לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

לשחרור של גלעד שליט משביו (כמו לשחרור כל שבוי אחר) יכול היה להיות מחיר-מינימום ומחיר מקסימום.

מחיר המינימום הוא אפס (או אסיר אחד, תלוי בהשקפה).

מחיר המקסימום הוא כל האסירים הביטחוניים שבידי מדינת ישראל.

ישראלי הדורש שלא לעלות מעל למחיר-המינימום מוותר, למעשה, על פדיון השבוי.

פלשתיני הדורש שלא להסתפק בפחות ממחיר-המקסימום מוותר גם הוא, למעשה, על שחרור מספר גדול של אסירים.

האם עמידה על המינימום או על משהו הקרוב אליו (אצלנו), או על המקסימום או על משהו הקרוב אליו (אצלם), היא לגיטימית? על כך לא אענה, כי זה לא מציאותי (לא מבחינתנו ולא מבחינתם), ואין שום סיכוי שבעולם שאי-פעם נצטרך להתחבט בשאלה הזאת.

בין שני הקצוות הבלתי-אפשריים – מהו ה”מחיר” ה”לגיטימי”?

כל מחיר הוא לגיטימי, בין אם מעט הוא, אם רב, והעובדה שהמחיר שאתה מוכן לתת הוא פחות ממה שאני מוכן לתת, או יותר ממה שאני מוכן לתת, אינה הופכת ללא-לגיטימי לא את מה שאתה מוכן לתת, ולא את מה שאני מוכן לתת – כל ההשקפות לגיטימיות, למרות חילוקי הדיעות.

האם  מותר לשרבב שיקולים פוליטיים להחלטה עד כמה לוותר לצד-שכנגד במיקוח על המחיר?

כן, בהחלט, כל עוד זה בתחום הלגיטימי.

הממשלה היא גוף פוליטי, ואנשים פוליטיים רוצים להיבחר שוב ושוב.

אם רוב משמעותי של הציבור (נניח 90 אחוז) היה דורש לתת 2,000 אסירים, ולסיים את פרשת גלעד שליט תוך חודש, חודשיים, חצי שנה מאז שנחטף – מותר לממשלה להיענות לרוב הזה.  מאידך, אם רוב כאמור היה מתנגד לתת יותר מאחד-על-אחד, המו”מ היה מתפוצץ באיבו, וגורלו של גלעד היה כגורלו של רון ארד.

הסיבה היחידה שהממשלה לא נפלה בגלל עקשנותה שלא לשלם את המחיר שנדרש עבור רון ארד היא שהציבור לא ידע שלסיפור הזה לא יהיה סוף טוב, וכאשר זה התברר, הממשלה שכשלה בדבר כבר הייתה נחלת העבר.

כן, יכול ראש הממשלה לומר אני אפעל על פי צו מצפוני, אפילו אם זה יעלה לי ביוקר בבחירות הבאות, אבל מקרים כאלה הם נדירים למדי, ובמקרה הנוכחי זה לא התעורר, משום שביבי נתניהו דווקא “זרם” עם דעת הקהל.

אני מאמין לביבי שהוא חשש מפני סגירתו לנצח של חלון-ההזדמנות אשר נפתח, אבל גם במקרה כזה אפשרי בהחלט שהשיקול הפוליטי שיחק, ולו גם בתת-ההכרה – אפילו אם היה זה במידה גבולית בלבד, ורק לעניין כמות המשוחררים.

אבל, כאמור, כל עוד אנחנו בתוך התחום הלגיטימי, השיקול הפוליטי הוא בהחלט כשר.

האם הוא גם כשר-למהדרין? ספק אם בפוליטיקה יש “כשר למהדרין”.

האם ביבי גם הרוויח משחרורו של גלעד? קרוב לוודאי שכן.

סביר להניח ששמאלה מהליכוד, בינו לבין קדימה (ואולי גם שמאלה משם) קיימים קולות צפים אשר רצו בשחרורו של גלעד, למרות הנטייה הפוליטית שלהם ימינה, והמעשה של ביבי גרם להחזרתם אל הליכוד.

ייתכן גם, באותה המידה, שהפעולה הזאת הרחיקה קולות צפים מהליכוד ימינה, אבל על סך-כל האלקטורט של הימי, סביר להניח שזה השפיע חיובית. את הדבר הזה ציפי לבני לא הבינה בבחירות האחרונות, כאשר היא נגסה קולות ממחנה השמאל. היא הצליחה בכך מעל למשוער, וזכתה לכתר ראש הסיעה הגדולה בכנסת, אבל נשארה באופוזיציה.

השאלה היחידה היא מה יישאר לביבי מזה עד לבחירות הבאות, ואם זה בכלל יספיק לו, לאור הסחף הצפוי שמאלה, אבל לכך עוד חזון למועד.

______________

על המחיר תמורת שחרורו של גלעד שליט: מדינת ישראל באה על עונשה

לקראת שחרורו של גלעד שליט (5): דורית ביניש מפגינה קטנוניות וחוסר-טאקט, ומשליכה נעל בפרצוף של עצמה

לקראת שחרורו של גלעד שליט (4): איך מחלקת החנינות הרסה לי מאמר נהדר!

לקראת שחרורו של גלעד שליט (3): שמעון פרס, תהייה רציני!

לקראת שחרורו של גלעד שליט (2): על הבג”צים שבדרך

לקראת שחרורו של גלעד שליט: הטמטום של ממשלת ישראל, והזלזול שלה במוסדות החוק

הללויה! אהוד ברק אימץ עקרונות ועדת שמגר למו”מ על שבויים! – אנטומיה של גרירת-רגליים, ללא תכלית וללא טעם

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש