אני לא זוכר אם אכן הוענק לעו”ד אורי מסר מעמד של “עד מדינה”, אבל מה שבטוח הוא זה שהאיש הזה הוא עד מפתח מרכזי במשפטו הפלילי של אולמרט, ואולי גם במשפטיו העתידיים.

מה שאנחנו כן יודעים הוא שתנועת אומ”ץ עתרה לבג”ץ כנגד החלטתה של הפרקליטות שלא להעמיד את מסר לדין (“נחה דעתנו ש…”).

מכל מקום, אורי מסר יעיד נגד אולמרט, וכמקובל, מי שמוזמן להעיד בבית המשפט מוזמן לפני כן על ידי מזמינו לפגישת “ריענון”.

פגישת-ריענון יכולה להיות תמימה: להניח בפני העד דברים שהוא אמר בעבר, על מנת לרענן את זכרונו, למשל, אבל יכולה להיות מאוד לא-תמימה, כאשר מזמינו של העד רוצה לתכנת את העד לשקר.

בפרקליטות המדינה תיכנות העדים לשקר נעשה ממרומי המקפצה, אבל אורי מסר, כעורך-דין, יודע שאסור לו לשקר בעדותו, וכדי “להתרענן” די לו לראות את העדויות שמסר בחקירה המשטרתית, והוא לא זקוק לשום “פגישת” ריענון, או לריענון “אקטיבי”.

הפרקליטות, כמובן, לא אוהבת דברים כאלה, אבל, לנוכח סירובו של מסר לקבל ריענון “מודרך”, ולנוכח חשיבות עדותו כנגד אולמרט, הוחלט בפרקליטות “באופן יוצא דופן“ לאפשר למסר לעבור על החומר באופן עצמאי.

צודק מסר, והפרקליטות נוהגת בטיפשות.

צודק מסר, שהרי לא זו בלבד שהוא עורך-דין אשר, כאמור, מודע לחובתו להעיד אמת, אלא שהוא גם “ילד גדול” אשר לא זקוק ל”תכנות” – בין אם הוא רוצה לומר את האמת, בין אם הוא רוצה לשקר.

והפרקליטות נוהגת בטיפשות כפולה ומכופלת.

בטיפשות כפולה, משום שאחת השאלות החשובות – אולי אפילו הראשונה שבהן – שהוא יישאל ע”י פרקליטיו של אולמרט, בחקירתו הנגדית, תהיה, מן הסתם, על טיב ה”ריענון” שהוא קיבל ב”פגישה” בפרקליטות, וכל תשובה שלו בעניין הזה עשוייה לערער לה, לפרקליטות, את מהימנותו של העד הזה, ואולי גם את מהימנותם של עדיה האחרים.

ובטיפשות מכופלת – בכך שהיא יוצאת עם זה לתקשורת, ועושה מזה issue.

אז אחד מעדי התביעה אמר לה אני לא זקוק לריענון, ודי לי לעיין בעדויות שמסרתי במשטרה, ואני שואל למה-מה-קרה.

אבל הפרקליטות ניסתה לעשות מזה “צימעס”, ועכשיו היא צריכה להתחפר ולומר כי “הפרקליטות מסתייגת מעיסוק בנושא בשלב זה”.

נו, בטח … אולי היא תסכים לעשות בנושא אחרי שמסר ימסור את עדותו, ואולי רק אחרי פסק-הדין, אבל גם זה לא בטוח: אם בית המשפט לא יקבל את עדותו של מסר, ויזכה בשל כך את אולמרט ושות’, הפרקליטות תצא בהכרזת אמרנו לכם שמסר לא הסכים לשיחת ריענון, אבל אם הנאשמים האלה יורשעו, גם אז הפרקליטות תמשיך “להסתייג מעיסוק בנושא” – “בשלב הזה”, כמובן.

ואחרי שייגזר עונשם של אולמרט ושות’, “השלב הזה” יתמשך עד לערעור, עד לפסק-הדין בערעור, עד לתום ריצוי העונש, ועד לסיום ההליכים וריצוי העונש בכל התיקים האחרים נגד אולמרט וחבריו.

ואם, למשל, ההליכים יימשכו, עם כל הערעורים ועיכובי-הביצוע, עוד 10 שנים, ואחריהן יתחיל אולמרט לרצות 20 שנות מאסר מצטברות – רק למשל, כמובן – אזי בעוד שלושים שנה, בשנת 2041, תסכים הפרקליטות לדון בנושא סירובו של עו”ד אורי מסר להתמסר ל”פגישת ריענון”.

והיא תסכים, כי פרקליטי מדינת ישראל אנשי-כבוד המה, ואם הם אומרים “בשלב הזה לא”, סימן שבשלב עתידי כלשהו הם יאמרו כן.

השאלה איזה עניין ימצאו בכך אמצעי-התקשורת, המייצגים את זכות הציבור לדעת, בעוד 30 שנה, אינה רלוואנטית, כמובן, מבחינתה של הפרקליטות: היא הבטיחה להתייחס לנושא בשלב מאוחר יותר, והיא תקיים את הבטחתה, ללא ספק.

כי פרקליטי מדינת ישראל אנשי-כבוד המה, ואנשי כבוד מקיימים את הבטחותיהם.