היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים מבריקה שוב – עוד תלונה לנציב תלונות הציבור
היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים מבריקה שוב – עוד תלונה לנציב תלונות הציבור
|
עוד על מעלליה של דפנה סעד, אשר שמה מוכר – ולא לטובה – לכל מי שפנה למשרד המשפטים
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
שמחה ניר, עו”ד
30.10.2011
לכבוד
מר מיכה לינדנשטראוס
נציב תלונות הציבור
ירושלים
נכבדי,
הנדון: א. סירובה של היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים להעביר תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (נתל”ש)
ב. העדר כתובת אלקטרונית לנתל”ש
א. ביום 2.10.2011 שלחתי בדואר האלקטרוני מכתב-תלונה לשר המשפטים ולנתל”ש, כאשר אחד הנמענים הוא היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים (להלן – הנילונה).
למחרת היום, וכדי להסיר ספק, חזרתי למחרת היום אל הנילונה, והבהרתי כי כיוון שנציבות תלונות הציבור על שופטים היא יחידה אורגנית של משרד המשפטים, הפנייה באמצעותם תקפה גם לגבי הנציבות, ולכן ביקשתי מהם להעביר את תלונתי ללא שיהוי אל הנציבות.
בתשובה לכך עונה לי הנילונה כי “דרכי ההתקשרות ושליחת הפניות לנציבות תלונות הציבור על שופטים הינם באמצעות הדואר”, וכי כתובתה של הנציבות היא רח’ נחום חפצדי 5, בית עופר, ירושלים.
עוד מוסיפה הנילונה כי באפשרותי “לפנות אליהם על פי דרכי ההתקשרות הנ”ל במישרין”.
על כך עניתי, בין השאר:
אני מכיר את דרכי ההתקשרות האחרות, אבל אני בחרתי בדרך הזאת, כי, כפי שהבהרתי, אתם היחידה לפניות הציבור של משרד המשפטים, והנציבות היא יחידה במשרד המשפטים, ולכן הפנייה דרככם כמוה כפנייה אל הנציבות עצמה.
אני דורש, תוך 24 שעות מצאת יום הכיפורים, אישור לפיו העברתם את פנייתי אל הנציבות.
ומה עונה לי על כך הגב’ דפנה סעד, מרכזת בכירה המחלקה לפניות הציבור משרד המשפטים?
כאמור בתשובתנו, פניה ליחידה לתלונות הציבור על שופטים נעשית באמצעות הדואר בלבד וכפי שמופיע מטה.
התכתובת עם הנילונה מצורפת למטה.
אתחיל מדבר בסיסי, הקרוי במקומותינו טאקט.
הגב’ סעד סבורה, מן הסתם, שאני “ילד מפגר”, אשר צריך להסביר לו את אשר “אמור בתשובתנו”.
מעבר לכך, מה ש”אמור בתשובתנו” אינו נקודה ארכימדית לעצמו, ואם אני טוען כי “אתם היחידה לפניות הציבור של משרד המשפטים, והנציבות היא יחידה במשרד המשפטים, ולכן הפנייה דרככם כמוה כפנייה אל הנציבות עצמה”, צריך להתייחס לטענה הזאת, במקום לחזור שוב ושוב על ההתחמקויות הידועות.
ולגופו של עניין: כיוון שהנילונה והנתל”ש הם גופים אורגניים של גוף-הגג שלהם (משרד המשפטים), אני מבקש לקבוע כי יש לראות את פניותי מיום 2.10.2011 ומיום 3.10.2011, כאילו הן התקבלו בנתל”ש באותם התאריכים, ולהורות לנילונה להעבירן לנתל”ש לאלתר.
ומה יהיה אם הנילונה תעביר את תלונתי לנתל”ש ושם יסרבו לטפל בה, מהטעם שהם “לא מקבלים מיילים”? זה מביא אותי אל חלקה השני של התלונה, שהוא שורש-הרע.
ב. בניגוד לנציבות תלונות הציבור (או של כל משרד מסודר אחר) נציבות תלונות הציבור על שופטים לא מפרסמת ברבים כתובת של דואר אלקטרוני.
מדוע הנת”ץ מקבלת אי-מיילים, והנתל”ש לא?
לטעמי זה עניין של אגו של הפקידים.
פעם, שהגיעה “מהפכת הפקס”, מזכירויות בתי המשפט לא היו מוכנות לקבל פקסים.
אחר כך הם היו מוכנים לקבל רק בדחיפות של שבוע ימים, ואם ביקשת בפקס דחיית דיון שלושה שבועות לפני הדיון, הם החזירו לך את זה, כדי שתשלח ממש את אותו הפקס בעוד שבועיים …
אז הם נגמלו מזה במרוצת הזמן.
פעם, כשבאת לכנסת, היית צריך להפקיד את הטלפון הסלולארי שלך, אבל גם שם נגמלו מזה במרוצת הזמן.
יכול להיות שגם בנת”ץ לא היו מוכנים, בעבר, לקבל דואר אלקטרוני, ואולי בעבר הרחוק יותר גם לא היו מוכנים לקבל גם פקסים, אבל היום, ברוך השם, גם הם נגמלו מזה במרוצת הזמן.
בנציבות תלונות הציבור על שופטים עדיין חיים בשנות השמונים של המאה שעברה. הם מוכנים לקבל פקסים, אבל לא מיילים.
יכולתי להכביר מלים, מדוע יש לקבל גם מיילים, אבל אסתפק רק בנימוק אחד: בדואר רגיל או בפקס אי-אפשר לתת קישורים, ובדואר האלקטרוני אפשר.
הסירוב של הנתל”ש לקבל מיילים הוא עקשנות אשר מקומה לא יכירנה, ובלשון חוק מבקר המדינה: “נוקשות יתירה”.
מבלי לגרוע מחלקה הראשון של תלונתי, אני מבקש להורות לנציבות תלונות הציבור על שופטים לפרסם כתובת דואר אלקטרוני, כדי להקל על הציבור במשלוח תלונותיו.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
______________
התלונה לשר ולנתל”ש: על השופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן, יורם דנציגר, משה סובל
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש