ב”ה

יהודי אינו אדם, מנין
 

חיים נבון קופץ גם הוא על עגלת הטרנד, שהיא – שנאת ישראל. אין דבר פשוט מזה במדינה שהשמאל, ימח שמו וזכרו, בנה. והוא נדרש לסיפור דינה, כדי להכשיר את שנאת החינם שלו. את זה עושה ה”נבון” תחת הכותרת  – ‘תג-מחיר’ מנין (בשבע, פרשת ‘ויגש’ התשע”ב) – ומכאן הוא מתבוסס לו במדמנת שנאה וטמטום. ולמה טמטום? כי השנאה מקלקלת את השורה.

 

מי יודע כמה פעמים בחייו דיקלם ה”רב”: הווי דן את כל האדם לכף זכות. ואכן, הוא דן את כל האדם, אפילו אם הוא לא בן-אדם, לכף זכות, רק לא את היהודי….

 

יהודי אינו אדם, מנין? ממשה מנדלסון, כדלהלן: היה יהודי בביתך ואדם בצאתך. מכאן, שיהודי אינו אדם. הוא רק יכל להתחזות כאדם, במרחב-הציבורי, אם ישחק אותה, כמו כולם…. ועל כן, הרוצחים אותנו בשיטת הסרט הנע, וזה עיקר עיסוקם בארצנו, כולם, בחזקת חפים מפשע, כי הם “אדם”. ואין זה משנה אם הם רוקדים על הגגות ומחלקים מיני מתיקה ודברי מאפה, לאחר שבניהם שוחטים תינוקות יהודים, הם, עדיין, חפים מפשע. גם האפיפיור, בוגר תנועת הנוער ההיטלראית, הוא חף מפשע, והרבנים הראשיים, מטעם, קופצים תמיד כחמור בראש, למעונו, כדי לראות את המאור הגדול וה”קדוש”. מנין שהאפיפיור קדוש? מרב הכותל, שהכתיר את הגלח ב: “הוד קדושתך…”.

 

או, קיי, אז, הוכחנו, שהערבים חפים מפשע, תמיד, שהרי הם “אדם”, ועתה נותר רק להוכיח, שהיהודים רוצחים, תמיד! נכון, הם נשחטים ונורים ומתאפקים, וגם מלווים את מתיהם בהלוויות מאופקות ו”מכובדות” בעמידה על הדם, אבל, הלכה בידוע, יהודי הוא רוצח;

 

יהודי רוצח, מנין? מבעל-אוב, חיים נבון, המעלה קול באוב:

 

“‘דין מוחמד בסיף’, והרי, הדברים קל וחומר, שגם דין משה בסיף, ובכלל, מה יש להתפלפל כאן? הרי גם בעשרת הדברות כתוב במפורש: ‘….תרצח’!”.

 

מלשין, מוסר ורודף, כבר אמרנו?

 

טוב, נעזוב לעת עתה את הנבון בעיני עצמו, ונעסוק ביעקב –

 

יעקב נמצא בנתיב של בריחה. הוא ברח מעשו, הוא ברח מלבן, הוא בורח בשנית מעשו, והם בעקבותיו, עוקבים אחריו, והוא מפנה להם את עקביו. הוא בורח!

 

ואז, מנסה אותו הקב”ה, האם ראוי הוא להנהיג את האומה שתהיה אור לגויים. הוא משלח בו את שרו של עשו. כאן, אוזר יעקב את הכח שבמתניו, כבעת התאהבותו ברחל, נלחם בשרו של עשו ואף מנצח. לראשונה הוא מראה גם את כשרון המלחמה, אשר, על כן, שמו לא יהיה עוד יעקב, כי ישראל יהיה שמו. זו הפעם הראשונה שאנו שומעים את שמו החדש, כי שרה עם אלוקים ואנשים ויוכל.

 

הפעם השניה, הפעם בה מקבל השם החדש גושפנקא מפיו של הקב”ה, היא, לאחר שגם בניו הוכיחו, שעם ישראל לא יהיה לבז ולא לבוז, לא למרמס ולא במעקב. הקב”ה משתף פעולה עם בני יעקב, ככתוב: ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.

 

כאשר ישראל מעלים עליהם את חמתו של האלוקים, הוא אינו ממתין עם המכה שתחזיר אותם לדרך הישר, ראינו זאת, למשל, כאשר עכן מעל מעל בה’. והנה, כאן, במעשה דינה, לא ההרג ולא הביזה, זה כזה, לא העלו את חמתו של הקב”ה, להיפך, כאמור לעיל, הכל הולך חלק, איש לא נפל, איש אינו פוצה פה ואיש אינו מצפצף נגד בני יעקב. מוראם נפל על כל הגויים, סביבותם, עד כי לא יעלה עוד בדעתם ובליבם לרדוף את בני ישראל. זה, בדיוק, מה שמעורר שאט נפש ב”מתונים”, הדוגלים בהבלגה, מורשת אלפיים שנות הליכה כצאן לטבח. ועל זה מלין הנבון, כפי שנראה בהמשך.

 

הכתוב מתייחס לכל אורך הסיפור ל”בני יעקב”. והרי אנו יודעים כבר מי היו שמעון ולוי, אלא, להגידך, שאחרי הכל, הם בניו, מעשה אבות סימן לבנים, והם עשו את הדבר הנכון והישר, המוסרי, הצודק והמתבקש! ואפילו לא עשו אותו בפזיזות וברגע של רתיחה!! הכל היה מחושב עד לפרט האחרון. 

 

וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה: בראשית פרק לד  

 

בראשית ממלא אותם העצב, כאב אמיתי על הזוועה שבוצעה באחותם, ואז, גואה בהם זעמם. ואילו לא היה כך, זה היה לגמרי לא נורמלי! המדהים הוא, שלא שיספו, בו במקום, את שכם ואת אביו, מה שמעיד עליהם, שהקדימו מחשבה למעשה…
 

 (כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ:

(כו) וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: דברים פרק כב

 

חד וחלק, אונס, כמוהו, כרצח!!!

 

דינה לא היתה בת המקום, לא נתינה של המלך. הכתוב מעיד, במלים מפורשות, שדינה יצאה לראות בבנות הארץ ולא בבניה. מפרשים, פה ושם, מייחסים לדינה את מידת היצאנות, מה שמראה את היחס, מאז ועד היום, לנאנסת, ועד כמה צבוע הוא הטיעון, שאם נאנסת אינה מגישה תלונה במשטרה, אין להאשים את האנס, וכשהיא כן מתלוננת, הרשם שולח בה מבט סקפטי, השואל – ומה את תרמת לזה… אבל, זה למקום אחר…. דינה נחטפה, ונאנסה, ואונס, כמוהו, כשפיכות דמים! כך על פי תורת ישראל!  “ישראלים” לא יבינו זאת, הם מתנגדים להדרת-נשים ואינם דוגלים בהינזרות מהן, בשום תנאי ובשום אתר ואתר, על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן…. ובכל זאת, נשיא “מדינת היהודים” הושלך לכלא על ספק אונס. הכל תלוי באונס ובנאנס ובעיקר, בצבועים המחליטים שסדום זה כאן וזו הקידמה… כך חשבו אנשי שכם, גזלו ונדרשו להשיב את הגזילה, בתוספת ריבית והצמדה, ואילולא נעלמו מן השטח, צריך היה לדרוש מהם עוד!!!

 

יש מן המפרשים המקילים לומר, שאלו היו מנהגי אותם גויים, ועל כן, לא באמת, פשעו. מהם לומדים וכן מפרשים הנבון’ים. הרי הרצח הוא בדמם של הערבים, הם אינם יכולים אחרת, גם יצר שחיטת תינוקות וטבילת הידים בדם השפוך, חזק מהם, שכן, הלכה בידוע, ישמעאל דינו בסיף, ככתוב – ידו בכל ויד כל בו. בינתיים מתקיים בכל העולם – ידו בכל – עדיין אין יד כל בו, אף לא יד אחת, ועל כן חייב ישמעאל תודה לחיים נבון וקולגות, אשר, בעיניהם הם, תמיד, חפים מפשע. מה הם אשמים שנולדו רוצחים גנטיים?

 

 

 (יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם: בראשית פרק לד

 

בני יעקב ירשו ממנו את כשרון המירמה, גם אביהם קנה את הבכורה במשיכה, ולא לגמרי בדרך הישרה. הוא רימה מתוך כוונה טובה, כך, לפחות, האמינה אמו, שדחפה אותו לכך, וגם המפרשים מבהירים, שיעקב בקש את הבכורה הרוחנית ולא את הגשמית, שאילולא כן, לא היה בורח, אלא, דואג לירושתו. ובני יעקב, וודאי וודאי עשו את המעשה הטוב והנכון מאד!

 

 (כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: בראשית פרק לד

 

התכנית צלחה בידם. עיר הזימה הושמדה. האנשים שגניבת נפש לא הזיזה להם, למרות שגזל, בכלל, אסור על בני נוח, קל וחומר גניבת נפשות, ולא מיחו בידי אדוניהם הפרוצים לשמצה, איבדו את נפשותיהם! כי כך נאה וכך יאה לבני בליעל.

 

 (כז) בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:

(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: בראשית פרק לד

 

מידה כנגד מידה – אנשי העיר שכם נמולו רק לאחר שחמור ושכם הבטיחו להם שמוטב לגזול את בני יעקב בדרכי שלום, מאשר להידרש למלחמה, שעלולה לעלות להם ביוקר. כה אמרו אדוני העיר:

(כג)

מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ:  בראשית פרק לד

מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו…. 

יעקב, שלא רץ ולא מיהר להוציא מידיהם את דינה, ואף החריש, עד אשר יבואו בניו מן השדה, מתמלא חימה על שני בניו שעשו מה שהוא צריך היה לעשות – להציל את דינה ולנקום את נקמתה, לנקום על הפגיעה במשפחת יעקב!!!

 

יעקב אינו מעביר שום מלת ביקורת על המעשה עצמו, הוא אינו אומר שזה מעשה נתעב, בלתי מוסרי, או, כל כיוצא באלה. הוא, בוודאי יודע שנעשה פה צדק. אבל, יעקב שוב פוחד! הוא בעד הבלגה; כעסו נובע מפחד של “מה יגידו” ומה יעשו! וכך הוא אומר:

 

 

עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: בראשית פרק לד

 

משהו באמונתו של יעקב סדוק; לאחר כל הבטחות הקב”ה, לו ולאבותיו, הוא אומר: ונשמדתי אני וביתי…

 

והבנים עונים תשובה, כביכול, של ילד שהוא “ברוגז” ואומר – מגיע להם… מבלי לחשוב על התוצאות….

 

 

(לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: פ בראשית פרק לד

 

אך, המלבי”ם מפרש בשיא הפשטות:

 

ויאמרו, השיבו שבהפך, אחר שאנחנו מתי מספר, וגרים בארץ והתחילו לפרוץ בנו, במה שלקחו את אחותנו כזונה, אם נחריש יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה.

 

פשוט כל כך, נכון כל כך, ונהיר לנו כל כך, לנוכח שפך הדמים וחורבן הארץ שאנו חווים יום יום ושעה שעה, עקב ההבלגה הנפשעת של מדינת הדמים והזדון הזו לנוכח השמדתנו בארצנו.

 

אז, בואו נראה כמה חכם חיים נבון – והנה ה”פיליטון” המתוחכם שלו, שכל תיבה בו, זועקת שנאת ישראל, שנאת חינם ליהודים.

 

נקדים את כותרת המשנה:

 

מי שמתפעל מתקיפת בסיס צה”ל בחטמ”ר אפרים, יצטרך להסביר מדוע יעקב אבינו מגנה נמרצות את פעולת תג-המחיר של שמעון ולוי.

 

יש דברים מטרידים אחרים, שחיים אינו מונה אותם, כמו

 

 – מי שמתפעל מן הביקורת שהטיח יעקב בשמעון ולוי, יצטרך להסביר מדוע אין שום גינוי למעשים מפי הקב”ה, ולמה מתקבל הרושם שהקב”ה סומך ידיו על המעשה….

 

או, מי שמתפעל מחורבן ארץ ישראל וגירוש יהודים מארץ ישראל, וגם יודע תמיד למצוא צידוקים לטבח יהודים על ידי ערבים, יצטרך להסביר, למה אלימות מימסדית נגד העם היהודי, כלומר, נאציזם יהודי, כשר, ו”אלימות” של יהודים המנסים להגן על עצם קיומם,  טמאה?

 

או, מי שמתפעל מצביעות ורוע, יצטרך להסביר, איזו זכות יש לו לפצות פה ולצפצף על אנשים ישרים וצדיקים, שאינם יודעים צביעות ורוע מה הם?

 

וכאן מתחילים ה”צחוקים”, חבל”ז, הוא גדול הוא גדול הוא גדול…. להלן, להנאת הגולשים:

 

האם יעקב לא הבין שאי אפשר להחשות לנוכח הפגיעה בדינה? האם יעקב לא הבין שצריך להציב תג-מחיר על חילול כבודה של בת ישראל? למה הוא מצטרף למקהלת המגנים? האם הוא לא יודע שחייהם של תושבי שכם ה’חפים מפשע’, הם זניחים לעומת הצורך בנקמה קדושה…?

 

ספק אם יעקב היה מגנה, אילו ידע שרשע גמור ועלוב נפש כמו חיים נבון, יעשה שימוש מתועב בגינוי הזה! 

 

חיים חושב, שכן, יש להחשות לנוכח הפגיעה בדינה. למה? למה לא? בסך הכל, “יצאנית”.

חיים חושב, שלא צריך לקבוע תג מחיר לחילול כבודה של בת ישראל. למה? כנראה בגלל חוק יסוד: כבוד האדם (זוכרים את ההבדל בין אדם ליהודי..) וחירותו להכות ולהשפיל את היהודים בכל דרך ובכל אתר.

 

חיים לא הבחין שיעקב הוא המגנה היחידי, אין שום מקהלת גינויים, כי שמעון ולוי לא התקפלו ולא התחילו להתנצל בגין העובדה, שהם טובים יותר!!! כל הגויים, לבד מן האימה שהפיל עליהם הקב”ה, פחדו מן הראוי להם, הם ידעו, היטב, שהם היו עושים בדיוק את אותו הדבר, והם צריכים לומר תודה לבני יעקב, שהסתפקו רק בהרג אנשי שכם, למרות, שכולם היו שטופים באותם מעשי גזל וזימה.

 

ומשום שההומוריסטן, חיים,  “מצטט” מפי קובעי תג-מחיר, הוא שם את ה”חפים מפשע” בין מרכאות; איזו בדיחה. מרוב התחכמות, יצאה לו האמת – הם היו חפים מפשע, בערך, כמו הנאצים. וטוב, כבר אמרנו, הלכה בידוע, היהודים רוצחים וחיי אדם שוים בעיניהם כקליפת השום, חיים הוא אדם, בביתו ובצאתו, ועל כן הוא מחשיב מאד חיי אדם, ממילא, אינו מחשיב חיי יהודי וגם לא את כבודו.

 

אולי אביא פרק שני. קשה לי להמשיך עם הגועל נפש הזה, כרגע…