לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

דוח חריף תמציתי

משולב בציטטות של טובי המומחים

תחלואי מערכת המשפט בישראל

יעקב אליה – רואה חשבון

מבקר מערכות שלטון

 

 

אפריל 2011

 

לפניות ותגובות

 

eliyayak@smile.net.il E-mail:

 

ת”ד 1852 ר”ג 52117

 

כל הזכויות שמורות © 2011 – יעקב אליה

 

 

הקדמה

 

נתוני רקע על פעילותי כמבקר מערכות שלטון

·            בספרות המשפטית נכתב עלי: “מומחה בפיקוח ובקרה על איכות השירותים הציבוריים המוענקים ע”י המדינה”.

·            בתמציתיות הנני משמש מבקר מערכות שלטון, כלומר רואה חשבון מומחה בביקורת של מערכות שלטון.

·            כרואה חשבון ופעיל חברתי אני מבצע פעילות ציבורית התנדבותית רב שנתית לקידום איכות השלטון בישראל.

·            עד כה חיברתי 2 ספרים: אחד על משרד התעשייה ואחד על משרד הרווחה. כעת אני כותב ספר על רשויות המשפט.

·             בשנים האחרונות השקעתי זמן רב בחשיפת כשלים של רשויות המדינה בטיפול בילדים בסיכון ובתלמידים מחוננים.

·            הספר האחרון שלי: “ילדים רחוקים” הנו ככל הידוע הספר הביקורתי ביותר שפורסם בישראל כנגד רשויות המדינה.

·            דוח המחקר שפרסמתי באוקטובר 2009 על האגף למחוננים הנו דוח מחקר מהקשים ביותר שפורסמו בישראל.

·            את דוח המחקר ניתן לקרוא בכתובת: http://www.news1.co.il/uploadFiles/931057155132294.doc.

·            נתוני רקע על פעילותי ניתן לקבל באמצעות מנועי חיפוש בכלל ובאמצעות “Google חיפוש מתקדם” בפרט.

·            מוצע להקיש בגוגל מתקדם בשורה ביטוי מדויק: “ילדים רחוקים” ו/או “מבקר מערכות שלטון” ו/או “יעקב אליה”.

·            הפעילות שלי הנה עצמאית לחלוטין. מעמד זה מאפשר לי לכתוב את הממצאים, קשים ככל שיהיו, ללא חשש.

·            לפני בחירת התחומים לביקורת אני מבצע סקירה מקיפה של חומר מקצועי לכימות כללי של הכשלים המערכתיים.

·            מחקרים וסקרים רבים מגלים: בעשור האחרון חלה התדרדרות קיצונית באמון הציבור במערכת המשפט בישראל.

·            חוסר אמון זה הוביל אותי כמבקר מערכות שלטון לבחור במערכת המשפט בישראל כיעד מרכזי בתרומתי לחברה.

נתוני רקע על דוח תמציתי זה

המחקרים והסקרים הרבים שהתבצעו ושמתבצעים בישראל הנם עקביים. כולם מובילים למסקנה כי חוסר האמון במערכת המשפט בישראל בתקופה הנוכחית נמצא בנקודת שפל. כל מי שמנסה למקד את השפל בחוסר האמון במערכת המשפט לסיבה מרכזית או סיבות מרכזיות בודדות דוגמת: עומס שיפוטי, אקטיביזם שיפוטי, ריבוי הסדרי טיעון מקילים, העדר ודאות ויציבות, הליכי מינוי שופטים מעוותים וכדומה לטענתי טועה. לאחר סקירה מקיפה של חומר מקצועי, מסקנתי היא כי השפל בחוסר האמון של הציבור במערכת המשפט הוא תוצאה של עשרות תחלואים מצטברים דוגמת אלה שפורטו. תחלואים מצטברים אלה שהתעצמו מאוד במהלך העשור האחרון, מלווים את כל הערכאות המשפטיות ורשויות קשורות דוגמת הפרקליטות, ההוצאה לפועל והמשטרה.

בתי המשפט הם חלק בלתי נפרד מרשויות השלטון. מערכת המשפט היא ייחודית בכך שהיא מועסקת על ידי הציבור “במשרת אמון” ולכן האמון בה חייב להיות גבוה. מערכת משפט ללא אמון דומה לבנק ללא כסף. על רקע ההתמקצעות שלי בביקורת של רשויות שלטוניות, גיבשתי החלטה להיכנס לפעילות ציבורית בתחום חשוב זה. פעילות ציבורית זו תכלול גם כתיבת ספר מקיף. הכתיבה שלי כהרגלי תתמקד בכשלים מערכתיים שלטוניים המקיפים את כל תחומי המערכת המשפטית ולא בבעלי תפקידים או הליכים משפטיים ספציפיים.

כתיבת ספר ביקורתי מהימן ורציני על רשות שלטונית דורשת מיומנות ייחודית הנרכשת לאורך שנים. הדוח המובא להלן כולל בעיקר ציטטות של מומחים שמהוות עבורי נקודת פתיחה לכתיבת ספר. הציטטות מוינו לנושאים שונים המאפשרים לקורא לקבל התרשמות על מהות הבעיות הקשות בתחום. אותם נקודות וציטטות עושות לי סדר מחשבתי להמשך בדיקה, ניתוח והסקת מסקנות. מובהר בזאת כי הציטטות מתייחסות רק לרשימה חלקית מתוך רשימה רחבה בהרבה של נושאים שייבחנו על ידי.

היעד המקצועי הוא ליצור במסגרת ספר מקיף, משנה סדורה וטענות שהוכחות בצדן.

 

יעקב אליה

 

ציטטות ומידע משלים ערוכים לפי נושאים

מבחר כשלים מערכתיים במערכת המשפט

ציטטות כלליות

·            שר המשפטים יעקב נאמן: “ישראל עומדת במצב הכי גרוע בעולם מבחינת עשיית צדק” (דה מרקר 21.7.09).

·            ח”כ דוד רותם, יו”ר ועדת החוקה בכנסת: “יש היום בישראל דיקטטורה משפטית שקשה להעלות על הדעת“ (גלובס 22.4.10).

·            עו”ד עמוס ון-אמדן, מבכירי לשכת עו”ד: דיקטטורה שיפוטית זו לשון המעטה. אם שופט עליון מורה לממשלה לא לדון בנושא מסוים, זה נעשה בחוסר סמכות“ (גלובס 22.4.10).

·            השופטת והנציבה לשעבר על תלונות הציבור שטרסברג : “יש שופטים המתנהגים כאילו הם שליחי אלוהים, והם אינם בודדים” (Ynet 26.7.10).

·            ד”ר ועו”ד חיים משגב: “המילה זיכוי הפכה למעין מילה מגונה בלקסיקון של רוב רובם של השופטים וסיכוייו של נאשם לצאת בראש מורם מאולם בית המשפט שואפים בפועל לאפס” (NEWS1 3.7.10 ).

·            עו”ד משה גולדבלט, פעיל בלשכת עו”ד: “בישראל מעולם לא נתקלת כוונה לרפורמה כלשהי בהתנגדות קולנית ובוטה כמו במערכת המשפט” (NEWS1 6.11.09 ).

·            יהלי שפי מנכ”ל הפיניקס: “בתי המשפט מהווים קזינו. אתה לא יודע על איזה שופט תיפול ומה הוא יפסוק” (דה מרקר 1.4.09).

·            ח”כ אברהם מיכאלי: “בתנאים שקיימים היום אי אפשר להיות עורך דין בצורה מקצועית” (פרוטוקול ועדת החוקה 16.6.09 ).

·            ח”כ מנחם בן שושן, יו”ר לשעבר של ועדת החוקה: “מערכת בתי המשפט חולה, וההבחנה היא משותפת” (פרוטוקול ועדת החוקה 16.6.09 ).

·            ח”כ משה גפני: “מעולם, מאז קום המדינה ועד היום, לא היתה פסיקה אחת של בית המשפט העליון לטובת החרדים” (NEWS1 30.10.10).

·            שר המשפטים לשעבר פרידמן: “הבעיות המהותיות היו ונשארו גם אחרי שפרשתי” (nrg 13.2.10).

·            עו”ד משה ויינברג, בכיר בלשכת עורכי הדין: “נדמה שאין גורם אחד במדינת ישראל שאינו מסכים שיש לעשות בשיפור תפקוד מערכת המשפט” (עורך הדין, ספטמבר 2009 ).

חוסר אמון במערכת המשפט

·            המשנה לנשיא העליון לשעבר מישאל חשין אמר: “מה יש לנו חוץ משמנו הטוב ?” (גלובס 16.5.02).

·            ממחקר אקדמי מקיף שנערך ע”י פרופ’ אריה רטנר עולה שפל חסר תקדים ב- 2010 באמון הציבור במערכת המשפט. מחקרו של רטנר נחשב למקיף, לאמין ולרציני ביותר בארץ והוא נערך לאורך כל העשור האחרון, מידי שנה. להלן מספר ציטוטים קשים המפורטים בדוח האחרון שלו שפורסם ביוני 2010:

o         רק 36% מקרב המשיבים במגזר היהודי הכללי הביעו את אמונם בבתי המשפט זאת לעומת 61% בשנת 2000.

o         מידת האמון של הציבור בכלל גורמי מערכת החוק והמשפט, מתקבעים במקום נמוך ביותר.

o         רק 9% מקרב המשיבים החרדים הביעו אמון בבתי המשפט בסקר הנוכחי.

o         נמצא כי שיעור הסבורים כי בתי המשפט פועלים בצורה הוגנת נמוך דווקא בקרב אלה שדווחו שבאו במגע עמם.

o         מתוך ממצאי המחקר בעשור האחרון משתקפת מגמה קשה של שחיקה בדימוי של מערכת החוק והמשפט.

·            ביחס למחקר מקיף נוסף שפורסם בסוף שנת 2009 ע”י הפרופסורים ערן ויגודה ושלמה מזרחי נכתב בכותרות בתקשורת : “אמון הציבור בשופטים ובמערכת המשפט – הנמוך ביותר מזה 9 שנים” (גלובס 19.11.09).

·            אין מחקרים אלטרנטיביים הסותרים את ממצאי המחקרים האמורים, כך שהמצב הקשה אינו שנוי במחלוקת.

·            חוסר האמון הקשה במערכת המשפט קיים בכל המגזרים ואפילו בקרב עורכי הדין. בכתבה שפורסמה בתקשורת ביולי 2010 כותב עו”ד אברהם פכטר: “מחצית מהנשאלים בסקר עורכי הדין במחוז תל אביב והמרכז לא רוחשים אמון במערכת המשפט. זאת נורת אזהרה חמורה למערכת והגיע הזמן לקחת את הנושא ברצינות ” (NEWS1 28.7.10).

·            הפרופסור למשפטים, ידידיה שטרן, מראשי המכון לדמוקרטיה כותב לגבי ההשלכות של מידת האמון הציבורי במערכת המשפט: ( מאמרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, 22.9.09 ).

o         ישראל היא קואליציה רופפת של מיעוטים. כל אחד ואחת מאתנו שייך לקבוצת מיעוט הזקוקה להגנה.

o         במהלך העשור חלה הידרדרות קיצונית ביחס אל בית המשפט.

o         בית משפט מוחלש, הוא אסון למיעוטים. בית המשפט הוא מעוז אחרון לשכבות החלשות.

o         במלים אכזריות, כל ישראלי שני, איננו נותן אמון, אפילו במידה מסוימת, בבית המשפט העליון.

o         כענין שבעובדה, מגיני בית המשפט מתמעטים והולכים – בפוליטיקה, בתקשורת, בפקולטות למשפטים…

מינוי שופטים

·            ח”כ דוד רותם, יו”ר ועדת החוקה: “העובדה שיש בוועדה לבחירת שופטים 3 שופטי עליון שיכולים לנטרל כל מינוי לעליון, והעובדה שהשר והנשיאה יכולים למנות שופט במינוי זמני, גורמת לכך שאו שחברי הוועדה יסכימו למה שהשופטים רוצים – או שאנחנו נמנה את מי שנרצה במינוי זמני” (מעריב 13.2.09).

·            ח”כ דוד רותם: “יש בישראל כאלה שחושבים שבעל כיפה או מי שגר בהתיישבות ביהודה ושומרון או מי שאיננו ממפלגת שמאל – פסול לקחת חלק במערכת המשפטית” (ynet 16.6.09).

·            עו”ד עמוס ון-אמדן, מבכירי לשכת עורכי הדין: “כשעיינתי ברשימת 20 המועמדים להתמנות לבית המשפט העליון, בשנתה ה- 61 של המדינה, הכתה בי העובדה שמדובר ברשימה “אשכנזית” למהדרין. “ספרדים”- נאדה (ynet 29.7.09 ).

·            פרופסור למשפטים רות גביזון בראיון לעיתון “הארץ” 12.11.99:

o         בשום מקום בעולם אין מצב כזה שבו לשופטים יש שליטה על תהליך מינוי השופטים.

o         זה טוב מאוד שלשופטים יש מה לומר בתהליך, אבל זה רע מאוד כאשר יש להם שליטה בו.

o         זה נותן לעומדים בראש המערכת יותר מדי כוח וזה הופך את המערכת למין כת סגורה, אחידה למדי, אשר בעצם מנציחה את עצמה.

·            ח”כ מיכאל איתן, לשעבר יו”ר ועדת החוקה: מה זה עניינה של בייניש מי יהיו השופטים לידה? היא נשיאת בית המשפט, היא צריכה לעסוק בתיקים, במדיניות משפטית, לא בקומבינות איך למנות את זה ואיך למנות אחר. מה זה נותן לה שיושבים לידה כל מיני חסידים ואומרי הן“ (פרוטוקול ועדת החוקה 15.5.07).

העדר ודאות ויציבות

·            הפרופסור למשפטים אהרון נמדר אמר בראיון (גלובס 22.8.09):

o         חלק מבעיית העומס בבית המשפט היא באשמתו.

o         כששופט לא נותן תשובה מוגדרת סטנדרטית למצבים שמגיעים בפניו, הוא יוצר את המקרה הבא, את התביעה הבאה, את הערעורים הבאים – וכך חוסם את בית המשפט.

o         משפט אמור להיות סטנדרטי.

o         שופט צריך לתת את הצדק הסטנדרטי. אם זה לא ניתן, אין אפשרות לדעת מהו הדין.

o         ב- 10 השנים האחרונות בתי המשפט גררו אותנו לכל מיני עקרונות אמורפיים ולא מדוייקים, שלא מאפשרים לנו ודאות ויציבות.

o         לעידן אהרון ברק יש תרומה רבה לחסימת בית המשפט. אם אתה אומר שכל מקרה תלוי בנסיבותיו ומי שיודע בסופו של דבר את התשובה זה רק בית המשפט – כולם נוהרים לבית המשפט לקבל תשובות.

·            נשיאת העליון דורית ביניש: “אנחנו יושבים מדי יום ב- 3 הרכבים ודנים בעשרות תיקים ביום. העבודה השוטפת בולעת את יומנינו. בנסיבות כאלה יכול להיות מצב של הלכות סותרות” (גלובוס 28.4.10).

·            השופט בדימוס ד”ר גבריאל קלינג: “המגרעת הגדולה ביותר של בית המשפט העליון היא יצירת חוסר יציבות. בהמון נושאים יש חוסר ודאות” (גלובס 28.5.09).

ההעדפה הקיצונית שבית המשפט העליון מעניק למדינה בהליכי ערעור

·            הנזק של כל פסק דין לא מוצדק הוא רב ממדי – כספי, נפשי ופיסי – לא רק לבעל הדין, אלא גם לכל הסובבים אותו.

·            ממחקר אקדמי מקיף שבוצע ביחס לכל הליכי הערעור שהוגשו לעליון בשנים 2006-2007 עולה העדפה קיצונית הניתנת למדינה כצד משפטי מול האזרח. במחקר נבחנו כל 3,000 הערעורים ובקשות רשות הערעור שהוגשו לבית המשפט העליון בישראל בתיקים פליליים ואזרחיים באותן שנים. תוצאות המחקר פורסמו בדה מרקר ביוני 2010.

·            את המחקר ערך המומחה המוביל בעולם למחקר משפטי אמפירי, פרופ’ תד אייזנברג מאוניברסיטת קורנל בארה”ב בשיתוף עם ד”ר טליה פישר וד”ר יששכר רוזן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת”א.

·            תוצאות המחקר פורסמו בעיתון דה מרקר במהלך חודש יוני 2010. להלן עיקרי הממצאים הסטטיסטיים של הליכי הערעור לסוגיהם כפי שפורסמו (דה מרקר 15.6.10):

o         בתחום האזרחי 77.8% מבקשות רשות הערעור של המדינה התקבלו ורק 10.2% מבקשות רשות הערעור של מתדיינים שאינם המדינה התקבלו על ידי בית המשפט.

o         בתחום הפלילי קיבל בית המשפט את בקשת רשות הערעור של המדינה ב- 74.4% מהתיקים, בעוד שרק 5.6% מבקשות רשות ערעור של נאשמים התקבלו.

o         בערעורים פליליים הצליחה המדינה להפוך 80.7% מפסקי הדין שעליהם ערערה, בעוד שנאשמים הצליחו להפוך רק 16.2% מפסקי הדין שעליהם הם ערערו.

o         בערעורים אזרחיים בזכות, סיכויי ההצלחה של תאגיד שערער לעליון על פסק דין מחוזי שניתן לטובת המדינה הסתכמו ב- 20% בלבד. סיכויי ההצלחה של המדינה כמשיבה 80%.

·            סיכום הניתוח הסטטיסטי של הממצאים הנו מדהים בחומרתו, כדלקמן:

o         הסיכוי של המדינה לקבל רשות ערעור מהעליון בהליך אזרחי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 7.6 (!!!)

o         הסיכוי של המדינה לקבל רשות ערעור מהעליון בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 13.3 (!!!)

o         הסיכוי של המדינה להפוך את פסק הדין בערעור בזכות בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 4 (!!!).

o         בערעורים אזרחיים בזכות כנגד המדינה, בממוצע רק ב- 1 מתוך 5 מקרים הערעור מתקבל.

·            לא ניתן לאתר מדינה נאורה נוספת במערב, שבה בית המשפט לערעורים מעניק יתרון כה מובהק למדינה בהליכים משפטיים שבין המדינה לאזרח.

·            עורך דין משה גולדבלט מנתח את התוצאות המעוותות ( NEWS1 23.6.10):

o         לעולם אסור לשכוח את הסטטיסטיקה שהיא המשקפת את המצב האמיתי.

o         יחסם של השופטים למייצגי המדינה הוא יחס מועדף ואלו מצידם נאבקים כנגד כל פגיעה במעמדם של השופטים.

o         קיימת בפועל רשות שלטונית משפטית אחת, הכוללת את מערך בתי המשפט ומערך הייעוץ המשפטי ופרקליטויות המדינה.

o         התדיינות בין הפרט למדינה אינה אלא בירור פנימי, בו מוקנית לאזרח, במקרה הטוב, זכות הטיעון.

·            בניתוח המחקר נכתב בעלון הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת”א: “המחקר גילה כי שיעורי ההצלחה של המדינה היו גבוהים באופן משמעותי מאלו של פרטים ותאגידים גם יחד. זאת, הן ביחס ליכולתה של המדינה להשיג רשות ערעור והן ביחס לתוצאות ההליך הערעורי עצמו. ממצא זה עולה בקנה אחד עם ממצאים של מחקר קודם שנערך על ידי פרופ’ יורם שחר ופרופ’ מירון גרוס, שבחן שאלה זו ביחס למדגם רחב של פסקי דין של בית המשפט העליון בין השנים 1948-1994″ (עלון הפקולטה 6/10).

הוצאות משפט

·            בישראל נהוג לחייב את הצד שהפסיד בהליך המשפטי בהוצאות משפט. לשופטים שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל בתחום. לאורך שנים הפסיקות בתחום בכל הערכאות הנן שרירותיות במהותן. וועדה ציבורית בראשות השופטת רות רונן המליצה לבטל את השרירותיות כדלקמן (דוח הוועדה לבחינת דרכי ייעול ההליכים המשפטיים יוני 2008):

o         הוועדה סבורה כי מן הראוי לתקן את תקנות סדר הדין האזרחי, כדי לקבוע שיקול דעת מובנה ביחס לפסיקת ההוצאות.

o         ענין זה יביא להאחדה בנושא ההוצאות בין בתי משפט שונים. הוא יאפשר לצדדים לצפות בצורה טובה יותר את הסיכונים הניצבים בפניהם בהקשר זה, ולבתי המשפט – לעשות שימוש בכלי זה כדי לתמרץ פשרות.

·            כיום, קרוב לשלוש שנים לאחר פרסום ההמלצות, הוצאות המשפט ממשיכות להיקבע באופן שרירותי במהותן.

מינוי עורכי דין כבוררים ושופטי שלום

·            במחקר שבוצע בהזמנת משרד המשפטים לגבי העומס השיפוטי במדינות נאורות, נכתב ביחס להעסקת עורכי דין במשרות שיפוט חלקיות (דוח מסכם, המרכז לניהול ומדיניות ציבורית מאי 2007):

o         במדינות רבות משולבים עורכי דין ומשפטנים אחרים במשרות שיפוט חלקיות- Lay Judges.

o         מהנתונים שנמסרו לנו על ידי הנהלת בתי המשפט במהלך 2005 שימשו באנגליה 29,000 שופטים לא מקצועיים.

o         נשיא העליון בדימוס אהרון ברק אמר לאחרונה בראיון: “ קיים עומס רב על השופטים אך עומס זה לא גורם לעיוות דין, לא במשפט האזרחי, לא במשפט הציבורי ולא במשפט הפלילי” ( עורך הדין אפריל 2011 ).

·            מנגד דעה הנשמעת יותר מציאותית נאמרה על ידי השופטת ברלינר. בנושא זה נכתב בידיעות אחרונות: “נשיאת בית המשפט המחוזי בת”א, השופטת דבורה ברלינר, אמרה בכנס כי חלק מהזילות היא תוצאה של העומס הגורם לכך ששופטים רוצים לסיים כמה שיותר תיקים במהירות” (כלכליסט 21.4.10).

·            כתבת מעריב ראיינה את שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן כשנה לאחר פרישתו. השר לשעבר נשאל ביחס להעסקת עורכי דין ברשות השופטת את השאלה הבאה : “הצעת שעורכי דין יהיו שופטים בבתי משפט לתביעות קטנות, מה שהעלה טענה שאתה מזלזל במקצועיות של השופטים“. פרופ’ פרידמן השיב: ” פה דווקא הויכוח היה ענייני. ניסיתי להקל על בית המשפט. מה רע בזה ? באנגליה אנשים לא מקצועיים הם שופטי שלום. התקפות אישיות זה מה שעושים גם לשר יעקב נאמן שמציע רפורמה, זה מה שעשו גם לציפי לבני וליוסי ביילין” (nrg 13.2.10).

·            בעקבות ההלם מהתאבדותו של השופט בן עטר ז”ל, התכנסה ועדת חוקה, חוק ומשפט לדיון מיוחד בדרכי ההתמודדות עם העומס השיפוטי. בנושא זה הציע עו”ד גיא רון, ראש לשכת עורכי הדין (ynet 14.2.11):

o         הפתרון המעשי שניתן לפעול עתה לכינונו, הנו בשני ראשים.

o         האחד הקמתה של ערכאת ערעור, אשר תקל על העומס העצום המוטל על בית המשפט העליון.

o         השני, העברתם של עשרות ומאות אלפי תיקים מן המערכת לטיפולם של מאות עורכי דין, המהווים כוח מקצועי איכותי, שאינו מכביד על המערכת התקציבית של משרד האוצר בהשוואה למינוי שופטים.

o         מדובר בכינונה של בוררות משפטית אצל עורכי דין, אשר יהוו תחליף מיידי לערכאה ראשונה המתנהלת בבתי המשפט השלום.

o         במסגרתה יוותרו דלתותיהם של בתי המשפט לשירותם של האזרחים שייטלו חלק במסלול זה באמצעות האפשרות לערער על פסקי הבורר, שיינתנו כערכאה ראשונה.

·            אלמנתו של השופט בן עטר ז”ל אמרה: “הם לא הצליחו לכופף אותו, לגרום לו לעבוד בדרך שהיא לא נכונה בעיניו, לספק פסק דין שהוא לא יכול לעמוד בו מאחוריו” (ynet 10.2.11).

·            מציאות נוראית ומקוממת שבה שופטים נמדדים באופן גלוי לכל בעיקר על בסיס תפוקה, חייבת להיות על חשבון עשיית צדק לציבור הצרכנים, גם כאשר מדובר בשופטים האיכותיים ביותר. השופט ישגב נקדימון נחשב לאיכותי ביותר. הוא הודיע על פרישתו כחצי שנה לאחר שמונה. הוא נימק את החלטתו: “העומס והלחץ המוטלים עליי כשופט אינם מאפשרים לי לעשות את מלאכתי נאמנה” (הארץ 30.6.10).

·            ד”ר ישראל שמעוני הנו: עו”ד, בורר מנוסה ושימש בעבר סגן יו”ר לשכת עו”ד. ד”ר שמעוני עומד מאחורי הצעת חוק בוררות חובה שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת ע”י ח”כ יריב לוין. במאמר שמפורסם באתר של משרדו הוא מונה את היתרונות בחקיקת חוק בוררות חובה. להלן לקט מהמאמר:

o         הצעת החוק באה ליישם מודל חדש של בוררות חובה, אשר יחייב את הצדדים בתובענות מסוימות לפנות להליך בוררות.

o         כך למשל בתובענות לליקויי בניה, בתובענות על פי פוליסות ביטוח, שבהן על פי רוב השאלה העיקרית הוא גובה הפיצוי.

o         בעניינים שכאלה ודומיהם יש דווקא יתרון לדיון בבוררות. ההליך מהיר והדיון בבוררות בדרך כלל נעים יותר למעורבים.

o         הליכי הבוררות הינם מהירים בהרבה, והאפשרות להרוויח זמן באמצעות דחיות ומשיכת הדיון הנה מוגבלת ביותר.

·            מעבר לנאמר לעיל הייתי מוסיף יתרון בולט נוסף למינוי עורכי דין למשרות שיפוט חלקיות. להבדיל משופטים המתמנים לכל ימי חייהם בהרכב וועדות בעייתיות ביותר, עורכי הדין יתמנו לתקופה מוגבלת על פי מכרזים. עורכי דין שלא יספקו את הסחורה בעשיית צדק ברמה נאותה לצרכנים, לא יבחרו במכרז הבא. השיטה הזו עובדת באופן יעיל ביחס לאלפי בעלי מקצועות חופשיים בישראל, המעניקים שירותים איכותיים לרשויות המדינה. כלומר בשיטת המכרזים ניתן אפקטיבית לשמור על איכות השיפוט של עורכי הדין שיבחרו לאורך כל השנים. זאת ועוד, עורכי דין שייבחרו בהליך ויימצאו כאיכותיים, יהוו מאגר נוסף ואופטימאלי לבחירת שופטים איכותיים לערכאות שיפוטיות.

·            בולטים בהתנגדותם למינוי עורכי דין במשרות שיפוט חלקיות הנם נציגי השופטים. כפי שנראה הם לבסוף, הצליחו לגייס לעמדתם את לשכת עורכי הדין. בסעיף הבא ננתח את האלטרנטיבה של הגדלת מספר השופטים בישראל.

האם צריך להגדיל את מספר השופטים

·            דן ארבל, מנהל בתי המשפט לשעבר אמר:” העומס בבתי המשפט מחייב בראש וראשונה התייעלות – אבל גם תוספת בתקני שיפוט. הוספת שופטים כרוכה בהוספת מבנים באופן יחסי וכן תקנים לכוח העזר בהם אנשי מנהלה” (haaretz 9.2.11).

·            שר המשפטים יעקב נאמן אמר בכנס השנתי של עורכי הדין הצעירים כי לדעתו הבעיה המרכזית של מערכת המשפט היא ההידרדרות ברמה המקצועית של עורכי הדין. להלן קטע מדבריו בכנס: ” גם אם נגדיל ב- 1,000 את מספר השופטים, לא נפתור את הבעיה. הבעיה היא תרבות הדיון ודחיית דיונים” ( עורך הדין אפריל 2011 ).

·            לטענת מנהל בתי המשפט השופט משה גל, מערכת המשפט בישראל היא מהעמוסות בעולם ויש לכך מחיר. משרד האוצר דוחה טענות אלו. להלן לקט דברים שאמר רותם פלג סגן הממונה על התקציבים באוצר ( haaretz 16.3.11 ):

o         ב- 2008 היה הממוצע בעולם המערבי 1,185 תיקים לשופט. בישראל באותה שנה אני מגיע ל- 1,100 תיקים לשופט, ממש כמו הממוצע העולמי.

o         בשנת 2000 היו 400 שופטים ואילו כיום יש 620 שופטים, כלומר גידול של יותר מ- 50%.

o         השקענו מיליארדי שקלים בהקמת היכלי משפט, הוספנו את הפונקציה של עוזרים משפטיים והגדלנו את מספר הקלדניות.

o         מספר התיקים שנכנסים למערכת לא ממש גדל ולעומת זאת מספר השופטים גדל לא מעט.

o         כיום כל בית משפט שונה מחברו וכל נשיא מחליט איך הוא מנהל ללא ראייה רוחבית.

·            בתאריך 8.3.11 התכנס הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין להצגת עמדותיו בנושא דרכי ההתמודדות בעומס בבתי המשפט. בדיון הוצגו עמדות מנוגדות ובהתאם התקבלו בין היתר ההחלטות הבאות ( עורך הדין אפריל 2011 ):

o         על פי החלטת הוועד המרכזי, מערכת המשפט בישראל מצויה במצב חירום.

o         בהחלטה נאמר כי לשכת עורכי הדין מתנגדת לתזכיר חוק בתי המשפט – בוררות חובה.

o         הלשכה סבורה כי דרך המלך בפתרון עומס התיקים הרובץ על השופטים היא במינוי כ- 300 שופטים נוספים.

o         כפתרון ביניים לשנתיים הלשכה תומכת במינוי עורכי דין כשופטים לשעה ולבוררות חובה בנושאים ספציפיים.

·            התמונה המצטיירת היא כי הוועד המרכזי בלשכת עורכי הדין בהצעתו להגדיל את מספר השופטים בלא פחות מ- 300 שופטים נוספים, מנסה למכור לציבור מקסם שווא. בעשור האחרון מספר השופטים בישראל גדל ריאלית ביותר מ- 50% ולמרות זאת חלה התדרדרות קיצונית באמון הציבור במערכת המשפט.

·            רוב השופטים המכהנים והשופטים בדימוס מביעים התנגדות למינוי עורכי דין למשרות שיפוט חלקיות. כפי שנראה, הוועד המרכזי בלשכה מתקשה לקבל החלטות מנוגדות לעמדות השופטים. ביסוס לפחות חלקי לדעתי זו ניתן למצוא בדברים שאמר לאחרונה אהרון ברק, נשיא העליון בדימוס בהקשר לציפיות שלו מהלשכה ( עורך הדין אפריל 2011 ):

o         אני רואה בלשכת עורכי הדין חומה שסובבת את בית המשפט. הפעילות שלה כלפי חוץ היא להגן על בתי המשפט.

o         להיות פה לבתי המשפט, משום שלבתי המשפט קשה מאוד להגן על עצמם, וכלפי פנים לבקר ולדאוג לתיקונים.

·            נציגי השופטים חוזרים וטוענים שהשופטים פועלים בעומס בלתי אפשרי. מעבר להפרזה בממדי העומס השיפוטי, קיימות בעיות חריגות בהתנהלות של מערכת המשפט. כפי שצוין לעיל, בעיות אלו מוכרות לגורמים בכירים ובתוכם: שר המשפטים שהבהיר שגם תוספת של 1,000 שופטים לא תפתור את הבעיה, המנהל לשעבר של בתי המשפט שהבהיר שהבעיה העיקרית היא התנהלות וסגן הממונה על התקציבים באוצר שהציג נתונים סטטיסטיים שנציגי השופטים לא יצליחו כנראה לסתור אותם. לדוגמה, הניתוח מגלה שהעומס השיפוטי הממוצע על שופט משפחה גבוה בממוצע ב- 50% מהעומס השיפוטי הממוצע של שופט מחוזי. מובן שמדובר כאן בבעיית התנהלות.

·            ניתוח עלות מול תועלת מגלה יתרונות בולטים בגיוס עורכי דין נבחרים למשרות שיפוט חלקיות ובתוכן:

o         ישראל היא כיום מדינה נחשלת במערב בהתנהלות מערכת המשפט. ברוב המדינות הנאורות משולבים עורכי דין במשרות שיפוט חלקיות כך שהטענה שישום הליך דומה בישראל יפגע בזכויות אזרחיות לא רצינית למדינה הנחשלת יחסית למערב.

o         העלות הכוללת של שנת אדם של שופט וצוות מסייע לפחות כפולה מהעלות הכוללת של שנת אדם בהעסקת עורכי דין.

o         בישראל כ- 46,500 עורכי דין, שיא עולמי יחסית לגודל האוכלוסייה. למרות זאת ישראל נמצאת במקום ה- 99 בעולם בסחבת בהליכי משפט ואכיפת פסקי הדין. המשמעות הממלכתית היא ניצול מעוות של המשאבים המקצועיים בתחום.

o         קיימת ביקורת מקצועית קשה על הליכי מינוי שופטים בישראל. מינוי עורכי דין למשרות שיפוטיות תשפר את מערכת המשפט ב- 2 מישורים: א. פיקוח אפקטיבי על איכותם בשיטת המכרזים. ב. כמאגר נוסף לבחירת שופטים איכותיים.

o         ישנם הליכים משפטיים שמטבעם מתאימים יותר להתברר במסגרת הליכי בוררות חובה מאשר בבתי המשפט.

o         גיוס שופטים חדשים מחייב השקעת משאבים בהוספת מבנים וכוח עזר מול עורכי דין שיתנו שירותי שיפוט במשרדיהם.

שימוש מופרז בעסקות טיעון

·            הסדרי הטיעון השתלטו כמעט לחלוטין על המשפט הפלילי. רק שיעור זעום מהכרעות הדין בפלילים מתקבלות לאחר הליך משפטי מלא, וברובם המוחלט של המשפטים הפליליים מורשע הנאשם על פי הודאתו בלא שמיעת ראיות.

·            לאור פסיקת בית המשפט העליון הרואה בעסקות אלו התחייבות שלטונית שיש לכבדה, בתי המשפט למעשה אנוסים כיום לאשר כמעט כל עסקת טיעון.

·            נשיא העליון בדימוס, מאיר שמגר מהשופטים המוערכים ביותר בארץ, מביע בתקופה הנוכחית ביקורת המצטיירת כחסרת תקדים בחריפותה כנגד השימוש המופרז בעסקות טיעון. בין היתר הוא כותב ( עורך הדין אפריל 2011 ):

o         ראשיתה של התופעה היתה מיועדת למקרים יוצאי דופן, אולם כיום ההסדר הוא תופעה החובקת את רוב ההליכים הפליליים. היוצא דופן הפך אפוא לשגרתי ונפוץ.

o         הגרסה המקובלת של הפרקליטות היא כי נקיטת דרך דיונית זו מאפשרת סיום מהיר של האישומים הפליליים.

o         אני סבור כי ציבור האזרחים מן השורה ראוי להגנה וליצירת הרתעה מפני עבריינות. אין לבסס את ההתמודדות עם תופעות עברייניות רק על הצבעה על כך שרובן מסתיימות בהרשעה.

o         מן הנכון לזכור כי יש תופעות עברייניות שטיפול בהן אך ורק מתוך מגמה לסיימן תורם, למרבה הצער, לריבויין ולהישנותן.

o         בית המשפט הופך לבובה אילמת וחסרת השפעה, ואחד תפקידו – והוא לאשר כל מה שהוסכם על ידי הצדדים למשפט.

o         הסנקציה העונשית, מן הראוי שתושת לפי סוג העבירה ושיקולים רלבנטיים אחרים, ושתיקת בית המשפט שוות משמעות לביטול מעמדו השיפוטי.

·            כיום מחויבת המדינה רק להודיע לקורבנות או למשפחותיהם על עסקות טיעון. כנגד זאת מציע ח”כ זאב בילסקי לקבוע בחוק : “התנגד נפגע העבירה להסדר טיעון, תובא המחלוקת בין הנפגע לתביעה להכרעת בית המשפט שיכריע בדבר לאחר שקיבל הנפגע הזדמנות להציג את טיעוניו” (NEWS1 9.3.11).

·            הסדרי טיעון מובילים לכך שרובם המוחלט של הנאשמים מורשעים. בין אותם נאשמים ישנם גם חפים מפשע שמודים באשמה כשמוצע להם הסדר טיעון. בנושא זה אמר עו”ד דרור ארד אילון: “תורת המשפט הפלילי מצויה במשבר עמוק. זאת בשל הנטייה להרשעה והיחלשות המנגנונים למניעת הרשעות חפים מפשע” (וואלה 25.10.09).

·            יש להודות כי בלי הסדרי טיעון בתי המשפט בישראל היו נסתמים, כך שיש להתמקד בבעיה של שיעורם המופרז ולא בעצם קיומם. ישראל הנה מהמובילות בעולם המערבי בשיעור הסדרי הטיעון הנחתמים ולכן מוטב לקבוע סייגים לשימוש בהסדרי טיעון, דוגמת הצעת החוק של ח”כ זאב בילסקי.

הפרקליטות

·            הפרקליטות היא אחד הגופים המרכזיים העוסקים באכיפת החוק והגוף העיקרי המייצג את המדינה בבתי המשפט.

·            פרופ’ למשפטים קרמניצר: “למנות מבקר לפרקליטות. המבקר יהיה שופט עליון או מחוזי בדימוס שיגיש דוחותיו לשר ולכנסת” (גלובס 20.10.10).

·            עו”ד גביש, נציב מס הכנסה לשעבר: “קיימים פרקליטים השוכחים שתפקידם הוא אכיפת החוק תוך שמירת זכויותינו – ולא הרשעה בכל מחיר” (גלובס 25.8.10 ).

·            עו”ד איתן מעוז בראיון לגלובס מה- 29.10.10 אומר:

o         כמי שמקבל שירותים מהפרקליטות כמעט מידי יום, עברתי איתם הרבה מאוד תקלות.

o         תקלות כמו סיטואציות שבהן מגישים כתבי אישום בפרשות שיש להם היבטים ציבוריים בקלות רבה מדי, לטעמי.

o         פרקליט שיש לו ייצוג בתיקים ציבוריים זוכה לחשיפה גדולה יותר, שמאפשרת לו לזכות במעמד לאחר החשיפה.

o         כשאתה נתקל בבעיה בפרקליטות אין לך כתובת. זה אחד הגופים האחרונים שאין ביקורת אפקטיבית חיצונית עליו.

·    עורך דין משה גולדבלט כותב ( NEWS1 23.6.10):

o         כמעט תמיד, כשמתעמת הפרט מול הרשות השלטונית, ידו על התחתונה.

o         98% מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה.

o         רובן המכריע של העתירות המנהליות, בהן תוקף אדם פעולה שלטונית, נדחות.

o         כאשר בית המשפט מעז לקבוע כי האזרח צדק בריבו עם המדינה, יש למדינה סיכוי טוב מאוד להפוך החלטה זאת בערעור.

·            שר המשפטים נאמן, ככותרת בגלובס: “יש להפריט את הפרקליטות, אולי גם בתחום הפלילי” (גלובס 19.7.09).

העדר פתיחות של הרשות השופטת לקבלת ביקורת ורפורמות

·            שופט העליון בדימוס יעקב טירקל: “לפי השקפתי, על פני אמת המידה שבקצה האחד שלה חופש הביטוי המוחלט ובקצה השני – איסורו, יש לאמץ גישה הגורסת חופש ביטוי כמעט מוחלט“ (עורך הדין ינואר 2011).

·            במבחן המציאות, העליון מתייחס לחופש הביטוי כזכות עילאית כל עוד לא מדובר בחופש הביטוי כנגדו.

·            פרופסור למשפטים רות גביזון:” נוצרה איזו רטוריקה שיוצרת את התחושה שכל מי שמבקר את בית המשפט הוא אויבו של שלטון החוק ואני לא מקבלת זאת. אני חושבת שההפך הוא הנכון“ (הארץ 12.11.99).

·            שר המשפטים לשעבר פרופ’ דניאל פרידמן, הצליח לבצע מספר תיקונים חיוביים במערכת המשפט, יותר מקודמיו. בדרך הוא החליף מהלומות חסרות תקדים עם שופטים בדימוס וגם עם הנשיאה ביניש הנוכחית.

·            עו”ד יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי בלשכת עו”ד על פרופ’ פרידמן: “איש מקצוע מהשורה הראשונה ועילוי משפטי שלא ניתן למכור לו לוקשים“ (מקור ראשון 18.7.08).

·            המשנה לנשיא העליון לשעבר מישאל חשין אמר על פרופ’ פרידמן: “אולמרט מינה לשר משפטים את האויב הגדול ביותר והמתוחכם ביותר של בית המשפט. מי שירים יד על ביתי, אגדע את ידו” (ynet 25.2.09).

·            נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק אמר על דניאל פרידמן (הארץ 11.4.08):

o         ההתנהלות של שר המשפטים כוחנית וברוטאלית. הוא מהלך אימים על שופטים. זו תחילתו של סוף.

o         קרתה לנו תקלה כשהעמידו אדם לא מתאים לתפקיד.

o         אי אפשר להרוס את בית המשפט ואחר כך לקחת את האבנים ולבנות מחדש. כך נוהג אויב.

o         האיש הזה מחולל צונאמי. רק חורבות האיש הזה ישאיר אחריו.

·            עו”ד יורם שפטל כתב על יחסם הלא מאוזן של שופטי העליון לביקורת – (ערוץ 7 11.4.08):

o         מה שמאפיין את כל שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, זו האמירה כי אוזנם כרויה לביקורת ובלבד שתהיה ביקורת עניינית וראויה.

o         אך כל ביקורת שמושמעת כנגדם היא תמיד לא עניינית ולא ראויה.

o         לעומת זאת ההתנפלות על בסיס אישי על שר המשפטים פרידמן היא ראויה.

·            עו”ד יובל אלבשן כתב ב- nrg ב- 28.5.08 על חשיבות הסרת הקדושה מהיכלי המשפט:

o         משהו טוב קורה למערכת המשפט לאחרונה מאז התמנה שר המשפטים דניאל פרידמן לתפקידו. היא מתקלפת אט אט מכל כיסויי הקדושה שבהם היתה עטופה עד כה.

o         עילת הקדושה הגנה עליהם מפני כל ביקורת.

o         הקטטה הנוכחית, שחושפת קבל עם ועדה את מאחורי הקלעים של היכלי המשפט, היא טובה, וזאת בניגוד לטענה שהיא פוגעת בשלטון החוק.

o         היא טובה, כי רק כך הציבור מבין שמשפט וצדק אינם מלים נרדפות. המשפט שואף אמנם לעשות צדק, אבל זה הקשר היחיד ביניהם. ברמת השאיפה, לאו דווקא ברמת התוצאה.

o         תובנה זו חשובה לבניית האמון מחדש של הציבור במוסד שלטון החוק. שכן היא תביא להפחתת הציפיות מיצירת צדק מוחלט, שחיש מהר הופכות לאכזבות מהמערכת והדמוקרטיה כולה.

·            ח”כ מיכאל איתן, לשעבר יו”ר ועדת החוקה, אמר על השר פרידמן (מקור ראשון 18.7.08):

o         פרידמן היה צריך להילחם נגד עוצמות אדירות שבמשך שנים שלטו במערכת המשפטית. יש בלוק חוסם מצד כל השמאל, שאוטומטית מתנגד לפרידמן. כנ”ל בקרב האקדמיה וחלקים מהתקשורת.

o         כל המדינה ראתה כיצד איימו עליו כי יגדעו את ידו. למזלנו הוא משפטן בעל שם, אחרת היו אומרים שהוא בור וקוטלים אותו לגמרי.

o         השופטים לא נבחרו ע”י הציבור, אין להם שום חובה לתת דין וחשבון על החלטותיהם, ולכן היכולת שלהם לקטול מדיניות של נציג הרשות המבצעת, המקבל את אמונו מהכנסת, היא דבר שלא מקובל.

o         אם אינך הולך לפי הקונצנזוס של בית המשפט העליון, אתה מיד מצויר כמי שמתנגד למערכת. הם מעדיפים שיהיה חותמת גומי, על פני שר עצמאי וישר דרך שצריך להתמודד איתו אינטלקטואלית.

·            שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן: “נשיא העליון לשעבר משה לנדוי אמר בראיון להארץ שבבית המשפט העליון יש דיקטטורה שיפוטית ושבית המשפט מגלה התנשאות ויומרנות. אני התבטאתי בלשון הרבה יותר מתונה מכפי שהנשיא לנדוי התבטא וממה שחשין אמר על ברק”“ (nrg 13.2.10).

·            ח”כ מיכאל איתן: שר המשפטים לשעבר צחי הנגבי היה שתקן, הוא לא עשה כלום, אז בסוף תקופת כהונתו אמרו עליו שהוא היה שר המשפטים הכי טוב. טומי לפיד עלה עליו. הוא אמר שהוא בא לכאן לא לחשוב, לא להגיד כלום, מה שברק יגיד הוא יעשה, כך הוא אמר גלוי בפני כולם“ (פרוטוקול ועדת החוקה 15.5.07).

משפט עברי והחקיקה הבעייתית של כנסת ישראל

·            עיקרו של המשפט העברי, כפי שהוא מופיע במקורות היהדות הוא עשיית צדק בין איש לרעהו. מבלי לבקר בשלב זה את התוצאות בפועל, השאיפה לצדק ומוסר היא הלב של המשפט העברי.

·            שר המשפטים, יעקב נאמן במסגרת כנס רבני שהתקיים בדצמבר 2009 הביע תקווה: “שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל, היא באמת הדרך הראויה להנחיל לנו את משפט התורה בצעדים. צעד אחר צעד” (מעריב 13.2.99).

·            דברי שר המשפטים עוררו סערה ותגובות נזעמות: ח”כ ניצן הורוביץ: “דבריו של נאמן, לפיהן יש לדון בישראל לפי דין התורה, הם חזון מעורר חלחלה”. ח”כ אילן גילאון: “אלו דברי בלע של שר משפטים פרימיטיבי”. ח”כ מוחמד ברכה: “שר המשפטים צריך ללכת הביתה”. ח”כ ציפי ליבני: “זהו רעיון שמחזיר אותנו לימים בהם דובר במדינת הלכה” ( nrg 8.12.09).

·            הפרשן המשפטי של ידיעות אחרונות בעז אוקון כתב בתגובה לדבריו של נאמן ב- 9.12.09 על המשפט העברי:

o         המשפט העברי הוא כוח מפלג. יש בו הוראות העומדות בסתירה לערכי יסוד מקובלים.

o         משמעותו של ניסיון כזה היא נסיגה של מאות בשנים לאחור, ללא תקנה וללא קידמה.

·            מנגד העיתונאי איתמר לוין כתב שדבריו של אוקון מהווים “הסתה ולא פרשנות”. בין היתר לוין כותב: “עקרונות שקבע המשפט העברי לפני מאות ואלפי שנים, מתקדמים גם כיום ביחס ללא מעט שיטות משפט מערביות. המשפט העברי מתפתח ללא הרף ומתאים את עצמו לטכנולוגיה ולתפיסות מודרניות” (NEWS1 9.12.09).

·            בעקבות התגובות הנזעמות, שר המשפטים הסביר בכנסת את דבריו כך: “מערכת בתי המשפט בישראל עמוסה, ולפיכך יש לעודד העברת סכסוכים בהסכמה הדדית למערכת התדיינות אלטרנטיבית” (NEWS1 9.12.09).

·            כנגד הסבר זה של השר נאמן אמר העיתונאי ראובן לייב: “כדי לצאת מן הסערה שחוללו דבריו, מיהר נאמן להתוודות כאילו אלה הוצאו מהקשרם, אלא שהאמת שונה לחלוטין” (מעריב 13.2.99).

·            ביסוס לאמונתו האמיתית של נאמן במשפט העברי מצאתי בפרוטוקול ועדת החוקה שבה הוא אמר: “אני תמיד נזכר במאמרו של פרופסור רקמן המנוח שהביא פסק דין של בית המשפט העליון במדינת ישראל שהסתמך בתקדים של בית המשפט האמריקאי אבל לא שם לב שבית המשפט האמריקאי הסתמך על המשפט העברי. יש חומר עצום בהיסטוריה של עם ישראל שאפשר להשתמש בו כדי לפתור בעיות משפטיות” (פרוטוקול ועדת החוקה 16.6.09).

·            חוק יסודות המשפט נועד לעגן את מעמדו של המשפט העברי כאחד מיסודות הפסיקה בישראל. ד”ר מיכאל ויגודה, בכיר במשרד המשפטים אמר על יישום החוק (NEWS1 30.1.11):

o         החוק לא חולל שום מפנה ונותר כאבן שאין לה הופכין.

o         בתי המשפט, ובמיוחד בית המשפט העליון, דאגו לרוקן את החוק הזה מכל תוכן ומכל יישום.

·            השר מיכאל איתן אמר: “יש להעשיר את המשפט שלנו במשפט העברי. הצעתי לעשות זאת בחקיקה ונכשלתי” (כנס דיינים בירושלים 13.12.10).

·            סיבה נוספת להיעזר במשפט העברי יותר ממה שנעשה כיום, מקורה בכך שחקיקת הכנסת רחוקה מלהיות איכותית ומסודרת. על החקיקה הבעייתית בכנסת אמר ח”כ אורי אורבך: “מחוקקים כאן בכמויות היסטריות ובכל דקה פנויה. כמובן שכאשר יש כל כך הרבה חוקים, יש כל כך הרבה עבירות” ( פרוטוקול ועדת החוקה 16.6.09).

·            בספר האחרון שפרסמתי “ילדים רחוקים” הצגתי מידע נרחב ומעוגן בראיות שעל פיהן חקיקת הילדים בישראל היא הנחשלת ביותר בעולם המערבי. זאת ועוד, קיימת חקיקת ילדים עתיקה שלא מתוקנת עשרות שנים משיקולים זרים של שימור הקיים.

·            רנה דקארט:”אומה נשלטת טוב יותר אם יש לה חוקים מעטים, וחוקים אלה נאכפים בחומרה” (עורך הדין דצמבר 2008).

·            במציאות של היעדר תשתית חוקתית הולמת, המשפט העברי כפוף ליישומו באופן מידתי והתאמתו לתפיסות מודרניות, מהווה דווקא נקודת אור. נראה שכנסת ישראל צריכה להבהיר ולתקן את: “חוק יסודות המשפט”. מובהר כי קיימות בעיות חריגות בהתנהלות בתי הדין הרבניים כך שההתייחסות שלי היא רק בהקשר למידת היישום של המשפט העברי בערכאות משפט אזרחיות.

אקטיביזם שיפוטי והקשר בין רשויות השלטון

·            במהלך העשור האחרון חלה התדרדרות קיצונית באמון הציבור בבית המשפט העליון. בנושא זה נכתב : “ לעומת 80 אחוז מהציבור שהביעו אמון בעליון בתחילת שנות האלפיים, ב- 2008 ירד המספר מתחת ל- 50 אחוז, וב-2010 סקר מיוחד שנעשה בקרב עורכי הדין מלמד שהתוצאות חמורות עוד יותר“ (ידיעות אחרונות 15.4.11).

·            רבים מייחסים חלק נכבד מהירידה באמון הציבור בעליון למעבר שלו מריסון שיפוטי לאקטיביזם שיפוטי.

·            עו”ד יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי בלשכת עו”ד: דומה כי האקטיביזם השיפוטי הרדיקלי של הנשיא ברק, והניסיון שלו לקבוע את דמות המדינה וערכיה כמנכ”ל על או כמחוקק על של המדינה, מעל הכנסת, הביא עלינו פגיעה חמורה באמון הציבור בבית המשפט העליון“ (NEWS1 8.4.08).

·            ד”ר יואש מייזלר, מחבר הספר “ויהי בימי שלוט השופטים” אומר (מקור ראשון” 18.7.08):

o         לדעתי אין לבג”ץ שום סמכות לדון בהחלטות ממשלה – ואני מדגיש לדון, ולא רק לפסול.

o         בג”ץ אמנם פסל חוקים מעטים, אך רוקן חוקים אחרים מתוכנם באמצעות פרשנות השותלת בחוק דברים זרים לו.

·            השר גלעד ארדן – NEWS1 – 11.3.10:

o         אני אחד הבודדים שלא מתביישים לומר שההרכב של בית המשפט העליון והנטייה שלו היא חד וחלק גורמת לו להתערב בהחלטות הממשלה ולשנותן.

o         יש ספר שיצא בשנה האחרונה של פרופסור למשפט חוקתי מני מאוטנר. המסקנה שלו כפרופסור שמאלני, שהשמאל כאשר איבד את האחיזה בציבור, קיבל חזרה את השלטון או את ההשפעה בנושאים משמעותיים דרך ההגמוניה שלו וההרכב שלו בבית המשפט העליון.

·            עו”ד יורם שפטל – ערוץ 7 11.4.08:

o         בית המשפט העליון הפך את עצמו למוסד הפוליטי המרכזי במדינה, כי כל ההחלטות הפוליטיות של הכנסת והממשלה חסרות כל תוקף עד שלא קיבלו את אישור בית המשפט העליון.

o         ביקורתו של פרידמן וניסיונו לבצע רפורמות הוא בראש וראשונה להחזיר את בית המשפט העליון למקום הראוי לו, בו היה עד לשנות השמונים. בית משפט היודע את מקומו, מרוסן, מאופק, אינו רוצה לנהל את המדינה, מעביר ביקורת שיפוטית מצומצמת על הרשויות המחוקקת והמבצעת, כמו כל הערכאות השיפוטיות בכל העולם הדמוקרטי.

·            המשפטן והעיתונאי בן דרור ימיני – nrg 11.4.08

o         רוב השקיעה במעמד בית המשפט העליון רשומה על שמו של ברק. היא התחוללה בתקופת נשיאותו. אין לה כל קשר לפרידמן.

o         אין מדינה אחת בעולם שבה שופטים הם אלה שממנים שופטים.

o         אין בית משפט חוקתי בעולם שאיננו ייצוגי.

o         אין בית משפט בעולם שנשיאו פוסל משפטנית מעולה משום שיש לה אג’נדה.

o         אין מדינה בעולם שבה אפשר להגיע לבית המשפט העליון, כערכאה ראשונה, כדי לבטל החלטות מדיניות או פוליטיות.

o         אין מדינה בעולם שבה בית המשפט העליון פוסל החלטות מדיניות או פוליטיות, מנימוקי סבירות, תוך רמיסה של החוק המפורש.

·            המשפטנית המעולה שהוזכרה לעיל היא פרופ’ רות גביזון. בראיון נרחב בידיעות אחרונות לרגל זכייתה בפרס ישראל לחקר המשפט היא אמרה ביחס לאי מינויה לעליון ולאקטיביזם השיפוטי ( ידיעות אחרונות 15.4.11 ):

o         בהקשר למועמדותי לעליון, נראה לי שהבעיה לא היתה אג’נדה פוליטית-חברתית, אלא עמדתי נגד האקטיביזם השיפוטי.

o         אנשים יוצאים מבית המשפט בהרגשה שהם לא זכו למשפט הוגן, בין היתר משום שבית המשפט העליון עוסק בדברים שלטעמי הוא לא צריך לעסוק בהם.

o         לדוגמה הדיון בעצם ההתנתקות. 11 שופטים, עשרה בעד אחד נגד. ההתנתקות הייתה החלטה פוליטית. אם אני הייתי שם, הייתי אומרת, רבותיי, זה נושא פוליטי, וזה לא בשבילנו. במקום זה שמעו טיעונים, כתבו מאות עמודים.

·            לדברי שר המשפטים לשעבר פרידמן בכנס השנתי של לשכת עו”ד, שופטי העליון מעודדים עתירות של עותרים ציבוריים באמצעות אי חיוב בהוצאות משפט גם כאשר העתירה נדחית, כדי לזכות בחשיפה בתקשורת. פרופ’ פרידמן אמר בכנס : “בעצם יש כאן הזמנה מצד בית המשפט העליון לעותרים – תביאו אלי כל מה שבולט בתקשורת, אנו מזמינים קייסים. הם מעודדים עותרים. נוצר רושם שיש קשר בין עותרים ציבוריים סדרתיים לבית המשפט“ (דה מרקר 26.5.08).

·            פרופ’ פרידמן: “בית המשפט העליון מתפלג לשתי תקופות. בית המשפט העליון של 40 השנים הראשונות מאז קום המדינה, שגילה ריסון עצמי וסובלנות, ובית המשפט העליון של 20 השנים האחרונות שביטל את כל ההלכות המרכזיות שהיו בתקופה הקודמת“ (ynet 26.5.08).

·            יו”ר הכנסת, ח”כ רובי ריבלין: “פעם לא הכל היה שפיט, ובני אדם הפעילו כלים כגון שכל ישר, היגיון, סבירות והגינות. היום רק כוהני המשפט רשאים לקבוע מה סביר ומה ראוי ולהפעיל שיקול דעת“ (עורך הדין מרץ 2010).

·            אהרון ברק, נשיא העליון בדימוס: “המשפט בכל, אבל המשפט אינו הכל, זאת התזה הבסיסית שלי. המשפט, בעיקר המשפט האזרחי, נותן המון שיקול דעת. תפקיד היועץ המשפטי הוא לקבוע את הגבולות של שיקול הדעת הזה, אבל בתוך הגבולות המינהל הציבורי חופשי לפעול“ (עורך הדין אפריל 2011).

התקשורת ובתי המשפט

·            עו”ד יורם שפטל: “השופטים בישראל הם צרכני תקשורת. כמו ששמענו משופטים בדימוס, הם מושפעים”(מעריב 13.2.99).

·            עו”ד אמנון זכרוני: “הפרקליטות היום הרבה יותר מיליטנטית. ההדלפות של חומרי החקירה לתקשורת עוברות כל גבול” (גלובס 22.1.10).

·            הסנגוריה המשפטית בדוח שנתי שהוגש בספטמבר 2010 (גלובס 22.4.10):

o         פרשות משפטיות רבות מנוהלות למעשה בתקשורת, במקביל לניהולן בבתי המשפט, ולעתים אף קודם לכן.

o         התקשורת עברה מהפך. ממערכת אחראית, עניינית ומקצועית – למערכת רדופה על ידי שד הרייטינג.

o         הסיקור מניפולטיבי ולא מדויק. לפי חוקי המשחק החדשים, הפרסום חייב להיות מיידי, סנסציוני ודרמטי.

o         הסנגוריה מציעה להחמיר את האיסורים הפליליים על מדליפי המידע מקרב עובדי המדינה.

רשות האכיפה והגבייה – הוצאה לפועל

·            הוצאה לפועל היא הליך המשמש אדם למימוש פסק הדין שניתן לטובתו. בראש כל לשכת הוצאה לפועל עומד רשם.

·            בשנת 2010 התנהלו 3,013,692 תיקי הוצאה לפועל וכ- 1,328,284 תיקי מרכז לגביית קנסות. מדובר בנתונים סטטיסטיים עצומים בכל קנה מידה אפשרי, שמחייבים טיפול שורשי ושינוי מדיניות.

·            התיקון צריך להיעשות גם במערכת המשפט שצריכה במידת האפשר להוביל את הצדדים לדין להגיע לפשרות בסכסוך הכספי ובכך להקטין גם את העומס על ההוצאה לפועל.

·            על פי נתוני הבנק העולמי, ישראל נמצאת במקום ה- 99 בסחבת בהליכי משפט ואכיפתם בסיוע ההוצאה לפועל.

·            בשנת 2009 פורסם כי מסקר שבוצע ביוזמת ההוצאה לפועל עולה כי: ” 63% סבורים כי ההוצאה לפועל היא רשות שלילית, בריונית ואטומה “(דה מרקר 24.6.09).

·            שר המשפטים לשעבר פרידמן: “כיום ההוצאה לפועל לא רק בלתי יעילה אלא גם יקרה מאוד. חייבים שחייבים סכום צנוע, אם הם לא משלמים מהר, הסכום גדל הרבה מעבר לסכום המקורי“. (פרוטוקול ועדת החוקה 15.5.07).

·            ההוצאה לפועל גובה חובות לרשויות המקומיות בהסתמך על “פקודת המיסים והגבייה” שהנה פקודה מנדטורית.

·            על פקודה עתיקה זו אמרה עו”ד יעל אדורם : “מי שרוצה להתגונן נגד גבייה באמצעות הפקודה – אינו יכול. קורה דבר בלתי יאומן: גוף אחד – העירייה, הוא גם מחוקק, גם שופט וגם מבצע, ואין אל מי לטעון” (ynet – 3.2.11).

·            דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגביה אמר על הפקודה : “פקודת המסים גבייה היא פקודה מיושנת מאוד שיש עליה הרבה מאוד ביקורת, אבל אין מספיק אומץ ותעוזה לשנותה כי היא חשובה לתקציב המדינה“. (ynet – 3.2.11).

·            נשיא העליון בדימוס אהרון ברק כותב (ספר הציטטות עמ’ 115):

o         הוצאה לפועל מהירה ויעילה של פסקי דין היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה.

o         הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק.

o         חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי הוצאה לפועל פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה.

·            ח”כ דוד רותם, יו”ר ועדת חוקה: “כאשר המערכת אינה מתפקדת, אנחנו מוצאים שגביית חובות עוברת לידי עבריינים” (פרוטוקול ועדת החוקה 16.6.09).

ניתוח האפקטיביות של גופי ביקורת ממסדיים ברשויות הקשורות למערכת המשפט

·            מבקר המדינה מר מיכה לינדנשטראוס אמר בעקבות פרסום דוח נציבות תלונות הציבור לשנת 2009 ( פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 28.4.10 ):

o         חמשת הגופים שעליהם יש הצטברות גדולה של תלונות השנה הם: הביטוח הלאומי, משטרת ישראל, משרד הפנים, משרד האוצר ומשרד המשפטים.

o         המשרדים הללו הופיעו גם בעבר אבל אם הם מופיעים יותר ויותר זה מחייב תשומת לב משמעותית.

o         אנחנו עומדים היום על כך שקרוב ל- 31% מהתלונות שהוגשו נמצאו מוצדקות לחלוטין. זה מספר משמעותי ורציני.

·            המסקנה העגומה הנה כי משרד המשפטים כגוף המנהל את מערכת המשפט בישראל ומשטרת ישראל המופקדת על אכיפת החוק, נמנים על חמשת הגופים המובילים בישראל בתלונות הציבור כנגדם.

·            במשרד המשפטים פועל אגף לביקורת פנימית ופניות הציבור המפרסם אחת לשנה דוח על תלונות ופניות הציבור. בשנת 2009 הוגשו לאגף זה 6,027 פניות ותלונות. ביחס לנתון זה נכתב בגלובס: ” מתוך סך התלונות שהוגשו, היו רק 1,358 רלבנטיות למשרד המשפטים, ומתוכן נמצאו 71 תלונות מוצדקות ו- 81 מוצדקות חלקית” ( גלובס 16.1.11 ).

·            ניתוח סטטיסטי של הנתונים והמידע ביחס לדוח תלונות הציבור לשנת 2009 במשרד המשפטים מגלה:

o         ביחס ל- 4,669 פניות ותלונות הציבור המהוות 77.5% מתוך כלל התלונות והפניות למשרד המשפטים, הפונים מקבלים תשובה של העדר סמכות לטפל בפנייתם. מדובר באחוז גבוה באופן חריג יחסית לגופים דומים במשרדי ממשלה אחרים.

o         כ- 152 תלונות נמצאו מוצדקות באופן מלא או חלקי. תלונות אלו מהוות 11.2% מכלל הפניות והתלונות שנבדקו לגופן.

·            ההוצאה לפועל גם היא מפרסמת אחת לשנה דוח על תלונות הציבור. בדוח האחרון שלה נכתב: “בשנת 2010 נמצאו 111 תלונות כמוצדקות, 67 מוצדקות חלקית ו- 680 תלונות כלא מוצדקות. מניתוח הנתונים הללו עולה כי 19.4% מכלל התלונות נמצאו מוצדקות או מוצדקות בחלקן” ( דוח תלונות הציבור לשנת 2010, ינואר 2011 ).

·            ניתוח הנתונים הסטטיסטיים מגלה בבירור כי תלונות הציבור המוגשות למשרד המשפטים ולהוצאה לפועל נבדקות באופן המוטה לטובת הגורמים המבוקרים, בהשוואה לבדיקת תלונות הציבור כנגד אותם גופים במשרד מבקר המדינה. מדובר בפערים מהותיים. במלים אחרות, נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, כגוף ביקורת חיצוני, הנו באופן מובהק הרבה יותר אובייקטיבי בבדיקת תלונות הציבור.

הקמת גוף ביקורת על פרקליטות המדינה

·            פרקליטות המדינה פועלת במסגרת משרד המשפטים אולם היא נהנית מעצמאות ואי תלות מלאים בהפעלת סמכויותיה. לגבי חשיבות הביקורת על הפרקליטות נאמרו לאחרונה הדברים הבאים ( פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת 30.3.11 ):

o         ח”כ יואל חסון יו”ר הועדה – הכנסת עסקה בשנים האחרונה בצורך ובחשיבות של גוף מבקר על פרקליטות המדינה. גם בציבור הישראלי ברור לכולם שגם על הפרקליטות צריך שיהיה גוף מבקר.

o         יעקב בורובסקי, לשעבר יועץ מבקר המדינה לענייני שחיתות – הגוף היחיד במדינת ישראל שאין כתובת לאזרח שנפגע לפני שהוא פונה לנציב קבילות האזרחים במשרד מבקר המדינה, זו הפרקליטות.

·            היועץ המשפטי לממשלה יהודה וישטיין: “אני סבור שיש לבחון ברצינות הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות כדוגמת נציבות תלונות הציבור על שופטים“ (עורך הדין ינואר 2011 ).

·            ביחס לאלו שאינם מתנגדים להקמת גוף מבקר לפרקליטות, קיים ויכוח לגבי אופיו של גוף הביקורת בנושאים כמו: גוף ביקורת חיצוני או פנימי, מידת אי התלות של הגוף המבקר וכדומה. בעבר הועלתה הצעה למנות את ערן שנדר, לשעבר פרקליט המדינה כנציב תלונות הציבור בפרקליטות. כנגד הצעה זו כתב העיתונאי מתי גולן ( גלובס 3.9.10 ):

o         הנורמה של הגנה על עובדים וטיוח פעולות לא ראויות שלהם מושרש עמוק בביורוקרטיה הישראלית.

o         לכן אין כל ערך לגוף ביקורת המורכב מאדם או אנשים הבאים מאותו הכפר.

o         רק נציב חיצוני, אדם שאין לו נגיעה לפרקליטות, יכול להיות באמת נציב וגם נציג של הציבור.

·            שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן: “צריך להקים ללא ספק גוף מבקר לפרקליטות. במציאות של מדינת ישראל אינני רואה מנוס מהקמת גוף חיצוני, שלא יהיה קשור“ (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 21.7.10 ).

·            ניתוח הנתונים הסטטיסטיים שהוצגו ביחס לגופי ביקורת פנימיים במשרד המשפטים ובהוצאה לפועל מבסס את החשיבות בהקמת גוף ביקורת חיצוני ובלתי תלוי בפרקליטות.

סיכום

·            בהקדמה לדוח כתבתי: “לאחר סקירה מקיפה של חומר מקצועי, מסקנתי היא כי השפל בחוסר האמון של הציבור במערכת המשפט הוא תוצאה של עשרות תחלואים מצטברים”. הדוח הקשה שהוצג כאן כולל מבחר מאותם תחלואים שאחראים להתדרדרות באמון של הציבור במערכת המשפט.

·            התחלואים שהוצגו בדוח זה מהווים רשימה חלקית מתוך רשימה רחבה בהרבה של תחלואים שייבחנו על ידי. כך לדוגמה, הדוח אינו כולל התייחסות לתחום הנחשל של דיני המשפחה, כמו מרוץ הסמכויות בין ערכאות אזרחיות לערכאות דתיות. למרוץ סמכויות זה הנמשך כבר עשרות שנים, אין אח ורע בעולם וקשה לאתר משפטנים שלא יסכימו שמצב זה מחייב תיקון דחוף בחקיקה.

·            ביחס לתחלואים שהוצגו בדוח זה עולה בבירור כי הם מחייבים תיקונים דחופים שעיקרם:

o         חוסר אמון – יש להכיר בעובדה שחוסר האמון של הציבור במערכת נמצא בנקודת שפל וכי מצב זה חייב להשתנות.

o         מינוי שופטים – יש לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים תוך צמצום ההשפעה שיש לשופטים על הבחירה.

o         ודאות ויציבות – יש לשאוף לפסיקה שתגביר את היציבות ותצמצם במקביל את שיקול הדעת של השופטים.

o         יחסם של השופטים למייצגי המדינה – השופטים חייבים להתמקד בעשיית צדק ולא במתן יחס מועדף למדינה.

o         הוצאות משפט – יש לבטל לאלתר את השרירותיות בקביעת הוצאות המשפט בהתאם להמלצות וועדת רונן.

o         מינוי עורכי דין למשרות שיפוטיות – יש לחוקק לאלתר חקיקה שתאפשר שילובם של עורכי דין במשרות שיפוטיות.

o         מספר השופטים בישראל – אין להגדיל את מספרם. העומס עליהם יקטן בעקבות שילובם של עורכי דין במערכת.

o         עסקות טיעון – יש לקבוע בחקיקה סייגים לעסקות טיעון שיצמצמו את שיעור השימוש בהם לממדים סבירים.

o         הפרקליטות – יש להפריט חלקים בפרקליטות ולהתחיל בתחום האזרחי.

o         פתיחות לרפורמות – השופטים צריכים להתמקד בעשיית צדק במשפט ולהותיר את הרפורמות לרשות המבצעת.

o         משפט עברי – חשיבות העשרת המשפט האזרחי במשפט העברי מתגברת על רקע העדר תשתית חוקתית הולמת.

o         אקטיביזם שיפוטי – יש להתחיל בתהליך של מעבר מאקטיביזם שיפוטי לריסון שיפוטי כפי שהיה בישראל בעבר.

o         התקשורת ובתי המשפט – יש להחמיר את האיסורים על מדליפי חומרי חקירה לתקשורת מקרב עובדי המדינה.

o         הוצאה לפועל – כמות התיקים הבלתי נתפסת מחייבת לאלתר שינוי מדיניות קיצוני כולל גם במערכת המשפט.

o         גופי ביקורת פנימיים – יש להכיר בעובדה שהביקורת של תלונות הציבור בגופים פנימיים מוטה לטובת המבוקרים.

o         גוף ביקורת לפרקליטות – יש הכרח למנות גוף מבקר מהימן לפרקליטות. גוף כזה צריך להיות חיצוני ובלתי תלוי.

·            מתוך רצון להפוך דוח זה לתמציתי הוא מתמקד בהצגת ציטטות מסודרות. מנגד הספר המתוכנן יהיה שונה ויכלול ניתוחים ותיאורים רחבים.

·            הציטטות נערכו במגמה להציגן בצורה מסודרת ולהוביל למסקנות שנראות לטעמי כנכונות מהמכלול. לדוגמה, במסגרת הסעיף האם צריך להגדיל את מספר השופטים, הבאתי ציטוט בנוסח : “הלשכה סבורה כי דרך המלך בפתרון עומס התיקים הרובץ על השופטים היא במינוי כ- 300 שופטים נוספים”. קריאת עמדה מפורשת זו של לשכת עורכי הדין במשולב עם הרעש התקשורתי הקיים באותו תחום, עשויה להוביל ציבור רחב, להסכים למסקנה זו. מנגד קריאת ציטוט זה כחלק מהמכלול של דוח זה, מלמדת לטעמי שמדובר בהצעה מוטעית ביסודה המהווה לא יותר מאשר מקסם שווא. מכיוון שעמדתי זו מגובה בטענות סותרות שהוצגו לעמדת הלשכה ובהצגת נתונים סטטיסטיים, היא צפויה להוביל לשינוי עמדה בתחום זה, גם בקרב חלק מבעלי המקצוע דוגמת עורכי דין.

·            הכשלים שבהם מעורבת הרשות השופטת כפי שמשתקפים בדוח זה הם רב מערכתיים, שעיקריהם:

1.       איכות השפיטה בישראל לפחות בשנים האחרונות רחוקה מלשקף עשיית צדק נאותה. נושא זה מתבטא לדוגמה ביחסם המועדף באופן מובהק של השופטים למייצגי המדינה.

2.       בתחום הניהולי הנתון לסמכותה של הרשות השופטת, בולטים כשלים דוגמת העדר איזון בעומס השיפוטי המוטל על שופטי שלום ושופטי מחוזי. הרושם המתקבל הוא של העדר יד מכוונת מלמעלה.

3.       בכל מדינה מתוקנת קביעת המדיניות המשפטית נתונה לסמכותם של נבחרי ציבור באמצעות הרשות המבצעת. בישראל מנגד בולטת הדומיננטיות הכוחנית של בכירי הרשות השופטת בעיצוב המדיניות המשפטית.

4.       בתחום של הגישה השיפוטית שמקורה בבית המשפט העליון בולטים בשנים האחרונות בעיות כמו: הגברת האקטיביזם השיפוטי וכן יצירת חוסר ודאות ויציבות.

______________

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש