1.             הפרדת מערכת ההוצל”פ ממערכת בתיהמ”ש ויצירת הרשות לאכיפה וגבייה, הכפופה רק לשר המשפטים, יצרה גולם ענק שפוגע קשות באזרחים וגם נגד יוצרו, עקב הזעם מצד הפרט! לפנינו מערכת שיפוטית שאינה כפופה למערכת הפיקוח והבקרה של מערכת בתיהמ”ש, אלא באופן מינורי ועקיף.

הרשות לאכיפה וגבייה כוללת מערכת שיפוטית (רשמי הוצל”פ) ולידה מערכת מינהלית (לשכות ההוצל”פ, הממונה על רשמי הוצל”פ שהינו שופט, ומנהל הרשות שהינו מינהלן), מבלי שהמחוקק קבע מדרג של כפיפויות בין שני אלו, והתוצאה נוראה!

2.             במערכת בתיהמ”ש, כל אדם רשאי להגיש תביעה/בקשה/תגובה, ולצורך מתן החלטה – מתקיים דיון פרונטלי או שנעשית החלטה ע”ס כתבי ביי-דין משני הצדדים; ואם צד סבור כי נפלה טעות בהחלטה, הוא זכאי לערער פעם אחת בזכות ואח”כ בחסד.

לעומת זאת, בעקבות תיקון 29 לחוק ההוצל”פ, במערכת ההוצל”פ “סדר הדין” שונה: חייב אינו זכאי לערער אלא בגין 5 מקרים מיוחדים, ואילו לגבי יתר ההחלטות הוא זכאי רק להגיש בקשת רשות לערער; רשם הוצל”פ רשאי ליתן החלטות עפ”י בקשת זוכה מבלי לקבל תגובת החייב, וגם לאפשר לזוכה לפעול לפי ההחלטה מבלי שהחייב יודע על קיומה (קרי: האחרון אינו מקבל העתק ההחלטה, רק הזוכה); מזכירות לשכת הוצל”פ מפעילה את מחשב ההוצל”פ וגם אמורה לבדוק באם “זוכה” מגיש בקשה לפתיחת תיק – כדין, אולם רשמי הוצל”פ מסרבים לבדוק התנהלות המזכירות, וכאשר חייב תוקף החלטות מינהלתיות, אין גורם שיפוטי שמכריע בעניין זה! (אין עסקינן בהחלטות מינהלתיות בענייני זוטא, אלא בהחלטות המאפשרות פתיחת תיק בניגוד לחוק, חישוב ריבית בניגוד לחוק, זיכוי חייבים באופן שמעשיר מאד זוכים).

לא ברור תפקידו של הממונה על רשמי ההוצל”פ (שופט), שכן למרות תוארו הוא מעביר תלונות נגד רשמים למנהל בתי-המשפט.

3.             העולה מן האמור כי לפנינו שתי מערכות שיפוט נפרדות, כאשר האחת כפופה להנהלת בתיהמ”ש וגם לנציב תלונות על שופטים, ואילו השנייה מתפקדת באופן עצמאי בלי פיקוח משפטי צמוד ומיידי, ובפן המינהלי הפקרות.

בעוד שבמערכת בתיהמ”ש השופטים נבחרים ע”י גוף שיחסית הינו שקוף והבקרה הפנימית והחיצונית מתחזקת עם הזמן; אזי במערכת ההוצל”פ מתמנים רשמים צעירים, חסרי ניסיון ולעיתים קרובות חסרי ידע משפטי.

האבסורד אינו רק בשוני שבין שופטים ובין רשמי הוצל”פ, אלא בעובדה שהאחרונים עושים החלטות הנוגעות למיליארדי שקלים, וחורצים גורלות (עיקולים על רכוש וסילוק לווים מבתיהם כאשר היד קלה על ההדק); מאידך, שופטים חדשים בבתימ”ש השלום דנים בתחילת דרכם בתביעות קטנות, ועם הזמן בתביעות שאינן עולות על 2.5 מיליון ש”ח.

הנזק שנגרם לאזרח כתוצאה מהאמור דלעיל, הינו איום ונורא והדבר מתבטא לא רק בפגיעה קשה בזכויות קנייניות, אלא באופן שבו אנשים מסולקים מבתיהם (למרות שלעיתים קרובות אינם חייבים דבר לזוכה, ואם חייבים אזי אין פרופורציה בין סכום החוב ובין שווי הדירה הממומשת).

הפגיעה בפרט אינה מסתכמת רק ברכוש, אלא בבריאות נפגעי המערכת ובקיצור חייהם; דהיינו, אנשים שסולקו מבתיהם בניגוד לדין או בחוסר פרופורציה לחוב, איבדו את שפיות דעתם, את שמחת החיים, משפחותיהם נהרסו, ולא מעט מקרים אנשים שכאלו התאבדו ואחרים אושפזו במוסדות פסיכיאטריים.

4.             מערכת ההוצל”פ מאיימת על חיי הפרט פי כמה מאשר מערכת בתיהמ”ש, לכן יש להחזיר את מערכת ההוצל”פ תחת כנפי מערכת בתיהמ”ש, ולא רק בפן של ערעור ובר”ע, אלא באופן מלא, כפי שהערכאות השונות של בתיהמ”ש כפופות האחת לשנייה וכולן תחת הפן הניהולי של מנהל בתיהמ”ש.

הגורם השיפוטי שידון בתיקי הוצל”פ, לא יהיה רשם אלא אך ורק שופט (ניתן לבחור שופטים שידעו מראש כי ב-5 השנים הראשונות לתפקידם ישמשו רק במערכת ההוצל”פ); לא יהיה מצב כפי שקיים כיום ובו רשם הוצל”פ מחליט אם לקבל התנגדות של חייב, ואח”כ דן בה זו תחת כובעו כרשם של בימ”ש שלום.

5.             כל האמור דלעיל הינו נדבך בצורך לכונן רשות שופטת עצמאית, ולא להמשיך במצב הקיים היום; לצורך כך יש לעשות כדלקמן:

א.             בראש הרשות השופטת יעמוד נשיא ביהמ”ש העליון.

ב.             משרד המשפטים יהיה אחראי אך ורק על הפן המינהלי אצל פרקליטות המדינה, ייזום חקיקה, דין בינלאומי וכדו’.

ג.              בחירת שופטים תעשה באמצעות המוסד הקיים כיום, אולם כל בחירה תהיה כפופה להתנגדות שתוגש לביהמ”ש לחוקה.

ד.             יוקם בימ”ש לחוקה שהרכבו ייקבע ע”י: נשיא המדינה, מבקר המדינה ויו”ר הכנסת; בימ”ש לחוקה יהיה רשאי לבטל פסקי-דין/החלטות של ביהמ”ש העליון, ובכך תהיה סופיות להחלטה.

ה.            תקציב הרשות השופטת ייקבע ע”י הכנסת באמצעות וועדה מיוחדת שתוקם לעניין זה והחלטה סופית ע”י מליאת הכנסת.

ו.               ניתן יהיה להפסיק כהונה של שופט בדרך של פנייה מצד כל אדם לוועדה לבחירת שופטים והדיון בוועדה זו יהיה כמו בפני בימ”ש, כאשר הכל חשוף ושקוף (דהיינו, כמשקל נגדי לכהונת שופט עד גיל 70).

6.             ולסיום, שאלה רטורית: האם פסה”ד בעניין בנק מזרחי נ’ מגדל (זכות בג”צ לבטל חוק), נעשה עקב סירוב המחוקק לאפשר עצמאות שיפוטית למערכת בתיהמ”ש?

____________

דב אבן אור: לשלטון יש חוק לאזרח חוקן

דב אבן אור: שערורית ההוצל”פ מגיעה לבג”ץ