אללה הוא אכבר                 

זכות הציבור לא לדעת

לאיסלאם תמיד מותר לרצוח, במסגרת “חופש הפולחן”

למה לא מכירים ב”ישראל” את ג’וזף פארח ואת חירט וילדרס? כי הם מנסים לעמוד בפרץ, ואם עם ישראל ישמע שיש גויים הלוחמים על צידקת העם היהודי ונגד תכלית הרוע של הג’יהאד, החובק עולם, העם עלול למרוד במקדמי השמדתו – העם עלול למרוד ב”מדינת ישראל”, הרודפת את עם ישראל כבר מאז היותה “המדינה שבדרך”, ובתיקשורת שלה, מאסכולת גבלס, המדקלמת עשרות שנים את כל השקרים הבסיסיים ביותר, כדי להצדיק את משמידי הישוב היהודי בארץ ישראל.

לפארח ולוילדרס יש רק טעות אחת. הם מאמינים ששלום העם היהודי חופף ותלוי בשלום מדינת “ישראל”, ועל כן, הם רואים בעצמם “ידידי ישראל”, בעוד הם נבעטים על ידה לקרן זוית. כל הדברים שהם מציינים בשונאי-ישראל, מצויים במנות-יתר קטלניות בהנהגה ה”ישראלית”. אין כיום אויב נורא יותר לעם היהודי, מ”ישראל”. ווילדרס טועה מאד באמונתו, ש”ישראל” היא הגבול האחרון לפני השתלטות האיסלאם על העולם. האמת היא, “ישראל” היא השער הרחב ביותר העומד לרשות הג’יהאד בהתקדמותו להשמדתנו ולהשתלטות על העולם.

  מראה שכיח בערי אירופה  

ג’וזף פארח התפכח קמעא, ויצא לפני כמה שנים במאמר – “התייאשתי מישראל”. הוא מפרט מה הם הדברים שעושה “ישראל”, שהם, בדיוק, הדברים שאסור לה לעשות, מעשים ששום עם שפוי בעולם לא היה עושה כמותם. הוא מייחס זאת לאי-שפיות, כי קשה לאדם שפוי לקלוט, שמדינה שקמה, כביכול, להוות מקלט לשרידי העם היהודי, עושה הכל, כדי לסייע לאיסלאם לסיים את מעשה הנאצים.

חירט וילדרס, ההולנדי, “ימין קיצוני” בהולנד, סובב לו בעולם ומספר את האמת על האיסלאם, וזה נוגד את כל שיטת הפוליטיקלי-קורקט, עליה יֵהרגו מנהיגי המערב ולא יעברו. האיש מנודה, מאויים ונרדף על ידי גורמים מערביים המתפלשים בעפר רגלי הג’יהאד. לאחר שיצר את הסרט פיטנה, הוא נרדף ביתר שאת, ולכולם נראה לגמרי נורמלי, ולפני כולם לחלאת האיסלאם, שאם אדם עשה סרט הפוגע באיסלאם, זכותו של האיסלאם לרצוח מכל הבא ליד, בכל מקום על פני תבל. ליתר דיוק – לאיסלאם תמיד מותר לרצוח, במסגרת “חופש הפולחן”, הרי זה אחד מעיקרי אמונתו, ולמעשה, החשוב מכולם, אבל, החלק המטורף הוא – שכל העולם מכיר בזכות הזו. ולפני כולם “מחנה השלום” הג’יהאדונאצי ה”ישראלי”; ידועה הסיסמא – “זה היה צפוי”.

דוגמא מאלפת לשיטה היווה פעם עופר שלח בידיעות אחרונות – לאחר פיצוץ אוטובוס על עשרות נוסעיו היהודים, בלב ירושלים, התמהמהה “ישראל” יום או יומים בפעולת-התגמול שלה, וכשפעלה, התבכיין עופר שלח  – ישראל הפרה את השקט – הבנתם? הצפעונים התחבאו במחילותיהם ושתקו מפחד, וזה נקרא שקט. ולמה שלא יהיה שקט? נרצחו עשרות יהודים, אז אפשר לנוח יום יומיים, אחר-כך יבוא ההמשך, ואם בינתיים פעלה “ישראל” בדרך אימפוטנטית כלשהי, הרי יש העופר שלח’ים שיקפצו עם – “זה היה צפוי” ו”ישראל הפרה את השקט”.

כך זה עובד, מאז בן-גוריון ומשה שרת, ימח שמם. לא די שלא מנעו רצח יהודים, אלא, הבליגו על כל רצח – בן גוריון קבע שכל אסון הוא יתרון ל”ישוב” בדעת הקהל העולמית, שרת קבע ש”תשובה” (תגובה) אינה דרכנו, ואסור לפגוע בחפים מפשע… וכך חנכו את נתיב הדמים של שפך דם יהודים על ידי מליארד וחצי מוסלמים חפים מפשע…

התעוררות? לא בבית ספרנו              

רק בישראל יושבים הנדונים למוות שעות על שעות מול מסכי הטלויזיה ובולעים כמויות אדירות של רעל שנאה עצמית

אזרחי מדינות המערב וארצות הברית מתחילים להתעורר לסכנה. המונים מתאגדים בארגונים שונים לקדם את פני הרעה השיעית, רק בישראל  ממשיכים כרגיל. רק בישראל יושבים הנדונים למוות שעות על שעות מול מסכי הטלויזיה ובולעים כמויות אדירות של רעל שנאה עצמית והצדקת גדולי המרצחים בעולם, המוצגים כצד הנפגע, המדוכא, הכבוש, שיש להבין את מצוקתו ויש לכבד את רגשותיו ה”לאומיים”, ועל כן, להבין, שרק רצח תינוקות ואמהות, יוכל להרגיע את דמם הסוער בגין ה”עוולות” הנעשות להם, וזה לא תשלום כבד מדי תמורת המשך “תהליך השלום” של שמעון פרס ועמוס עוז, גדולי הפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות!

לעם ישראל לא ברור מה שברור כבר למליונים רבים בעולם – האיסלאם מפלצתי מן הנאציזם ומהווה סכנה גדולה פי כמה וכמה מן הנאציזם. וכמובן, הדבר הנוסף שצריך העם היושב בציון לדעת הוא – כי אין בעולם חלאה כמו כל היהודונים המובילים אותו לאבדון – מ”נשיא המדינה” ועד אחרון הכתבלבים בתיקשורת.

בשעתו כתב ג’וזף פארח ש”ישראל” היא מעצימת האיסלאם הפאשיסטי. ווילדרס מאמין עדיין ש”ישראל” עומדת בדרכו של האיסלאם, כי, כאשר הוא מגיע לישראל הוא נפגש עם אנשים הנוטים לחשוב כמוהו, אבל, השפעתם במדינה היא אפס, כמו כמה וותיקי הליכוד.

מה אומר וילדרס?

האיסלאם איננו דת אלא אידיאולוגיה של רצח, כיבוש והשתלטות

וילדרס ורבים, יותר ויותר, יוצאים נגד מגמת הרב-תרבוּתיוּת והשוויון בין הדתות, הפושה והולכת עקב אימוץ שיטת הפוליטיקלי קורקט, כלומר, כרגיל, השלטת הטוטליטאריזם על העולם, דרך דלתות אחוריות מהודרות , למיניהן. הנ”ל קובעים, שהאיסלאם איננו דת אלא אידיאולוגיה של רצח, כיבוש והשתלטות. אין להחיל על האיסלאם את רעיונות הפתיחות והשוויון, שכן, אילו בדיוק הערכים, שיישומם מול האיסלאם, מסייע לאיסלאם להילחם באותם ערכים ממש, ולהוציאם מן העולם…

וילדרס מגדיר את התרבות של העולם המערבי, כתרבות המושתתת על היהדות, על הנצרות ועל האנושיות ועל כן, אוייבת לתת-התרבות האיסלאמית.

ב”ישראל”, כאמור, רואה וילדרס את המחסום האחרון לפני כיבוש העולם על ידי האיסלאם. את הטעות הזו פארח כבר איננו עושה, הוא יודע שישראל היא תומכת הפאשיזם האיסלאמי הגדולה ביותר בעולם.

וילדרס מספר לשומעיו שבזכות האמהות בישראל השולחות את בניהן להילחם ברע הטוטאלי הזה, והן, עצמן, אינן יכולות לעצום עין בלילות מרוב דאגה לילדיהן, יכולות אמהות בכל רחבי אירופה לישון בשקט בלילה….

הוא משווה את נערי-ישראל לצעירים האמריקניים שנחתו בחופי סיציליה ונורמנדיה, במלחמת העולם השניה, כדי להגן על חירות העולם מפני השיעבוד הנאצי. רק אשפת האדם של “מחנה השלום” ה”ישראלי” אינה רואה זאת כך….

עוד הוא אומר, הבעיה איננה עזה ולא שום סנטימטר אחר בארץ ישראל, הבעיה היא העולם – אמונתם של המוסלמים, בזכותם לנקוט בכל האמצעים להשלטת האיסלאם על העולם.

כל הכבוד לוילדרס, המסכן את חייו במלחמתו על הגנת העולם מפני השתלטות תועבת האיסלאם, אבל, אשר ל”ישראל”, הוא טועה מן היסוד ועד הטפחות; מאז הקמת “המדינה” ועד עצם היום הזה, תומכת “מדינת ישראל” בכל רע ליהודים, וזאת הסיבה העיקרית לדבקותה ב”תהליך השלום” עם הפאשיזם האיסלאמי. אילו האמינה “ישראל”, באמת, שמעשיה יובילו לשלום עם העולם הערבי, כי אז לא היתה מכניסה ראש “ציוני” למיטה הג’יהאדית הזו. וכאן אנו מגיעים לסיבה השניה לקיבוע “תהליך השלום”, כשהדגש הוא על ה”תהליך” העקוב מדם – הבטחת מצב מלחמה לאורך ימים, מבטיח גם את שלטון העריצות ה”ישראלי” לאורך ימים.

עם ישראל אינו מקשיב גם כשהשמאל, ימח שמו, אומר את האמת. ובדרך כלל הוא אומר את האמת, בקודים שלו, קודים שפוענחו בשעתם על ידי ג’ורג’ אורוול. פושעים כמו שמעון פרס אינם אחראים לכך, שלאחר שנים רבות כל כך של שימוש באותן מילות קוד, עדיין מסרב העם היושב בציון לפענח אותן. וזו, בעיה שלו. אשר לפרס – הזומביות הזו משרתת היטב את האינטרסים שלו, שכל קשר ביניהם לבין האינטרסים של העם היהודי, אינו קיים כלל. כש”ישראלי” שומע את המלה “שלום”, מלת הקוד להפיכתו לזומבי, כל התאים האפורים קופאים, רק העינים ממשיכות לבהות במסך הטלויזיה והאזנים ממשיכות לשמוע, מבלי להבין, את שטיפת המח היודוג’יהאדונאצית.

במשך עשרות שנים מזהם פרס את זכר הקדושים שאצים רצים להגן על חייו המיותרים מפני הפארטנרים שלו לשלום, כשהוא, חסר הלב, סופד לילדים – הם נפלו במלחמה על השלום -. וזה, כמובן, נכון. השלום שפרס עמל כל השנים להביא עלינו הוא – ינוחו בשלום על משכבם ונאמר אמן – בתי הקברות מלאים בהוכחות של פרס לצורך בשלום, ועם ישראל אינו שומע; העם הנחשב לעם החכם ביותר בעולם, טומטם לגמרי במלה “שלום”. המלה הזו מוטחת בו פעמים רבות כל כך, עד כי הפכה למערבולת צבעים מטושטשת, המכסה את עין השמש, ואינה בת פיענוח – מין כתם-רורשך.

וכשמנוולים כמו שבח וייס ואברום בורג, יו”רי-כנסת, קלטו את המסר של שימון, המשיכו גם הם בנוסח הזה בלילות הזכרון ל”חללי מערכות ישראל” – “הם נפלו במלחמה על השלום” – מרשים מאד וגבלסי מאד! והנורא מכל – תמיכת ה”ציונות הדתית” בכל מעשיה של הפושעת נגד האנושות, “ישראל”, והיא היא המקריבה את ילדינו הצדיקים על מזבח השלטת הג’יהאד על העולם – אללה הוא אכבר….