ב”ה

“היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס – ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי ייסורי העם ומשא נפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה – לעצמו, של עבדות בתוך מהפכה, ויטריפו עליו את דעתו, עד כדי כך שיראה – את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל יהא מצפוננו שקט”

(כל כתבי ברל כצנלסון, הוצאת פועלי ארץ ישראל, פרק ח’, עמ’ 18).

המדמנה עושה גלים

למה צריכים להכריז על חרם וליצור רושם שקרציות ה”תרבות” ה”ישראליות” מייצרות משהו

למה רגשו “מתנחלים”? למה פרצו ביבבות ובקריאות ל”חרם נגדי”? נשגב מבינתי! באמת! למה צריכים להכריז על חרם וליצור את הרושם שקרציות ה”תרבות” ה”ישראליות” מייצרות משהו, שכדאי להחרימו? מישהו נדרש לתוצרת ה”תרבות” של ה”שלום”, לבד מכמה חולי נפש מאזוכיסטיים? לו יצרו משהו בעל ערך, האם היו נדרשים לכספי משלם-המסים, כדי שלא לגווע ברעב? זה יכל היה להצחיק, אילולא זכתה תמצית הגבלסיות לכבוד ויקר ולאוסף מרשים של פרסים, ב”מדינה” ובכל העולם, בתמורה למלחמת-השמד שהכריזו על העם היהודי; הקרציות האלה רוות מדמנו ומשמינות, בעיקר מעונג. הפראזיטים החיים על חשבוננו, בכל התחומים, ממש, מגדירים את מקור חיותם כ”פראזיטים”, ה”חיים על חשבוננו”, “קרציות” וכו’  – מום שבהם הם תולים בשנואיהם. לא, הם, ממש לא חברים, ודאי וודאי לא אחים, עם-סגולה אינו מתבוסס במדמנה. אז, על מה כל הרעש?

קחו את סובול, המטיף נגד גירוש “פליטי חרב”, תחת הכותרת: “דארפור בבית” –

סובול אינו מספר פליטי איזו חרב האומללים האלה, המשיבים לנו על הכנסת האורחים ועל פרנסתם ברצח ובשוד. סובול אינו מספר שהפליטים האלה, כמו מליוני פליטים אחרים בעולם, הם פליטי חרב האיסלאם. הוא אינו מייצר סרט כמו “פיטנה”, המציג את האיסלאם במערומי שטניותו, זה אותו איסלאם שכל העולם כורע לרגליו ומקווה וגם מצליח להגיש לו כאתנן את היהודים. ולמה אני אומרת מקווה? הרי זה קורה!! לא? לא בדיוק!! אילולא היתה זו גם תקוות שונאי ישראל מסוג סובול, יבין ושאר חלאת המין האנושי מן הסוג האילנה דיין’י, העולם לא היה מצליח להשליך את בני ישראל לתוך להבות מולך הפאשיזם האיסלאמי.

מנוולים כמו סובול לעולם לא יתבלבלו; הנבל יהיה תמיד, בלי יוצא מן הכלל – היהודי.

וזה המוטיב המרכזי של המחזה התרומי הזה:

החייל אלי אלקושי נדרש על ידי מפקדו לבצע “גירוש חם” של משפחת פליטים, אך הוא בוחר להעניק לפקודה פירוש משלו, ובמקום לגרש את הפליטים בחזרה למידבר סיני, הוא מביא אותם למקלט של בית הדירות שבו מתגוררים הוריו. בפעולה זו הוא גוזר על כל אחד מדיירי הבית המשותף להתייצב מול מצפונו: האם לגרש את פליטי- חרב אלה אל מותם, או להעניק להם מקלט מדיני בארץ. מעשהו של החייל מחולל סערה בבית המשותף, וחושף את הדו-פרצופיות המוסרית של דיירי הבית ואת בלבול הערכים בו הם מצויים, כפרטים וכאזרחים מן השורה.

מה אומר סובול:

“תוכניות הגירוש של ממשלת ישראל והיחס האדיש של אזרחי ישראל למצבם של הפליטים מקומם אותי. חלילה לנו לנעול את שערי הארץ מול פליטים כפי שמדינות אירופה נעלו את שעריהן מול יהודים שנמלטו מפני הנאצים. דווקא אנחנו צריכים לשמש דוגמה לעולם בעניין זה. מדיניותו של שר הפנים אלי ישי כלפי הפליטים וילדיהם פוגעת במוסר היהודי והורסת את אופייה היהודי של המדינה. המדינה הזאת הרי הוקמה בידי פליטים ועקורים למען פליטים ועקורים. דווקא עלינו לדעת שאסור להבחין בין פליט לפליט. מבחינתי המחזה הזה אינו עוסק בפליטים אלא בנו, באדישות ובאי-אכפתיות שלנו לגבי הנושאים ההומניטאריים האלה החושפת את פרצופנו המעוות על ידי מדיניות מרושעת כלפי פליטי חרב. משתקף כאן משהו מאד מדאיג במהותה של מדינת ישראל”.

שערי איזו ארץ, סובול? מה נשאר לנו מן הארץ? בארץ מחזיקים שודדים, חברים שלך, למה הם אינם מכניסים אליהם את בני דתם? למה להם אינך מטיף מוסר? למה אינך מעלה הצגה על המצרים היורים בפליטים האלה, כאשר ישראל מנסה להשיב אותם למקומותיהם?

למה יש להציף את הבלימה הקטנה שלנו, ואת קומץ העם היהודי שנשאר לפליטה מ”חסד הלאומים”, שנשפך עלינו במשך דורות, במרצחים? אתה, הנבל, מצמק אותנו לגבולות-אושוויץ, בארצנו שלנו, ורואה ביצר הקיום חשיפת “פרצופנו המעוות על ידי מדיניות מרושעת כלפי פליטי חרב”. דבר בשם עצמך, נבל! כשפליטי משרפות ענדו טלאי צהוב, כאשר אתה, טינופת, הטפת לגרש אותם ממפעל חייהם, בארץ ישראל, כלומר, גם ה”מקלט” לא עמד להם, התבכיינתם – “זילות השואה”, כי, כשמשווים, בצדק, לשואה, זו זילות השואה, אבל, לכם, הרמאים, מהרסינו ומחריבינו, מותר להשתמש ב”שואה” בלי שום הגבלה.

אתה, רשע מתועב, מדבר על “מדיניותו של שר הפנים אלי ישי כלפי הפליטים וילדיהם פוגעת במוסר היהודי והורסת את אופייה היהודי של המדינה”. למדינה שלך מעולם לא היה אופי יהודי, ומוסר, אף לא קמצוץ, מאז ששיתפה פעולה עם הנאצים הגרמנים ולאורך כל “תהליך השלום” של שיתוף פעולה עם הנאצים המוסלמים. זה אתם! זו המדינה שלכם!

איפה המחזה שלך, מחזה אמיתי ועובדתי על משפחת חטואל, על אם הרה וארבע בנותיה, פרחים שלא כל יום פוגשים דוגמתם, שנורו מטווח אפס על ידי “פליטים” ונעשה בהם וידוא הריגה?

איפה המחזה על משפחת כהן, משפחת קטועי הרגלים, מפיצוץ, מכוון, באוטובוס של ילדים, בכפר דרום, שגורשו מביתם?

איפה ואיפה ואיפה ענות העם היהודי, שעדיין לא ניתנת לו מנוחה, גם לאחר אלפיים שנות יסורי תופת, בגלל חלאת אדם כמוך!!!

מזמן צריכים הייתם לעמוד לדין, אתה וכל חבריך, על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. עולם איסלאמי אדיר עומד עלינו לכלותנו, ואתם מצטעצעים לכם עם הבלוף ה”פלשתינאי”, שנוצר בכוונה תחילה, שחלאה כמוך תוכל להתעלל בשארית פליטת ישראל. לא די שארצות הג’יהאד מחזיקות ב-80%  של ארץ ישראל, החזקה, שעד עצם היום הזה אינה חוקית על פי המשפט הבינלאומי, אתם עוד דורשים שנקבל, בלא-כלום שבידינו, עוד ועוד פליטים, בעייתיים, רוצחים ושודדים, כאילו אין לנו די צרות משלנו, למשל, כל הגייס החמישי, שאתה מראשיו.

גם לו היו פליטים ב-1948, והאמת היא, שלא היו כאלה, כל ה”פליטים”, זה מקרוב באו, רובם שנתיים לפני מלחמת תש”ח, הרי היו אלו פליטי התוקפנות של הג’יהאד. הם, הרוצחים, היו צריכים להחזיר אותם על חיקם. במלחמת העולם השניה נוצרו בעולם מאה מליון(!) פליטים, פליטי אמת, ששוקמו כולם בארצות פליטותם, רק את חלאת האדם דוברת הערבית בארץ ישראל, שימרו כ”פליטים” והפכו אותם ל”עם”, לא רק כדי להשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל, אלא, כדי שנבלים כמוך, גם יצדיקו את ההשמדה, בתירוץ – “הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי”.

מוסרים ומלשינים אינם מתים, וכאמור לעיל, לעולם אינם מתבלבלים, היהודי אשם תמיד. ואתה הדוגמא – אתה אשם, אוי, כמה אתה אשם. כמה דם יש בראשכם, לעולם לא תינקו!