הערה כללית: המאמרים המופיעים במדורים שלי, כאחרונים, כבר פורסמו לפני כן, אך, בגלל תקלה באתר נמחקו, והרי הם, שוב, לפניכם.

 

                                                                

ב”ה                                                                   

 

                                                    

שלושה חדשים לחורבן גוש קטיף יובב”א

                                                                      

                                                                     ירושלים, י”ג במר-חשון, התשס”ו

 

 

“אחדות ישראל” לאן?     

 

 

מן התיקשורת

 

“עוד סוכם שהרשימה המשותפת תרים מספר דגלים המשקפים את הערכים הדתיים לאומיים ולא רק את נושא ארץ ישראל. בראש רשימת הדגלים האלה נושא החינוך והזהות היהודית” (הסכם בין המפד”ל לאיחוד הלאומי).

 

“יצויין כי באופן נדיר, ברשימת ‘הנושאים המשותפים’ בהם דורשים הרבנים מהפוליטיקאים לטפל בדחיפות, נמצא נושא ארץ ישראל כמעט בסוף הרשימה, כאשר לפניו נמצאים בין השאר חינוך, מוסדות דת, צביון השבת, צדק ומוסר חברתי ובעיית העוני” (12 רבנים חתמו על מכתב לאיחוד).

 

 

לשון אחר – במקום שאין אנשים, השתדל גם אתה לא להיות איש, וליתר דיוק – פשוט לא להיות, כי מי אוהב להיות בצד המפסיד. אם אינך רוצה לנצח אותם, הצטרף אליהם. זוהי כל תורת  ה”ריאליה”, כולה,  על רגל אחת, זוהי חכמת ה – dolce-vitae – החיים המתוקים ובעיקר נוחים….

 

 

פה בארץ חמדת אבות – עולם ישן עד היסוד נחריבה                                                                                                                  או – רק לא ארץ ישראל!                                                                    

 

 

רק לא את דגל ארץ ישראל, כי איך יתנחלו המסכנים האלה בלבבות, אם נרים את דגל ארץ ישראל? מי ידאג להם? מי ירים למענם את הדגלים האחרים?

 

ובאמת, איזו הצדקה יש להתעסקות בארץ ישראל, כאשר רק לאחרונה הגיעו אל תוך מדינת הקו הירוק עשרת אלפים פליטים עניים, חסרי בית, חסרי פרנסה, וחלקם כבר הגיעו לפת לחם? למענם יש להרים את הדגלים החברתיים – חינוך, זהות משותפת, מוסדות דת, צביון השבת, צדק ומוסר חברתי ובעיית העוני…

 

רק לא את דגל ארץ ישראל, כי איך יתנחלו המסכנים האלה בלבבות, אם נרים את דגל ארץ ישראל? מי ידאג להם? מי ירים למענם את הדגלים האחרים? האם אלה שמעולם לא הרימו אותם, רק “נפנפו” בהם את ההתיישבות היהודית מארץ ישראל?

 

ואיך נדאג להם, אם כל מה שאנו יודעים זה – ארץ ישראל? במקום להקים וועדות לדון בעוני, ולהביע את דאגתנו הכנה לעניים, הושבנו את העניים על האדמה, להתפרנס ממנה, בזיעת אפם. במקום לראות את העוני, לצקצק בלשוננו ולהסית נגד יישוב ארץ ישראל, העדפנו לראות את יוצאי עיירות הפיתוח, בשר תותחי התעמולה השמאלנית, מיישבים את ארץ ישראל. הכל פוליטיקה…..

 

את ילדינו חינכנו ליהדות – הידבקות בעם בתורה ובארץ ישראל. מין דיבוק שכזה, ארץ ישראל. אז ריפאנו למשוגתנו, בעזרתם האדיבה של שושביני ה”התנתקות” וביטלנו את ארץ ישראל. אז מה עושה הדיבוק? עם ביטול הארץ בטלו גם העם והתורה. אין הלכה בלי מעשה! נרמסו היהודים חרבו מוסדות התורה.

 

החרבנו, באחת, את עולמם של ילדינו. אלפי בני נוער נפלאים שואלים את עצמם – לאן? למה? מה חטאנו? יש אלוקים?

 

אשר על כן, אנו בבעיה קשה, וצריך להרים את דגל החינוך ולהתיר את ספיקות ילדינו. אז למי יש זמן להתעסק בארץ ישראל?

 

עשרות בתי כנסת נשרפו בארץ ישראל, האם אין זו סיבה מספקת להרים את דגל מוסדות הדת? ומה אנו עושים? זוכרים את בתי הכנסת, שהיו ואינם. כידוע – אין בוכים על חלב שנשפך. אבל לנו, היהודים, יש  נטיה חולנית, להתאבל על דם יהודי שנשפך כבר לפני אלפיים שנה. משוגעים, רדו מגג בית הכנסת בכפר דרום! אתם מביישים את הכיפה שלראשכם!

 

 

איך להתנחל בלבבות  

 

המהדרין יחזרו בתשובה שלימה, ל”שותפות ההסטורית” עם ה”הגמוניה הצודקת” של השמאל, ויורשו להשתתף בחגיגות “אחדות ישראל” לזכר רבין

 

ההתיישבות בארץ ישראל מחזיקה בדגלים כולם. הציבור הדתי עושה יותר, הרבה יותר, מכל ציבור אחר למען הכלל, בכל התחומים.

 

אבל מזה שנים מכה על ראשינו ה“ציונות הדתית ריאלית” (במבי, דאום, רייכנר ו”אחר’ים”) על שאיננו עושים די כדי “להתנחל בלבבות”.

 

ואיך מתנחלים בלבבות?

 

נורא, נורא פשוט  – בהתנתקות מארץ ישראל! ויתורים כואבים על מצוות ישוב הארץ ועל מצוות, בכלל… אך זה רק חלק מן המירשם להתנחלות בלבבות הדבקים ב”מורשת רבין”.

המהדרין יחזרו בתשובה שלימה, ל”שותפות ההסטורית” עם ה”הגמוניה הצודקת” של השמאל, ויורשו להשתתף בחגיגות “אחדות ישראל” לזכר רבין.

 

למהדרין מן המהדרין מומלץ גם להסיר את הכיפה, ממילא היא רק עלה תאנה, ונראית בעיני הלבבות, שבתוכם אנו מבקשים להתנחל, כצלב קרס. אז למה להכניס ראש בריא למטה חולה?

 

סוף דבר –                  

בקיצור! בני אדם אינם ששים ושמחים להצטרף למובסים. תורת התבוסה לא תמשוך את ההמונים. חורבן גוש קטיף וכל אשר נתלווה אליו, היה חילול ה’ נורא ואיום ועצום. זוועה! היינו לעג וקלס לאזרחי ישראל. אז מי יצטרף לדגל החינוך שלנו, למשל?

 

לאחר האסון בגוש-קטיף ובצפון השומרון, שלא בא מן האויב מחוץ, אלא מן ההנהגה של מדינת היהודים, צריך היה להיות בראש הדגלים ונישא מכולם, דגל ארץ ישראל, כי אין אחרים שירימו אותו, להיפך, הם רומסים אותו. ומה עושים אנ”ש? ובכן, אתם רואים מה הם עושים, וזה מעורר שאט נפש. מוסיפים חטאים על רוב פשעיהם, ומעל לכל, מוסיפים לחלל את שם ה’ ברבים.

 

כשחזרנו מביקורנו האחרון בנצרים, היתה זו הכנסת ספר תורה לבית הכנסת היפהפה, ישבו מאחורי, באוטובוס קו נצרים-קרני, שני אנשי חינוך עבדקנים. הם שוחחו על משבר האמונה שיכה קשות בנוער. החורבן כבר היה, מנטאלית, מאחוריהם. לא דברו על מניעת החורבן, וממילא, על מניעת השבר הרוחני, אלא, דברו על אפשרויות ריפוי לאחר שתתקוף המחלה….

 

זו היתה הרוח; נראה שאינה משתנה. ועל כן ההתיישבות כולה, תחלוף עם הרוח, ר”ל.

בשורתו של פרץ, נבחר מהרסינו ומחריבינו  –  חורבן יהודה, שומרון ובנימין. ומה תשובתנו – הורדת דגל ארץ ישראל לעשירית התורן, אם לא למטה מזה….

אכן, פני הדור כפני הכלב!

 

קהלת פרק יב

 

יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: