רקע כללי

השריפה הגדולה ביערות הכרמל, בה קיפחו 45 איש את חייהם ונשרפו כ 40.000 דונם של חורש ויערות, היא כבר מאחורינו זה מספר שבועות. תילי תילים של פרשנויות כבר נכתבו, אך להווה ידוע שנפוץ הוא כי אחת הסכנות לאחר כל אסון בסדר גודל של אסון לאומי כמו השריפה בכרמל, היא שמיד לאחר מכן לוקחים כל ההמלצות ודוחות מהעבר הקרוב והרחוק בנושא ומתחילים ליישם אותם במהירות ומאיצים תוכניות בחופזה, גם כדי לרצות את הציבור וגם כדי למנוע ועדות חקירה ולא תמיד בשיקול דעת הנדרש.

רבות דובר על הצורך בשינוי במערך הכיבוי בישראל (המלצות ועדת “לפידות” וועדת “גינוסר”), אך יש הבדל רב בין הצורך המיידי בשינוי מבני ארגוני לבין הפיכתו לשרות כבאות ארצי עם שליטה מרכזית, מבצעית ומקצועית, שכיום הפעלתו וכפיפותו בידי הרשויות המקומיות היא באחריות משרד הפנים, לבין הצורך של העברת כל מערך הכיבוי ממשרד הפנים לאחריות המשרד לביטחון פנים-משטרה.

יתכן, והפרסומים בתקשורת על רקע מראות השריפה הכבדה והמזעזעת בכרמל, בו מנהל השר לביטחון פנים, מר אהרונוביץ (אמנם, ללא ספק, איש יקר, שקול ובעל יכולות) את אירועי הכיבוי וההצלה בשריפה בכרמל, בהעדר מנהיגות של שר הפנים, אלי ישי, והאחרון הרי הממונה ישירות על שרותי הכיבוי. מכאן, טיפולו המתוקשר של השר אהרונוביץ התקבל על ידי רבים כטבעי גם את הצורך להכפיף את מערך הכיבוי למשרד לביטחון פנים, הרי בסה”כ ידוע כי היה זה אלתור של ראש הממשלה שתפס אותו בשטח כי הוא היה הראשון שהגיע לשם ולכן הטיל עליו את הטיפול באסון, מאחר בשום מקום לא מוגדר שהמשטרה או המשרד לביטחון פנים אחראית לטיפול בכיבוי שריפות ענקיות עד אסון המוני ולאומי.

משכך הווה, נשכחו בלהט העשייה והמהומה שאר הגופים שהיו יכולים ומוסמכים לטפל באירוע, כמו: פיקוד העורף של צה”ל, שייעודו ביצוע מבצעי הצלה וחילוץ בשעת חרום ובעת אסון המוני, ורח”ל (רשות חירום לאומית) שיעודה לתאם בין כל גופי החרום במדינה, ומשרד הביטחון הממונה על שניהם. רח”ל במקרה זה, פעלה תחת השר לביטחון פנים, גם פיקוד העורף הסתובב שם, נתן סיוע בכוח אדם ובאמצעים, אבל לא ניהל את התקרית ואת גופי החרום או החפ”ק, וכל הרעיון של תפיסת שליטה מרכזית על ידי גורם-על אחד באירוע במצב חירום לאומי לא בא לביטוי כלל וכלל.

כאן ראוי להזכיר שקיימים נהלים (שאני אישית הייתי שותף להם בזמנו) שבעת אסון המוני, כולל שריפות ענק, רעידות אדמה, או אירוע טרור רחב היקף ורב נפגעים, המשטרה, מאחר והיא פרוסה היטב בשטח, באמצעות תחנותיה, מרחביה ומחוזותיה ,לוקחת ראשונה את האחריות בטיפול ושליטה באירוע, וכאשר ממדי האסון מתרחבים, האחריות עוברת לצה”ל – בין אם זה משום שהמשטרה מבקשת זאת, או משום שהממשלה וראש הממשלה הורו על כך. לשם כך צה”ל נמצא כל הזמן בכוננות לקבל אחריות זו.

מבקר המדינה מתריע ומסכם

בביקורת על מלחמת לבנון השנייה נמצאו ליקויים בהיערכות שירותי הכבאות לעת חירום, הן מבחינת המבנה הארגוני והן מבחינת ציוד וכוח אדם. בין היתר נמצאו באותה ביקורת ליקויים אלה: שירותי הכבאות מאורגנים במבנה מבוזר, בלי שיש לנציבות הכבאות מערכת ארצית של פיקוד ושליטה של נציבות הכבאות; אין לנציב הכבאות כלים ואמצעים המאפשרים לו להשתמש בסמכויות שהקנה לו החוק; בנציבות הכבאות לא פועלת יחידת מבצעים שיכולה לשמש מפקדה עורפית לטיפול בהקצאת כוחות

הבעיה המרכזית בכיבוי כיום: מערך הכיבוי מפוצל בין גורמים שונים, בין הנציבות במשרד הפנים לבין יחידות הכיבוי במסגרת הרשויות המקומיות. אין מערך מתואם ולא ניתן להבטיח מענה מקצועי יעיל במצבי חירום .           

המבקר גם מסכם: “מאחר שפיקוד העורף אחראי להתגוננות האזרחית ולהפעלה בעת חירום (חירום זה גם אסון המוני) של ארגוני העזר, לרבות שירותי הכבאות, ונוכח הליקויים בשיתוף הפעולה בין פיקוד העורף ובין שירותי הכבאות, שצוינו בדו”ח זה, על שירותי הכבאות ועל פקע”ר (פיקוד העורף) להבטיח שיתוף פעולה הדוק ביניהם, לרבות במסגרת אימונים ותרגילים, כדי להעריך את יכולותיהם ולשפר את היערכותם וכשירותם המבצעית, וכדי להיערך כיאות להפעלתם בעת חירום.

כמו כן, על רח”ל, בהיותה הגוף המסייע לשר הביטחון לממש את אחריות-העל שהוטלה עליו לטיפול בעורף בכל מצבי החירום, ולנוכח ראייתה הכוללת הנדרשת לעניין זה, לקדם את הטיפול בהיערכות שירותי הכבאות לעת חירום, לרבות בעניין שיתוף הפעולה בין פיקוד העורף ובין שירותי הכבאות”.

בנוסף לכך, המבקר מסכם: “מאחר שפיקוד העורף אחראי להתגוננות האזרחית ולהפעלה בעת חירום של ארגוני העזר, לרבות שירותי הכבאות, ונוכח הליקויים בשיתוף הפעולה בין פיקוד העורף ובין שירותי הכבאות, שצוינו בדו”ח זה, על שירותי הכבאות ועל פקע”ר להבטיח שיתוף פעולה הדוק ביניהם, לרבות במסגרת אימונים ותרגילים, כדי להעריך את יכולותיהם ולשפר את היערכותם וכשירותם המבצעית וכדי להיערך כיאות להפעלתם בעת חירום.

כלומר, בין השורות גם המבקר מאמין שמי שמכין את עצמו ברגיעה ומתאמן על כך, צריך להיות מופקד על כך גם בעת חרום. ואסון לאומי יכול בהחלט להיות כמוגדר – מצב חרום.

חשיבות הטלת האחריות על הטיפול בעורף על גוף אחד

לא מכבר החליטה הממשלה, כמדומני בשנת 2007, לאחר ויכוחים סוערים לא מעטים, שהאחריות להגנה והטיפול בעורף והכנתו למלחמה על כול מערכותיו תישאר בידי מערכת הביטחון, קרי ,משרד הביטחון וצה”ל.

החלטה זו התקבלה בין היתר בעיקר לאור העובדה שבמלחמות הבאות, ולאור האיומים, יהיה טשטוש רב בין עורף לחזית, ולמעשה כל המדינה תהיה חזית לחימה אחת, ובזמן מלחמה נתגעגע למצב בו יש רק שריפה אחת כמו בכרמל. כאשר מאות ואלפי טילים יציתו את מרחב העורף.

לא בכדי השתרש המושג והמונח “חזית אזרחית” ל”חזית העורף” כי מומחי מערכת הביטחון ראו בכך חשיבות רבה לשילוב בין החזית הצבאית לחזית אזרחית כחזית אחת.

אין למדינה יכולת ואמצעים להכין שתי מערכות נפרדות וכפולות שיהיו ערוכים לכך, צריך להכין גוף ומערך אחד בלבד.

כאמור, לאור החלטת ממשלה בשנת 2007, הקימה מערכת הביטחון גוף שנקרא רח”ל (רשות חרום לאומית).

גוף זה עוסק בשקידה רבה בהכנות כל מערך העורפי למלחמה. אמנם אין לו סמכויות פיקודיות או הפעלה על גופי העזר השונים, אך יש לו סמכויות תאום עם לא מעט בעיות, בכל הקשור להכנות למלחמה. טוב שעוסקים כיום בהכנה ובגיבוש של “חוק העורף”, והגשתו לאשור בכנסת, במיוחד כדי לפתור את בעיות הסמכויות והתיאום שנחשפו מלקחים של עבודה מעשית, כאשר כל גוף שייך למשרד אחר בממשלה.

העברת מערך הכיבוי למשרד לביטחון פנים, ירחיב את פיצול האחריות גם בשעת חרום.ויהווה עוד טלאי על טלאי במערך ההכנות לשעת חירום . כ אשר קיים כלל ידוע והוא, כאשר יש פיצול בסמכויות, יש קושי בהפעלה ובתאום, כי נוצרות חוליות חלשות בדרכי תהליך ההפעלה בעיקר בשעת חרום, דווקא כאשר צריך הכול ל”דפוק כמו שעון”.

ככל שהשליטה על גופי העזר בחרום תהיה בידי גורם אחד, קרי משרד הביטחון, תוך מתן סמכויות תאום נרחבות לרח”ל, שיעוגנו בחוק, ולצה”ל באמצעות פיקוד העורף, כך יקל על השליטה והתאום שהכרחית, ואפילו קריטית, בעת מלחמה או בעת תקרית אסון לאומי.

מדוע אין להעביר את מערך הכיבוי למשרד לביטחון פנים או למשטרה

לפני שהמשרד לביטחון הפנים והמשטרה נערכים לקליטת מערך הכיבוי החדש בשלמותו, ולפני עריכתן של תוכניות לרה-ארגון של משימה חדשה זו, הכוללת הקמת מפקדות שליטה, תאום והדרכה חדשות, רכישת טייסות למערך הכיבוי במשרד לביטחון פנים, ודרישות לתקציבי עתק למימוש אחריותם החדשה, רגע לפני כל זאת ראוי להזכיר:

א.      משימות המשטרה הן: שמירת הסדר הציבורי, מלחמה בפשיעה ובסמים, ומשנת 1975, נוספה אחריות לביטחון פנים- ולא פעולות כיבוי.

ב.      המשרד לביטחון פנים והמשטרה כיום, יותר מתמיד, סובלים מחוסר תקציב, מחסור בכוח אדם, סרבול ארגוני ודמוי ציבורי שלילי, והם צריכים לעשות הכול כדי לשפר זאת, מבלי שיוטלו עליהם משימות כבדות נוספות, כמו אחריות על מערך הכיבוי, שעלולות להסיט אותם מעיקר המשימות המוטלות עליהם על פי החוק.

ג.       המשרד לביטחון פנים והמשטרה נדרשים היום להוציא לפועל תוכניות מהפכניות, כדי שהשוטרים יצאו לרחובות, כדי להיאבק בפשיעה, לבנות את השיטור העירוני לטפל בתופעת המהגרים והמסתננים הכול כדי ולהשיב את אמון הציבור ובמקביל לטפל ולעלות את שכר השוטרים הנמוך לכל הדעות-לכן משימות נוספות שהם לא במסגרת ייעודה כמו: אחריות להפעלת מערך הכיבוי כל אלה יפגעו בייעודם העיקרי .

ד.      משרד לביטחון פנים באמצעות המשטרה, שחייבת לטפל מדיי יום בפשע ההולך וגואה במדינה,מקרי רצח, אונס, אלימות, פדופיליה, אכיפה ומלחמה בתאונות דרכים, פריצות וגניבות ועוד, להעמיס עליה כעת גם נושא כיבוי שריפות, התעסקות עם תנאי שכר של הכבאים ומניעת שביתות מצידם, לא זה מה שהם צריכים כיום.

ה.     חשוב ביותר, אין להעמיס על גוף קטן עם משימות שונות גוף נוסף שייעודו משימת כיבוי שריפות והצלת חיים.

אמנם ברור הוא שהמשטרה היא הראשונה שעשויה להגיע למקום האסון, אך איך משמעות זו מספקת שהיא תוכל לטפל באסון לאומי רחב היקף ולהיערך לכך מבעוד מועד ולהשתלט עליו.

מי היה צריך לנהל את אירוע השריפה בכרמל?

לפי תפיסתי, ויתכן מאד שאני במיעוט, היה רצוי שעם קבלת הודעה על השריפה בכרמל, והאבחנה שזה בגדר של משבר או אסון המוני ולאומי, בד-בבד עם תחילת פעולות הכיבוי היה מקום להעביר את האחריות מהמשטרה לצה”ל, בהתאם לנהלים, להזעיק את פקוד העורף, על מערכות השליטה הסדירה שלו, ובאמצעות מחוז הצפון הצבאי, עם חפ”ק פיקודי מרכזי בשליטת אלוף הפיקוד בכבודו ובעצמו, לביצוע משימתו העיקרית אשר לשמה הוקם: להציל חיים במבצעי חילוץ והצלה, לרבות האחריות הטיפול בכיבוי שריפות במצב חרום.

כאשר צה”ל הגדול מאחוריו (לרבות חיל האוויר) ומסייע לו בכוחות ובאמצעים, פיקוד עורף זה היה מגייס את כל הכבאים במערך במסגרת צו 8 הידוע, ובכך למנוע את התלות ברצונם הטוב של הכבאים ויו”ר הועד שלהם, כולל הכבאיות במחסני החרום שלו על אנשי הכיבוי המגויסים, ברשת קריאה מהירה.

המשטרה, במקביל ותחת פיקוד צה”ל, אמורה הייתה לטפל במסגרת אחריותה ומשימותיה, לסגור צמתים וצירים מסוכנים, כולל הציר בו עבר אוטובוס הסוהרים של השב”ס, ובכך היה מונע את האסון הכבד. כמו כן אמורה הייתה המשטרה לטפל בהשלטת הסדר הציבורי והכוונת התנועה והכול תחת פיקוד צה”ל, פיקוד העורף שאליו מוכפפים בנוסף למשטרה גם כל שרותי העזר, ולרבות 22 הכבאיות של הקרן הקיימת לישראל – והכול בתאום על פי הנהלים המשותפים שנקבעו מראש.

על פי החוק מוגדרים תפקידיה ומשימותיה של רשות הכבאות בתחומים של כיבוי דלקות, חילוץ לכודים, הצלת נפש ורכוש טיפול באירועי חומרים מסוכנים ועוד, משימות אלה הן חופפות פחות או יותר את משימות פיקוד העורף בשעת חרום, אך הן מתאימות כמו כפפה ליד גם בעת אסון לאומי שקורה בזמן רגיעה.

ורח”ל (רשות חרום לאומית) בהתאם ליעודה, מתאמת בין גופי החירום ושרותי העזר השונים, מול משרדי הממשלה השונים ומול גופים ציבוריים וכן מול הרשויות המקומיות, מטפלת בגיוס מטוסי כיבוי לפי הצורך, מפעילה את חיל האוויר ומקיימת תאום ואספקה של חומרים מעכבי בערה ועוד. לא למותר לציין שתאום בין משרד הפנים לרח”ל כלל לא התקיים ולכן הכול נדרש על פי ההיגיון והשכל הישר להיות בכפיפות אחת ויחידה שנותנת הוראות ומתאמת את כולם.

לכן, בעת אסון לאומי, צריך להיות אחראי אחד מבחינה מיניסטריאלית, שר הביטחון, סגנו או ממלא מקומו (המלצתי בעבר שינתן תקן של שר במשרה מלאה במשרד הביטחון לענייני העורף).

יתר על כן, מאחר ופיקוד העורף אחראי להתגוננות האזרחית ולהפעלה בעת חירום של ארגוני העזר, לרבות שירותי הכבאות, ונוכח הליקויים בשיתוף הפעולה בין פיקוד העורף ובין שירותי הכבאות שצוינו בדו”ח של המבקר, על שירותי הכבאות ועל פקע”ר להבטיח שיתוף פעולה הדוק ביניהם, לרבות במסגרת אימונים ותרגילים, כדי להעריך את יכולותיהם ולשפר את היערכותם וכשירותם המבצעית וכדי להיערך כיאות להפעלתם בעת חירום.

כמו כן, על רח”ל, בהיותה הגוף המסייע לשר הביטחון לממש את אחריות- העל שהוטלה עליו לטיפול בעורף בכל מצבי החירום ולנוכח ראייתה הכוללת הנדרשת לעניין זה, לקדם את הטיפול בהיערכות שירותי הכבאות לעת חירום, לרבות בעניין שיתוף הפעולה בין פיקוד העורף ובין שירותי הכבאות”.

יתכן מאד שהטיפול באסון באחריות משרד הביטחון, צה”ל ופיקוד העורף, כפי שתיארתי למעלה, היה מניב תוצאות טובות יותר.

וכמה מילים על זיהוי מוקדם של מוקדי השריפות

כל בר-דעת וגם נער יודע לבטח כי כדי להתמודד בהצלחה בשריפות בעיקר ביערות, יש לזהות מוקדם ככל האפשר את מוקדי השריפות כדי לטפל בבעיה עוד באיבה. זו התורה על רגל אחת.

לצורך זאת הקימה הקרן הקיימת לישראל, בזמנו, מערך של תצפיות הפרוסות ברחבי היערות כדי לזהות מוקדם כל מוקד שריפה ולהזעיק את אמצעי הכיבוי מהקרקע או מהאוויר או בשילוב שניהם.

לכן, לפני שמאיצים תוכניות כמו רכישת טייסות ומטוסי כיבוי שעלות אחזקתם ועלות הטייסים גבוהות מאוד, רצוי להשקיע יותר באמצעים לזיהוי שריפות מן הקרקע באמצעות שילוב של תצפיתנים מקצועיים ומתנדבים, ולא רק עד אוקטובר, ואפילו זיהוי מהאוויר באמצעות מזל”טים המצוידים בחיישנים מתאימים, כיאה לתקופתנו.

לסכום ההמלצות

כיום ברור לכל ויותר מתמיד כי במלחמות העתיד, אם תפרוצנה, לא יהיה יותר מצב שהמלחמה תתנהל אך ורק בחזית, ורחוק מהערים במרכז הארץ. לכן דרושה עמידה איתנה עד לניצחון, גם בחזית האזרחית, ולכן רצוי שהמערכה תנוהל הן בחזית והן בעורף על ידי גורם מוסמך אחד ובעל סמכויות נרחבות על כל גופי העזר החרום – החל מתהליך הזיהוי וההתרעה, כאשר כל המערך מתאמן ומתרגל ברגיעה את המצבים שעשויים לקרות בשעת חרום, בכפיפות אחת ולא בפיצול.

באסון המוני ולאומי כמו רעידת אדמה או שריפות בהיקף נרחב, או שיטפונות בקנה מידה גדול ורחב, או אסון טבע אחר עם נפגעים רבים גם בתקופת רגיעה,זו שעה קשה למדינה לכן יש לרכז את כול הכוחות הטובים והמקצועיים ביותר שהתאמנו ותודרכו יחדיו , כדי שישתלטו על התקרית ויצילו מה שיותר בני אדם, ולכן טוב שמערך הכיבוי החדש, לאחר שיוקם, יהיה כפוף לפיקוד עורף ויתואם על ידי רח”ל במשרד הביטחון, כאשר תקריות אש קטנות פה ושם בשעת רגיעה הם בהחלט יכולים להיפתר על ידי נציבות הכבאות עצמה שתבנה מחדש, בלי להטריד את פיקוד העורף.

אין ספק שמערך הכיבוי נדרש לשינוי במבנה הארגוני כיום, ולהבנות מחדש כארגון מבצעי והיררכי כדוגמת מד”א או אפילו משטרה, עם מנכ”ל, פיקוד ומטה מבצע מקצועי, כאשר כל יחידות הכיבוי הפרוסות בשטח כפופות אליו וללא עוררין וללא זכות לשבות.

מערך הכיבוי, בנוסף לבית הספר לכיבוי לאחר שנוי המבנה הארגון, חייב להיות מחובר מתואם ומופעל על ידי פיקוד העורף ולהתאמן ולתרגל עימו ברגיעה לתרחישים השונים, תוך עיבוד תורת הפעלת הכיבוי, כאשר כפיפותו למשרד הביטחון ובדומה למד”א המופעל על ידי משרד הבריאות, כאשר רח”ל, היא הגורם המתאם ועם סמכויות נרחבות וללא עוררין.

יש להחיש את קידומו של “חוק העורף” שיאושר בכנסת, כדי שכל הסמכויות יעוגנו בחוק וכל אחד ידע את אחריותו ומקומו גם בעת אסון לאומי כדוגמת השריפה הגדולה בכרמל.

מן הראוי להשקיע מחשבה נוספת, ובמקום לרכוש מטוסי כיבוי או טייסת שלמה, כפי שפורסם, יש לבצע בריתות והתקשרויות עם מדינות סמוכות באירופה, בנושא סיוע לכיבוי מן האוויר על בסיס אתם “תהיו מוכנים במוכנות לארצנו ואנחנו נסייע לכם”.

לאחר כל זאת, ללא ספק, תהיה המוכנות של החזית האזרחית למלחמה ולאסונות לאומיים, טובה יותר.

____________

גרשון אקשטיין היה ראש זירת העורף במטכ”ל אג”מ-מבצעים, ובין היתר עיבד ותאם, ברמת המטכ”ל ועם משטרת ישראל, את התוכניות והפקודות המשותפות להערכות לקראת אסון המוני.

______________

עוד בנושא זה:

האחריות לביטחון העורף במדינה, בשעת חירום