לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

אחרי שגמרתי לכתוב (אבל טרם הספיקותי לפרסם) את המאמר לקראת שחרורו של גלעד שליט: הטמטום של ממשלת ישראל, והזלזול שלה במוסדות החוק, מפרסם רוני דניאל, חדשות 2, שלב אחר שלב: כך יוחזר גלעד שליט:

במוצאי שבת, המתווך דוד מידן יוצא למצרים לסכם את הפרטים הטכניים של ההעברה. במקביל, משרד המשפטים יפרסם את הרשימה המלאה של 1,000 המחבלים שישוחררו במסגרת העסקה. ב-48 השעות שלאחר מכן יוכל הציבור להגיש הסתייגויות ולעתור לבג”×¥ כנגד השחרור.

ביום שני יתקיים דיון בעתירות שהוגשו לבג”×¥ כשבינתיים האסירים שישתחררו בשלב הראשון של העסקה ירוכזו בכלא קציעות.

אם ההתנגדויות לא יתקבלו, ביום שלישי צפוי השלב הראשון של העסקה לצאת לפועל: 450 אסירים פלסטינים ישוחררו מהכלא בישראל, גלעד יועבר לרפיח ומשם – חמש שנים וחצי אחרי שנחטף – יחזור סוף סוף הביתה לישראל.

יום שלישי הבא, בשעות הבוקר, צפוי להיות יומו האחרון של גלעד שליט בשבי. גלעד ייצא מעזה דרך מעבר רפיח ויעבור למצרים. בהמשך, דרך מעבר אחר, יחזור ממצרים לישראל.

השאלה הראשונה היא כיצד ידון בג”×¥ בעתירות ביום שני, כאשר מועד 48 השעות מסתיים במוצאי יום שני? האם הכוונה היא ששופטי הבג”×¥ ימתינו עד צאת שלושה כוכבים, ואז יתחילו לדון בעתירות? ואולי ביום שני בבוקר הם יתחילו לדון בעתירות שכבר הוגשו, בעוד המזכירות ממשיכה להזרים להם תיקים חדשים?

ואגב: לפי יומן ביהמ”ש העליון נכון ליום ו’, 14.10.2011, תפוסים בביהמ”ש, ביום שני בשבוע הבא, שלושת האולמות הגדולים (ג’, ב’ ו-ד’), ושלושה הרכבים. נשאר פנוי רק הרכב אחד, ושני האולמות הקטנים (א’ ו-ה’).

השאלה השנייה: האם תוגשנה רק עתירות “כלליות”, או שתוגשנה עתירות כנגד שחרורם של אסירים מסויימים. שתי “אפשרויות הקצה” הן: עתירה כללית אחת (או כמה, שתידונה ביחד), או מספר בלתי ידוע של עתירות, כנגד שחרורו של כל אחד מ-1027 האסירים.

באפשרות-הקצה הראשונה התוצאה ידועה מראש, כי בבית המשפט העליון ישנן אלף מגירות מלאות ב”פסקי מגירה”, שניתנו ב”עתירות מגירה”, והתוצאה ידועה מראש: ייקחו את פסק הדין האחרון, יתקנו את שמות העותרים – ויחתמו … צחוק מהעבודה.

אפשרות-הקצה השנייה מסובכת יותר: מתוך הנחה שהדיון בכל חנינה “אינדיווידואלית” מצריך 10 דקות, יש לנו כבר 10,270 דקות, שהן יותר מ-170 שעות, שהן יותר מ-7 יממות, נון-סטופ, יומם ולילה.

אבל זה עו”ד לא הכל: כיוון שאי אפשר לפסוק נגד החנינות האינדיווידואליות יהיה צורך לתת את זכות הטיעון גם לאסירים ששחרורם עשוי להתבטל: חלקם, כפי שפורסם, כבר ימתינו בכלא קציעות, יושבים “על סיכות” ומחכים לשחרור-בפועל, וכל השאר מפוזרים בשאר בתי הכלא.

כדי לתת לכל אלה את זכות הטיעון, יהיה צורך לקיים את ישיבות ביהמ”ש העליון באיצטדיון טדי, או בבריכת הסולטן (מתוך הנחה שטקסי הסמכת עורכי הדין לא מתקיימים בשני האתרים האלה בו-זמנית). לא רציני, בלתי אפשרי.

בין שתי אפשרויות-הקצה קיימת גם אפשרות שלישית: תוגשנה מספר סביר של עתירות, אשר בהיבט ה”פרסונאלי” שלהן הן תתייחסנה למספר זה או אחר של מחבלים “כבדים”, עם כמות רבה של דם על הידיים.

אפשרות זו, מצידה, נחלקת לשתי אפשרויות משנה: האחת – שיזרקו את העותרים מכל המדרגות, בנימוקי-המגירה הידועים, והשנייה – שהבג”×¥ ידון במקרים האינדיווידואליים בכובד-ראש, ויוציא צו, או צווים, האוסרים לשחרר מחבל זה או אחר.

בקיצור: האפשרות אחת – המשחק מכור, והתוצאה ידועה מראש; כל אפשרות אחרת – גלעד לא יחזור הבייתה ביום ג’, והחלטת הממשלה תסוכל.

אם המשחק מכור מראש, נשאלת השאלה לשם מה ה”הצגה” הזאת.

אם החלטת הממשלה תסוכל, מה יקרה לאמינות של מדינת ישראל ושל ממשלתה? האם נצטרך לחזור שוב לחמש שנים של מו”מ?

ומה יקרה אם, אחרי חמש שנים נוספות של מו”מ אשר תנבנה הסכם על שחרורם של 2054 מחבלים, איסמעאיל הנייה (או מי מממשיכי-דרכו) יגיד רגע-רגע, גם לנו יש בג”×¥, והבג”×¥ הפלשתיני לא יאשר את העיסקה?

והגרוע מכל: החמאס דורש, לפני חידוש המו”מ, שמדינת ישראל תחוקק חוק לפיו החלטת ממשלה על שחרור אסירים היא סופית, ואין אחריה ולא-כלום, גם לא בג”×¥.

מדוע זה גרוע מכל? משום שכך אנחנו נותנים לאוייבי המדינה לקבוע מה תחוקק הכנסת.

כמובן שאפשר לומר לחמאס שקו בתחת, אבל גם זה מביא לאותה התוצאה: גלעד שליט ייעלם לתהום הנשייה, כמו רון ארד.

הרעיון שלי פותר את הכל

הרעיון שלי, להזכירכם, הוא לשחרר את האסירים בדרך של “הפסקת-ביצוע” מנהלית של המאסר, על פי החלטת הממשלה.

החלטות מנהליות מתקבלות בהמוניהן כל יום ויום. הן אינן מחייבות פרסום ברבים, ומתן אפשרות לפנות לבג”×¥ לפני  מימושן. תארו לעצמכם שהממשלה מחליטה לבצע פעולה צבאית מסויימת, ונותנת לציבור התראה מראש, כולל 48 שעות לפנות לבג”×¥, ואלה מנוצלות עד-תום. כעת גם האוייב יודע על הפעולה נגדו, מועדה, מקומה, היקפה ושאר הפרטים המבצעיים שלה.

במקרה של מו”מ על שחרור אסירים יש לפומביות הזאת חסרון נוסף: הצד השני יודע מהן נקודות החולשה של מדינת ישראל, ועד כמה היא מוכנה ללכת.

אם ממשלת ישראל הייתה נוקטת בדרך הזאת, וחושפת לציבור את קיומה של העיסקה רק לאחר השלמתה, גלעד כמה היה בבית זמן קצר לאחר נפילתו בשבי, ובמחיר נמוך בהרבה.

אז לא. ראש ממשלתנו, אהוד אולמרט, הצהיר מעל במת הכנסת שאנחנו לא מנהלים מו”מ עם טרוריסטים, והשאר היסטוריה.

לא מוכנים להודות

לרעיון שלי יש חיסרון אחד: הוא מחייב את ממשלת ישראל, לדורותיה, להודות שהיא נהגה בטימטום מחריד, במקום ללכת בדרך הגאונית-בפשטותה.

בשבוע הבא תתממש תחזיתי: אתם עוד תתגעגעו לעיסקת ג’יבריל!

אם ממשלת ישראל תמשיך בדרכיה המטומטמות, יום יבוא, ואתם עוד תתגעגעו לעיסקת גלעד שליט.

______________

לקראת שחרורו של גלעד שליט: הטמטום של ממשלת ישראל, והזלזול שלה במוסדות החוק

הללויה! אהוד ברק אימץ עקרונות ועדת שמגר למו”מ על שבויים! – אנטומיה של גרירת-רגליים, ללא תכלית וללא טעם

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש