ניסיונות הפריצה לעזה, התעמולה הנלווית להן,פעולות המניעה ותוצאותיהן, הסערה התקשורתית שמסביב מעלות בי תחושות מצוקה וחשש, מעלות בי את השאלה האם מדינת ישראל פועלת ופעלה בדך המיטבית, לקדם לנוכח ובעת האתגר.

למרות חוסר ניסיוני במשפט בינ”ל ובדיפלומטיה, חוסר מידע מודיעני, עלו בי אלו המחשבות.

איזור עזה וסביבתו הוא איזור מלחמה. מתוך עזה מתבצעות מאופן רציף תקיפות מטרות אזרחיות וצבאיות על ידי קבוצת ארגונים ערבים אסלאמיים בהנהגת החמס. כבר לאחר ההינתקות מעזה, מדינת ישראל צריכה הייתה להכריז על אזור עזה כאזור לחימה מתמדת וכי כל גורם מתערב יחשב כפועל פעולה מלחמתית כנגדה, גם אם פועל במסווה אזרחי. כך צריך היה להיאמר בהכרזה: “כל מתערב ללא הסכמה ותיאום יטופל ככוח לחימה ובאופן צבאי”.

באזור בו מתנהלת מלחמה, כל פעולה חד צדדית על ידי גורם חוץ כלשהו, בייחוד כאשר פעולה זו יש בה לסייע לצד לוחם, היא למעשה פעולה מלחמתית. משום כך, הדרך לטפל בזאת היא במישור של פעולה ביטחונית.

מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה כפוי עם משטר החמס שבעזה, משטר פשיסטי גזעני.

פריצת דרך לחמס האויב כפי שניסה לבצע המשט, היא פעולה מלחמתית גם אם נעשית במסווה אזרחי. גם מרגלים פועלים במסווה אזרחי ולכולם ברור כיצד יש לטפל בהם.

אני משוכנע כי לא היה מנוס מפעולה צבאית לעצירת ניסיון הפריצה לעזה, אך הפתרונות והטקטיקה צריכים היו להיות שונים. אני מסכים כי הטקטיקה מול המשט הייתה לקויה וחסרת דמיון. התכנון היה עם ביטחון מופרז ואינו מתוחכם דיו, כמו רק מי שיש לו כוח רב וסומך על כך. תפקיד הצבא לספק פתרונות לאיומים ומחויבותו (הכוונה לדרגי הפיקוד) גם כלפי הממשלה וגם כלפי החיילים המבצעים, לתכנן היטב ולא לסמוך על עוז רוח החיילים שיצילו תוכנית לקויה.

גם נושא ההסברה והתעמולה לא הוכן היטב כחלק צרוף ומשולב בפעולה הצבאית, כך שתכנון הפעולה הצבאית היה צריך להתחשב בצרכי הגורמים ההסברתיים התעמולתיים הן בהכנת רקע תעמולתי לפני הפעולה תוך כדי ואחריה.

בעולם מושפע תקשורת של היום תורת הקרב צריכה לשלב סעיף תעמולה והסברה עם משאבים אמיתיים וזמינים למערכת ביצוע התקפית.

שנים של שתיקה ישראלית נותנים אותותיהם כעת. ישראל כחלק ממנגנון הלחימה צריכה להפעיל מנגנון תעמולה פעיל מאורגן מרושת היטב בתקשורת העולמית לגווניה, ונוכחות פיזית במוקדי השפעה שונים. ישראל לא מחתה באופן רועש רצוף מתמשך ומתמיד במוסדות הבינלאומיים. ישראל הייתה צריכה להרעיש עולמות על כל פגז טיל או מטען או אפילו ירי מקומי אך נמנעה מכך.

ממשל החמס הוא ממשל גזעני פשיסטי והתומכים בו הם ניאו-פשיסטים. לא משנה באלו שמות יקראו לעצמם הם צריכים להיות מוצגים בידי ישראל כ”ניאו-פשיסטים וניאו גזענים”.

מדינת ישראל צריכה לבדוק ולרענן את מדיניותה וסבלנותה כלפי ארגונים ואנשים המגיעים למזרח התיכון כמתסיסים ומוציאי דיבה לישראל.

החברה הנוצרית באירופה בעלת עבר של קרוב ל-2000 שנות שנאה, דיכוי, רדיפה ורצח של יהודים בשל יהדותם. הרושם הנצפה שחלק לא מבוטל בחברות אלו לא השתחרר ממסורת זו.

העולם המוסלמי פועל ממקור שונה אך דתי. מחקרים אחרונים הוכיחו כי במאבק על פלשתינה כנגד התנועה הציונית ופלישת ארצות ערב ב-1948 היו מסיבות ג’יהדיסטיות דתיות.

הצבועים השקרנים שעלו על הספינות אינם נאבקים לדוגמה לחירות הכורדים, כנגד הדיכוי הפיזי והתרבותי שהם עוברים בטורקיה. הם גם לא מתכוונים למחות על רציחות של אזרחים כורדים בסוריה על ידי הממשלה הסורית. אם זה בירי בחוגגים בראש השנה הכורדי ואם זה בבתי עינוים והמעצר שם. הם לא נאבקים למען הפליטים הקפריסאים, השבת רכושם וסיום הכיבוש התורכי, אבל אצל היהודים בכל עניין הם חייבים להתערב ורק אצל היהודים.

_______________

שמחה ניר: משט עזה: לקראת ועדת גולדסטון 2?

שמחה ניר: על דוח גולדסטון: אביעד הכהן, קשוט את ישראל תחילה!

יוסי בלום הלוי: תקשורת עוינת מתנצלת והיסטרית בשירות אויבי ישראל

מקור לא ידוע: הפיאסקו המודיעיני הגדול מאחורי משט הטרור הטורקי