ב”ה

 

 

יד ענקים זדונה ובוטחת

 

 

אני מאשימה את ערוץ 7, יותר מכל ערוץ תיקשורת אחר, בחורבן ארץ ישראל.

 

בימים אלה נזכרתי בפעם היחידה שנפגשתי עם כצל’ה, פנים אל פנים, אם אפשר להגדיר זאת כך, שהרי הוא לא הסתכל בפני, לא אמר שלום או כל מלה אחרת כאילו הייתי אויר, וזאת, בעת שאדיר זיק, ז”ל, הציג אותי בפניו. הוא פשוט התעלם. זה היה מעליב, כמובן, ויותר מזה, לא כל כך נורמלי. היה זה בחדרו של אדיר בבית החולים הדסה-עין-כרם, בסיבוב הסרטן הראשון שלו.

 

נכנסתי אל אדיר, הוא הפגין שמחה רבה. את ורדית התקשיתי לזהות ברגע ראשון, כי ה”סמל המסחרי” שלה נעלם – הצמה הענקית והעבותה.

 

כמה דקות אחר-כך נכנס כצל’ה. אדיר הציג אותנו זה בפני זו (ברור שדמותו של יעקב כץ היתה מוכרת לי, הרי זה איש תיקשורת, רודף כותרות, מאז ועד עתה), ואז נוצרה הסיטואציה המבישה, הנ”ל. לא הצלחתי לאבחן, בדיוק, את ההבעה על פניו, האם היתה זו שחצנות גרידא, או עוינות. מכל מקום, נתקלתי באדם מאד לא סימפטי. הוא ניגש לענייניו עם אדיר, אני לא הייתי קיימת כלל.

 

ולמה נזכרתי באישיות הלא חשובה הזו? בגלל החסימה הטוטאלית שמציב ערוץ 7 בפני דברי, יותר מאשר בעבר, שהרי, מאז היווסדו, לא פרסם ערוץ 7 גם מאמר אחד שלי, כאשר גורמי תיקשורת “לאומית” אחרים כן פרסמו, עד שיד “האח הגדול” הגיעה גם אליהם, וגם, כאשר ערוצים שמאלניים למהדרין, פרסמו את דברי, ערוץ 7 נמנע!

 

אילו מאמרים ערוץ 7 דווקא פרסם בהתלהבות? מאמרים אנטישמיים כלפי ה“חרדים”, שהרי, ה”חרדים” הם אויב מספר אחת של ה“ציונות הדתית”. ואכן, הן במאמרים והן בתגובות הצליחו להלביש, למשל, את גירוש קטיף, על ה”חרדים”. איש לא זכר שבכל מעגלי הגירוש ניצבו ופעלו חניכי “הציונות הדתית”, כפויי שד “הממלכתיות”, והם אפילו זכו לחיבוקים ולנשיקות מצד אחיהם לדרך, שהיו במקרה זה, מצידו השני של המתרס. אלו ואלו התחבקו, התנשקו ויצאו במחולות המחניים. אשרינו שזכינו לראות חיילים עבריים רודפים יהודים, במקום שהגויים עשו זאת בכל דור ודור. סוף סוף היינו לעם ככל העמים. וגם לזה תרם רבות ערוץ 7 ה”ממלכתי”.

 

בתקופה האחרונה הם עברו את כל גבולות הניבזות! איני יודעת מי אחראי למדיניות השפלה הזו, אך, לא אתפלא אם האחראי לה הוא אותו שחצן שלעיל, הגר במרחק של כמה פסיעות מאולפני ערוץ ה”מה יפית” הזה, שהוא היה בין מקימיו. הערוץ הראוי לכל הבוז בעולם. כל העולם בז ל”ישראל” בגלל תבוסתנותה המיותרת לגמרי, מצוות מושקו’ים מלומדה, זה אלפיים, הרוקד לפני הפריץ. ערוץ 7 ראוי, בדיוק, לאותם רחשי בוז, מצד נאמני העם והארץ, שהערוץ חדל מזמן לשרת אותם, ואולי, מעולם לא עשה זאת.

 

ערוץ 7 איתרג, בשעתם, את שרון ונתניהו, ולא נתן להשיג עליהם. הוא חזר על המדיניות השפלה הזו, גם לאחר שחטף בעיטות באחוריו מן ה”אישים” האלה, בעיקר מנתניהו, שיום לאחר בחירתו, הפסיק באחת את ירחי-הדבש שלו עם ערוץ 7, וסירב להתראיין אצלם.

 

הם איתרגו את שטייניץ, הם מאתרגים את כצל’ה ואת בן-ארי, וזו כבר התקדמות…. כלומר, הוא בן סיעתו של כצל’ה, אז אולי זו לא התקדמות בכלל.

 

אם כי, איני יודעת מה חזק יותר – מדיניות האתרוגות שלהם, או שנאתם אלי. מכל מקום, אני איני מוּתרת בתגובות על דבריהם או מעשיהם של האתרוגים.

 

לאחרונה ירדה רמת המגיבים אל מתחת לאפס ומספרם אל מתחת לקו האדום…. ייתכן שלא רק אותי הם מצנזרים. ייתכן שיש להם באופק תכנית כלשהי, שלמען קידומה הם נאלצים לשלם לאח הגדול. ככלל, הערוץ מעדיף תגובות עדריות על תגובות מקוריות.

ומה שבולט יותר, הבמה החפשית שניתנת לשונאי ישראל, שקריאת תגובותיהם מעלה רק אסוציאציה אחת – גבלס!

אבל, להגיב… או, שאני אגיב, הס מלחשוב על כך.

 

מדי שנה פותח הערוץ מיקרופונים ובמה לכל מיני יצורים משוקצים, כמו, ירון לונדון, בפארסה הנקראת על ידו, כנס-ירושלים. בכנס זה מפגין הערוץ את ה“פלוראליזם” שלו, ונותן פתחון פה לגורמים שכל פתיחת פה שלהם מעמיקה את בור-קבורתנו. כי הערוץ אינו מבחין בין הבעת דעה לגיטימית לבין תעמולה להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל, כשהיא מוסווית בדרישת טובת ישראל, בצורה גסה, שאינה יכולה לרמות גם חרש שוטה וקטן.

 

אני מאשימה את ערוץ 7, יותר מכל ערוץ תיקשורת אחר, בחורבן ארץ ישראל. בעוד, התיקשורת כולה, משמשת מנגנון תעמולה לקידום תכנית השלבים להשמדתנו, בריש גלי, בלי להתבייש, ועל כן כל אדם יודע עם מי יש לו עסק, הרי, ערוץ 7 עושה זאת בסתר, ואולי לא ממש במודעות, אבל ברישעות, קנאה ושפלות. זהו ערוץ שהנפוטיזם שולט בו כבר הרבה שנים, ומכיוון שכולם משפחה גדולה אחת – קרובים בדם וחברים בדם, הרי, כל הערוץ כולו חולה באותה מחלה גנטית, ה”ממלכתיות”, ואולי הוא סתם חולה במחלת “מחול מה-יפית הקדוש” (משהו כמו “מחול ויטוס הקדוש”), או לוקה בתבוסתנות. מכל מקום, ההתנהלות שלו, מאז ומתמיד, מעוררת שאט נפש.

 

היום, ציבורים גדלים והולכים בקרב “הציונות הדתית”, בוחלים במה שנקרא “ממלכתיות”. אנשים אינם עיוורים באמת, גם אם הם רוצים מאד להיות כאלה, בכל הנוגע למדינת הדמים והזדון, שהם רצו כל כך להאמין שהיא ה”ממלכתיות” הנכספת! עם ישראל הנרדף והמושמד על ידי ה”ממלכתיות” מבין שממלכת רשע-טוטאלי כזו אינה יכולה להיחשב הגשמת התקווה בת שנות אלפיים. לא ייתכן שמדינה שעיקר פעלה הוא המרד באלוקי ישראל וברדיפת בניו, היא “כס אלוק’ ממעל”. אבל, עד שהגיעו להבנה הזו, נאלצו לשלם שכר לימוד גבוה ויקר עד מות-המונים וחורבן-הארץ. אילו הניח לי הערוץ להשמיע את דברי בעבר, ואלה היו צוברים תאוצה בזמן, וגם לא הייתי יחידה, יש עוד יהודים בארץ המסתכלים לאמת בעיניה, היינו חוסכים לעצמנו, לפחות, את חורבן גוש קטיף.

 

אבל הערוץ היה תמיד נושא דברה של ה”ממלכתיות”, ובגללו הגענו להצגה הסוריאליסטית המטורפת, לחזיון התועבה, בו יהודים המגורשים מנחלת אבותיהם וממפעל חייהם, בו השקיעו דם, יזע ודמעות, מחבקים, מנשקים ומרקדים עם הפושעים המתועבים המבצעים את הפשע הנאצי הזה נגד עם ישראל.

 

הערוץ, המתיימר להיות לפה  ל”מתנחלים”, סתם לי את הפה. אשתו של רב, מוכר ואהוד ביש”ע, אמרה לי לפני שנים רבות, כשהצגתי את עצמי לפניה בשמחת בר-מצווה של נכדה: “את הפה שלנו”. אבל, לא כך חשב ערוץ 7, או כמה טיפוסים שליליים בתוכו.

 

אבל, לא זה העיקר – אין שום קשר בין הדברים שאני כותבת לצנזורה הזו. בשום ענין ובשום דיון לא יפרסמו את דברי, כי זו אני! זה מגיע לקטנוניות מבחילה! מדי פעם מפרסמים משפט אחד או שנים, אנשים קופצים ותוקפים אותי, ולי אין זכות התגובה.

 

בשעתו סיפר לי אדיר זיק שהתנכלו גם לו ורצו להפסיק את עבודתו בגלל “קיצוניותו”, אך לחץ הקהל אילץ את הערוץ להחזירו. גם הלל וייס לא אהוב שם. בקיצור, בין אדוני הערוץ יש אנשים קטנטנים, עלובי נפש.

 

לא פעם הגיב העורך התורן על תגובה שלי, למרות שכלל לא פירסם אותה! ותגובותיו היו, כמובן, נבזיות, כשהגולשים אינם יודעים כלל במה מדובר. דברי הרתיחו אותו. דברים בגנות בן-גוריון היו עד לא מכבר – הס מלפרסם בערוץ – בינתיים השתנו דברים בנושא זה, אולי גם אותו בוּר “ממלכתי” למד בינתיים דבר אחד או שנים על בן-גוריון, יש”ו.

 

ולמה השפה שלי בוטה? היא לא היתה כזו מלכתחילה. אך, כאשר סותמים לך את הפה ארבעים שנה, בשעה שתישפוכת ארכי-נאצית מטביעה את כל הארץ הזו, ומביאה אותנו לחורבן, שהיה מתארע כבר מזמן, אילולא רחמי הקב”ה עלינו, ומנגד תישפוכת מה-יפית של “אחדות ישראל”, “אהבת חינם” ו“אחים יקרים”, אז, כשהדברים יוצאים דרך איזשהו צוואר בקבוק, הם מתפרצים בעוצמה.

 

 

וזה על קצה המזלג, לא נגעתי בעברית העילגת ובבוּרוּת כללית, וגם לא בהעתקת ידיעות מתיקשורת השמאל על כתרותיהן המגמתיות ועל קרביהן השואפים שמאלה.