לשכת עורכי-הדין: קלגסי משטרת המחנה שוב סותמים פיות: על התלונה נגד עו”ד אביגדור פלדמן

על הדיון בעניין שחרורם של המורשעים ברצח דני כץ:

 

“אמון הציבור” הנשען על כידונים

 

עו”ד אביגדור פלדמן, מבכירי עורכי הדין בארץ, אמר כי “רק הנאשמים עוד מאמינים במערכת המשפט”, ורב-הקלגסים אפרים (אפי) נוה ושותפיו הקלגסים, “ועדת האתיקה” של מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, קפצו על רגליהם האחוריות, ויזמו הליכי משמעת נגד פלדמן על “פגיעה בכבוד המקצוע“, “פגיעה במערכת המשפט”, ושאר קשקושים שהיו לנו לזרא.

 

משטרת המחנה מכה שנית.

 

אגב אורחא נשאל איפה כתוב שאסור לפגוע במערכת המשפט. מדוע מותר לפגוע ברמטכ”ל המיועד, בצה”ל כולו, במערכת החינוך, במערכת הבריאות או במנהל משרד הרישוי בזרנוגה גימ”ל, ואסור לפגוע בשופטים?

 

מדוע אסור לפגוע בשופטי בית המשפט העליון אשר, ללא בושה, משקרים במצח נחושה באמרם כי ההחלטה העומדת במרכז הערעור “אינה לפנינו”, כאשר היא נמצאת בעמוד 18 לפרוטוקול?

 

אז אני מתכבד בזה לפגוע בשופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר.

 

אני אומר שהם שקרנים במצח נחושה.

 

אני אומר עליהם שהם אבות-אבות הטומאה.

 

אני אומר עליהם שהם טינופת-שבטינופת.

 

אני אומר עליהם שהם חלאות-אדם.

 

מדוע אסור לפגוע בשופטי בית המשפט העליון, ולשאול אם הם רק עושים את עצמם אידיוטים, או שהם ממש אידיוטים?

 

אז אני מתכבד בזה לפגוע בשופטים אשר גרוניס, ניל הנדל, עוזי פוגלמן.

 

אני אומר כי ייתכן שהם אכן אידיוטים, אבל הסבירות לכך היא נמוכה, יחסית.

 

אני אומר כי כאשר נוח להם הם מסמנים מראש את התוצאה, ומתוך כוונה מושחתת הם מעוותים את הדין ביודעין תוך הצגת עצמם כאידיוטים, בתקווה שאף אחד לא ישים לב לכך – ועל כך אמר Tallyerand הידוע: זה גרוע מפשע, זו טיפשות.

 

אני אומר גם עליהם שהם מושחתים.

 

אני אומר גם עליהם שהם אבות-אבות הטומאה.

 

אני אומר גם עליהם שהם טינופת-שבטינופת.

 

אני אומר גם עליהם שהם חלאות-אדם.

 

ואני אומר על כל אלה (הדוגמאות השמיות במאמר הזה הן רק “מידגם מייצג”), שהם מביישים את כל מערכת המשפט, ופוגעים בה יותר מאלף אביגדור פלדמנים.

 

אבל לקלגסי הלשכה כבר אין מה לעשות, אלא לרדוף את חברי הלשכה האומרים את מה שמערכת המשפט כבר מודה בו בריש גלי: שהיא איבדה את אמון הציבור.

 

ראו מה אומר חה”כ עו”ד דוד רותם, יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת (5.1.2011):

 

“אנחנו מקבלים כל שנה סקר אמון הציבור במערכת בתי המשפט, וכל הארגונים וכל הדברים האלה, ובדיוק עכשיו מעמדה של הרשות השופטת הוא בשפל”.

 

ולכן, אם צריך להעמיד לדין משמעתי את אביגדור פלדמן, צריך להעמיד לדין משמעתי גם את דוד רותם.

 

אכן, גם דורית ביניש מודה בכך שהמערכת שהיא עומדת בראשה איבדה את אמון הציבור, וכל מה שיש לה להגיד להגנתה הוא ש”הציבור אשם” …

 

אז שיחליפו את הציבור, אבל בינתיים זה מה שיש, ואת הציבור אין להעניש על שהוא חושף את צפונות-ליבו, אפילו אם הוא עורך-דין, כי במדינה הזאת הציבור הוא בעל-הבית של השופטים, ולא להיפך.

 

נניח שפלדמן טועה …

 

לדעתי טועה מי שאומר כי כיום “רק הנאשמים עוד מאמינים במערכת המשפט”. הוא טועה משום שגם הנאשמים כבר לא מאמינים בבתי המשפט, אבל זה נושא לדיון אחר.

 

זה נושא לדיון אחר, משום שהטענות כנגד פלדמן הן, מן הסתם, שהוא “מעליל” על מערכת המשפט שרק הנאשמים עוד מאמינים בה, בעוד שלדעת רב-הקלגס אפרים נוה ושות’ לא רק הנאשמים, אלא גם שאר הציבור מאמין בשופטיו, וחסר לנו שפלדמן היה אומר את האמת במלואה, קרי: שגם הנאשמים כבר לא מאמינים בשופטים.

 

אז נניח שפלדמן טועה.

 

נניח שלא רק הנאשמים אלא גם 1% משאר הציבור בכל זאת עדיין מאמין בשופטים.

 

נניח שלא רק הנאשמים, אלא גם 2, 3, 4, … 100 אחוז מהציבור עדיין מאמינים בשופטים (100% זה הגזמה פראית לכל הדיעות, אבל ניחא), ואביגדור טועה באבחנה הסטטיסית … אז מה? האם רוצים קלגסי הלשכה להביא ראיות לכך שאחוז פלוני (חוץ מהנאשמים) עדיין מאמין בשופטים, בעוד שהנאשם טוען כי האחוז הוא אפס?

 

לא, הם לא יתנו לאביגדור להוכיח אמת-דיברתי, משום שלשיטתם לעניין ההתנהגות הפוגעת ב”כבוד המקצוע” טענת “אמת דיברתי” אינה הגנה. ואם לא יהיה די בכך, הם גם יגידו שהאמירה של פלדמן היא בסגנון “בוטה“, “ועוד פעם בוטה“, וגם “משתלח” ו”בלתי מאופק ובלתי מרוסן” …

 

הייתי בסרט הזה אין-ספור פעמים, ומי שרוצה להבין איך זה עובד, שיקרא את המחזה מי שיחד את אהרן ברק. “פסק הדין” המרשיע במחזה הזה אינו מרשיע את אהרן ברק בקבלת שוחד, אלא את מי שדיווח על כך, מתוקף תפקידו, וכל נסיונותיו להוכיח “אמת דיברתי” עלו בתוהו, כך שגם לפי המחזה אנחנו לא יודעים אם השיחוד היה או לא היה.

 

מה שחשוב במחזה הזה הוא שפסק הדין הוא העתק מילה-במילה של פסק-דין נלעג של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, כאשר השינוי היחיד הוא הדברים שאמר הנאשם. גם ה”פרוטוקול” במשפט מתאים מאוד לזה שבהליך האמיתי, נשוא המחזה.

 

פסק-הדין הנלעג הזה אושר ע”י על ידי שלושה שופטים בבית המשפט העליון – יהונתן הקשקשן, איילה פרוקצ’יה ומרים נאור – למרות שהגשתי להם העתק מהמחזה, כדי שהם יבינו עד כמה נלעג הוא פסק-הדין, ולא יצטרפו למחנה הנלעגים.

 

ותאמינו לי, אני לא יודע אם הם לא השכילו להבין, או שלא רצו להבין את הפשוט והברור הזה.

 

אז אני אומר, בפה מלא כי השופטים יהונתן עדיאל, איילה פרוקצ’יה ומרים נאור הם מושחתים, נלעגים, קשקשנים ואידיוטים – וגם שקרנים!

 

מה בעצם אמר פלדמן

 

עו”ד אביגדור פלדמן לא אמר הפעם לא מילה ולא חצי מילה על מערכת המשפט ועל השופטים (וחבל!). הוא לא דיבר על השופטים, אלא רק על הציבור, ופילח אותו לפי אלה מאמינים בשופטים, ואלה שלא, אבל, לשיטתם של קלגסי הלשכה, גם זה אסור. אסור לעורכי הדין לתת פילוח סטטיסטי, בין נכון, בין שגוי, של אמון הציבור בשופטים – וזה במחוז אשר מנסה (ובצדק!) להחיות את משוב השופטים של הלשכה.

 

מעניין מה יעשו הקלגסים למי שיפרסם את תוצאות המשוב, אם יחודש.

 

ואגב אורחא: נניח שהסטטיסטיקן הממשלתי הוא גם עורך-דין, והוא מפרסם את אותם הדברים ממש – האם זה יהיה כשר, או שגם זה יהיה “פגיעה בכבוד המקצוע”?

 

ואם זה יהיה כשר – האם פירוש הדבר הוא שמעמדו של האומר הוא רלוואנטי לעניין הפגיעה ב”כבוד המקצוע”? לדעתי, אם אכן יש הבדל, הרי זה דווקא לרעתו של הסטטיסטיקן הממשלתי, משום שאליו הציבור מתייחס ברצינות רבה יותר, רבה מאוד, ואם הסטטיסטיקן הממשלתי אומר שאמון.הציבור בשופטיו הוא “על הפנים” – מן הסתם מותר לכל אחד לחבור אל המיין-סטרים.

 

את המנגינה הזאת אפשר וצריך להפסיק!

 

סתימת-הפיות הזאת חייבת להיפסק, אבל היא לא תיפסק כל עוד ניתנת השררה בידיהם של עסקנים תאבי-שררה, אשר הגיעו אל השררה בזכות מעמדם וכספם (תאומי סיאם), והם משתמשים בה לא רק לקדם את מעמדם ולהרבות את כספם, אלא גם כדי לספק את יצר השררה שלהם.

 

רב-הקלגסים אפרים נוה אומר שמספר התלונות נגד עורכי-דין עלה במידה ניכרת בקדנציה הנוכחית, אבל זה לא משום שעורכי-הדין השתנו, אלא משום שרודף-השררה הזה שידר לכל העולם כי יש לו יד קלה על הדק הקבילות.

 

צריך לעשות סוף לדברים האלה.

 

צריך להחזיר את סמכויותיה השלטוניות של הלשכה לידי המדינה, לבטל את חובת החברות בלשכה, ולהפוך אותה לאיגוד מקצועי וולונטארי, אשר ישאב את כוחו מפעולה למען חבריו, ולא נגדם. היום, למי שלא יודע, הגנה על ענייניהם המקצועיים של חברי הלשכה היא רק בגדר “פעולות הלשכה שברשות”, וזה אומר שהיא כלל לא חייבת להגן על חבריה ועל ענייניהם המקצועיים.

 

ובפועל היא גם לא עושה זאת.

 

כן, זה לא יהיה קל, כי העסקנים ישתמשו בכוח הנתון כעת בידם כדי למנוע זאת, והם לא יסכימו אפילו למשאל-עם בין חברי הלשכה, לשמוע מפיהם אם הם בכלל חפצים ב”הגנה” המפוקפקת שלה. הם לא יסכימו, כי הם לא באו לשרת את ציבור עורכי-הדין, אלא את עצמם בלבד.

 

ובינתיים יש לנקוט כמה צעדים הנותנים פתרון חלקי.

 

א.      יש להכפיף את הדין המשמעתי למטרות הלשכה, כפי שנקבעו בסע’ 1 לחוק (לשקוד על “רמתו וטהרו” של מקצוע עריכת הדין).

 

ב.      יש להעביר את ההגנה על ענייניהם המקצועיים של עורכי-הדין מסע’ 3 לחוק הלשכה לסעיף 2 שבו, על מנת לחייב את הלשכה לפעול למען חבריה;

 

ג.       יש להעניק לנאשמים בעבירות משמעת את אותן הזכויות – המהותיות והדיוניות – הנתונות לנאשמים במשפט הפלילי;

 

ד.      יש להכפיף את הדין המשמעתי לדיני הראיות;

 

ה.     יש לחלק את עבירות המשמעת לשלוש רמות חומרה, כמו במשפט הפלילי, ולמנוע מצב בו על עבירת המשמעת הכי פעוטה ניתן להוציא מהלשכה לצמיתות;

 

ו.        יש למוע מצב בו על עבירות משמעת שאין איתן שחיתות או קלון ניתן יהיה לשלול את פרנסתו של עורך-הדין.

 

ז.       יש להכיר בכך ש”כבוד המקצוע” נבחן בעיני המסתכלים עליו מבחוץ, ולא בעיניהם של אלה מתוך המשפחה המתייחסים אליו כאל “כבוד המשפחה” בחברות בהן מותר לבעלי-השררה לרצוח את בנות המשפחה בגלל מה שבעיניהם הוא “כבוד המשפחה”.

 

פרטים נוספים, רעיונות נוספים ודברי הסבר נביא בהזדמנות אחרת.

 

במה פשע עו”ד אביגדור פלדמן, באמירה שקוממה את הקלגסים?

 

לאמירה ש“רק הנאשמים עוד מאמינים במערכת המשפט” אין דבר וחצי דבר ל”רמת המקצוע וטהרו” – בין אם היא נכונה, בין אם היא שגוייה.

 

אם תעשו סקר דעת קהל תגלו שבעיני כל אדם מן היישוב עורכי-הדין מצטיירים כחסרי-ערכים אשר הולכים עם האף בעננים, עולים על משכבם עם העניבה והגלימה, ואין להם אלוהים – זולת הכסף.

 

אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם הציבור צודק אם לאו, משום שדעתו של הציבור – אפילו שגוייה – היא הקובעת, ואת הציבור, כאמור, אי אפשר להחליף תוך שבועות ספורים. לכן האמירה הזאת, כשהיא באה מפי עורך-דין, ולא כל שכן מפי עורך-דין בעל מוניטין בציבור הרחב, לא רק שאינה פוגעת בכבוד המקצוע, אלא דווקא מוסיפה לו כבוד רב, לאמור הנה ישנו עורך-דין אחד בעל אומץ לומר את מה שחבריו-למקצוע חושבים אבל מפחדים לומר.

 

ואני מוסיף: אם פרנסי המקצוע מבקשים להעלות את קרנו בעיני הציבור, הם צריכים לטפח את ה”פלדמניזם”, לא לדכאו.

 

ומה בדבר הפגיעה במערכת המשפט?

 

עם כל הכבוד, תפקידה של הלשכה אינו לגונן על השופטים כפרטים, ולא על מערכת המשפט בכללותה. לשם כך יש למערכת המשפט יחידת דוברות, ואין צורך לתת לה תרומה חוץ-תקציבית.

 

מערכת המשפט אומרת על עצמה שהיא “יושבת בתוך עמה”, אז שתשב בתוכו עד הסוף, ותתרגל לשמוע את מה שהוא אומר עליה, ואם היא “חוטפת” ממנו – היא מרוויחה את זה ביושר.

 

השאלה אם מערכת המשפט ראוייה – או שאינה ראוייה – לאמון הציבור היא חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי, ועורכי-הדין הם חלק חשוב מהשיח הציבורי – במיוחד כאשר מדובר במערכת המשפט.

 

לבוא ולומר כי לכל העולם מותר לפגוע במערכת המשפט, ולעורכי-הדין אסור – זה עונש לאדם על כך שהוא עורך-דין, או דרישת שוחד: אתה רוצה להתפרנס מעריכת-דין – אז תשתוק. “חרוק שיניים והימס”, כלשונו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק.

 

ואם גם למי שאינו עורך-דין אסור הדבר – הרינו נמצאים במדינת משטרה חשוכה, מדינת בה מושלת משטרת המחשבות.

 

אם נאמר שאסור לפגוע במערכת המשפט, פשיטא שאם שופט לוקח שוחד, אסור לומר זאת, כי שזה “פוגע” במערכת ובאמון הציבור בה. לפי אותו העיקרון נאמר שגם אם 2 שופטים, 3, 4, … 10 … 100 או אפילו כל השופטים כולם לוקחים שוחד, אסור לומר את זה, ואסור להתריע על כך, כי זה “פוגע במערכת”.

 

ודוק: אם האמירה על שופטים אינה נכונה – זה מכוסה על ידי חוק לשון הרע, אשר מגן על השופטים כשם שהוא מגן על כל בוזגלו מצורע וזב-חוטם.

 

כן, וישנו גם סעיף ה”זילות”, סעיף אשר באנגליה, ארץ מכורתו וערש-הולדתו, נאמר עליו – עוד במאה ה-19 – שהוא “מיושן ומתאים לאוכלוסיות הצבעוניות במושבות אשר מעבר לים” (מקביל ל”ערביי השטחים” אצלנו). לפי הסעיף הזה, אם תאמר ששופט מקבל שוחד, אתה תורשע אפילו אם תהיינה בידיך קבלות בחתימתו של השופט עצמו (ובנוסף לכך תורשע בעבירת זילות נוספת אם תטען זאת להגנתך במשפט על עבירת הזילות הראשונה).

 

אז גם את הסעיף הזה צריך להשמיד, אם אנחנו רוצים סחר-בדיעות מלא.

 

__________

 

שמחה ניר, עו”ד: נאום תשובה להתקפתו שלוחת-הרסן של נשיא המדינה, שמעון פרס, על ביקורתו של אביגדור פלדמן על מערכת המשפט: לשמעון פרס, נשיא המדינה: על מה “נדהמת לשמוע” כי המשפט, בדומה למפעל הפיס, הוא עניין של מזל ולא מושא של צדק? מתי בפעם האחרונה ראית בית-משפט מבפנים?