ראשית, אני בכל מאודי רוצה שגלעד שליט יחזור הבייתה, אך הדבר לא מונע ממני לחשוב על מה שטוב למדינה ולכלל הציבור בישראל.

ככל שהדיון הציבורי מתלהט ומתלהם בעניין גלעד שליט, ובסופו של דבר העיסקה תמומש לכאן או לכאן לכן, הרי למספר של 1000 מחבלים רוצחים נתניהו כבר הסכים, עיני הממשלה צריכות להיות גם נשואות לעתיד לבוא ולקבוע כללים מחייבים, ברורים ואף נוקשים למצבי חטיפות של חיילים ואזרחים נוספים, שמן הסתם לצערינו הרב, עלולים להתרחש לאור מאמציהם הנואשים של ארגוני הטרור לשחרר את כל אסיריהם ולפגוע במדינת ישראל.

חשוב מאד, כאשר הממשלה בבואה לאשר את הכללים החדשים למצבים הבאים של חטיפות של חיילים ואזרחים אשר תניח לפניה וועדת שמגר, תקבע גם כלל חשוב נוסף, שעל פיו, יאסר על מקבלי ההחלטות בממשלה להיפגש עם משפחות החטופים בעניינם ולהשתתף בהפגנות וצעדות עד לסיום העיסקה מסיבות ברורות, הם אינם יכולים לשאת בשני כובעים, יש להם רק כובע אחד והוא להחליט מה שטוב למדינה ולכלל הציבור. עליה רק לקבוע את הגורם מחוץ לממשלה אשר יהיה בקשר ישיר עם המשפחות ורק הוא, גם לא המתווך שנקבע לטפל בכך כדי שלא יהיה מושפע מהלחצים.

מספרים שבעיסקת ג’יבריל הידועה לשימצה, לפחות שניים ממקבלי ההחלטות בממשלה אשר לא יכלו לעמוד למראה אחת האמהות אשר התעלפה בכל פעם על השולחן, כאשר הייתה נפגשת עימם בעניין בנה החטוף, והם הצביעו לבסוף בעד העיסקה, שעל כך התחרטו עד סוף חיהם לאור התוצאות הקשות.

גם ראש הממשלה בזמנו, יצחק רבין ז”ל, אמר לא אחת בשיחות סגורות, כך מספרים, שהוא מצטער על ההחלטה שנתקבלה שהוא תמך בה וזאת לאור הביקורת הרבה ותוצאותיה.

רק במדינה חצוייה ושסועה בסוגיה זו כמדינתינו, יכולים בני משפחה של חטופים להודיע קבל עם ועולם שלא חוזרים הביתה בלי בנם החטוף, ולהאשים את הממשלה והעומד בראשה שלא נענה לדרישותיהם למרות כביכול שרב העם עימם, ורק במדינתינו, שרים מפגינים בתמיכה בעד שחרור מחבלים בעיסקה כאשר הם אלה שצריכים להחליט בבואו יום על כך שלכל הדעות היא בעלת השלכות רבות לעתיד לכלל הציבור.

בעיניינו של גלעד שליט כבר אין מה לעשות, הכל נפרץ ויש הסבורים שזה לא קידם את העיסקה אלא להיפך, אך חשוב מאד שועדת שמגר, המסיימת לגבש את הכללים החדשים למצבי חטיפות הבאים למעמד חוק מחייב, לא תשכח להכליל אספקט חשוב זה בהמלצותיהם.

כדאי מאד ללמוד ממדיניות האמריקאים בנושא טיפולם בחטיפות חיילים, ידוע שתודות למדיניות זו, של אי כניעה ללחצים מצד משפחות החטופים ואפילו האיסור להפגש איתם, עקומת החטיפות של חייליהם ירדה פלאים.

__________

גרשון אקשטיין, רעננה, סופר ופובליציסט