התנועה לאיכות השלטון קוראת לשופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר לחזור בה מדבריה בעניין “מסמך גלנט” וחדשות ערוץ 2.

דורנר, שהתייחסה לדרישת המשטרה להעביר אליה את מקור “מסמך גלנט”, אמרה לפני מספר ימים כי “המקור הוא קדוש. העיתונאי צריך ללכת לכלא ולא לגלות את המקור”.

התנועה לאיכות השלטון סבורה כי בדבריה פגעה דורנר בבית המשפט ועליה לחזור בה:

“התנועה מתנגדת לכל קריאה משתמעת או מפורשת כנגד בית המשפט ושופטיו, ובייחוד בתקופה זו שנדמה שמעמדה הציבורי של מערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים” (מבזקים – ערוץ 7, 12.8.2010).

אכן, “מעמדה הציבורי של מערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים”, אבל הנסיון להיאחז במצב הזה כדי ליהנות מכותרת מוצלחת אינו אלא שימוש מניפולטיבי בעובדות-אמת.

תפקידה של דליה דורנר היום הוא יו”ר מועצת העיתונות, ובתור שכזו היא אמורה להגן על מקצוע העיתונות, ולא על “מעמדה הציבורי של מערכת המשפט”, ואם מעמדה הציבורי של מערכת המשפט “נמצא בשפל חסר תקדים”, הרי זה, בין השאר, משום שהיא לא מבינה את תפקידו של העיתונאי, וחשיבות ההגנה על מקורות המידע שלו.

אבל “מעמדה הציבורי של מערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים” לא רק בגלל העיתונות, אלא בגלל אלף-ואחד דברים: חוסר יושר אינטלקטואלי, מוטות פוליטית, נקמנות ועו”ד.

ואם “מעמדה הציבורי של מערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים”, מה שצריך לעשות עכשיו הוא לתת לה את “מכת-החסד” האחרונה, כדי להשכיבה על הקרשים, לבלי-קום.

לא, אני לא קורא לאנרכיה (אם כי גם זה רעיון…).

אני קורא ליצירת נורמות חדשות לתרבות השפיטה – מוסר, יושר אינטלקטואלי וכו’;

אני קורא לסילוק הפוליטיקאים והשופטים גם-יחד מכל נגיעה בהליכי הבחירה וההדחה של השופטים;

אני קורא להחלפת-דם טוטאלית במערכת המשפט – בין אם במפץ גדול, בין בהדרגה – עם הוראות-מעבר מסודרות לעניין התיקים התלויים ועומדים – זאת היא מכת-החסד שצריך לתת למערכת אשר הרוויחה ביושר את השפל חסר-התקדים של מעמדה הציבורי”.

אבל אותה התנועה – המתיימרת לשאת את דגל “איכות השלטון” – גם העניקה לאותה הדורנר את התואר אביר איכות השלטון 2005, וזאת –

“בהוקרה על תרומה יוצאת דופן למשפט ולחברה בישראל בפועלה כשופטת בבתי המשפט הצבאיים והאזרחיים במשך עשרות שנים, ובכלל זה 12 שנה בבית המשפט העליון. בכל השנים האלה נאבקה השופטת דורנר לקדם את שלטון החוק ולהגן על זכויות האדם.
פסקי הדין שלה חיזקו את ערכי הדמוקרטיה ושיפרו את פני החברה והמשפט”.

איך זה קורה?

זה קורה כאשר כל מיני גופים המתיימרים להגן על טוהר-המידות – ולפעמים הם גם מצליחים בכך – מתחרים ביניהם על ההזדמנות ללקק ב(מטאפורה) לכל בדימוס מימסדי מתחיל, גם כדי לאותת לבדימוסים של יום-מחר כי כדאי להם להיות “ילדים טובים”.

אז גם דליה דורנר, מושחתת בזכות עצמה, וגם טפשה, אשר “רק פרשה מהשפיטה וכבר היא קופצה ממיטה למיטה, כדי לשכב עם מי שהיו נתונים לחסדיה עד ליל-אמש, והיום היא זוכה לחסדיהם“, זכתה ל”כבוד” הזה על שולחנה של התנועה הזאת, ועכשיו היא מתבכיינת.

ה”אכזבה” הזאת אינה נחלתה הבלעדית של התנועה של הג’ינג’י. גם לאריה  אבנרי, ולתנועתו, אומ”ץ, זה קרה: הם העניקו את אות אומ”ץ לציפי לבני, ואחר כך אריה אבנרי היכה על חטא.

והמסקנה – מי שרץ להעניק פרסים ליקירי המימסד, אל יתפלא אם לעת-בוקר הוא יתעורר עם פשפשים.

_____________

שמחה ניר: אליעד שרגא, עכשיו לשכת עורכי הדין סותמת גם לך את הפה … קום ועשה מעשה!

יוסי דר: התנועה לאיכות הקומבינה

אורי וייס: הזו איכות שלטון?

שמחה ניר: פרס איכות השלטון, או: דליה והמלאכים

שמחה ניר: פרס הזנונים של לשכת עורכי-הדין התשס”ז

שבתאי עזריאל: תעשיית פרסי הכבוד של השופטים העליונים

אריק באך: על השופטת דליה דורנר

שמחה ניר: דליה דורנר: לא רק מושחתת – גם טיפשה!

שמחה ניר: דליה דורנר, שופטת-עליון בדימוס, עוד שחיתות: נשיאת מועצת העיתונות, מקבלת טובת-הנאה מ”הארץ”

שמחה ניר: האם זרנוגה גימ”ל היא עיירה מושחתת?