כשירדו צהלו שלשתם: “חג שמח”, התריסו.

ב”יום העצמאות” לקחנו טרמפיסטים מעפרה לצומת שילה. שלושתם בחולצות לבנות שעליהן סמל כלשהו בכחול. כנראה, בחורי ישיבת ההסדר בשילה.

כשירדו צהלו שלשת הילדים: “חג שמח”, התריסו. אולי ידעו עם מי יש להם עסק, על מושבי, מאחור, תלוי, התיק, אליו קשורים סרט כתום וסרט שחור, מזה שנים. גם הערתי איזו הערה בדרך – למראה כל המכוניות בעלות לוחיות הרישוי של “הרשות הפלשתינאית”. אמרתי, כל זה תוצרת ישראל…

השבתי על ברכתם – איזה חג, אבל שיהיה שמח -, ומיד ענו, כמוכנים – אצלינו זה חג. תינוקות שנישבו בידי רבני “הציונות הדתית” בישיבות התיכוניות ובישיבות-ההסדר. ריחמתי עליהם ועל כולנו, הנה בשר-התותחים הזמין ל”קרב על השלום” (פושע המלחמה – אהוד ברק). חשבתי, בל אפתח פה לשטן, מי מהם ישרוד את המלחמה הבאה על השלום, שמביאה עלינו, בכוונה תחילה, המדינה שהשמאל בנה.

(פישרים (סליחה) בני 18, בקושי, מתריסים, “מלמעלה למטה”, נגד ילידת הארץ, טרם פרוץ “המדינה”, שעוסקת רוב שנות חייה במחקר התופעה…)

כל שנה אנו שומעים כיצד מנאצים “מנהיגי האומה” את הנופלים למען העם והמולדת: “הם נפלו במלחמה על השלום”. איפה עוד בעולם נשמע כדבר הזה? מלחמה על השלום, קרבנות שלום, טובים יסורי השלום מכאבי המלחמה – איזה שלום הוא זה אם הוא מייסר, אם הוא שופך דם כמים, אם הוא דורש הקרבת העם והארץ, אם הוא בא בלחיצת ידים מגואלות בדם חפים מפשע, אם הוא בחסד לאומים ובערבותם?

והשנה הגדיל לעשות התולע, רובי ריבלין: “במותם ציוו לנו את השלום עם שכנינו…”. שקר מתועב וקטלני!! הם לא ציוו לנו להמשיך לשלוח אנשים למות למען “השלום”. הם ציוו לנו את החיים, שיבואו בהשמדת שכנינו, או בהכרעתם הסופית עד עפר. הם, הקדושים, לא ציוו עלינו להעניק שלום, עטוף בחבלי מולדת ובדם ילדינו, לרוצחינו, הגרועים מן הנאצים! הם לא ציוו עלינו להושיט את ידנו לשלום אל ידים מגואלות בדם אלפינו, על לא עוול בכפנו.

לא היה אחד, גם לא אחד, מן המבצעים ומשושביני חורבן גוש קטיף, לשמו, שהאמין שהחורבן הזה יביא שלום. להיפך, כווווולם ידעו שהוא יחמיר עוד את מצבה הבטחוני של “ישראל”, אבל זה, בדיוק, מה שרוצה “המדינה במצור”, “המדינה שעדיין נאבקת על קיומה”, נאבקת על השלום…. כי כוחה באחדותנו. ברגע שרוצחינו מחוץ עומדים עלינו לכלותנו, מתייצב כל העם להצלת רוצחינו מבית. כך הם שולטים! ברוח ובדם!!

כמובן, הראש ה”ישראלי” ממציא לנו פאטנטים, כי אם יש בעולם משהו ש”המדינה”, בשום פנים ואופן אינה מעוניינת בו, זה השלום. כי אילו רצתה בשלום – בטחון ושלווה – לעם היושב בציון, מזמן היינו יושבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו במדינה גדולה וחזקה. אבל, לא! בחוץ מתבכיינת המדינה לשלום, כביכול, ובבית מפעילה יד קשה וזרוע נטויה, פושעת ואכזרית, נגד היהודים, להכנעתם, כשהיא מנפנפת בשוט השלום, ובשוט זה היא מאיצה בהם לשפוך את דמם במלחמה על השלום, כדי להבטיח את שלטון העריצות שלה על העם היהודי, בשלום, בלי מתנגדים!

 זה כל הענין. את זה חוגגים כל האידיוטים, למען זה מוכנים רבני “הציונות הדתית” למכור את נשמתם לשטן ואת תלמידיהם למלאך המוות, ובלבד שלא להודות, שהם טועים ומטעים מאז הולדת “הציונות”. הם לא יכו על חטא כל פשעיהם האיומים, בעצם היותם ה”שותפים ההסטוריים” ליצירה הזו, שכל תכליתה היתה והווה, מחיקת היהדות מעל פני האדמה.

ערוץ 7 ורדיו קול-חי התגייסו, יד, ראש ורגל, לדבר אחד בלבד – שטיפת מח “ישראלית” לעם ישראל. רדיו קול-חי התחזה בשעתו לרדיו “חרדי”. אך, באמת, פעל כחפרפרת (ע”ע רונן גרוס) בקרב הציבור ה”חרדי”, להוצאתו לשמד “ציוני”.

המראיין את הרב מצגר מציג “שאלה אחרונה”: אומרים שה”חרדים” אינם חוגגים את “יום העצמאות” כי הוא חל בימי הספירה, האם לא תיתכן דחיית החג ליום כלשהו לאחר ל”ג בעומר, כדי לאפשר לכולם לחוג את החג….. בשנה הבאה הוא ישאל, האם אי אפשר לדחות את הספירה. כל התועבה הזו נעשית בתחכום רב ובהתקדמות בזחילה בת שנים. הרדיו הזה הוא נחש מתחת לקש. כאילו היתה “הספירה” הסיבה לכך שה”חרדים” אינם חוגגים את מה שאסור לחגוג, ובלי קשר למועדו.

אמסלם אומר: כולנו ציונים….

וערוץ 7 פונה אל “אישים מרחבי העשייה הישראלית לציין רגע או אירוע, אישי או כללי, המהווה עבורם חיבור והתקשרות לישראליות”. נחשו מה הוא המכנה המשותף הגדול ביותר לרוב הנשאלים, אפילו לרב שמואל אליהו? נכון – צה”ל, קרב כזה או אחר, פציעה כזו או אחרת. בשנה הבאה אולי כבר יעזו לומר בגלוי – שמע ישראל צה”ל אלוהינו צה”ל אחד!

ואני הגבתי על רגל אחת:

1. אינכם סבורים שזה ממש נוגע ללב שכוווווולם מאחלים לנו שלום?

השמאל רוצה בשבילנו שלום, אובמה מאחל לנו שלום, אליזבת מאחלת שלום, ריבלין סופד לנופלים ש”ציוו לנו את השלום עם שכנינו”, וכו‘‘.
האינכם חושבים שזה מוזר, שבהוויה זו, שכולם רק רוצים שלום לישראל, כמעט כל הנשאלים על ידי ערוץ 7, מתחברים ל”ישראליות” באמצעות הצבא והמלחמות?
יש לי אחלה מאמר – ובו אני מתכוונת להבהיר, בין השאר, למה חשוב כל כך למדינה שהשמאל בנה להיות מדינה במצור ובמלחמות אין קץ. למה הברק’ים אינם מפסיקים “לקחת סיכונים למען השלום”, כלומר, לסגת, כדי להביא עלינו עוד מלחמות ועוד נופלים המצווים לנו את השלום….
ותחשבו על זה ועל “המדינה” שלכם ועל ה”עצמאות” שלכם, ועל כל הרמאים ומאחיזי העינים.

אז לא כתבתי “אחלה מאמר” אלא משהו קצר, כי אם אגיב באריכות על כל הזוועה הנשפכת בהווית חיינו, לא אספיק כלום.

עוד נטפל בעז”ה, ב”ישראלים” של “הציונות הדתית”.