, להזכירכם שיקרו במצח נחושה כאשר הם אמרו כי ההחלטה שבעמ’ 18 “אינה לפנינו”.
כמובן שתלונה של עו”ד שמחה אינה נחשבת, וסביר להניח שאיש לא יפגע בהם לרעה, אולם הציבור לא מטומטם, וכפי שכבר אמרו חכמים וגדולים ממני, אפשר לרמות את כל הציבור חלק מהזמן, אפשר לרמות חלק מהציבור כל הזמן, אבל אי אפשר לרמות את כל הציבור כל הזמן.
את הסיפור על השקרנים הטמאים והמטונפים האלה, חלאות-האדם, פרסמתי לראשונה לפני קצת למעלה משנה, תחת הכותרת השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר: שקרנים, לכו הבייתה! ומי שעו”ד לא קרא את הסיפור – מוזמן לקרוא אותו עכשיו.
וכיוון שאיש לא שואל אותי אם לתת לדנציגר “לחזור לעבודה” כמימים-ימימה, אני אברך אותו כאן: ברוך שובך שקרן, אחוז היטב במוט האוהל!
אחוז חזק, טינופת שכמותך, כי את המילה האחרונה אני טרם אמרתי.
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש