לא רבים יודעים זאת, אבל המסלול לקבלת קביעות באוניברסיטה, קשה אף ממסלול “אסון טבע” של הצנחנים. אולי כעת יודעים זאת יותר בעקבות הסיפור הלוהט על הד”ר איימי בישופ, אשר יצאה במסע הרג ורצח לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. מועמדים רבים כושלים. הכישלון הוא קשה, כמעט כל אחד מוצא דרך להתמודד עם כישלונו. אבל יש כאלו שנכשלים, וחפים מפשע משלמים את המחיר.

חוסר היכולת של ד”ר בישופ להתמודד עם כישלונה הזכיר לי סיפור אחר, על מרצה אחרת, שגם היא יצאה למלחמת עולם לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. אבל, בניגוד לד”ר בישופ, שסיפורה לא ישכח כפי הנראה לעולם, יש מי שמנסה להשכיח את סיפורה של אורית קמיר, מרצה כושלת באוניברסיטה העברית, שאף שלא יצאה במסע של הרג, היא יצאה במסע של האשמות כנגד האוניברסיטה וכנגד חברי הסגל בה.

לפני מספר שנים, היה עוד אפשר למצוא בפורום “פמיניזם ומעמד האישה”, את כתב התביעה של ד”ר קמיר, ואת בקשתה מכל פעילות האתר להפיץ את החומר ו”ליצור גלים ורעש ככל יכולתם“. והיום, אפילו במרתפים החשוכים של Google אין זכר לכתב התביעה הזה.

ובאמת – חבל! כתב התביעה הזה מאלף ומרתק ועסיסי: הוא רצוף בהאשמות ובהשחרות מהסוג המיני: על הפרופסור הזה שסירב לקבל תלונה שהגישה קמיר על עובדת האוניברסיטה בגלל “קשר אישי קרוב“, והפרופ’ ההוא אמר על ההיא ש”לא כל כך משנה מה היא אומרת – השאלה היא אם היא מספיק כוסית” (כך מספר כתב התביעה) וההוא אמר על הזה, שהוא “בחור טוב“, שאינו מסוגל להגיד “לא” לסטודנטיות הרודפות אותו. והקרשצ’נדו של מסכת ההבלים הזו הוא בטענה, שדיקן הפקולטה למשפטים, לא פחות, מתנכל מינית לד”ר קמיר, לא בכך שעגב עליה חו”ח, אלא בגלל שסבר שכישוריה האקדמיים היו ירודים…

עשר שנים חלפו מאז דחפה עלינו ד”ר אורית קמיר את החוק למניעת הטרדה מינית, ובימים אלו נתבשרנו כי היא חוגגת את המאורע בהוצאת ספר המפרש את החוק, ומדגים אותו. מעניין לדעת אם בספר מוזכרת תביעתה של אחת, אורית קמיר, בתיק ע”ב 2557/01, המאשים לא רק את הדיקן, אלא את האוניברסיטה העברית בירושלים כולה כגוף אחד, בהתנכלות מינית על פי החוק למניעת הטרדה מינית…

אופס, כמעט שכחתי, גם את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה גייסה קמיר לעזרתה – היא הופלתה, כך טענה בכתב התביעה, רק משום שהיא אישה…

ופרופ’ אייל בן ארי, אחד משני החברים הגברים שכיהנו בוועדה שבחנה את הישגיה האקדמיים של ד”ר קמיר, יצא אמנם נקי בכתב התביעה, אבל בשנים שחלפו מאז סולקה קמיר מהאוניברסיטה, זכה גם הוא לקיתונות של האשמות בדבר הטרדה, התנכלות מינית, או משהו, והכל בניצוחה של אורית קמיר. איך כותבת אורית קמיר על עצמה: “אישה דומה לשקיק של תה, אינך יודע כמה חזקה היא, עד שתשליך אותה למים חמים“?

התביעה של אורית קמיר נסתיימה בפשרה, מייד נבין למה. אבל, להיכן נעלם עם השנים כתב התביעה הזה? בבלוג של אורית קמיר הוא אינו מפורסם, בפורומים הוא נעלם, גוגל לא שמע ממנו. למה? מה יש להתבייש בו? אם את לוחמת כל כך אמיצה נגד הטרדה מינית ובעד זכויות נשים, והודחת מהאוניברסיטה שלך בגלל הטרדה מינית, אז תגידי לנו אורית קמיר, מה יש לך להתבייש בתביעה הזו שלך, מה לא תקין בהאשמה זו שלך שהופלית משום שאת אישה? מדוע לא נדע כולנו מה באמת קורה לך כשמשליכים אותך למים חמים?

שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה

את הסיבה האמיתית להעלמות של התביעה מהאינטרנט, צריך לחפש לא בכתב התביעה, אלא בכתב ההגנה שהגישה האוניברסיטה העברית. 48 עמודים מוקדשים שם לטענות משפטיות שונות ומשונות בדיני עבודה וחופש אקדמי, ומה לא. אבל בין השורות יש שם אמירה לא כל כך נעימה על אורית קמיר. איך נאמר עליה שם: “לשיטתה הקיצונית – השגויה עובדתית ומשפטית – כשלונה האישי אינו אלא מתקפה אישית ומוסדית מוסווית נגדה ונגד נשים פמיניסטיות באשר הן“. בקיצור, במקום ליטול אחריות על כשלונה, היא מטילה אותה על אחרים.

בשפה משפטית נאמר גם שם על אורית קמיר ו”מחקריה” כי הם נגועים ב”שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה, וקושי בהצבעה על החיבור והקשרים הסיבתיים שבין החומר התרבותי למשפטי.“. אני הייתי מנסח זאת בשפה פחות משפטית: היא פשוט מז…נת את המוח!

ועוד דוגמא לשפה משפטית מסורבלת שבה מתארת האוניברסיטה את אורית קמיר:

“נתערבבו לה לתובעת [אורית קמיר, נ.ע.], בין במודע ובין שלא במודע, דמיון ומציאות, ספרות וחיים. עיסוקה המחקרי בנושאים ספרותיים ותרבותיים כ”ציד מכשפות”, “לילית”, “פאניקה מוסרית” ובקשר בין ספרות ומשפט, קרם עור וגידים והיא עצמה הפכה בעיניה לדמות ממחקריה, …“.

תגידו, פרופסורים נכבדים, אי אפשר להגיד פשוט בעברית “חיה בסרט“? ולא נכון יותר להגיד על אורית קמיר שהיא “משקרת“, במקום להתנסח בסרבול פלצני שאומר שהיא מגייסת את הדגל הפמיניסטי ” ..בחוסר תום לב משווע ובחוסר יושר אינטלקטואלי ואקדמי. …“.

אף אחד לא קם

באתר האינטרנט שלה, מתארת אורית קמיר את עצמה כ”אידאליסטית… אוהבת מסעות, חתולים, סרטים, חברות וחברים.“. גם אני אוהב חתולים, אבל לי זה קצת הפריע שהחתולים הוזכרו לפני בני האדם. מילא. אבל, “אוהבת חברים“? מי שבאמת חושב שבאישה הזו דבר מה שאינו שנאת גברים, שיקום!

ועוד כמה דברים מעניינים מתגלים על שונאת הגברים הזו, על האשה שמקדשת מלחמה על זכותם של הגברים לשיוויון ועל זכותם לגדל את ילדיהם. האישה המחבלת בזכותם של גברים לעבוד מבלי שיטפלו עליהם האשמות בהטרדה מינית, על האישה הרעה הזו, שמציגה עצמה כאקדמאית שפויה…

אז ככה, מכתב ההגנה עולה שבאף אחת מחמש השנים בהן היא לימדה באוניברסיטה לא קיבלה האישה התוקפנית הזו מתלמידיה (בקורס העיקרי אותה לימדה) בשום קטגוריה אפילו ציון “מספיק”, בדרך כלל גירדו ציוניה את ה”בלתי מספיק” מלמטה. מתברר שהיא גם חילקה ממתקים (לא פחות) לסטודנטים יחד עם השאלונים בהם הם נתבקשו לדרג את כישוריה, כדי שאולי יאהבו אותה יותר. אבל רובם סלדו משיטת ההוראה שלה ששילבה ביקורת פומבית והעלבה פומבית של סטודנטים שהביעו עמדות שונות משלה, יחד עם טיפוח להקה קטנה של מעודדות ומלחכי פנכה. עד כדי כך הגיעו הדברים שבאחד מהקורסים בו לימדה, הציון הנפוץ ביותר שקיבלה מהסטודנטים היא המקביל האקדמי ל- 0 עגול…

אדם המצויד באיברי רביה נשיים

אני מבקש בשלב זה את סליחת הקוראות. כשאני קורא לד”ר קמיר אישה, אני פתאום מרגיש שאני עלול להעליב את בנות המין היפה, והרגיש, והחכם והנחמד והחלש והחזק והנהדר הזה… את אלפי הנשים הנפלאות והרגישות והנבונות והפיקחיות שאני מכיר… לא, אורית קמיר היא אדם רע. יש בעולמנו אנשים רעים, והעובדה שחלקם מצוידים באיברי רביה נשיים, אינה צריכה לפגוע במין הנשי המופלא. אז בואו קוראים וקוראות, נקרא מעתה יחד לאורית קמיר בשם היאה לה, בשם שבו היא מכנה נשים שאינם שותפות לשנאת הגברים המחלחלת בה: “אדם המצויד באיברי רביה נשיים”.

מתברר מכתב ההגנה גם שהאדם הזה המצויד באיברי רביה נשיים והשונא כל כך גברים, הצליח להכעיס ולהסתכסך כמעט עם כל מי שבא עימו במגע: החל מגורמים בהנהלת האוניברסיטה, דרך חברי פקולטה שונים וסטודנטים רבים וכלה בעובדים הזוטרים ביותר בדירוג המנהלי. גם נשים רבות שנפלו לידו של זה המצויד באיברי רביה נשיים, זכו ליחס פוגע ומעליב במיוחד, וכל הדיקנים שכיהנו בתקופתה היו צריכים לבלות נתח ניכר מזמן בכיבוי השריפות שהבעיר המצויד הזה על “אישיותו המסוכסכת”.

מה קרה עם התביעה? כרגיל פשרה… זרקו את אורית קמיר מהדלת, במקום מהחלון, במקום לגלגל אותה מכל המדרגות, הראו לה באופן נחרץ את הדרך למעלית שתוריד אותה למקומה. איך אומרים הילדים: “עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו”. אמנם הרשו לה ללמד עוד קצת באוניברסיטה, אבל בשום פנים לא בפקולטה למשפטים, וגם זאת לזמן מוגבל ביותר.

בקרת נזקים

למה לא בוררה התביעה הזו עד תום? מה פשר הפשרה המוזרה הזו? את האינטרס של קמיר להתפשר קל להבין – זה בדיוק האינטרס שגרם לה להעלים את הפרשה הזו מקורות החיים שלה, ולשתוק במקום להמשיך ולהפיץ את כתב התביעה העסיסי הזה.

אבל גם לאוניברסיטה היה מה להפסיד. אמנם, ברור היה שבשום פנים ואופן בית המשפט לא יכריח את האוניברסיטה לקבל את אורית קמיר לפקולטה למשפטים. בית הדין לעבודה אינו נוהג לכפות על מעביד להעסיק עובד נגד רצונו. שום בית משפט לא היה עושה זאת בתנאים שבהם 24 מתוך 29 חברי הסגל הקבועים בפקולטה חתמו על עצומה תקיפה ונחרצת הדורשת שהפגע הרע הזה לא ימשיך לעבוד בפקולטה, במסגרת קבועה או זמנית כלשהי.

אבל האוניברסיטה התפשרה. היא כנראה חששה מכך שיוצר תקדים של ערעור על תהליכי מתן הקביעות, חשיפת מכתבי המלצה אישיים, ועוד. ויותר מזה, בפשרה הזו, האוניברסיטה יצאה נקייה ממסע הנקם הזה, שגם אם היה מופרך מעיקרו, הוא היה יכול, כמו מסע הירי של איימי בישופ, לפגוע בחפים מפשע.

טוב, אולי אתם סבורים שהגזמתי, שאמרתי דברים שאינם אמת, שהשמצתי סתם. אולי אורית קמיר סתם לא רצתה לפרסם את כתב התביעה שלה, למרות שאין לה מה להתבייש בו? אולי סתם המצאתי דברים שהאוניברסיטה העברית הודיעה בתצהיר לבית המשפט שהם נכונים?אל תתעצלו, לכו לבדוק.

·         זה כתב התביעה של אורית קמיר

אם טעיתי, תקנו אותי. אבל, אל תסתפקו בכתב התביעה, לא סתם אורית קמיר קראה להפיץ אותו ולעורר רעש וגלים. קראו גם מה אומרים נשיא האוניברסיטה, הרקטור, הדיקנים שהיו בתקופתה, האוניברסיטה כולה באמצעות כתב ההגנה, על האיש הרע המצויד באיברי רביה נקביים, האיש החי בסרט של אימה ושנאה וסכסוכים ואלימות מינית.

·         זה כתב ההגנה של האוניברסיטה העברית

קראו את אלה, וידעתם את המעיין ממנו שואב האיש המצויד באיברי רבייה נקביים ושונא האדם הזה את תעצומות השנאה והטירוף האלו שעלולים להסתיים באסון.

_______________

המלצות היום:

על “תסמונת יפה זילברשץ” – האם כצעקתה? או: האם אורית קמיר קיבלה את הדוקטורט “דרך המיטה”?

על הפרופסורה של יפה זילברשץ ועל הדוקטורט של אורית קמיר, על קידום ביושר ועל קידום “דרך המיטה” – תשובה לשואלת

אורית קמיר צודקת, אבל …