פרקליטות המדינה: מועמד לשפיטה מנהל חקירה בתלונות של מערכת המשפט, ותלונות נגדה
פרקליטות המדינה: מועמד לשפיטה מנהל חקירה בתלונות של מערכת המשפט, ותלונות נגדה
|
איך אפשר לצפות לחקירה אמיתית ואובייקטיבית בתלונות כאלה, כאשר החוקר עצמו מתכוון להשתייך ל”מערכת” הזאת?
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש
שמחה ניר, עו”ד
10.7.2011
לכבוד
מר דן אלדד
מנהל תחום תפקידים מיוחדים
לשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים)
פרקליטות המדינה
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדי,
הנדון: מכתבך מיום 8.5.2011, מס’ 811-99-2011-001967
מס’ תיק 136-10-6
מכתבך שבנדון, בתשובה למכתבי מיום 12.4.2011, הגיעני רק ביום 21.6.2011, לאחר תזכורת.
מכתבי האמור דן בשני עניינים: האחד – תלונתי נגד הרשם הגנב עמיעד רט, ותלונתו של מנהל בתי המשפט, משה גל, נגדי.
ההסבר לאיחור, מפי היחידה למיון דואר במשרד המשפטים, היה: “כפי שנמסר לנו, נשלח אליך מכתב בדואר לכתובת שציינת בפנייתך”.
עם כל הכבוד, מכתבי אליך נשלח בדואר האלקטרוני מחו”ל, ולא ציינתי בו כל כתובת אחרת מאשר הכתובת האלקטרונית.
על כן לא ברור לי מדוע בחרת לשלוח את תשובתך לכתובת היסטורית שהייתה לי בארץ.
ולגופו של עניין:
1. עובר לכתיבת מכתבי זה התברר לי כי הגשת את מועמדותך לשפיטה, וזה מסביר לי לא רק מה מכניס את הנושא לגדר “תפקידים מיוחדים”, ולא רק מדוע נמסר לידיך גם הטיפול בתלונה של מערכת המשפט וגם בתלונה נגדה, אלא גם מדוע אתה מחיל על שתיהן עקרונות שונים ומנוגדים. “מדבר בשתי שפות“, כביטוי בו השתמשתי במכתבי הנ”ל ביחס למשה גל, שאתה רתמת את עצמך לתלונתו חסרת-השחר.
2. המחלוקת בינינו כעת היא בעיקר על כרך שאת תלונתי אל היועץ המשפטי לממשלה נגד רשם ההוצל”פ הגנב עמיעד רט אתם דורשים כי אפנה אתה אל המשטרה, ואילו באשר לתלונתו של משה גל, אתם מטפלים בה בעצמכם, ולא מפנים אותו למשטרה.
כפי שאראה בהמשך, אתם נוקטים כאן יחס גרוע מיחס של איפה-ואיפה.
3. כעיקרון, היועץ המשפטי לממשלה מוסמך לטפל בכל תלונה פלילית, אלא שאם כל תלונה של אדם נגד חברו תוגש ליועץ המשפטי לממשלה, אי אפשר יהיה לעבוד, ולכן מן הראוי להגישן למשטרה, ולא ליועץ המשפטי לממשלה..
תלונות על לשון הרע וכו’ הן תלונות שבין אדם לחברו, ותלונתו של משה גל גם היא תלונה מהסוג הזה.
כיוון דקאמר הכל שווין בפני החוק, אין נפקא מינה את המתלונן הוא מורם-מעם (כמו, למשל, נשיא המדינה, או עו”ד ברק לייזר), או סתם בוזגלו.
כמובן שאם המתלונן הוא מורם-מעם, יכול הוא לבקש כי חוקרי המשטרה יבואו אליו, כי הרי לא ייתכן שנשיא המדינה, או מר לייזר, יכתתו את רגליהם לתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריהם, אבל גם במקרים כאלה התלונה היא “במשטרה”.
4. שונים פני הדברים כאשר מדובר בתלונות בהן המשטרה לא זזה בלי הוראות והנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, או מטעמו.
כך כאשר מדובר בתלונה נגד בעל תפקיד שיפוטי, על שחיתות במסגרת מילוי תפקידו השיפוטי, ובתלונות כאלה מותר – ואף רצוי – לדלג על המשחקים המוקדמים, ולפנות הישר אל היועץ המשפטי לממשלה.
5. התלונה נגדי, על לשון הרע, היא מהסוג הראשון, והתלונה שלי נגד הרשם הגנב עמיעד רט היא מהסוג השני, אבל אתה מתייחס אל שתיהן בדיוק ההיפך מהעיקרון המפורט לעיל.
אגב אורחא אציין כי בעוד שהנהלת בתי המשפט התלוננה עלי בגין “לשון הרע” על דבר אשר אפילו לכאורה אין בו לשון הרע, היא לא התלוננה על לשון הרע אשר בפרסומי בנושא הרשם עמיעד רט, בהם הגדרתי אותו כ”גנב”, וחזרתי על כך שוב-ושוב.
גם הגנב עצמו לא העז להתלונן עלי – לא בגין לשון הרע, ולא בכלל.
למען הסר ספק, אני חוזר ואומר: עמיעד רט שותף לגניבת חצי מיליון שקלים חדשים – וגם את מה שאני כותב כאן אני מפרסם ברבים.
נראה אותם מתלוננים נגדי על לשון הרע, בעניין הזה, שהוא חמור בהרבה.
6. שאלה מעניינת היא אם, כאשר מוגשת ליוהמ”ש תלונה מהסוג הראשון, מן הראוי שהוא (קרי: לשכתו) יגלגל אותה אל המשטרה, או שיחזיר אותה אל המתלונן כדי שזה יפנה למשטרה בעצמו.
דא עקא שבמקרה דנן היוהמ”ש העביר את תלונתי אליכם, לא כדי שתשמשו כפקידי-דואר, או כ”תחנת מימסר”, או כדי ש”תסבירו” לי את מה ש”נמסר לי בעבר”, אלא כדי שתטפלו בה אתם – לפחות כפי שאתם מטפלים בתלונה של משה גל נגדי.
7. וזה מביא אותנו אל הפתיחה למכתבך, ד”ה “כפי שנמסר לך בעבר” (דהיינו שתלונות פליליות יש להפנות למשטרה), אבל המחלוקת אינה על כך שהדברים אכן נמסרו לי, אלא על השאלה אם המסר הזה נכון – ומהשאלה הזאת אתה מתחמק בכך שאתה חוזר לדברים שאינם במחלוקת.
8. נהלי המשטרה עליהם אתה מסתמך, לפיהם המתלונן צריך להתייצב אישית במשטרה אינם חוק, אלא הנחיות פנימיות.
בוודאי שאם פלוני מתלונן על לשון הרע יכולה המשטרה לומר שאין לה המשאבים לשלוח חוקרים על כל תלונה (במיוחד כאשר לא ברור אם המתלונן מציג את עצמו בזהותו האמיתית, וקיים חשש לתלונת-שווא), אבל אם תגיע למשטרה תלונה על רצח, למשל, לא יגידו למתלונן “בוא לתחנה”, ותוך שתיים וחצי דקות כל משטרת ישראל תהיה בזירת ההתרחשות.
9. לגבי התלונה שלי כנגד הרשם הגנב ישנן שלוש סיבות, בעצם ארבע, שלא להטריח אותי לתחנת המשטרה:
האחת – אני לא מתלונן על סמך ידיעה אישית, אלא על סמך מידע שהגיע אלי מכלי שני, כך שממילא יצטרכו החוקרים לפנות אל המקור (תיק ההוצל”פ אשר את מספרו נתתי);
השנייה – אני לא מבקש דבר לעצמי, אלא למען הציבור, ועל כן הציבור צריך רק להודות לי, ולא להטריח אותי יותר ממה שאני מוכן לטרוח;
השלישית – נודע לי כי במחלקת העררים אצלכם נמצא כבר ערר על סירובה של המשטרה לחקור את אותה הפרשה בדיוק. התלונה למשטרה הוגשה על סמך הפרסום שלי באתר, ואין שום הגיון שמאות אזרחים יתלוננו במשטרה, ויגישו מאות עררים, כאשר אחר כל הדברים האלה, כל הפרשה תגיע ממילא אל אותה נקודת-התחלה אליה אני פניתי בתלונתי;
והרביעית – האגו שלי לא פחות גדול מהאגו שלכם. היתרון שלי הוא שאני, כאדם פרטי, רשאי להעמיד את האגו שלי מעל שיקולים אחרים שלי, ואילו אתם, כשכירי הציבור ומשרתיו, חייבים להעמיד את שירות הציבורי מעל לכל שיקולי-אגו.
10. א-פרופו אגו: נשגב מבינתי להבין מה מונע ממך להעביר את תלונתי היישר אל המשטרה, חוץ מאשר שיקולי-האגו (וכפי שרמזתי לעיל, אני מבין דבר או שניים בענייני אגו, כי יש לי אחד כזה בבית).
11. ואם אתה רוצה תקדימים לכך, הרי הוא לפניך:
מנהל תחום תפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, עו”ד דן אלדד, פנה (יום ג’, 25.1.11) למשטרה בבקשה לפתוח בחקירה בעבירה של הסתה לאלימות כנגד חשוד שכתב על “קיר” הפייסבוק שלו “מי בא/ה לתקוע כדור לכצהל’ה-מנגלה כדור בראש בשביל הכיף?”.
הבקשה הועברה למשטרה בעקבות חשיפת News1 …
אבל אם לא די בכך, במקום אחר אתה לא “ביקשת” אלא ממש “הורית” למשטרה לחקור, ולא “בעקבות חשיפה” אלא בעקבות תלונה:
פרקליטות-המדינה הורתה למשטרה לפתוח בחקירה נגד העיתונאי נתן זהבי בחשד שהסית לאלימות …
ההחלטה לפתוח בחקירה ניתנה על-ידי עו”ד דן אלדד, מנהל תחום תפקידים מיוחדים בפרקליטות, זאת בתשובה לפניית …
בהחלטתו כותב עו”ד אלדד: “… לאור בחינת הדברים, הוריתי למשטרה לפתוח בחקירה בעניין זה …”.
ואלה הן רק “דגימות אקראי” למה שאתה יודע ויכול לעשות, אם אתה רק רוצה.
והשאלה היא אם כך הווה, מה מונע ממך “לבקש” מהמשטרה, או אפילו “להורות” לה, לפתוח בחקירה כזאת – בין בעקבות החשיפה בהאתר של קימקא, בין על פי תלונתי ליוהמ”ש, אשר הועברה לטיפולכם?
12. לו אני במקומך, הייתי מבצע מהלך מתוחכם עוד יותר: הייתי תופס את תיק ההוצל”פ בו מדובר, לומד אותו, ואם הייתי מוצא בתלונה ממש הייתי מבצע את המעצרים הדרושים כדי למנוע תיאום עמדות.
בנוסף לכך הייתי בודק גם את האפשרות והצורך לגייס עד-מדינה (בטרם פרסמי את הפרשה כתבתי למר רט והצעתי לו לרוץ ולהיות הראשון בתור לקבלת מעמד כזה, אבל כנראה שזה לא ממש נראה לו).
האמור כאן אינו בבחינת “עצה” לחכמים ממני, אלא רק בגדר החלפת-דיעות בין חברים למקצוע.
13. ואתה יודע מה? אם האגו שלך לא נותן לך להתקפל מול עמדתי, אתה יכול ליזום חקירה על סמך “דברים שפורסמו ברבים, והאינטרס הציבורי מחייב לבדקם”.
כן, בנקודה הזאת אני בהחלט משיא לך עצה, משום שבענייני אגו אני כנראה מומחה גדול ממך.
14. מכל מקום, אני חוזר ומבהיר: אם התלונה שלי כנגד הרשם הגנב היא “קטנה עליכם” – היא קטנה גם עלי, ואין לי שום כוונה להגיש את תלונתי במשטרה.
15. לאור האמור לעיל לא מצאתי ממש בסע’ 3 למכתבך.
16. בניגוד למה שאתה אומר, לא מתנהלת נגדי שום חקירת משטרה. החקירה עליה אתה מדבר היא חקירה אשר מנוהלת על ידך, ולא על ידי המשטרה.
העובדה שאתה נעזר בעובד-מדינה הלובש מדי משטרה אינה הופכת את החקירה לחקירה “משטרתית”, משום שבעניין הזה עובד-המדינה סר למרותך, ולא למרות המפכ”ל, או הרל”ח.
כיוון שאתה הוא מנהל החקירה, מכתבי אליך הוא פנייה אל האדם הנכון, ואתה חייב להתייחס אליה לגופה, בין לחיוב, בין לשלילה – “לאחר בחינת הדברים”, כלשונך-אתה בהחלטה בעניין נתן זהבי (ראה לעיל).
17. במכתבי אליך ציינתי כי אני נמצא כעת בחו”ל, אולם אשמח להתייצב לחקירה, אם תממנו לי את הטיסה לארץ וחזרה.
איפה ההתייחסות לכך? האם אתה באמת מצפה לכך שאני אממן לכם את עלות החקירה נגד עצמי?
18. איני יכול להכתיב לכם מי יחקור אותי ומי ינהל את החקירה נגדי, אבל אני מבהיר בזאת חד-משמעית שכל עוד החקירה מתנהלת ע”י מועמד לשפיטה, אני אשמור על זכות השתיקה, גם אם תממנו לי את הטיסה לארץ ובחזרה.
כאן זה כבר לא רק עניין של אגו, אלא גם של אינטרס.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
______________
היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)
ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש