לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

השופטת ורדה אלשיך נדהמה לגלות בתור בנתב”ג אדם ששלחה לכלא והציעה לאפשר לשופטים כניסה לטרקלין. ולמה רק בשדה התעופה? מה עם מחילות מיוחדות בקניונים?

“יש לבחון לאפשר לשופטים מסלול מעבר מהיר בשדה התעופה דרך טרקלין השלום”, ביקשה בשבוע שעבר יו”ר נציגות השופטים, השופטת ורדה אלשיך, וכך סיפרה בקול רועד בוועדת הכספים של הכנסת: “עמדתי בתור בשדה התעופה ופגשתי לפתע אדם ששפטתי אותו. הוא התחיל לדבר איתי ולא ידעתי איפה לשים את הפנים שלי, יש לאפשר לנו לעבור בדרך אחרת דרך VIP או טרקלין”.

הנה עלתה מתהומות התודעה המשפטית החרדה העמוקה ביותר של השופט, שלאחר ששלח אדם למאסר והלה נעלם במהירות מלווה שני שוטרים במעלית המקרקשת אל בית הקופים בבטן בית המשפט, פתאום הוא מעז לחזור אל העולם ועוד לשדה התעופה וירחף באוויר לצד השופטת. השופטים בטוחים כי ברגע שנפטרו מהנאשם או התובע הטורדני, הללו הופכים לקרפדות ירקרקות. והנה הוא חוזר לתור בשדה התעופה כאחד האדם.

“לא ידעתי איפה לשים את הפנים שלי”, אמרה נציגת השופטים, ואכן כל המכיר את בתי המשפט בארץ יודע כי הפרדת השופטים מן האסירים היא כלל ברזל. השופטים גרים בעיר האסורה בעלת מעליות משלה, גזוזטראות וגשרים. האסירים והעצורים מתגוררים כמובן בתופת וממנה הם עולים במעליות צרות ומחניקות אל אולמות השופטים לפגישה קצרה עם השופט.

מערכת כוחנית ואלימה

השופטת אלשיך נדהמה לראות כי החלוקה הנוחה כל כך בין השופט וקורבנו אינה קיימת בעולם החיצוני. ולמה תגביל את החלוקה רק בשדה התעופה? מה עם מחילות מיוחדות בקניונים, תאים מרופדי קטיפה בבתי קולנוע, ותיאטראות, ולמה לא מערכת מנהרות בכבישי הארץ שיובילו הישר אל המקלט האטומי של שר השיכון, התחבורה ושר הקשר עם העם היהודי?

מעניין שההצעה של השופטת אלשיך לאפשר לכבודם להשתרע על הכורסאות המרופדות של חדר ה-VIP וללגום מרטיני וודקה, בחוש אך לא מנוער, באה דווקא ממנה. הרי הסיכוי שתפגוש את אחד מפוקדי אולמה בתיקי פירוק גדולים של חברות ענק באולם ה-VIP גדול הרבה יותר מהאפשרות שתפגוש אותם במרחבי כל שאר האדם בשדה התעופה. מעניין מי היה אותו נשפט שהתגנב אל התור של כבודה, מן הסתם איזה בעל מכולת קטן שעסקיו עלו על שרטון ובא להתחנן לנושיו אצל הגברת אלשיך.

מעבר לעליצות שהצעת השופטת אלשיך מעלה בין צלעותי, הרי היא מבטאת עיקרון יסוד של מערכת המשפט. חלוקת עבודה המביאה לאטימות מוסרית, והעברת האחריות, המשרתת נאמנה כל מערכת כוחנית ואלימה המחלקת את האחריות לפרודות זעירות. מבחינת השופט, סיפורו של הנאשם הסתיים ברגע שגזר את דינו.

את השופט לא מעניין מה התרחש לו בבית הכלא, האם שוקם האם השתחרר אדם טוב יותר או רע יותר. האם נגמל מסמים, נדיר עד נדיר מאד ששופט ממשיך לגלות עניין באדם שעבר תחת שבטו ונשלח למאסר ממושך. חיים כהן ועמוס ברנס הם החריג היחיד המוכר לי. השופט הוא תחנה אחת במכונת הענישה וממנה עובר הנאשם לבית הסוהר, והוא נמחק מתודעת השופט עד שהוא עולה מן התופת אל התור הנורא ההוא בשדה התעופה.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש