ב”ה

 

 

מה נשתנה? – תם ולא נשלם

 

 

 

עמוס פרק א

 

(א) דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ:

(ב) וַיֹּאמַר יְקֹוָק מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל: פ

(ג) כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד:

(ד) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד:

(ה) וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר יְקֹוָק: פ

(ו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם:

(ז) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:

(ח) וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל עֶקְרוֹן וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק: פ

 

 

 

לאחרונה התודעתי לעתון “על צד שמאל”, שאתר nfc משמש לו במה. מדובר במדמנת שנאת ישראל, שצחנתה נודפת עד לקצות התבל, המתבשמת בריח הצחנה היודונאצית. ליהודי היא גורמת הרגשת סחרחורת. דן קרצר יכל להיות אזרח-כבוד ואפילו הנרקיס בביצה המצחינה הזו.

 

אין לי כוונה להאריך בעניינו של קרצר, חבל על הזמן וחבל על מקום במסך, אבל, לפטור אותו בלא כלום אי אפשר, שהרי, היצור הזה עבר כאן בארצנו ועדיין צחנתו תלויה באויר, הוא דואג לכך.

 

עזה ידועה מקידמת דנא, כמאכלסת אשפת אדם. הצייר-תייר, דייויד רוברטס מתאר ומצייר את רשמיו מעזה ב-1838:

 

“…. התושבים עניים מרודים, ואין זכר לשרידי המבנים המפוארים שהיו בה. הבתים והמסגד נבנו, כנראה, מאבני הריסות של בנינים קודמים. בכל בית מוצאים חלק של עמוד, או כותרת של עמוד עתיק, או חלקו של פסל שיש, שהערבים השתמשו בהם עכשו כאבני בנין….”

 

בעזה נמצאים שרידי בית הכנסת שנחרבו על ידי אבות החורבן והמדבר, הערבים –

 

 

בית-הכנסת נבנה אם כן בשנת 508 או 509 לספירה-הנוצרית – כלומר בשלהי הכיבוש הביזאנטי….

 קשה שלא לראות כאן את חוש ההומור המיוחד של יהודי עזה: הם בנו את אחד מבתי הכנסת הגדולים שנמצאו אי פעם בשטח ארץ-ישראל, דווקא במקום בו קבע קונסטנטינוס שהוא יהיה נקי מיהודים. ולא זאת בלבד, אלא שבכתובת באותו בית-כנסת הם ציינו את השנה לפי הלוח שקבע גאביניוס, מי שהוציא את עזה מידי היהודים, כאילו ביקשו לומר: גאביניוס לא רצה אותנו – ואנחנו פה. קונסטנטינוס ביקש לעקור אותנו מעזה – ואנחנו פה.

בית-הכנסת חרב, כנראה, בימי הכיבוש הערבי, במאה השביעית, כאשר חרבה עזה-מיומס (אנציקלופדיה – דעת).

 

 

עזה נטלה חלק פעיל בפרעות תרפ”ט, שהביאו להוצאת היהודים מן העיר על ידי השלטון המנדטורי, ל”טובתם”, כמובן, כמו בחברון…

הג’יהאד יוצא תמיד נשכר מרצחנותו, ועל כן, לא יוותר עליה לעולם.

 

כבר בימי הנביאים היתה עזה ידועה כקן מרצחים: 

 

 (ו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם:

(ז) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:

(ח) וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל עֶקְרוֹן וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק:  עמוס פרק א

וזאת, בקצרה על עזה ה”מדוכאת” –

ואלה דברי מושיע עזה, היהודון, דן קרצר –

“…. ועלול אפילו לגרום לפלסטינים שנפגעו מהסגר לפנות לטרור…..

“…. מדינות שוגות לפעמים. והן מתנצלות. מדינות לא מסתמכות רק על עוצמתן הצבאית ועל רטוריקה עיקשת בדבר הגנה על העם, אלא מסתמכות גם על דיפלומטיה וערכים כמו הבנה ואמפתיה. מדינות ריבוניות יכולות להיות חזקות, ועדיין לפתח נראטיב של נשיאה בתוצאות המדיניות שלהן.

” ….היא יכולה לנסות לדאוג למצוקה ההומניטרית בקרב הפלסטינים, כפי שהוא יודעת לעשות במקרים של מצוקה הומניטרית ברחבי העולם.

“…. היא יכולה ליצור סיפור חדש, שבו היא תנהג בהתאם לאמות המידה המוסריות שהישראלים מייחסים לעצמם.

על האמירות האלה, לבדן, צריך היה הנבל לעמוד לדין על פי תקדים משפטי נירנברג, קל וחומר, על פעילותו המתמדת לקידום תכנית השלבים הג’יהאדית להשמדתנו.

קרצר, שרק “טובת ישראל” לנגד עיניו, כמו קיסינג’ר וכמו שאר כל הקאפו’ס, היודנראט והמשטרה היהודית, מזהיר אותנו מפני תוצאת ה“סגר” (עוד מראית עין של “מדינת ישראל”, לרמות את העם היושב בציון, ולשימוש הנאציזם הבינלאומי), ר”ל. ה”סגר” עלול לגרום ל”אוכלוסיה החפה מפשע” לפנות לטרור….

הביצה והתרנגולת… כמה רוע יש באומר את הדברים הנ”ל. זו היא מקשה אחת של רוע ללא סיגים, רוע טהור, תמציתי!

כמה פעמים נכנסה ישראל ויצאה מעזה? מישהו עוד סופר? הקרצרים דורשים מישראל לצאת, אבל, כשהיא עושה זאת, מיד טופלים עליה את הפקרת עזה לרעב ולכל מרעין בישין, העזתים מחזקים את הדברים בירי בלתי פוסק על יהודים, במשלוח מרצחים למרכזי אוכלוסיה יהודיים, בריקודים ובחלוקת מיני מתיקה, כאשר השאהידים היוצאים מקרבם, מצליחים לפוצץ ילדים יהודים.

אשר, על כן – ישראל נאלצת לשוב ולהיכנס, ושוב קופצים רוצחינו מבית על הבריקאדות – “כיבוש”, “דיכוי”. עוד זכורה לי הפגנה של רוצחינו מצד שמאל, שקבלו חיילים ששבו מעוד פעולת סרק, כשהם מציגים לפניהם את תמונות הנופלים, ומאשימים במותם את החיילים, השבים בידים ריקות, כפי שנשלחו, בידים כבולות, חיילי שוקולד, בשר תותחים, המקים רעש, אך אינו עושה דבר, אלא, נופל על הגנת ההסברה האש”פית של “מדינת ישראל” והשמאל, ימח שמו.

ילד יהודי במדים נחטף, ומה עושה “ישראל”? מטילה סגר, אחיזת עינים, ותו לא, וכל העולם הנאצי קופץ על המציאה, בראשות חלאת השמאל היהודי. הנשק זורם לעזה, דבר יום ביומו, מזון, כולל חמרים לאפיית מטעמים, המחולקים לציון חגיגת שחיטת התינוקות היהודיים, הדלק ממשיך לזרום, למרות הטבח בדם קר של שני שומרי מסוף הדלק שהוקם במיוחד לתידלוק החלאה. ובמשך כל שנות המטרת הטילים על כל מרחבי הנגב, כל מחסורה של עזה, כולל מליארדי שקלים, מסופקים להם על ידי “ישראל” וכל מדינות העולם, עד לשיניהם הטורפות.

והקרצר מדבר על “טעויות”, אך איננו מתכוון למדיניותה המטורפת של המדינה בהחזקת עזה בצפרנים, ממש, במקום למחוק אותה מתחת השמים, אלא, גם זה אינו מספק את שנאת ישראל שלו, הוא מצפה מ”ישראל” שתודה בטעות על שטרם הניחה לג’יהאד להשמידה, וגם מצפה ממנה ליתר סיוע ל”מצוקנים” בעזה. אילו השקיעה ישראל בעם ישראל חלק קטן מהשקעותיה לקידום ה”שלום עושים רק עם רוצחים”, על כן, יש לטפח את הרוצחים, שלא יאבדו חס ושלום, כי אז לא יהיה עם מי לעשות שלום, היה היום עם ישראל שוכן לבטח. טפוח הג’יהאדונאציזם כולל הענקת נשק וכל צרכיה של עיר ב”מצור”, כדי שסביב שמעון פרס, יש”ו, יהיו די ידים מגואלות בדם יהודים, אותן יוכל ללחוץ לשלום…

הקרצר מזכיר את סיפורו של רומן גרי – ריקודו של ג’ינגיס כאהן – על היהודון המחביא את הנאצי שהתעלל בו במחנה, כתעודת ביטוח, לימים שחורים בהם שוב תוציא המפלצת את ראשה מן האדמה.

“…. היא יכולה ליצור סיפור חדש, שבו היא תנהג בהתאם לאמות המידה המוסריות שהישראלים מייחסים לעצמם…”

אילו נהגה “ישראל” ביהודים, כפי שהיא נוהגת ברוצחי היהודים, היתה יכולה לייחס לעצמה מוסריות, במצב הנוכחי, מעידה “ישראל” על עצמה, שהיא מדינת דמים וזדון, רשע ופשע.

לעשות טראנספר לרוצחי העם היהודי זה דבר שלא יעלה על הדעת, שהרי, בתוך המרצחים יש “אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”, אבל, גירוש יהודים מנחלת אבותיהם, יהודים שהקדישו את חייהם לעם ולארץ, יהודים הרצים חלוצים לפני המחנה וגם נופלים ראשונים, במלחמות הסרק של ישראל לשימור “תהליך השלום”, הגיר ריר וקריאות עליצות מצד היודונאצים, שהנאצים היו חובבנים לעומתם.

ותמצית חלאת המין האנושי יודעת היטב את מי היא רודפת, יעידו הדברים שלהלן:

אני לא יודע כמה מכם ראו את האימא הצווחת בנוה-דקלים שהחזיקה ילד בן 3 וצרחה על קצין בכיר בצה”ל. “תסתכל לילד שלי בעיניים”, היא צרחה, “תסתכל עליו טוב!!! מה אתה יכול להגיד לילד היהודי הזה???”. הקצין לא איבד עשתונות, הסתכל לילד היהודי טוב בעיניים ואמר: “חמודי, להתראות עוד 15 שנים בגולני”.  בשביל הרגע הזה היה שווה להקים את צה”ל (גיא מרוז).

 

ימח שמו וזכרו של השמאל היהודי. אל יזכה להגיע לקבר ישראל ואל ייאמר עליו “קדיש”.  תמצית חלאת המין האנושי הזו תיזכר לדיראון עולם בדברי ימי ישראל. תהא נשמתם(?) צרורה בכף הקלע. אמן!

 אורי אבנרי מתפלל לעילוי נשמתה של אשתו שהתפגרה –

שדרן הרדיו מנחם טוקר, שוחח אתמול עם פעיל השמאל הקיצוני, אורי אבנרי, בעקבות התבטאויותיו בימים האחרונים: “למה לא יורים על המתנחלים כמו שיורים על הערבים?”.

וכך נשמעה שיחתם:

טוקר: אנחנו בשידור חי אתה אמרת למה לא יורים על המתנחלים כמו שיורים על הערבים?

אבנרי: כן.

טוקר: אתה רוצה שיהרגו מתנחלים?

אבנרי: כן. אני רוצה שיתייחסו לשניהם באותה צורה לא יהרגו את אלה ולא יהרגו את אלה.

טוקר: אתה רוצה שיהרגו מתנחלים?

אבנרי: ודאי שלא, אני גם לא רוצה שיהרגו ערבים. לא היתה שום סיבה להרוג אף אחד.

טוקר: ואם בטעות הורגים ערבים?

אבנרי: אז שיהרגו גם מתנחלים – אני משווה בין אדם לאדם.