מזה זמן אין עוד כמעט כל דיווחים חדשותיים בנושא השלום, המדייה הפכה משמימה ומוצפת בידיעות פנים טריביאליות.  המתנחלים ממשיכים לפרוע בחקלאים פלשתינאים, לאחרונה התבשרנו כי  בארות ומקורות מים בגדה, מופקעים והופכים לאתרי תיירות כביכול, אך הושתק המידע על עצי הזית ממשיכים להגדם, ואודות נדל”ן פלשתינאי מופקע ותושבים המגורשים מבתיהם.

הקלף החזק של השילטונות הפך הנשיא אובמה, המתחנן ממש לפני ישראל להעתר להקפאת בנייה ל-3 חודשים, כשדרישות ישראל הם פגיעה באינטרסים הפלשתינאים החיוניים בהצהרה נשיאותית בכתב, כולל באפשרותם להקמת מדינה פלשתינאית בחסות האו”מ במנותק מתוצאות המשא ומתן המדיני, שהינו בדיחה עצובה, וסיום דרישות נוספות להקפאת הבנייה לאחר תקופה זאת. בנוסף, מקבלת ישראל פרס על עיכוב הפרתה את החוק הבינלאומי, בדמות 20 מטוסי קרב הפצצה מתקדמים.

היסט החדשות לטריבייה גם מיסך את הידיעה המוצנעת במארקר ב-11/11 לפיו מצבה הכלכלי של ישראל רחוק מלהיות שפיר – בין היתר ירד יצוא ההיי טק ירד ב-22% , יצוא הטקסטיל ב-20% ויצוא התרופות ב-34% והגרעון בסחר סחורות מסתכם השנה ב-7.3 מליארד דולר לעומת 4.9 מליארד בשנה שעברה. בכל זה היבליח לרגע כברק הדו”ח על העוני המאמיר למימדים חסרי תקדים, אך השקט הנורא חזר להשתרר בים ידיעות הטריוויה.

המהלומות הקשות והבוטות שהביאו להשתקה ולאימה הם מאחורינו – טבח עזה, פרשת המשט והשתקת ח”כ כנסת זועבי, בצד שורת הרשעות בחתרנות כנגד אנשי דת ואנשי ציבור אינטלקטואלים פלשתינאים ישראלים. הרחש הפשיסטי בדמות הצהרת אמונים למדינה יהודית – דבר המעמיק את הדלגיטימצייה של הזהות הפלשתינאית בישראל, הפך עד מהרה בשיח מתמם לעניין נורמטיבי.

בכל זה יש מתקפה כנגד האינטגרטיביות שלנו כיצורים המובנים לתכלית ולעשייה. מאפיין מרכזי של האדם לפי אריסטו הוא ה”תלוס” – התכלית, ואילו כאן הולך ונאכף על הרוחות החופשיים והתוססים בישראל מצב של אי-תכליתיות, “אתלייה” כאשר הכל מתפוגג במעין אקלקטיקה תודעתית, שאינה משאירה אחריה כל חן וחדוות מעשה. היו עוולות קשות וצורמות, בעקבותיהם באו מהלומות על האיטגריטי שלנו, וכרגע שורר שקט לא כי המצב באמת אופטימאלי ורגוע, אלא כי דוכאו כוחות החיים שבנו. לכל זה יש השלכות קשות על ההוייה התודעתית המדינית שלנו, ואף על יזמותנו הספונטנית.