לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

מאמרו של הד”ר ישראל בר-ניר, אל-נכבה (النكبة‎) – הפלשתיניזציה של המיסכנוּת, מעורר כמה שאלות.

ראשית – לפי ההסברים של הכותב, המילה נכבה היא, פחות או יותר שואה.

גם אצלנו יש המשתמשים במילה “שואה” לדברים קטנים מהשואה (כמו, למשל, מפולת יום הכיפורים), ויש, מאידך, הטוענים כי “שואה” יכולה להיות רק אחת, וכל שימוש נוסף הוא בגדר “זילות השואה”.

הוויכוח הוא, למעשה, בעיקר בתחום הלשוני.

כעת השאלה היא מה היינו אומרים אם בשואת יהודי אירופה היו נרצחים “רק” 3 מיליונים, 2 מיליונים, מיליון אחד, חצי מיליון או פחות – מתי, לטעמך, זה היה חדל מלהיות “שואה“?

ונניח – לא עלינו – שחמישים שנה אחרי השואה היה קם היטלר חדש, ומשמיד עוד כמה מיליונים יהודים – האם לא ניתן היה לומר שואה רודפת שואה?

ולגבי מפולת יום הכיפורים שלנו: נניח ש-3,000 הנופלים שלנו לא היו “שואה”, מה עם 6,000, 20,000, 50 או 100 אלף – מתי זה היה נחשב לשואה – גם בעיניו של הכותב?

כעת, מבחינת ה”נכבה” בעיניהם של מי שהגדירו אותה כך לגבי עצמם: שואת אנדלוז הייתה שואה של הערבים, אבל הפלשתינאים הם רק “פלג” מהערבים, ולהם – להבנתם ולתחושתם – הייתה שואה “פנימית”, שואה “משלהם”.

הכותב אומר שהפלשתינאים הם לא “עם” – גם גולדה מאיר אמרה את זה … אבל השאלה היא אם הגדרת “עם” היא בעיני המביט-מהצד, או בעיני אותו הציבור הרואה את עצמו כ”עם”?

והאם תהיה זו שגיאה להגדיר כ”עם” את “העם היושב בציון” (עם או בלי הלא-יהודים היושבים בציון, ורואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל) – בנוסף להגדרת “העם היהודי”, הכוללת את כל יהודי העולם?

לא, לא ידוע לי על שום מניעה לראות אדם כשייך ליותר מעם אחד. קחו, למשל, את יהודי ארה”ב הרואים את עצמם גם כחלק מהעם האמריקאי, וגם כחלק מהעם היהודי – מה ה”שגוי” בכך?

ונניח שהפלשתינאים יקבלו (או ייטלו לעצמם) עצמאות בספטמבר הקרוב, ובהדרגה יותר ויותר מדינות תכרנה ברשות הפלשתינית כמדינה. נניח שגם מדינת ישראל, בסופו של דבר, תכיר במדינת פלשתין, בלי שום שינוי אתני-דמוגרפי בציבור הזה – האם גם אז נאמר שהם לא “עם”?

אבל נניח שהם באמת לא עם … אבל גם התל-אביביים אינם “עם”, ואם תיפול עליהם פצצה גרעינית אשר תשמיד שליש מהעיר, ותושבי תל-אביב יגדירו את זה כשואה התל-אביבית – האם נאמר שזאת אינה “שואה”, רק משום שהתל-אביביים אינם “עם”?

ומה בדבר משפחה אשר רבע, שליש, חצי או שלושה רבעים ממנה נספו בתאונת דרכים – האם זאת אינה “שואה”, מבחינת המשפחה?

ונניח שעשרים, עשרה, אולי רק חמישה, שופטים נתפסו לוקחים שוחד תוך תקופה של חצי שנה, והציבור יוצא להפגנות הקוראות לנשיאת בית המשפט העליון לקבל אחריות “מנהיגותית” ולהתפטר – האם זו אינה “שואה” מבחינתה של מערכת המשפט?

ונקודה אחרונה: הנאראטיב היהודי של ה”נכבה” הוא השואה של יהודי אירופה, ואם תרצה אפשר למצוא גם “נכבות” אחרות לעם היהודי, בזמן הזה או בימים ההם.

השאלה היא אם אנחנו יכולים לקבוע לאחרים את הנאראטיב שלהם. האם נסכים אנחנו שאומות העולם יקבעו לנו את הנאראטיב שלנו?

ומזה נגזרת גם השאלה אם זה נכון ונבון להתעלם מהנאראטיב הפלשתיני, כפי שהוא נראה בעיניהם, לפחות מבחינת “דע את האוייב”.

______________

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש