לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

מאז התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר ז”ל, והתעוררותה של בעיית העומס על מערכת המשפט, קנתה לה שביתה במקומותינו מנטרה חדשה, אותה מדקלמים, בלי ניד עפעף, כל חובבי המיקרופונים: “צריך אמנם להוסיף שופטים, אבל בכך לא די”…

האחרון שהצטרף למקהלה הזאת הוא אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר אמר כהאי לישנא:

“אני לא חושב שלהזרים שופטים, עוד שופטים ועוד שופטים זה הפתרון היחיד לבעיה. יש להוסיף שופטים במסגרת התייעלות כללית. אין פתרון בלי תוספת שופטים, אבל רק תוספת שופטים איננה הפתרון”.

אכן, דברים כדרבונות, אבל השאלה היא מהו הפתרון, אליבא דמי שכיהן בבית המשפט העליון 28 שנים, מהן 11 שנים כנשיאו.

שורו שורו: לשיטתו של ברק הבסיס לכל רפורמה במערכת בתי המשפט הוא – איך לא – מסקנותיה של ועדת אור, שקבעה בשנות ה-90′ כי יש לשנות את מבנה מערכת המשפט, כך שהדיונים יתקיימו בבית משפט שלום, הערעורים במחוזי וסוגיות עקרוניות בעליון.

אכן, את הסיפור הזה אנחנו כבר מכירים: בית משפט השלום ידון בכל התיקים הפליליים, כולל רצח, ובכל התביעות האזרחיות, ללא הגבלת הסכום, הערעורים כולם יישמעו בביהמ”ש המחוזי, ומי שירצה לערער על פסק דינו של המחוזי, בית המשפט העליון יגיד לו כי ייתכן מאוד שנגרם לו עיוות דין, והוא נידון למאסר עולם על לא עוול בכפו, אבל הערעור הנוסף לא בא לתקן את העוול שנגרם לפרט, אלא ללבן הלכות בעלות חשיבות משפטית ציבורית-כללית (חניון חיפה … אתם יודעים …).

ואחרי כן יורידו לבתיהמ”ש לתביעות קטנות את התביעות האזרחיות עד ל-2.5 מיליון ש”ח, ואת העבירות הפליליות שעונשן עד שבע שנות מאסר, עם אפשרות לערער בזכות לביהמ”ש השלום (ולמחוזי – רק אחרי קבלת רשות).

ובשלב הבא יורידו לרשמי בימ”ש השלום את התיקים האזרחיים עד לחצי מיליון ש”ח, ואת העבירות הפליליות שעונשן עד שלום שנים, עם ערעור בזכות לביהמ”ש לתביעות קטנות, וברשות – לבימ”ש השלום.

ובהמשך יורידו לעורכי-דין פרטיים את התיקים האזרחיים עד לחצי מיליון ש”ח, ואת העבירות הפליליות שעונשן עד שלום שנים, עם ערעור בזכות לרשם בימ”ש השלום, וברשות – לביהמ”ש לתביעות קטנות.

וכמאמר המשוררת: וזאת היא רק ההתחלה …

הרעיון הזה הוא רק חלק ממסע ההזנייה שעובר על מערכת המשפט בעשורים האחרונים, אבל הוא לא יפתור דבר – ובעיקר הוא יעלה עוד יותר את העומס הרובץ כיום על בתימ”ש השלום, לאחר שהעלו את גבול סמכותם – הן בתביעות אזרחיות, והן בפלילים.

אהרן ברק מבין, מן הסתם, שבנושא הזה הוא לא ישיג מאומה (כי גם היישום החלקי של המלצות ועדת אור הוכח ככישלון), ולכן הוא בא ומוסיף גם רעיונות מרעיונות שונים:

“צריך להגדיל את מספר השופטים בשלום, צריך להגדיל את מספר העוזרים המשפטיים בשלום, צריך להגדיל את מספר המתמחים בשלום, צריך להגדיל את החינוך של שופטי השלום להתמקצעות”, אמר.

צריך, וצריך, וצריך …

ונשאלת השאלה מדוע שתק אהרן ברק במשך 36 השנים האחרונות, מאז נכנס לכהונת היועץ המשפטי לממשלה ועד היום (כולל 28 שנותיו בבית המשפט העליון)?

ומדוע התנגדה “המערכת” להתמקצעות, גם בתקופת כהונתו כראש המערכת הזאת?

ומדוע רק בבתימ”ש השלום?

ומדוע שופטים שמעולם לא ניהלו תיק תעבורה נעשים יושבים לערעור על שופטי תעבורה מקצועיים?

______________

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש