עו”ד ד”ר חיים משגב: “בוקר טוב, אליהו”, או “Welcome to the Club”?
עו”ד ד”ר חיים משגב: “בוקר טוב, אליהו”, או “Welcome to the Club”?
|
תקן אותי אם אני טועה
חיים משגב, מבכירי הקאמפף-פוליציי של לשכת עורכי-הדין, מדבר על אבדן אמון הציבור בבתי המשפט, ועל שופטים אשר לא מכירים את המילה “זיכוי” *** האם הוא וחבריו כן מכירים את המילה הזאת? *** האם בדבריו היום ישנה משום הכאה-על-חטא, או ציד-כותרות שאין מאחוריו ולא-כלום? *** המאמר ה-3500 באתר
שמחה ניר, עו”ד
30.1.2011
לכבוד
עו”ד ד”ר חיים משגב
תל אביב
נכבדי,
הנדון: Welcome to the Club
לאחרונה, בראיון ל-kr8 אמרת את הדברים האלה:
שאלה: האם אכן הציבור איבד את אמונו במערכת המשפט?
תשובתך: אכן, יש תחושה רעה. אין אוזן קשבת. אבל השופט בוהה בך בחוסר אמון, עמוס, עייף, כעוס, והרבה אנשים יוצאים לא מרוצים.
שאלה: ומה לגבי אחוזי הרשעה של 98.6%?
תשובתך: המצב הוא עגום ביותר. הם לא יודעים לכתוב את המילה “זכאי“. זה לא מושג שהם מכירים בכלל. תניחו שיש אחוז מסוים של חפים מפשע בכלא. המערכת לא מתפקדת. לכן עו”ד מגיעים לעיסקאות טיעון. הלקוח מעדיף להודות במה שלא עשה ולגמור עם זה. כי הם יודעים שאין להם סיכוי לצאת עם צדק. חוסר האמון במערכת הוא עצום!
וגם הוספת: יש דוגמאות קשות יותר, בעיקר בפרקליטות צפון … פרקליטות עויינת, שופט לא חכם במיוחד. הם דואגים לסטטיסטיקה אישית ולא לאמת. רוב השופטים מגיעים מהקטגוריה, לא מהסנגוריה.
בקריאה ראשונה רציתי לומר לך בוקר טוב אליהו, אך במחשבה שנייה גמרתי אומר לברכך, בבחינת במקום בו חוזרים בתשובה עומדים, גם צדיקים גמורים לא יעמודו.
אבל, בבחינת פטור בלא-כלום אי אפשר, הרשה לי להעמיד במבחן את כנותך היום הזה, ולבדוק אם אכן חזרת בתשובה, או רק סיפקת למראיינך את התשובות אשר לדעתך הוא רצה לשמוע.
הרשה לי, איפוא, לחזור אתך במכונת הזמן, אל שורש הבעייה, ואל חלקך ביצירת הבעייה עליה אתה מלין היום.
ראשית אציג בפניך ובפני שאר העולם את עובדת היותך דיין ואב-בית-דין בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין, ואשאל אותך כמה שאלות:
האחת – כמה אחוזי זיכוי יש אצלך, בישבך לדין בבתי הדין של הלשכה?
השנייה – בכמה אחוזים מהתיקים שאתה דנת בהם הקפדת לשמור על דיני הראיות, ובכמה אחוזים מהם ניצלת את החריג שבחוןק הלשכה, המאפשר סטיה מדיני הראיות?
השלישית – באותם המקרים בהם ניצלת את החריג הנ”ל, בכמה אחוזים מהמקרים עשית זאת לטובת הנאשם, ובכמה מהם לרעת הנאשם?
הרביעית – במקרים בהם ניצלת את החריג לרעת הנאשם, בכמה אחוזים מהם קיימת את התנאי לחריג, הדורש “נימוקים מיוחדים שיירשמו”?
החמישית – בכמה אחוזים מהתיקים בהם דנת הקפדת להתייחס לכל ראיות הנאשם וטענותיו, לפי שהרשעת אותו, או, בשבתך בערכאת הערעור, לפני שאישרת את הרשעתו?
השישית – כיוון שביקורתך על בתי המשפט היא כוללנית, וחורגת מתיק פלוני, או משופט פלוני, אבקשך לתת לנו תשובה כוללנית כזאת גם לגבי כלל מערכת הדין המשמעתי של הלשכה.
השביעית – בהשוואה למדד האימון שלך בבתי המשפט, איזה אמון מגיע לבתי הדין המשמעתיים של הלשכה?
והשמינית – מה היית אומר, ומה הייתה הלשכה עושה, אם תרבות השפיטה של בתי המשפט, על כל היבטיה, הייתה כזו של בתי הדין של הלשכה?
כדי להבהיר לך (ולקוראי המכתב הגלוי הזה) במה המדובר אתן לך מעט-מזעיר על התנהלות בתיה”ד של הלשכה, שתי דוגמאות מקריות (ולמטה אתן לך כמה קישורים נוספים):
האחת – תרבות שפיטה קלולקלת, “נבצרות” ישרא-בלוף, חוסר מזג שיפוטי, סגנון וולגארי וגס, חוסר נימוס, ניהול הדיון בלי לקרוא את התיק(ים) לפני כן, בורות בדיני הלשכה ובדין הכללי, תרבות שפיטה קלוקלת – ו-608 (שש מאות ושמונה!) התפרצויות לתוך דברי הנאשם במהלך טיעון של פחות משעה – בבית הדין הארצי של הלשכה;
והשנייה – בתיק משמעתי על רשלנות כלפי לקוח הבהרתי לבית הדין כי – כדי לשמור על גורם ההפתעה, טקטיקה שהוכיחה את עצמה במידה בל-תשוער במשפטי התעבורה – הוסכם ביני בין הלקוח שהוא ינהל את ההתכתבות עם בית המשפט על פי הנחיותי, ויעדכנני בהתאם, עד לשלב בו יהיה צורך בהופעתי הגלוייה. לא זו בלבד שהלקוח לא פעל על פי הנחיותי, ואפילו בניגוד להן, אלא שכאשר הוא קיבל מועד למשפט, הוא שכח לעדכן אותי – בכך הוא עצמו הודה בעדותו! – אבל למרות הודאתו של הלקוח בכך שהוא שכח לעדכן אותי, בית הדין הרשיע אותי, כשהוא נותן פרס לקוח הרשלן, ומעודד את כל הלקוחות להתלונן כל אימת שהתוצאות לא משביעות את רצונם.
קצת היסטוריה
כעת בוא נחזור אל השורשים ההיסטוריים של הבעייה.
הבעייה המרכזית – והיחידה, מבחינתי – של מערכת המשפט היא העדר היושר האינטלקטואלי של השופטים, הבא לידי ביטוי בכך שהם מתעלמים מכל טענה או ראייה שאינן מתיישבות עם התוצאה שהם סימנו מראש (וכיוון שהם לא מכירים את המילה “זיכוי” – הם מתעלמים מכל דבר שאינו מתיישב עם ההרשעה).
ואם לא די להם בכך, הם “ממציאים” עבור הנאשם ושמים בפיו טענות אידיוטיות, כדי שיהיה להם מה “להדוף”.
תקן אותי אם אני טועה.
אם אני טועה, בוא ותן תשובה משלך לשאלה איך אפשר להרשיע נאשם חף-מפשע בלי להתעלם מכל מה שלא נוח לו לשופט.
ואם אני לא טועה, בוא נראה יחד מיהם האחראים למצב שעליו אתה מלין – ובצדק – וכיצד מתקנים את החייב-תיקון.
היכרות אישית
להיכרות שלי עם העדר היושר האינטלקטואלי של השופטים הגעתי לפני למעלה מ-45 שנים, ואת ההיכרות שלי עם מוסדות הלשכה, בהקשר הזה, עשיתי לפני 39 שנים, בשנת 1972, כאשר, בהיותי כבר מתמחה, נאלצתי להחריף את ביקורתי על השופטים, אחרי שהבנתי – 45 שנים לפניך – כי אזנם ערלה לביקורת “קונבנציונלית”, ואחרי שהגעתי – גם כן 45 שנה לפניך – אל אותה “תחושה רעה”, כלשונך, לפיה בבתי המשפט “אין אוזן קשבת”, כלשונך.
מאז ועד היום קלגסי הלשכה לא מפסיקים לרדוף אותי, והצימאון שלהם לדמי מגיע עד כדי כך שגם אחרי שהם הוציאו אותי מהלשכה לצמיתות הם עדיין ממשיכים לרדוף אותי על דברים שאירעו לפני הוצאתי מהלשכה.
חלקך ברדיפות
באתר הפרטי שלך אתה מתהדר ב”קריירה ציבורית, במיסגרת לשכת עורכי הדין בישראל”, שם שימשת “גם בוועד המרכזי וגם במועצה הארצית”, וככל הידוע לי שימשת בתפקידים בכירים נוספים בלשכה במשך שנים רבות, גם לפני שהגעת לנשום את אוויר-הפסגות הזה.
מעבר לכך אתה גם “משמש כיום כאב בי”ד בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין”, וסביר להניח כי היית חבר במערכת המשפח הזאת גם לפני שהגעת לנשום את אוויר-הפסגות השיפוטי.
אתחיל דווקא מהסוף: אתה שימשת כאב-בית-הדין בבית הדין הארצי של הלשכה, בהרכב אשר דן באחד מהערעורים שלי, וכדי להראות שגם אתה לא מכיר את המילה “זיכוי”, אתה התעלמת לא רק מטענותי, אלא גם ממאמרים שלך, אותם הנחתי לפניך כתמיכה לערעורי על ההרשעה.
זה במישור השיפוטי, אבל גם ב”קריירה” שלך במוסדות הלשכה היית שותף למדיניות הלשכה בכל הנוגע להסגרתם-למלכות של עורכי-הדין אשר מותחים ביקורת על תרבות השפיטה של שופטי ישראל.
ובמלים אחרות: אתה היית שותף פעיל ב”משטרת המחנה” של לשכת עורכי הדין (ואת המונח המצמרר הזה, בהקשר הזה, טבעתי בהשראת אחד המאמרים שלך) – מכל כיוון שנביט על כך.
הלקח שלא למדת
בשנת 1977, עדיין צעיר ולא בעל מעמד בלשכה, פרסמת מאמר אשר כולו שיר-הלל למוסד הנשיאות.
על המאמר הזה הועמדת לדין משמעתי, יען כי במאמר הזה נמצאה “פגיעה מכוונת להשפיל את מוסד הנשיאות ולבזותו ולעשותו ללעג ולקלס בעיני הקורא”.
משגיליתי את פסק-הדין הזה כתבתי ופרסמתי מאמר להגנתך, בו עמדתי על הסילופים וההשמטות שבפסק-הדין של בית המשפט העליון ועל ההוצאה המכוונת והמגמתית של דברים מהקשרם – הכל כדי להגיע את התוצאה אשר סומנה מראש.
עשיתי זאת למרות התיעוב שלי אותך והסלידה שיש לי ממך, ולמרות העוול שאתה עשיתי לי בשבתך לדין כאב”ד בבית הדין הארצי.
ועשיתי זאת כדי להראות לכם כי אני אציל-נפש הנלחם על הצדק גם כאשר מדובר באוייביו-בנפש, שנואי נפשו, בעוד שאתם חלאות-אדם במלוא מובן המילה, אשר תעשו עוול גם לצדיקים, והכל כדי לספק את תאוות-השררה שלכם – ועוד כמה אינטרסים, גם חומריים.
חיים משגב, עו”ד ד”ר, את מה שאתה אומר היום על מערכת המשפט היית צריך לומר עליה בשנת 1981, אחרי שבית המשפט העליון נתן את פסק הדין המטונף והטמא, נשוא מאמרי הנ”ל, וכמובן שהיית צריך לומר את הדברים האלה גם על מערכת בתיה”ד של הלשכה, שהיא בסיס הפירמידה אשר בית המשפט העליון הוא קודקודה.
אבל במקום ללחום על כך שלאחרים לא ייעשה העוול אשר נעשה לך, אתה חברת אל המושחתים, הנהנים לעשות עוול לאחרים.
שאלות אישיות
ברשותך, ולפני שנמשיך, אציג לך כמה שאלות אישיות:
האחת – האתר הישן של קימקא (www.quimka.com ) קיים כבר 15 שנים, האתר החדש של קימקא (www.quimka.net) קיים כבר למעלה מחמש שנים, ובשניהם יחד הייתה רק פריצה (hacking) אחת – ממש “במקרה” פחות מ-24 שעות לאחר שיצאתי עם השאלה מי אתה עו”ד ד”ר חיים משגב – שאלה אשר התבססה על תלונתי נגדך בפני מוסדות המשמעת של הלשכה – תלונה שהיא, מצידה, התבססה על 61 מאמרים שפירסמת, ואשר כל שורה שבהם “בוטה ומשתלחת” יותר מכל מה שאני כתבתי ופרסמתי במשך כל ימי שני חיי.
תסכים אתי שהסבירות לכך שאתה עומד מאחורי הפריצה הזאת – בה נמחק לי כל האתר כולו – היא הרבה למעלה מ-51%.
והשאלה, בהקשר הזה, היא אם אתה מסכים שהפריצה הזאת מטילה עליך צל ענן של חשדות כבדים – צל שאסור שירבץ על ראשו של איש ציבור במעמדך, ומה אתה מתכונן לעשות כדי להסיר מעליך את הצל הזה?
השנייה – מדוע, לדעתך, לא הוגשה נגדך קובלנה משמעתית על אף אחד מהמאמרים האלה, בעוד שנגדי הוגשו קובלנות כאלה על “ביטויים” כגון “מעיד כאלף עדים”, “המדינה לא מגלה לנו” או “ובכך הצטרפת” – “ביטוי” אשר בא כמסקנה עובדתית מוצעת ממערכת של עובדות אשר כלל לא הייתה במחלוקת.
האם, לדעתך, נובע הדבר מכך שההתבטאויות שלך הן פחות “בוטות ומשתלחות” משלי, או משום מעמדך בתוך הלשכה?
השלישית – מהי תגובתך לדבריו של שלמה כהן, ראש הלשכה הקודם, כי בשתי הקדנציות של אילן בומבך בוועד מחוז תל אביב נושא האתיקה נוצל לחיסול חשבונות אישיים?
הרביעית – האם חיכית ששופט-בדימוס (שלי טימן) ידבר על “שופטים שאינם מכירים את המילה זיכוי” כדי שאם יגידו לך “באיזה סגנון אדוני מדבר!” תוכל להיתלות באילן גבוה ממך? ואם לא – מה מנע ממך לומר את הדברים האלה קודם? האם רק עכשיו למדת על קיומם של שופטים אשר אינם מכירים את המילה “זיכוי”?
החמישית – מדוע שתקת כאשר נודע, שבוע לפני שאמרת את הדברים האלה, כי מוסדות ה”אתיקה” של הלשכה פתחו בהליכים משמעתיים כנגד עו”ד אביגדור פלדמן, על שהוא אמר דברים דומים לשלך, ואולי אפילו פחות חמורים מהם?
והשישית – מה, לדעתך, היה מצבה של מערכת המשפט היום, אם אתה וחבריך, ולשכת עורכי-הדין כולה, הייתם מצטרפים לביקורת שלי (ושל אחרים) על מערכת המשפט, במקום לרדוף את עורכי-הדין המבקרים אותה?
האם באמת אתה חוזר בתשובה?
קל מאוד לחבור אל הבון-טון ואל האופנות המתחלפות, ולדקלם משפטים רזים אשר מובטחות להם כותרות שמנות, ובמקרה הזה – ה”גילוי” שמערכת המשפט איבדה את אמון הציבור – נושא שאני עצמי פירסמתי עליו כ-50 – 60 מאמרים.
חזרה-בתשובה פירושה, בראש-ובראשונה, הכאה על חטא, ובהקשר דנן – הבעת חרטה על היותך, כאמור לעיל, שותף לרדיפות של הלשכה את מותחי הביקורת על מערכת המשפט.
אבל השאלה האמיתית היא מה אתה מוכן לעשות – מעבר לדיבורים-בעלמא – כדי לשנות את המצב עליו אתה מלין היום, וכיצד – אם בכלל – אתה מוכן לפעול למען מערכת משפט אשר תזכה לאמון הציבור, ולעודד את חופש הביטוי והביקורת על מערכת המשפט, כדי לקדם את היום בו זה יקרה.
אם תהייה מצידך היענות ברוכה להשלכת-הכפפה הזאת לרגליך, בפעם הבאה אחתום גם “בכבוד רב ובברכה”, אבל בינתיים תסתפק בחתימתי בלבד, וללא שום גינונים.
שמחה ניר, עו”ד
הגיבו למטה, וגם כתבו לחיים משגב (עם העתק אלי), והביעו את דעתכם
________________
קישורים, כמובטח:
לשכת עורכי הדין: “כבוד המקצוע” ורצח “על רקע כבוד המשפחה”
עורכי-דין יהודיים בגרמניה הנאצית – ומה אצלנו?
הבלוף הגדול!!! איך הצליחו עסקניה של לשכת עורכי-הדין להונות את הבג”ץ?
לקראת הבחירות בלשכת עורכי הדין, 2007: “קירותיהם מרוחים בצואה” (א): בומבך ושות’ – המתועבים בע”מ
בבית הדין הארצי של לשכת עורכי-הדין, תיק בד”א 111/06: אנטומיה של חוצפה מימסדית
עמוס ויצמן, שודד הקופה הציבורית, מדוע אתה לא תובע אותי?
רחל אביד, עזות-המצח שלך עוברת כל גבול, חשפת את בורותך!
מי שמדבר על “בית דין שדה”: על חוצפתו וצביעותו של עו”ד ציון אמיר, פרקליטו של נשיא המדינה משה קצב
לשכת עורכי-הדין: קלגסי משטרת המחנה שוב סותמים פיות: על התלונה נגד עו”ד אביגדור פלדמן