(NEW JUDEA, סתו 1937 [“בן המאה העשרים”, בן הכט]): “.. ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה…. מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי“ .

ועל בן גוריון, ימח שמו וזכרו: 

“את מאמצי ההצלה הותיר, איפא, בן גוריון לחלוטין בידי גרינבוים, שרת וקפלן. שתי עובדות ניתן לקבוע במסמרות: הוא לא שם את ההצלה בעדיפות ראשונה של המדיניות הציונית, ולא ראה במפעל ההצלה נושא מרכזי, שמחובתו לעמוד בראשו. הוא לא מצא לנכון להסביר מדוע נהג כך, לא בימים ההם ולא בימים אחרים. אדרבא, את מיטב מאמציו ואת מירב כוחותיו הקדיש לליכוד הישוב והציונות מאחורי ‘תכנית בילטמור’ (תכנית החלוקה) וההכנות הדרושות להוצאתה לפועל” (הדרך לאייר, שבתי טבת).

“…. תמיד היתה זו דרכנו בציונות, בארגון העליה לארץ-ישראל, לברור מעטים מרבים. אשר על כן, בוגדים היינו?”

(חיים כהן, היועה”מ לממשלה דאז, כתובע במשפט הדיבה נגד מלכיאל גרינוואלד, שהאשים את קסטנר בשת”פ עם הנאצים, “כחש”, בן הכט).

היו מנהיגים אחרים –

כה אמר הרב מ. ברלין (הצופה, עריוהכ”פ התש”ז, 4.10.1946): 

“… ועל כן החליטו… לאבד את העם ואת הארץ, גם יחד, לדעתם ולרצונם. פשוטם של הדברים, במקום להמשיך את המאבק ולהיות מוכנים לסבל ולמועקה, עד אשר יחונן ה’ את עמו ואת נחלתו, כתבו וחתמו שטר ויתור על החלק הגדול ביותר של ארץ ישראל, זה המקום היחידי שיש לנו תקווה – מלבד כל הקדושה וכל הסגולה שבו – ובלבד כי בחלק קטן יינתן לנו שם של מדינה ודגל של מלוכה….”.

מנחם אוסישקין (עמד בראש המאבק נגד תכנית אוגנדה)

….זה נתן לו כח לסבול במשך אלפיים שנה. אני יודע שבמשך אלפי השנה לא השגנו כמעט כלום במובן המדיני, אבל האומה הישראלית האמינה ולעולם לא תמצאו במשך אלפים השנה אף הכרזה אחת ואף דוקומנט אחד באיזו צורה שהיא, שאנו מוותרים על חלק של הארץ, או על כל הארץ, על התקווה המלאה...

….. אין זה אומר כלום. לא הרי המצב אם עושים זאת בהסכמתנו, או אם עושים את זאת נגד הסכמתנו. זוהי השאלה העיקרית. אם עושים זאת בהסכמתנו, אז אנחנו בוגדים בכל התקווה בשלימותה, תקוות הדורות. אם עושים זאת בלי הסכמתנו, הרי דברים רבים נעשו בלי הסכמתנו – גם ה”אוטו דה-פה”, גם הפוגרומים ברוסיה נעשו בלי הסכמתנו, וגם פוגרומים בארצות שונות נעשים בלי הסכמתנו – אבל אז אין אנחנו בוגדים באומה.

ואפילו ברל כצנלסון:

“… הציבור לא זע, קול ענות של בודדים לא גורר אפילו הד. שאגת חמס על שוד-עם לא נשמעה… זהו פרי פעולתה החינוכית של ההסתדרות הציונית במשך השנים האחרונות. החינוך המרדים, המלמד תמיד זכות, המצדיק כל עוול, מקהה כל רגש ומרפא כל פצע בדברי מתיקה ובתנחומות שווא – זוהי השיטה אשר השכילה לעשות את התנועה העממית המדינית לחסרת אונים וחסרת ערך, לכתחילה – בעיני עצמה, ואחר כך – בעיני אחרים”

 וזו היתה יזמת ה”ציונים”!!! הם, כביכול, עשו ויתור כואב, כדי לקבל מדינה, אבל, באמת, לא רצו בארץ ישראל, לא באתרים שידברו אל הזיקה היהודית בעם. ולכן הפילו את ירושלים, יהודה, שומרון ובנימין לידי הלגיון הערבי, ולכן צרו על ירושלים, כדי להכניעה ולהיפטר ממנה!!

אולי לא שמתם לב – אבל, דם יהודים נשפך כאן כמים, דווקא משום שנזהרים כל כך ב”לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער”, ומאז דואגת מדינת הדמים והזדון הזו – האויב שבתוך השער – שהאויב שבשער יישאר בו לצמיתות, רק כך הם יכולים לשלוט בעם ישראל ולהתעלל בו. הדרך הארוכה שלכם, שהתארכה כבר מעל ומעבר לעמידה טוטאלית על דם ישראל, עולה לנו בארצנו, בדמנו, ובחילול ה’ נורא ואיום.

אתם רוצים להמשיך לשחק בפוליטיקה, זה עניינכם, חלקי לא יהיה עמכם, בשום פנים ואופן. הבירור הגדול כבר כאן, ואם לא נכריע אותו בדרך הקשה/קלה, פה תהא קבורתנו, כי זה כל מה שנהיה ראויים לו (להזכיר, גוש-קטיף נקבר, כי השתמשו באותו תירוץ – יהיה שפך דם. אם יהיה, זה יהיה רק עוד פרט אחד בפשע מספר אחת נגד העם היהודי, מתוצרת כחול-לבן-אדום)

שנה טובה, שנה בה תכלה מדינת זדון מן הארץ

חנה אייזנמן