אחת התוצאות של ההתפתחות הטכנולוגית בימינו היא שהולך ופוחת השימוש במוח האנושי. פעילויות שגרתיות מועמסות על המחשב. אנשים כבר לא כותבים. אם לא היה צריך לחתום על צ’קים ועל חוזים, השימוש בעט היה הופך לנחלת ההיסטוריה. יכול להיות שזה עוד יקרה. היום אנשים התרגלו לא להעמיס על המוח שום פעילות אותה ניתן לעשות בעזרת המחשב, אפילו חשבון פשוט, כמו 2×2, אינו נעשה יותר בראש. יש מחשב.

מסתבר שגם ניהול המלחמה עבר מיחשוב. בצבא ארה”ב המחשב הפך להיות כלי מרכזי במלחמות שהוא מנהל בעיראק ובאפגניסטאן. במאמר מוסגר, אינני יודע מה נעשה בתחום הזה בצה”ל, אם כי בזמנו, כשעדיין שרתתי במילואים, היה שימוש די רחב במחשבים. היתה לי מעורבות לא מעטה בזה. אני מקווה מאוד שצה”ל לא נדבק מהצבא האמריקאי ושמה שאתאר בשורות הבאות לא הגיע ולא יגיע לארץ הקודש.

יש הרבה צדדים חיוביים לשימוש במחשבים. אני האחרון שצריך להתלונן – מה הייתי עושה בלי מעבד תמלילים, בלי האינטרנט או בלי Excel? אבל הכל במידה. גם אחרי שפיתחו מחשב שהצליח לנצח את קספארוב, עדיין כדאי לזכור שהמוח האנושי, עם כל מגבלותיו, מסוגל לעשות דברים ששום מחשב אפילו לא מתקרב אליהם. מחשב יכול לחשב, ויכול לעבד נתונים, ויכול לעשות השוואות בין תוצאות של הנחות שונות, ומה שחשוב במיוחד, את כל הפעולות האלו המחשב יכול לעשות בהרף עין. אבל מחשב איננו מסוגל לחשוב. הסתמכות יתר על המחשב, בייחוד אם שוכחים את המיגבלה האחרונה, יכולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת. 

..

במאמר We Have Met the Enemy and He Is PowerPoint, מיום 27.4.2010, מתאר הניו יורק טיימס את ההשתעבדות של הצבא האמריקאית למיחשוב המלחמה, והתוצאות השליליות שיכולות להיות לזה. ה”נשק הסודי” עליו המאמר מדבר הוא, כמובן, תוכנת מיקרוסופט Power Point) הידועה.

התמונה שלמעלה, שמזכירה תצוגה גרפית של ספגטי (spaghetti graphic), לקוחה מתוך תצוגה של Power Point שהוכנה לצורך תידרוך שניתן לגנרל מקקריסטל (Gen. Stanley A. McChrystal), המפקד של הכוחות האמריקאיים באפגניסטאן. התידרוך נועד להבהיר את המורכבות של הבעיות בפניהן ניצב הצבא האמריקאי במלחמתו נגד הטליבאן. מקקריסטל התבונן בתמונה שעה ארוכה, ובסוף העיר “כאשר נבין מה רואים כאן, ננצח במלחמה”. לעניות דעתי, מה שהוא באמת חשב בלבו היה איך, לכל הרוחות, מצליחים לשכנע את הטליבאן לעבור לשימוש בדיאגרמות כאלו. כשזה יקרה, אז באמת ננצח.

גנרל מקקריסטל מקבל בכל יום שלושה סיכומי מצב באמצעות מצגי PowerPoint וכן הוא משתתף בשלושה מצגים נוספים בממוצע כל שבוע. קצת קשה לתאר לעומק את קשרי הגומלין בין הגורמים הפוליטיים, הכלכליים והאתניים (take account of interconnected political, economic and ethnic forces) באמצעות טבלה סכימטית של ראשי פרקים, כך שהשימוש המוגזם בתצוגות Power Point מונע הבנה מלאה של הבעיות בשטח שבאזורים שבדרך כלל אינן מצטמצמות לצד הצבאי בלבד.

השימוש במצגות Power Point הפך לאובססיה בשורות הפיקוד של הצבא האמריקאי, וגורם לשיתוק מוחין. במקום דיונים פוריים, מפקדים ברמות השונות מסתפקים בתצוגות קשוחות של ראשי פרקים (rigid lists of bullet points). ישיבת Power Point ממוצעת נמשכת כ-25 דקות – כשחמש הדקות האחרונות מוקדשות לשאלות מפי אלה מבין השומעים שלא נרדמו. קצינים בכל הרמות, ממפקדי מחלקות בשדה ועד לגנרלים בפנטאגון, מקדישים שעות מזמנם להכנת מצגות Power Point וזה בא על חשבון זמן אימונים ומשימות צבאיות אחרות. בהשאלה מהביטוי מות נשיקה, בשורות הצבא האמריקאי רווח הביטוי מוות ע”י Power Point (“death by PowerPoint,” is the phrase used to described the numbing sensation that accompanies a 30-slide briefing).

מפקד הכוחות שפלשו לעיראק בשנת 2003, נאלץ להסתפק במצגPower Point שהוכן עבור דונאלד ראמספלד, שר ההגנה באותם ימים, במקום לקבל פקודות מבצע מפורטות עם הגדרה ברורה של המשימות לכוחות השונים.

ריצ’רד הולברוק (Richard C. Holbrooke), נציגו המיוחד של אובאמה לפקיסטאן ואפגניסטאן ערך לא מזמן סיור באזור. בכל מקום בו הוא ביקר הוא קיבל סקירת מצב באמצעות מצגת Power Point. כשהגיע למקום בו משרתות יחידות של הצבא האיטלקי, לתצוגה נלווה גם רקע מוסיקלי.

אם חברת מיקרוסופט היתה משנה את מדיניותה וגובה תמלוגים על פי מספר הפעמים בהם משתמשים בתוכנה, ביל גייטס היה מכפיל ואולי אפילו משלש את הונו. אם השימוש בPower Point יקרב את הניצחון במלחמה רק אלוהים יודע.

עם סיום קריאת המאמר בניו יורק טיימס, בא לי רעיון פראי. אולי כדאי לחייב עורכי דין המופיעים בבתי משפט להביא את טענותיהם באמצעות מצגים של Power Point במקום לשאת נאומים אין סופיים.