בדיון בקונגרס האמריקאי על הצבתם באי גואם של 8,000 חיילי מארינס, יחד עם בני משפחותיהם, שאל חבר הבית, Hank Johnson, את האדמירל שהציג את הנושא אם אין חשש שהאי ייטה על צידו ויתהפך על גבו (“tip-over and capsize”) מאיכלוס-היתר הזה…

צריך לראות את זה, ולהקשיב
לזה, כדי להאמין!

הדבר הראשון ששאלתי את עצמי כאשר ראיתי את הסרטון הזה היה האם האיש הזה אידיוט, או שהוא עושה את עצמו.

אמרו אתם. היו אתם השופטים.

הערה הכרחית לעניין ה”סגנון”

כיוון שכבר הורגלתי – לצערי – להשתלחויות הבלתי-פוסקות ב”סגנון” של אדם כאשר הוא אומר דברים אשר תוכנם אינו ערב לאוזנו של המשתלח, לא יפתיע אותי אם גם כאן יתריסו כנגדי באיזה סגנון אדוני מדבר.

אבל, עם כל הכבוד, ראו שוב את הסרטון, ואמרו בעצמכם אם השאלה הזאת אינה מתאימה למקרה, ואם יש בה גוון “סגנוני” כלשהו.

לא, אין בזה שום גוון “סגנוני”. יכול אפילו להיות שהשאלה בכלל לא במקומה, שכן האי גואם אכן עשוי להתהפך, ואז תתעורר השאלה האם שמחה ניר הוא אידיוט, או שהוא עושה את עצמו.

לא, זה מאוד לא נעים שאומרים על אדם פלוני שהוא אידיוט, או שמציגים את השאלה אם הוא אידיוט, או שהוא רק עושה את עצמו. זה מאוד לא נעים, ולפעמים זה גם לא נכון, אבל כאשר אומרים על אדם דברים לא-נכונים, התרופה היא בדיני לשון-הרע, ולא בקשקשנות על ה”סגנון”.

לא, זה באמת לא נעים, אבל צריך לדעת להתמודד עם זה, וכאן אני לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. ראו, למשל, את מאמרי על חובת הדיווח להוצל”פ ע”י כונס נכסים שהוא גם בא-כוחו של הזוכה: על תקנה לא-רלוואנטית, ועל טעות אידיוטית שלי.

ואם מותר לי להכות על-חטא על טעויותי האידיוטיות שלי בלי שאיש יגיד לי באיזה סגנון אדוני מדבר, באותה המידה מותר לי להכות על טעויותיהם האידיוטיות של אחרים, בלי שאיש יגיד לי באיזה סגנון אדוני מדבר, כי כשרות הסגנון היא עניין “לינגוויסטי” טהור, אשר אינו תלוי-נסיבות.

_______________

המלצת היום:

שופטי העליון אשר גרוניס, ניל הנדל, עוזי פוגלמן: האם הם אידיוטים, או שהם רק עושים את עצמם ככאלה?