ב”ה

                                                                  ירושלים, י”ג באלול, התש”ס

ליעל דיין, שלום, כמו זה שאת מתכננת לנו,

                                                                            “העבודה” משחררת

 שמעתיך מקוננת באזני כרמית גיא על “שלושים שנות כיבוש שבוזבזו”. ושוב לא הצלחתי לישון כל הלילה. זו כמובן בעיה שלי, שהאנטישמיות, איתה אנו חיים, או נכון יותר מתים, מאז הושלכו בנינו ליאור, ועד היום, כאשר הם משמשים בשר-תותחים ל”שלום”, מצליחה עדיין להרגיז אותי. ואולי זה משום, שלמרות שהצלחתם לממש את חלומכם להיות ככל העמים, ואפילו מובילים באנטישמיות, נולדתם לאמהות יהודיות.

מי שקורא לשיבת-ציון “כיבוש”, מכחיש את העם היהודי, מכחיש את זכות העם היהודי להיות. מכחיש את כל זכויותיו. מצדיק את “השואה”!!! מצדיק את גירושו מעל אדמתו, מצדיק את רדיפתו אלפיים שנה, מצדיק את מסעי-הצלב ואת מסעי-הג’יהאד. מצדיק את רצח בניו ובנותיו, בעבר, בהווה ובעתיד, שהלוא עצם קיומו היא אשמתו, אין לו זכות להתקיים.

     אלפיים שנה הם רדפו אותנו מארץ לארץ. הם הניסו אותנו לגיטאות ולתחום-מושב. כשהצלחנו להימלט מגדרות אושוויץ, הם שמו אותנו, במקרה הטוב במאוריציוס ובקפריסין. במקרה הרע, הם החזירו אותנו אל הכיבשנים או הטביעו אותנו בים. הם העלו אותנו באש, בה בעת הם נעלו בפנינו את שערי ארצנו-מקלטנו, אך פתחו אותם בפני המרצחים, שהציפו ארץ לא להם. פליטי הכבשנים נפלו באש הג’יהאד בלטרון, ופליטי קישינב נשחטו בחברון.

מאז יצאנו לגלות לא היה לנו גם יום אחד של שלווה. באנו אל הנחלה, אך לא אל המנוחה. נמלטנו מהם אל ארצנו, אך גם כאן הם רודפים אותנו. הם יושבים על חלקי תבל עצומים, אך דורשים מאיתנו להקצות להם עוד, מן המעט מארצנו, שעל חלק הארי שלה הם שולטים. שבעה צבאות ערביים עלו על שרידי חרב. הם לא הצליחו להשמידנו, על כן אנו צריכים לפצות אותם ביישוב פליטיהם.

בכל דברי ימי העולם, לא היה אירוע צודק יותר משוב עם ישראל למולדתו, לאחר אלפיים שנות שואה. ואת מדברת על כיבוש?! הערבים הם הכובשים, הפולשים והרוצחים.

אביך לא בזבז רגע אחד על כיבוש. במקום לפוצץ את המסגדים, שניבנו כפרובוקציה על מקום בית מקדשנו, הוא מסר את מפתחות ההר למטיפי הג’יהאד. מקום המזבח, שעליו לא יונף ברזל, נמסר לידי מקדשי הסייף. הר הבית, סמל השלום, נמסר לידיהם של שופכי דמים. את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, התקווה בת שנות האלפיים, אתם מוסרים לידי כובש זר.

יעל דיין בהפגנת “גוש שלום”

  אולי את תעני על שאלתי, למה מסעי הג’יהאד מקנים “זכויות לגיטימיות”, ושיבת ציון ובניינה הם “כיבוש משחית”?

אבל, את מי אני שואלת? הרי מזמן איבדתם את המצפן ואת המצפון. אם תכנית השלבים הערבית לחיסול ישראל, הוא תהליך שלום, אז בנין ארץ ישראל היא השחתה.

ראיתיך בהפגנה החוליגנית בצומת גוש עציון. בגללכם נתקענו בפקק ממושך בדרכנו לחגוג בחברון. ראיתי פרצוף מת, עינים חלולות… בפעם השניה שראיתי פרצוף כזה, היה זה פרצופו של רוצחו של נהג-המונית, דרק רוט. מפחיד!

אם אינכם רוצים בארץ הזו, הסתלקו מפה. קחו אתכם את תואמיכם, שלהם אתם נותנים את כל הארץ, כמחווה-גומלין לגירוד פצעינו בחצי הדיסקית של זכריה באומל. אתם אינכם יצורי אנוש, בכלל. מי שעושה שלום עם רוצחיהם של ילדי צפת, ילדי משפחת ארויו, רחל וייס ושלושת פעוטותיה, רמי חבה, שלווה אוזאנה, משפחת הרן, שלום לפיד ואביו, מטיילי כביש החוף, ילדי דוב”ב ואביבים, מטיילי מעלה עקרבים, הוא אינו אדם נורמלי, בוודאי איננו יהודי.

בחברון נאנסו ונשחטו בנות על אמותיהם. גולגלות נערים נופצו על ספרי הגמרא שלהם, תינוק שוסף בזרועות אביו, זקן נתלה ברגליו וראשו על פרימוס בוער. עם האנשים האלה אתם עושים שלום. אילו הייתם אז, היה אפרים סנה מאשים את הנרצחים, הי”ד, ואת היית אומרת, אילו לא היו שם לא היו מתים. ואתם מנהלים היום את ענייני העם היהודי….

                                                                                       חנה אייזנמן