פרשת הסקאייגארד/נאוטילוס נ’ כיפת הברזל: נספח א’ לעתירה לבג”ץ
פרשת הסקאייגארד/נאוטילוס נ’ כיפת הברזל: נספח א’ לעתירה לבג”ץ
חוות דעת של מומחה בעניין ההיבטים הטכנולוגיים והטכניים של מערכות הלייזר רב העוצמה – ה”נאוטילוס” וה”סקייגארד” – ליירוט רקטות קצרות טווח
ד”ר עודד עמיחי, xxxxxxxxxxxx
רח’ xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx
טל: xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx
פקס: xxxxxxxxxxxxxxxxxxxx
חוות דעת
נתבקשתי על ידי עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר ועו”ד רועי כוכבי ליתן חוות דעת בעניין ההיבטים הטכנולוגיים והטכניים של מערכות הלייזר רב העוצמה – ה”נאוטילוס” ונגזרתה המיידית, ה”סקייגארד” – המיועדות ליירוט רקטות קצרות טווח ופיתוחיה של מערכת זו.
הנני מצהיר בזאת כי ידוע לי שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בבית המשפט, דין חוות דעתי זו כשהיא חתומה בידי כדין עדות בשבועה בבית המשפט.
תחומי התמחות
מערכות לייזר וטכנולוגיות לייזר; הנדסת מערכות; אלקטרו-אופטיקה; ניהול ובקרת פרויקטים; פיתוח עסקי; שיווק.
ניסיון מקצועי
2009-היום – יו”ר עמותת “מגן לעורף”.
2002-2008 – יועץ פיתוח עסקי: Maraton Venture Capital Fund Ltd. (ר”ג), Y. Zoran Venture Capital Fund (ר”ג), ADT – Advanced Technology Center חיפה), Impala (תל אביב).
1985-2002 – Optomic Technologies Corporation: מייסד, נשיא ומנכ”ל קבוצת Optomic הפועלת באמצעות שלוש חברות בת בבעלותה המלאה:
· Microwaves: רכיבי RF ותת-מערכות לשווקים הצבאיים והאזרחיים. התמחות בפיתוח, ייצור ושיווק של משדרים-מקלטים למערכות תקשורת אלחוטית, מערכות VSAT, בתדרים בטווח 100 MHz עד 30 GHz. הסכמים עסקיים עם אלתא, אלישרא, טלרד, גילת (ישראל), Transtech (גרמניה), Sedco, AT & T, Gamma-f, Netro (ארה”ב); שיתופי פעולה עסקיים עם MBT (ישראל), Fiar (איטליה), MBB, Dornier, AEG (גרמניה), Mydas (ספרד), Dassault Electronique (צרפת).
· Lasers: לייזרי CO2 תעשייתיים מתקדמים (1,500W). הסכמים עסקיים עם Oerlikon (איטליה), Balliu (בלגיה), Electrox (אנגליה), Mazak (יפאן); שיתופי פעולה עסקיים עם Rofin-Sinar, Baasel (גרמניה), Bystronic (שווייץ), PRC, Alabama Lasers, Convergent Energy (ארה”ב), Prima (איטליה).
· Automated Visual Inspection: Stand-alone attractively priced industrial inspection of lenses system. הסכם עסקיים עם Correns (יפאן), Mundan (גרמניה), Van-Tech (צרפת), ProLaser (ישראל). שיתופי פעולה עסקיים עם Redenstock, Zeiss (גרמניה), Esillor (צרפת), Sola (אירלנד), Hoya (יפאן).
1991-1996 – שותף בייזום פרוייקט הנאוטילוס (בהתנדבות).
1983-1985 – אלרון: מדען בכיר ומהנדס ראשי של מרכז הטכנולוגיה המתקדמת. במסגרת תפקידי עסקתי בפרויקטים תעשייתיים בתחומי האלקטרו-אופטיקה והבינה המלאכותית.
1982-1993 – מפא”ת: סמכות ביקורת עבור שני פרויקטים בתחום האלקטרו-אופטיקה של שניים ממפעלי התעשיה הבטחונית הגדולים בישראל.
1981-1982 – עמית מחקר בבית הספר הגבוה של הצי האמריקני במונטריי, קליפורניה – המחלקה להנדסת אווירונאוטיקה:
Contract with the US Navy on the performance of a ramjet guided projectile for the USN 5”/54 gun system. Preliminary innovative system design and analysis, implementing laser guidance, ramjet engine and GRIN (gradient index) lenses.
1970-1983 – רפא”ל: מנהל מחלקה ויוזם תפיסה של מערכת נשק חדשה המבוססת על טכנולוגיה פורצת דרך: לייזר כימי רב עוצמה. במסגרת זו שימשתי כמנהל פרויקט בינתחומי בהיקף רחב, אחראי על פיתוח מערכות באמצעות אינטגרציה ובדיקות, הנדסת מערכות, ניתוח ויישומים, ועבודה תיאורטית וניסויית בתחומי הקינטיקה הכימית של גזים ונוזלים, תהליכי בעירה, הידרודינמיקה, מעבר חום והתחממות תרמודינמית, Optical Diagnostics of Fast Flows, אלקטרו- אופטיקה ומערכות אינפרה-אדום, לייזרים מוצקים ולייזרי גז. בתפקידי הייתי אחראי לביצוע תוכניות לרבות על בניית לוחות זמנים, תקציב, כוח אדם וקבלני משנה בתוך רפא”ל ומחוצה לה. תפקידי היה כרוך בשיתוף פעולה עם חיל האוויר, חיל הים, מפא”ת (מנהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הבטחון), הנהלת משרד הבטחון, חטיבת ההנדסה בתעשייה האווירית, המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, הקריה למחקר גרעיני נגב והפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון.
1964-1971 – עוזר הוראה, מדריך ומרצה, האוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה לכימיה פיזיקלית.
פרסומים מקצועיים ואקדמיים
1. 5 פרסומים בתחום הספקטרוסקופיה המולקולרית (1964-1971).
2. 83 דו”חות מסווגים בתוך מערכת הבטחון (רפא”ל) על לייזר רב עוצמה – טכנולוגיה ויישומים.
3. מאמרים, פרסומים ופטנט על לייזרים תעשייתיים (חלקי):
3.1. ICCL: a novel industrial compact CO2 laser: SPIE, Vol. 1972, 293 (1993):
3.2. ICCL: a novel industrial compact CO2 laser: SPIE, Vol. 1979, 26 (1993): http://spiedl.aip.org/getabs/servlet/GetabsServlet?prog=normal&id=PSISDG001979000001000026000001&idtype=cvips&gifs=yes
3.3. http://www.encyclopedia.com/doc/1G1-14730376.html (January 7, 1994)
3.4. פטנט על לייזר תעשייתי (הוצא בארה”ב, 13 מדינות באירופה וישראל).
4. פגז ארוך טווח, מונחה לייזר:
4.1 Performance of Solid Fuel Ramjet Guided Projectile for USN 5 inch/54 Caliber Gun System (a 207 pages report): http://www.stormingmedia.us/80/8015/A801511.html
4.2 Sharp Nose Lens Design Using Refractive Index Gradient (a 287 pages classified report).
5. לייזרים רבי-עוצמה:
5.1. מאמר בסיסי על פוטנציאל הנשק במהירות האור:
http://www.jewishpost.com/archives/news/american-global-defense-the-speed-of-light-weapons.html (4.2003)
5.2. עשרות מאמרים בעיתונות המקומית (הארץ, מעריב) ובאתרי אינטרנט חדשותיים בישראל, וכן ראיונות כמומחה בערוצי הרדיו והטלוויזיה על מערכות לייזר ליירוט טילים ורקטות.
השכלה
1964 – תואר ראשון (B.Sc.) בפיזיקה וכימיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
1966 – תואר שני (M.Sc.) בכימיה פיזיקלית, האוניברסיטה העברית בירושלים.
1970 – תואר שלישי (Ph.D.) בכימיה פיזיקלית (בתחום הספקטרוסקופיה המולקולרית).
קורסים מקצועיים:
Business Administration (Roberts Seminar, Rafael/MIT)
Business Accounting (Introduction, University of Haifa)
וזו חוות דעתי:
א. לייזר בהספק גבוה
1. מערכות לייזר רב עוצמה, המבוססות על טכנולוגיית הלייזר הכימי (קרי, לייזר שהאנרגיה לייצורו מופקת כתוצאה מתהליך בעירה של מספר גזים שונים ודלק), הן טכנולוגיה שהוחל בפיתוחה בשנות ה-70′ של המאה הקודמת. חברות מובילות בתחום היו, בין השאר, רפא”ל (תחת הנהגתי) בישראל וחברת TRW בארה”ב.
2. במונח “רב עוצמה” הכוונה למערכת לייזר שביכולתה ליירט ולהשמיד מטרות שונות, הן בעת מעופן באוויר או בחלל והן על הקרקע; זאת, להבדיל ממערכות לייזר בעוצמה נמוכה, המשמשות בעיקר לציון מטרות ומדידת טווח או לביצוע פעולות רפואיות/תעשייתיות עבורן נדרש הספק נמוך יחסית.
3. עוד בסוף שנות ה-70′ ותחילת שנות ה-80′ של המאה הקודמת הוכחה יעילותה של טכנולוגיית הלייזר הכימי, כאשר חברת TRW האמריקנית הצליחה – בסדרת ניסויים שבוצעה בטכנולוגיה זו – להשמיד סוגים שונים של מטרות, קרי טילי נ”ט וטילי שיוט, בעת מעופן.
ב. לייזר כימי לעומת לייזר “מצב-מוצק”
4. הלייזר הכימי, עליו מבוססות מערכות ה”נאוטילוס” וה”סקייגארד” (הדגם המשופר של מערכת ה”נאוטילוס”, ונגזרת ישירה של מערכת זו) הוא ממשפחת ה-HF/DF (סוגי גזים המשמשים לייצור קרן הלייזר), באורך גל של 3.8 מיקרון.
5. בעת פעולתה מוזנת מערכת הלייזר הכימי בדלק סילוני נוזלי מסוג JP8, וכן בששה גזים שונים: חנקן פלואורי (NF3), מימן (H2), דיאוטריום (D2), אתילן (C2H4), הליום (HE) וחמצן (O2).
6. הדלק וששה הגזים השונים הינם כולם חומרים מסחריים רגילים, הניתנים לרכישה חופשית ומיידית בשוק החופשי; כולם אינרטיים, אינם רעילים ואינם מתפוצצים.
7. פגיעה ישירה במיכלית הנושאת חומרים אלו תגרום לכל היותר לדליקה, אך לעולם לא לפיצוץ – וזאת בהשוואה לנזק היכול להיגרם כתוצאה ישירה מפגיעה במצבור טילים המוכנים לשיגור (כמו, לדוגמא, במערכת “כיפת ברזל”), אשר תגרום בסבירות גבוהה לפיצוץ רב עוצמה.
8. תוצרי הבעירה של המערכת (לטובת ייצור אנרגיית קרן הלייזר) מכילים חומצה פלואורית (HF/DF), פחמן פלואורי (CF4), הליום (HE) ואדי מים (קיטור).
9. מבין תוצרי הבעירה הנ”ל, החומצה הפלואורית הינה התוצר הרעיל היחיד, ועל כן מתחייב טווח בטחון של כ-100 מטרים ממאיר הלייזר. יודגש, כי ריכוזה של החומצה הפלואורית מתוך כלל התוצרים הינו 1-2% בלבד, והואיל והיא מהולה בגז הליום – שהוא קל מהאוויר – היא נעלמת במהירות והנזק הנגרם כתוצאה ממנה שולי.
10. לשם השוואה ועל מנת לסבר את האוזן, ירי של טיל “פטריוט” – המייצר גז רעיל מאותה משפחה (מסוג HCL) – מחייב טווח בטחון של כ-300 מטר; זאת, מאחר שה-HCL הינו כבד יותר מהחומצה הפלואורית, ריכוזו גדול יותר ותוצרי בעירת מנוע הטיל אינם מכילים הליום. עוד יצוין כי מאחר שהחומצה הפלואורית הינה אקטיבית מאוד, ניתן להוסיף למערכת הנאוטילוס/סקייגארד סופח מסחרי (סידן הידרוקסיד) שיקטין את טווח הבטחון של הלייזר לכ-30 מטרים בלבד.
11. יתרונותיה העיקריים של מערכת ה”נאוטילוס” הינם:
· טכנולוגיה זמינה ומוכחת בעשרות ניסויים, באחוזי הצלחה גבוהים ביותר (למעשה – ב-100 אחוזי הצלחה; שכן כל אימת שקרן הלייזר עקבה אחרי המטרה, המטרה הושמדה).
· מאפשרת יישום מיידי של מערכות נשק שונות (כלומר, המערכת היא רב-תכליתית, וניתן להפעילה נגד מטרות שונות, כגון רקטות, מטוסים, מסוקים, מל”טים, דאונים, טילי שיוט, נשק מונחה ועוד).
· אין חסמים טכנולוגיים – הטכנולוגיה בשלה וזמינה.
· ניתן להפיק ממנה הספקים גבוהים ביותר, מעל 1 מגהוואט, המאפשרים טווחי העסקה גדולים של מטרות (10 ק”מ ומעלה מהקרקע, מאות ק”מ במערכת מוטסת ואלפי ק”מ במערכת לוויינית).
12. חסרונותיה העיקריים של מערכת ה”נאוטילוס” הינם:
· המערכת דורשת טווח בטחון של כ-100 מטר (שניתן להקטינו לכ-30 מטר, עם סופח) עקב תוצרי לוואי ורעש. יצוין, כי כל מערכת יירוט – בין באמצעות לייזר ובין באמצעות טילים-מיירטים – דורשת טווח בטחון מסוים.
· יש להקים מערכת לוגיסטית לאספקת הדלק וסוגי הגזים השונים הדרושים לתפעול המערכת (מערכת לוגיסטית זו דומה למערכות ההפצה של חברות הדלק והגז בישראל). מכל מקום, גם מערכות יירוט אחרות, כגון “כיפת ברזל” דורשות גיבוי לוגיסטי (מורכב בהרבה) של ייצור הטילים, אספקתם, אחסונם, בדיקתם, תחזוקם וכיו”ב.
· ניחות עוצמת קרן הלייזר בעת המעבר באטמוספירה ודרך עננים (ראו התייחסות מפורטת בהמשך).
13. לייזר “מצב מוצק” הינו אחת הטענות המושמעות על ידי אנשי מפא”ת על מנת להצדיק את ההחלטה השערורייתית שלא לעשות שימוש בלייזר כימי על מנת להגן על תושבי שדרות, אשקלון, עוטף עזה ויישובי הצפון באופן מיידי מאיום הרקטות ופצצות המרגמה. ברם, טכנולוגיה זו נמצאת עדיין בחיתוליה, ולהערכתי המקצועית אנו רחוקים כעשר שנים לפחות מהמועד בו ניתן יהיה לייצר מערכת נשק המבוססת על טכנולוגיה זו, מן הסיבות שיפורטו להלן.
14. לצורך הפקת אנרגיית הלייזר באמצעות לייזר “מצב מוצק”, יש להשקיע אנרגיה חשמלית. היות שנצילותו של לייזר “מצב מוצק” מוגבלת ככל הידוע כיום לכ-10% (כלומר, 10% מהאנרגיה המושקעת הופכים לקרן הלייזר עצמה, ו-90% ממנה “מתבזבזים” בצורת חום), הרי שעל מנת לייצר וואט אחד של אנרגיית לייזר, יש להשקיע כ-10 וואט של אנרגיה חשמלית.
15. אפילו אם תגיע טכנולוגיה זו לכלל יישום (דבר המוטל בספק כשלעצמו) הרי שקיימת כיום מגבלה תיאורטית להספק המקסימלי שניתן להפיק ממנה – שהוא כ-100 קילוואט בלבד – וזאת עקב הצורך לפזר בזמן אמת, בעת פעולת הלייזר עצמו (פעולה הנמשכת 2-3 שניות לכל “יריה” של לייזר), את החום העצום שנוצר במערכת (כאמור, כתוצאה של כ- 90% מהאנרגיה החשמלית המושקעת). אין כיום בנמצא מערכת פיזור חום, המסוגלת לפזר את החום הנוצר במערכת לייזר “מצב מוצק” שהספקה מתאים ליירוט יעיל של רקטות.
16. מגבלה זו של ההספק המקסימלי, תאפשר ייצור מערכות להן טווח יעיל מקסימלי, על הקרקע, של כ-2-3 ק”מ בלבד – רחוק מאוד מהנדרש לעמידה במשימה המבצעית של הגנת מקומות יישוב גדולים. אשר על כן, הערכתי המקצועית היא כי לא ניתן לבנות כיום ולא ניתן יהיה לבנות בעתיד הנראה לעין מערכת לייזר “מצב מוצק” המסוגלת ליירט ביעילות רקטות קצרות טווח.
17. יתרונו העיקרי של לייזר “מצב מוצק” הינו באספקת “אנרגיה נקייה” (חשמלית) ליצירת קרן הלייזר. ברם, למערכת מספר חסרונות מובהקים שניתן לסכמם כדלקמן:
· מועד הבשלת הטכנולוגיה – רחוק: 10 שנים ויותר מהיום (על כך מסכימים כל המומחים לנושא בלא יוצא מן הכלל).
· מגבלה פיזיקלית להגעה להספקים גבוהים, מעל כ-100 קילוואט: משמעות הדבר היא כי גם כאשר טכנולוגיית הלייזר “מצב מוצק” תבשיל, לא ניתן יהיה לייצר מערכת יירוט בלייזר “מצב מוצק” שתענה על הצרכים המבצעיים האמיתיים, קרי הגנה על מקומות יישוב גדולים (שדרות, אשקלון, קריית-שמונה וכו’).
· אורך הגל של מערכות הלייזר המבוססות על מצב מוצק הוא כ-1 מיקרון: אורך גל זה פוגע ברשתית העין ועלול לגרום לעיוורון של כל מי שחשוף לאנרגיה המוקרנת חזרה מהמטרה אותה רוצים ליירט. אפילו מטעם זה בלבד, אין סיכוי שמערכת זו תאושר אי פעם למטרת הגנה על יישובים אזרחיים.
· לכל קרן לייזר – בין אם נוצרה ע”י לייזר כימי ובין אם נוצרה ע”י לייזר “מצב מוצק” – חסרון בסיסי של הנחתה אטמוספרית המגבילה את טווח פעולתה. חסרון נוסף של מערכת כזו הוא חוסר יכולת מעבר דרך עננים כבדים; ואולם, בתנאי מזג האוויר הקיימים בארץ ניתן לפעול עם הלייזר כשהמטרה נמצאת מתחת לבסיס הענן, ומגבלה אמיתית קיימת רק בכ-2-3% מכלל ימות השנה.
עם זאת, לעומת הלייזר הכימי שכאמור פועל באורך גל של כ-3.8 מיקרון, אורך הגל של 1 מיקרון – בו פועל הלייזר המבוסס על מצב מוצק – רגיש הרבה יותר לניחות עקב השפעת האטמוספרה, ולכן הטווח היעיל שלו יהיה קטן יותר גם כתוצאה מעובדה זו.
18. לאור האמור לעיל, לא ייפלא כי כל מערכות הנשק מבוססות לייזר רב עוצמה הקיימות כיום או נמצאות כיום בפיתוח מתקדם, בלא יוצאת מן הכלל, מבוססות אך ורק על טכנולוגיית הלייזר הכימי.
19. בין המערכות הללו ניתן למנות את מערכת ה”נאוטילוס” שפיתוחה הושלם; את מערכת הסקייגארד – שהיא כאמור הנגזרת הישירה של ה”נאוטילוס” – שהגיעה לשלב של סיום התכנון ההנדסי שלה; את מערכת הלייזר המוטסת לצורך יירוט טילים – ה-ABL, הנמצאת בשלב של טיסות ניסוי; וכן את מערכת ה-ATL של חברת בואינג – המיועדת למשימות אוויר/קרקע, וגם היא ביצעה כבר טיסות ניסוי ראשונות.
ג. מערכת ה”נאוטילוס” ומערכת ה”סקייגארד”
20. מערכת ה”נאוטילוס” פותחה עבור צורך אחד בלבד, והוא הגנה על קריית שמונה מפני רקטות ה”קטיושה” (ודומותיהן) שנורו אליה מלבנון, החל בשנות ה-70′ של המאה הקודמת.
21. פיתוח המערכת החל בחודש יוני 1996 והסתיים בחודש יוני 2000, עם ביצוע שני ניסויים מוצלחים של השמדת רקטות “קטיושה” בעת מעופן באוויר.
22. מאז חודש יוני 2000 ועד לחודש נובמבר 2004, בוצעו במערכת ה”נאוטילוס” עשרות ניסויים. המערכת השמידה, באחוזי הצלחה גבוהים ביותר, 46 איומים מסוגים שונים: 31 קטיושות ורקטות אחרות מתוצרת ישראל, 5 פגזי ארטילריה 152 מ”מ ו-10 פצצות מרגמה, מהן 3 שנורו כמטח.
23. אחוזי ההצלחה בניסויים אלה היו חסרי תקדים, והם נובעים משימוש בנשק הפועל במהירות האור. מלבד מספר תקלות שאירעו בשנת 2000, בתחילת ניסויי המערכת (תקלות שמרביתן שייכות לרכיבים אחרים של המערכת, ולא ללייזר עצמו), הוכיחה מערכת הלייזר אחוזי הצלחה כוללים של מעל 90%, ו-100% הצלחה כל אימת שקרן הלייזר “ננעלה” על מטרתה (שזהו המדד הנכון להערכת הצלחתה של המערכת); בכל פעם שקרן הלייזר הופעלה, התוצאה הייתה השמדת המטרה, ולא הייתה מטרה שהמערכת החטיאה. תוצאות הניסויים זכו לאישור צבא היבשה של ארה”ב.
24. למרות הצלחה זו החליטה מערכת הבטחון, בשנת 2001, שלא להביא לארץ את מערכת ה”נאוטילוס”. החלטה זו נבעה להערכתי מן הסיבות הבאות:
· הנסיגה מלבנון (מאי 2000) נתנה את התחושה שאיום הרקטות על קריית שמונה הוסר.
· חיל האוויר סבר שאם יתחדש איום הרקטות הוא יידע לטפל באיום זה.
· משרד הבטחון חשש מהעמסת תקציב הבטחון, שהיה אז במצוקה עקב קיצוצים חריפים.
25. מערכת ה”נאוטילוס” נמצאת כיום בשדה הניסויים בארה”ב, כשהיא ארוזה ושמורה במצב טוב מאוד. ניתן להביאה לארץ ולהציבה באזור שדרות תוך כחצי שנה ובהשקעה של כ-50 מיליון דולר.
26. הערכתי המקצועית היא כי מערכת ה”נאוטילוס” – כפי שהיא כיום ועוד לפני הצטיידות במערכת המבצעית המלאה, ה”סקייגארד” – תוכל לספק מייד עם הצבתה בשטח הגנה כמעט מלאה לעיר שדרות וליישובים הסמוכים אליה.
27. מערכת ה”סקייגארד” מהווה פיתוח ישיר של מערכת ה”נאוטילוס”. חלק מהפעילות הממומנת של חברת נורתרופ-גרומן – יצרנית ומפתחת מערכות ה”נאוטילוס” וה”סקייגארד” (כמו גם מערכת ה-ABL שאוזכרה לעיל) – במהלך השנים 2000 עד 2004, היה לבצע תכנון הנדסי מפורט של מערכת ה”סקייגארד”. תכנון זה, שנקרא בזמנו “Block 0“, הוצג בפני הצבא האמריקני ונציגי מערכת הבטחון של ישראל באוגוסט 2005 לשביעות רצונם המלאה.
28. השיפורים במערכת ה”סקייגארד”, בהשוואה ל”נאוטילוס”, הינם כדלקמן:
· תכנון לעמידה בסטנדרטים צבאיים מלאים (זמינות, אמינות, תחזוקתיות).
· הקטנת מימדים פי 4.
· שטף אנרגיה על המטרה – גדול בין פי 4 עד פי 5.
· כתוצאה מכך – הגדלת הטווח היעיל לכ-10 ק”מ, עובדה המאפשרת שימוש ב-8 מערכות בלבד להגנה על כל מרחב יישובי “עוטף עזה”, לרבות שדרות ואשקלון, ובכ-26 מערכות כאלה להגנה על כל אזור הצפון. כל זאת עם מקדם בטחון של כ-100 אחוז.
29. כתוצאה מהשלמת התכנון ההנדסי, כמצוין לעיל, התחייבה חברת נורתרופ-גרומן בפני מערכת הבטחון לספק מערכות “סקייגארד” ראשונות תוך 18 חודשים ממועד תחילת העבודה על ייצור המערכת, ובמחיר קבוע, תוך נכונות לשאת בקנסות על אי עמידה ביעדים.
ד. טענות ראשי מפא”ת נגד הצבת מערכת ה”נאוטילוס”/”סקייגארד” והפרכתן
30. בחודש ינואר 2007 הקימה מערכת הבטחון “ועדת מומחים” מיוחדת, שנקראה “ועדת נגל”, על שמו של יושב הראש שלה, ומטרתה המוצהרת הייתה לבחור את המערכת היותר מתאימה להגנת היישובים הסמוכים לגבול מפני איומים בליסטיים קצרי טווח – רקטות וטילים מסוגים שונים, כולל קסאמים, ומפני פצצות מרגמה.
31. למותר לציין כי הח”מ – למרות ניסיונו העשיר והמוכר היטב בנושא מערכות לייזר רב עוצמה – לא הוזמן כלל להשתתף בישיבותיה של ועדה זו או אף להופיע בפניה. כל המומחים בוועדה היו, להערכתי, מומחים “מטעם”, שנועדו להצדיק החלטה שנתקבלה מראש (לעניין זה ראו גם הפירוט שבחוות דעתו של חברי, אל”מ (מיל.) יוסי ארזי).
32. לאחר שפסלה לחלוטין את שתי מערכות הלייזר רב העוצמה – ה”נאוטילוס” וה”סקייגארד” – “ועדת נגל” אף לא מצאה לנכון להעביר לחברת נורתרופ-גרומן את הסתייגויותיה מן המערכות הנ”ל, על מנת שניתן יהיה למסור התייחסות הולמת ובזמן לנושא, שהוא קריטי כל כך לבטחון המדינה ותושביה; זאת, חרף בקשות פורמליות ובכתב של החברה האמריקנית בנושא זה.
33. נימוקי הוועדה דלפו עם הזמן לכלי התקשורת, ואף אושרו פומבית על ידי מנכ”ל משרד הבטחון דאז, מר פנחס בוכריס, והעוזר המדעי לראש מפא”ת מר יעקב נגל, בראיון שהעניקו לעיתונאי בן כספית ב”מעריב” ביום 4 באפריל 2008, ושהעתקו צורף כנספח לחוות דעתו של חברי, יוסי ארזי. כל הנימוקים הללו זכו להתייחסות ולמענה על ידי חברי, יוסי ארזי, בחוות דעתו המצורפת לעתירה דנן, ואני סומך ידי על כל האמור בחוות דעתו.
34. מערכת הבטחון מפיצה זה שנים אחדות (בעיקר באמצעות הדלפות של גורמי עלומי שם, אך לאחרונה גם בראיונות גלויים לכלי התקשורת) טיעונים מופרכים ושערורייתיים להצדקת החלטותיה הבלתי סבירות בעליל בסוגיית ההגנה על העורף מפני איומים בליסטיים קצרי טווח. טיעונים אלה אינם תואמים את האמת, ויש לראות את התנהלותה של המערכת בנושא זה, ואת ניצול עוצמתה לרעה, בחומרה רבה.
35. אני סבור שההתעלמות ממערכת הלייזר (“נאוטילוס”/”סקייגארד”), אשר פיתוחה נעשה לבקשתה של מערכת הבטחון (מפא”ת) ובתיאום מלא עמה; שהוכיחה יעילותה בעשרות ניסויים מוצלחים; ושעלות הפעלתה זולה (הן אבסולוטית והן בהשוואה לכל חלופה) – גרמה וגורמת לחשיפה מתמשכת של העורף (יישובי עוטף עזה החל מחודש אפריל 2001 ועד היום, וצפון המדינה במלחמת לבנון השנייה), לירי נשק תלול-מסלול (רקטות מסוגים שונים וכן פצצות מרגמה). דבר זה מהווה לעניות דעתי מחדל מהחמורים שידעה מדינת ישראל מעודה.
ולראיה באתי על החתום, היום, _______________ ביוני 2010.
עודד עמיחי
__________
סקאייגארד/נאוטילוס נ’ כיפת הברזל: העתירה לבג”ץ
נספח א’: חוות דעת מומחה, ד”ר עודד עמיחי (אתה כאן)
נספח ב’: חוות דעת מומחה, אל”מ (מיל.) יוסף ארזי
__________
מחדל הגנת העורף: מדוע נזנח פתרון הלייזר (נאוטילוס/ סקייגארד) לטובת “כיפת ברזל“?
האם מדינת ישראל החליטה להפקיר את העורף לירי בליסטי?
עוד על מחדל הגנת העורף, ועל פתרון הלייזר (נאוטילוס/ סקייגארד) שנזנח לטובת “כיפת ברזל“
עוד על גרירת-הרגליים בעניין מערכות הלייזר נגד טילים: מערכת הביטחון שמה את כל הביצים בסל עם חור