ב”ה

 

 

עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה

 

 

ישעיהו פרק א

 

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:

(ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:

(ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:

(ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְקֹוָק נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר:

(ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי:

(ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן:

(ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים:

(ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה:

(ט) לוּלֵי יְקֹוָק צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: ס

(י) שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה:

(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:

(יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי:

(יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה:

(יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא:

(טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ:

(טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ:

(יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: ס

(יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְקֹוָק אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ:

(יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ:

(כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר: ס

(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:

(כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:

(כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: פ

(כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:

(כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:

(כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:

(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

(כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְקֹוָק יִכְלוּ:

(כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:

(ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ:

(לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה: ס

 

 

קשה תשובה ל”ציונות הדתית” כספחת 

 

האם זה באמת קשה כל כך? האם באמת קשה כל כך לחזור בתשובה?

 

האם זה באמת קשה כל כך? האם באמת קשה כל כך לחזור בתשובה? נראה שלרבני ה”ציונות הדתית” זו משימה בלתי אפשרית. בימים אלה מתעלים הרבנים במסותיהם ובנאומיהם על התשובה, על נוראות הימים הבאים עלינו לטובה, התלמידים חזרו כולם לישיבות, כדי לעסוק בנושא התשובה, אבל העיסוק כולו הוא אקדמי בלבד; אין אחריו כלום!! חוזרים על הסיסמאות – “עד שיפייסנו…”, אבל, הכל בתיאוריה.

 

מעולם לא ניתנה ליהודים הזדמנות עצומה כזו לחזור בתשובה, מעולם לא ראו לנגד עיניהם, בצורה גלויה וברורה כל כך, את עקלקלות הדרך בה הם הולכים ומועדים ונופלים, והם ממשיכים ללכת באותה דרך עקלקלות, ואף מוצאים לכך את כל הצידוקים. הם ממשיכים בשטיפת מח, שכולה שקר וכזב. שטיפת מח הנשענת בלי היסוס על המידע הכוזב שמנגנון התעמולה, שונא ישראל, קיבע בעם הזה. הרבנים רואים איך כל מגדלי הקלפים המזוייפים שלהם קורסים כל ההוכחות שהם טועים, תועים ומטעים, מונחות לפניהם בתלי חרבות הארץ, אבל, הם מסרבים להסיק את המסקנות. מסרבים בתוקף. ויום השנה לפטירת הרב קוק, ראש הכת, מזמן להם הזדמנות פז, להעצים את שטיפת המח לקידוש שיתוף הפעולה עם תמצית הרוע האנושי, עם המדינה שהשמאל בנה.

 

לאחרונה, צצים מאמרים, לשטיפת המח המסורתית של תלמידי הרב קוק, כפטריות לאחר הגשם ביער אירופי. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד והעדר מתמוגג ומשבח ומשכוייח. ואין מי שיענה ואין מי שיצביע על השקרים, ואם יש, אין במה!!  

 

במשך שנים הם קידשו את “המדינה” ואת צבאה והם ממשיכים בכך בלי להחליף רגל, בלי שום אתנחתא, להיפך, הם מגבירים את מצעדם, ממשיכים לרמוס את תלמידיהם ואתם את כל עם ישראל.

 

פשוט, קשה לעקוב אחרי כל המאמרים האלה, הממחזרים אלה את אלה עם המסר האחד – קדושת שיתוף הפעולה עם ה”ממלכתיות”. המסר הזה, היוצא כל העת מן הכח אל הפועל, עלה לנו באלפי חיים ובחורבן הארץ. והם בשלהם.

 

מאז שהחליטו שאנו נמצאים בתקופת אתחלתא-דגאולה, ובמיוחד, מאז שהתחילו לדקלם, בבטחון מופרז, חורבן שלישי לא יהיה, הכל מותר; הרי, גם אם נחטא, א. יש סימוכין שהגאולה תבוא על-ידי הלא-ראויים.  ב. לא יהיה חורבן שלישי. אנו בטוחים מכל הצדדים. אם לא באחישנה, אז בעיתה, בינתיים, אפשר לשתף פעולה עם הסיטרא-אחרא בהבטחת שיטת הקמעא-קמעא; כבר בנו, נהרוס, ליתר בטחון, כי החיפזון מן השטן… זו כל תורת אתחלתא-דגאולה על רגל אחת.

 

ובימים אלה זהו הרב גרינברג, ראש ישיבת ההסדר – כרם דיבנה, אם ישיבות ההסדר, המכינות את בשר התותחים הזמין תמיד לשעשועי המלחמות וה”שלום”, הנסיגות והגירושים של המדינה שנבנתה, על ידי השמאל, לקיום השבועה: עולם ישן עד היסוד נחריבה.

 

ישיבות-ההסדר הוקמו להאחיז את עיני הרבים – הנה, גם אנחנו לומדים תורה.. וגם… משרתים בצבא… מה מותר תלמידי הישיבות ה”שחורות” עלינו?

 

מספרים לנו שהגאולה תבוא דווקא על ידי שלטון הרוע. כך הם החליטו. בהחלט, יש להם סימוכים. כל אחד יכל למצוא סימוכים לכל תורת עיוועים. ובמיוחד, כאשר מסתמכים על ראיות מזוייפות להצלחת דוקטרינה מסויימת. בונים בית בלי יסודות. והבית, יפול! אך, אין מי שיזהיר את יושביו, והם עלולים להיקבר תחת ההריסות ללא תקומה. גם מוסיפים עוד ועוד נדבכים, ובין הלבנים מניחים את ילדי ישראל, כבערי המסכנות לפרעה, וכאשר תסתיים הקריסה, שכבר החלה, מספר הקרבנות יהיה עצום, ר”ל.

 

“שמעתי מפי הרב צבי יהודה קוק זצ”ל, שהגאולה בימינו תבוא דווקא ע”י אנשים שלנו נדמה שאינם ראויים לכך…..

“מספרים על בעל אם הבנים שמחה, שהמשיל על קהילה שנפטר שַמָשהּ, וחילקו ביניהם התפקידים. והטילו על האלמנה לעורר בבוקר לסליחות. איתרע מזלה והבית הראשון אליו נקלעה היה ביתו של “השייגעץ” של העיירה. ריחם עליה ואמר שהוא מוכן להעיר במקומה. מכל בית שדפק עלו קולות חירוף וגידוף: “אוכל חזירים כמוך לא יעיר אותי לתפילה”. וכך נגמר הסיבוב, ובאותו בוקר לא היה מניין לסליחות. נזף בהם הרב: “נכון שהציונים מחללים שבת וכדומה, אך הפעם הם עוררו אתכם לדבר נכון, לעלות לארץ. הלואי ונצליח לתקן המעוות”.

כשיש “שותפה הסטורית” המתייחסת לפושעים נגד האנושות, כאילו היו סתם ילדים שובבים, שבסופו של דבר תועלתם מרובה על נזקם, יכולים ה”שובבים” לעשות ככל העולם על רוחם השטנית. הם  ייחשבו תמיד “אחים יקרים”, שאין לעמוד בדרכם ללחם ושעשועים קטלניים, להיפך, יש לנהוג בהם סלחנות ו”באהבה ננצח…”! אפילו נשתף אתם פעולה, כדי שיבינו כמה אנחנו אוהבים אותם… “אחדות ישראל”, כבר אמרנו? בגוש-קטיף ובשומרון התגלתה “אחדות ישראל”, במכנה המשותף הנמוך ביותר שלה, ואיש עדיין לא ירד לפייס את קרבנות ה”קימעא קימעא” של “אתחלתא דגאולה..”.

האמת היא שה”ציונים” רצו במינימום של עליה ובמקסימום שלטון על יהודים תלושים מיהדותם. זו היתה תכלית ה”ציונות”! כל ההוכחות לכך נמצאות בשפע, אבל, משהתחלת לגלגל שקר, שקר העונה על צרכי שמה הטוב של ה”ציונות”, בכלל, ושל ה”ציונות הדתית”, בפרט, אין כמעט כח שיעצור אותו. בשיטת החזרה הבלתי פוסקת על שקר, עד שייקבע כאמת, השתמשו הבולשביקים והנאצים (וה”ציונים” שתקו).

 

עליה חפשית, לא בבית ספרנו

 

אין לעלות טרם קבלת אישור מאומות העולם!

הרצל התנגד בתוקף לאינפילטרציה, כלומר, לעלייה חפשית לארץ ישראל. הוא טען שאין לעלות טרם קבלת אישור מאומות העולם! זה נגד את תפיסתם של “חובבי ציון”, שהאמינו כי עובדות בשטח ייצרו את התנאים ליצירת ריבונות. באותם ימים עמדו על מכונן אם-המושבות ומושבות נוספות שהקימו החלוצים ה”חרדים” והחסידים, אבל, דרכם של המה-יפית’ניקים מחזרת על פתחי “נדיבים”, משל, לא היה בורא לארץ-הבחירה ולעמו, הנבחר מכל העמים.

ב-16.9.1919, נתפרסמה ב”טיימס” הלונדוני (מ.א.צ.ל) כתבה מאת סופרו במזרח הקרוב, ובה נאמר:

“…. הציונים האחראיים ביותר מטרותיהם הנוכחיות הן תרבותיות וכלכליות יותר מאשר מדיניות… בענין העליה התשובה הציונית היא: על הכניסה צריך יהיה להשגיח השגחה מעולה ולהרשות לבוא רק לעולים נבחרים, בה במידה שיהיו לנו עבודה או אדמה. אנחנו צריכים להתנגד לכל לחץ הדוחף אותנו לצד תכניות גדולות של עליה מיד”. 

 

ב-1.2.1918 (התורן מס’ 46, מ.א.צ.ל) מבטיח נחום סוקולוב:

 

 “אנחנו מצידנו נתאמץ לעצור בעד זרמי אמיגרציה פתאומית לארץ ישראל… היהודים בחו”ל ישארו, כמקודם, אזרחים נאמנים לארצות מולדתם ומגוריהם – אולם ליהודי ארץ ישראל הרי זה יהיה בית נאמן ממש. התנועה הציונית אינה חברה לעזרת נודדים. אין מגמתנו למלא את הארץ בהמוני יהודים, סתם, מכל הבא ליד…”

 

בחודש אוגוסט, 1919, פונים חיים ויצמן, מ. אוסישקין וי, סימון, בחוזר רישמי, בשם הועד הפועל של ההסתדרות הציונית, בקריאה נמרצת אל ההמונים, דרך הפדרציות הציוניות הארציות (מאצל):

“… אל יהין איש להרוס את ביתו ואת עסקיו, טרם ידע בבירור כי יוכל להתיישב בארץ…. אל תדחקו את הקץ..”!

אבל, כשעלתה האפשרות לעלייתם של בעלי הון, על ממונם, שבקשו להימלט מאימי הפוגרומים באירופה ומפחד הבולשביזם הרוסי, ובממונם ניתן היה להגדיל עד מאד את “כושר הקליטה”, מיד קפצו ה”עמלים”, לעמוד בפרץ; וכך, ד”ר נ. סירקין (קונטרס, א’ סיון תרע”ט, מ.א.צ.ל):

 

“… והיו מסכימים להסתלק מאומות העולם לפינה שלנו… ואולם הציונות של ההון הפרטי נפגשה מצד פועלי ציון שבועידה (ועידת הציונות העולמית, לונדון, יולי 1920) בבקורת —.  נגד השקפות ישוביות אלו, הגנו פועלי ציון על רעיון הישוב העובד, אשר אין בו נותני עבודה ומקבלי עבודה. השאלה העיקרית כרגע היא הלאמת הקרקע, והאפשרות לכל פועל להשיג באריסות עולמית שטח אדמה, אשר יוכל לעבד בעצמו, מבלי להעסיק שכירים—“.

 

וזה על קצה המזלג!!!

 

הלקח והמוסר למי למי

 

ה”ציונות” היתה והווה המקל בגלגלי שיבת-ציון. למה מאמינים רבני ה”ציונות הדתית” שהרשעים יביאו את הגאולה, כאשר כל הכתובים אומרים שהתנהגות כזו, כשל המדינה וראשיה, תביא עלינו חורבן? וגם אם תבוא הגאולה דרך ערפל המדינה, כפי שטוען הרב גרינברג, מאיפה לומדים הוא וחבריו, שיש לשתף פעולה עם הרשעים? הרי זו דרכם של השבתאים והפרנקיסטים, על הגאולה שתבוא בדור שכולו חייב; האם משום כך החטיאו ומחטיאים כל הרבנים האלה את תלמידיהם? על סמך מה שלחו הרבנים את תלמידיהם להחריב את הארץ? איך שמו מכשול ענק כזה לפני העיוורים בהערצתם לרבניהם? איך הרשו לעצמם להשתתף ולשתף אחרים בפשע הנורא ביותר בדברי ימי העולם? למה הם מוסיפים לשלוח את תלמידיהם לצבא המתעלל ביהודים, כשהקב”ה אינו מניח לגויים לעשות זאת?

 

במקום להטיף מוסר לפושעים, הם מטיפים לתינוקות-שנישבו לפשוע בשם קדושת ה”ממלכתיות”. לזה, כנראה, הכוונה בדברים: והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה”. עולם הפוך, הפושעים הם הגאולה, החרדים לדבר ה’ הם אויב העם. טירוף מוחלט!!