ילדות

ילדים הם לרוב פעלתנים, נמרצים, סקרנים ורגשיים. לעתים הם גם די שובבים וחסרי סבלנות. תכונות אלו הינן חלק מהיופי של הגיל הזה – ילדים צייתנים ורציניים אינם נהנים! אך פסיכיאטרים רואים בכך מחלה מסוכנת בשם “הפרעת קשב וריכוז”. לדעתם “מחלה” זו היא כה מסוכנת, עד כי נדרש טיפול תרופתי יומיומי בריטלין, המוגדר בכל העולם כסם מסוכן והדומה במבנה הכימי שלו לקוקאין, אקסטזי וקריסטל.

גיל ההתבגרות

רבות נכתב על חוסר היציבות הרגשי האופייני לגיל ההתבגרות. הזמר אריק איינשטיין שר על כך “מין גיל כזה, כל אחד עובר את זה…”. נערים ונערות בגיל זה חווים רגשות קיצוניים – אהבה, אכזבה, שמחה, וכאב. הם רוצים להיות שונים ומיוחדים, למרוד במוסכמות, לגלות בעצמם את החיים. אך פסיכיאטרים סבורים כי מדובר במחלה קשה, ונותנים לה כינויים שונים – מאניה דיפרסיה, דיכאון, הפרעה דו קוטבית, הפרעת חרדה חברתית ועוד. לדעתם מחלה זו כה מסוכנת, עד כי נדרש טיפול תרופתי יום-יומי בתרופות פסיכיאטריות, סמים אשר עלולים לגרום לתופעות לוואי איומות הכוללות אלימות, החמרה של הדיכאון, ומחשבות אובדניות.

בגרות

חיי האדם הבוגר כוללים לא מעט דאגות – דאגה לפרנסה, להצלחה בקריירה, לשימור הזוגיות, לילדים, לתשלום המשכנתא ועוד, ועוד. עבור רבים ההתמודדות הזו מלחיצה. פסיכיאטרים רואים בכך מחלה מסוכנת בשם “הפרעת חרדה”. לדעתם היא כה מסוכנת, עד כי נדרש טיפול תרופתי יומיומי בתרופות פסיכיאטריות קשות וממכרות.

גיל המעבר

גיל המעבר טומן בחובו שינויים באורח החיים (הילדים עזבו את הבית, הפנסיה מתקרבת…), כמו גם שינויים פיזיולוגיים נרחבים, כגון הפסקת המחזור הנשי. אל שינויים אלו מתלוות לעתים תחושות רגשיות לא רצויות. פסיכיאטרים רואים בכך מחלה מסוכנת בשם “דיכאון”, הדורשת טיפול יומיומי בתרופות פסיכיאטריות קשות וממכרות.

זקנה

גופו המזדקן של הקשיש מקשה על תפקודו הפיזי, ובמוקדם או במאוחר גם על תפקודו המנטאלי. עקב כך קשיש עלול לסבול מחוסר יציבות רגשית ושכלית. לצערנו זוהי תופעה טבעית של זקנה, שניתנת להקלה באמצעות תזונה שמתאימה לגיל זה. אולם פסיכיאטרים רואים בכך מחלת נפש חשוכת מרפא, המצדיקה נטילה יומיומית של תרופות פסיכיאטריות קשות וממכרות. למעשה ענף פסיכיאטרי שלם מוקדש לסימום וטשטוש פסיכיאטרי של קשישים – “פסיכוגריאטריה”.

מסקנות והמלצות

חיי האדם כוללים את כל קשת הרגשות. הם מאתגרים בלשון המעטה. ניתן לתייג כל בן אנוש כבעל הפרעה פסיכיאטרית כלשהי, שכן אין כל בדיקה רפואית אובייקטיבית לאבחון הפרעות פסיכיאטריות. ואכן פסיכיאטרים יחפשו כל הזדמנות לאבחן, לתייג ולרשום תרופות אותן יצטרך האדם לקחת בד”כ לכל ימי חייו. מסקנה: חפשו פתרונות שאינם מזיקים לכם, לילדיכם, או להוריכם. פנו לתמיכה תזונתית ולגישות חלופיות ומתונות. עשו כל שביכולתכם כדי להימנע מלהיכנס למלכודת הטראגית של תלות בתרופות פסיכיאטריות – מלכודת שקשה מאד לצאת ממנה, ולעתים רבות אף בלתי אפשרי.

__________

המאמר נכתב על בסיס הסרט התיעודי “שיווק הטירוף”