ב”ה

ה”ממלכתיות” עירומה, יחי המלך!

קראתי היום בערוץ 7 מאמר שכתב, אחד, הרב ישי אביעזר, תחת הכותרת: “התזכורת של טו”ב בכסלו”. עוד אקרובטיקה דיאלקטית להכשיר את שרץ ה”ממלכתיות”. גלשתי למצוא חומר על הרב הנ”ל, שרק היום נקרה שמו לפני, ומצאתי כדלהלן:

 תכנית לימודים המוקדשת להוראת הנושא השנתי:
יובל למדינת-ישראל, ציוני-דרך בתולדות ההתיישבות של עם-ישראל בארץ-ישראל.
הוראה בינתחומית המשלבת פרקים מהמקרא ומתולדות עם-ישראל .
כתבה: חנה כוכבא,
ייעוץ: הרב ישי אביעזר ונחמה טיטלבוים.

“יובל למדינת ישראל…”, האח הידד! מי היה מאמין שעם ישראל יראה באסון נורא שפקד אותו, חג? ומי היה מאמין שדווקא רבנים יקדשו את התועבה?

וכך רואה הסטוריון שפוי את הקמתה של מדינת הרשע והפשע הזו – להלן דבריו של ההסטוריון סידני ציון:

“….. מעטים בלבד השכילו לראות את מדינת ישראל כאומה שזכתה לעצמאותה, עקב מרד עקוב מדם נגד מעצמה קולוניאלית. תחת זאת רווחת הדעה, שהיהודים קבלו את ארצם בתוקף החלטות של ארגון האומות המאוחדות…

“העובדות הן שונות. מדינת ישראל נוצרה על אף ארגון האומות המאוחדות, שניסה להחניקה בלידתה, משחילק את הארץ והשאיר את ישראל בלא גבולות בני הגנה….

“…. מדינת ישראל דחתה מכל וכל את מהפכתה, משום שה’אנשים הלא נכונים’ לחמו בבריטים. המאבק התנהל על ידי ה’ארגון’ ושותפו הקטן והנועז, קבוצת שטרן. ה’הגנה’, צבא המחתרת ה’רישמי’, נשאר מחוץ לזירת הקרב, בתוקף צו של הסוכנות היהודית, זו ממשלת הצללים ששלטה על האכלוסיה היהודית בתקופת המנדט. לאמיתו של דבר היתה הסוכנות היהודית מחוייבת למדיניות שיתוף-פעולה עם האנגלים – ואולי אפילו לשיתוף פעולה שבא בעבירה. היא השתמשה ב’הגנה’ כדי להכפיש את חיילי הארגון, להלשין עליהם, לחטפם ולענותם…” (“מי גרש את הבריטים מארץ ישראל”, יוסף נדבה).

גם סידני ציון מפספס. הוא מסתייג רק מקיבוע מוסכמות שקריות בעם ובעולם על ידי מנגנון התעמולה השמאלאנטישמי, אשר לנסיבות הקמת “המדינה”, אך, בשעה שכתב את הדברים עדיין לא ראה, במו עיניו, כי המדינה מהווה המשך ישיר לרוע ולזדון של ערב הקמתה – טרם הבין שעצם הקמתה של מדינת בן-גוריון/ה”הגנה” היה פשע נגד העם היהודי, היתה זו הקמתה של מדינת-יהודים אנטישמית, למעשה, מובילת האנטישמיות העולמית, וזאת, בכוונה תחילה ובמודעות גמורה. קברניטי המדינה קיוו שאם יוכיחו שהם אלופי-אנטישמיות ישכחו להם הגויים את חטא מוצאם. גם לקח “השואה” לא נלמד אצלם!

להלן ציטוט נוסף מן הספר של יוסף נדבה:

הדברים הבאים, מנאומו של משה סנה, בכינוס של עסקני הציונים הכלליים, ב-1 במאי, 1945 :

“איננו מעוניינים כלל שהאנגלים יצאו מכאן, אינני יודע מה יתהווה כאן – ארץ ישראל או ארץ ישמעאל. ניחא לנו שהאנגלים יישארו כאן”.

ועוד הוא מצטט מתוך החוברת: “בתוהו לא דרך”:

“תכניתם של הטרוריסטים להקים כאן שלטון עברי היא איוולת וכוזבת כאחד, הואיל ועלייה של מיליונים יהודים וכו’.. זקוקה להסכמת המעצמות הגדולות ולתמיכה בינלאומית, כל זה לא יקום בכפייה טרוריסטית על אנגליה”.

ובהרצאה ב-7 במאי 1946 אומר ישראל גלילי

“…. מעולם לא חשבנו שהציונות תתגשם על שדה הקרב, תמיד האמנו ומוסיפים להאמין, שהציונות תתגשם על הקרקע, על העליה, על ההתישבות….”. (ספר תולדות ההגנה, כרך ג’, חלק ג’, עמ’ 1740).

עוד שקר “ציוני”, יעיד חורבן ארץ ישראל הנמצא בעיצומו, על ידי יורשיהם של יוזמי תכנית-החלוקה, המתהדרים בתואר “ציונים גאים”, שזה מדויק מאד.

אך רבני ה”ציונות הדתית” אינם רואים ואינם שומעים, כי זה לא נוח, כי יהיה עליהם להודות שהקדישו את מיטב שנות חייהם לקידום ולקידוש שקר נורא. והרב שואל, בימים נוראים אלה של חורבן: “האם לא נותר בנו עוד כח לקום ולהתנער מכל אווירת הנכאים הזאת, שהחביאה את הציונות בקרן זווית”? והלוא זה עיקרה  של ה”ציונות” – חורבן מורשת ישראל, בתוך זה חורבן ארץ ישראל. ואכן, ההצבעה בטו”ב בכסלו היתה על אישור תכנית החלוקה הארורה, תכנית לקיפוד הקיום היהודי בארץ ישראל, במסווה של עושי חסד, המאשרים הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. הכל היה בהצעה הזו, להוציא ראיית טובת העם היהודי.

הרב מיצר על הפקרת ארץ ישראל עקב ייאוש שפשה בעם, ובאותה נשימה מברך על חלוקת ארץ ישראל…:

“כשבכל בתי הכנסת קראו בשבת את פרשת וישלח, במסדרונות האו”ם של תש”ח היתה התרוצצות רבתי לקראת ההצבעה במוצאי שבת, על חלוקת פלסטינה לשתי מדינות לשני עמים. במוצאי שבת נערכה ההצבעה שעצרה את נשמת העם היהודי, היהיה רוב למדינה ליהודים שלש שנים אחרי השואה?

“שלשים ושלש מדינות הצביעו בעד, שלש עשרה התנגדו, עשר מדינות נמנעו. בכך התקבלה החלטה על מדינה ליהודים, וסיום המנדט הבריטי על פלסטינה…

“חלוקת פלסטינה לשתי מדינות לשני עמים…”, בשנת 1947, כשנשמת העם היהודי נעצרה, ומאז אינו נושם, כבר היתה פלשתינא מחולקת – כמעט הכל לג’יהאד והמעט שנותר, לחלוקה נוספת, ש“עצרה את נשמת העם היהודי…”. ועל החלוקה הזו היתה ההצבעה. ואת השמחה על ההצבעה המתועבת הנ”ל, חוגג הרב בגיוס יעקב אבינו ל”ציונות”, באמירת דבר-תורה על “וישלח”.

“ישראל הוא שררה ושלטון, שאינו מתקפל, מוותר, נסוג או עוקר נטוע. שלטון ישראלי יודע להאבק ולהתמודד, כפי שהיה בימי המנדט הבריטי, וכפי שהיה במלחמת השחרור, שפרצה למחרת ההכרזה על שתי מדינות לשני עמים”.

כך אומר הרב, והקוראים אמורים להאמין שמקימי המדינה הם שנאבקו בשלטון הבריטי, כשאין בזה שמץ של אמת. אשר למלחמה שבאה לאחר אישור החלוקה, לא היתה זו מלחמת השחרור!!! היתה זו המלחמה הכפויה הראשונה על “מדינת ישראל” על ידי הג’יהאד, ראשונה ב”מערכות ישראל” עד עצם היום הזה. הארץ כבר שוחררה מידי השלטון הזר, על ידי מחתרות “הפורשים”, כשבמשך כל אותה מלחמה, תוקע המימסד הציונלסוציאליסטי סכין בגב לוחמי מלחמת שחרור הארץ מידי הכובש הבריטי.

ועוד, אומר הרב: “הגרוע מכל הוא שאין פוצה פה. עוד ידיעה בעתון ועוברים לרצח הבא. שום דבר לא מוציא יותר את העם הזה משלוותו….”. מי אשם בכך, אם לא רבני “הציונות הדתית”? הם ורק הם!!! מי הכניס את העם הזה לאפאתיה פאטאליסטית, באמצעות דיכוי כל רעיון למרוד ב”ממלכתיות”, שאין בלתה? מי ריפה את ידי העם הזה ומילא אותן לציית לפקודות נאציות בעליל? מי קובע ש”קדושת” צה”ל זהו ערך מוחלט, בלא קשר למעשיו? מי הטביע במאות אלפי ילדי ישראל את הפאשיזם ה”ממלכתי”?

גם אילולא אסרו במפורש לסרב לפקודות עליהן מתנוסס דגל צלב-הקרס, כחול לבן, וגם אילולא חתמו בהמוניהם על עצומות נגד סירוב פקודה, היו התלמידים מתלבטים קשות, שהרי, איך יעלה על הדעת למרוד ב”כס אלוק’ ממעל”? הרבנים הפכו את היוצרות בראשי תלמידיהם, בלבלו עליהם את דעתם. הגיעו אליהם ילדים תמימים וישרי דרך, ורבותיהם הפכו אותם לתועי דרך מבולבלים, כשכל פרודה וכל אינסטינקט בגופם מתקוממים, חסרי אונים. הטילו פגמים, כמעט בלתי הפיכים, בשכל הישר, בחושי האמת, הצדק והמוסר. אלה, האמונים ליישב על תלמידיהם את דעתם, בלבלו אותה עליהם. אלה, האמורים להשיב תועים, התעו את ישרי הדרך. בדיוק כפי שעשו כל אותם פסיכולוגים, שנשכרו להרעיל את נשמות ילדי ישראל בשנאת ישראל, ערב ביצוע המדיניות הציונאצית בגוש קטיף, ונקטו בשיטות בהן התמחו הנאצים, בשימוש בפסיכולוגיה של ההמונים, ליצירת רובוטים חסרי נשמה. רופאי הנפש מכרו את נשמתם לשטן, והחליאו את הנפש. הרסו עשרות אלפי נפשות ילדי ישראל.

כל כוחות השטן חברו יחדיו להביא את הקץ על העם היהודי, בתוך אלה משיחי השקר של ה”ממלכתיות”.

ועדיין לא מצא שום רב עוז בנפשו להכות על חטא, להודות בפשע, לחזור בתשובה ולהחזיר לתלמידיו את השפיות. יתר על כן – אלה מתחפרים בשלהם ומגבירים את מאמציהם להחזיק בתינוקות, שנישבו בידיהם, כבחבל הצלה. כל הודאה בטעות ובפשעים, עלולה להחריב עליהם את עולמם, עולם של שקר, שנבנה בעמל רב שנים. שטיח ה”ממלכתיות” יימשך מתחת לרגליהם ימעיד ויפיל אותם. כבר, יש תינוקות הזועקים – ה”ממלכתיות” עירומה, יחי המלך!